פטריק טוואמסי הצטרף לבית״ר ירושלים בקיץ 2023, לקדנציה השנייה שלו בכדורגל הישראלי. אף על פי ששהה זמן קצר בבירה, הוא הצליח להשאיר חותם הן על המגרש והן מחוצה לו. במהלך העונה חווה רגעים גדולים, ביניהם ניצחונות מרגשים מול יריבות כמו מכבי ת"א, אך גם אתגרים לא פשוטים, כמו תקופת המלחמה.
בריאיון בלעדי ל-ONE, טוואמסי חוזר לרגעים הבלתי נשכחים שלו במדי בית״ר, מספר על הקשרים עם חבריו לקבוצה ועם אנשי המועדון, וגם משתף בתחושות על התסכול מהקרדיט שלא קיבל ("ידעתי שאני מסוגל לעזור הרבה יותר"). הוא מתאר את המעבר לקוריאה, ומדבר בהתרגשות על אוהדי בית״ר, שלדבריו הם “המיוחדים ביותר שפגשתי בקריירה שלי”.
טוואמסי מתייחס גם לשחקנים עומר אצילי וירדן שועה. במהלך הריאיון ניכר כי היה רוצה להישאר בקבוצה בבעלותו של ברק אברמוב. אם בתחילה הוא מסביר כי עזיבתו נבעה מסיבות כלכליות מבחינת כרטיס השחקן שלו, הרי שמצד אחד הוא מודה שהוא מבין מדוע לא שיחק בחלק השני של העונה, אך מנגד הוא גם מותח על כך ביקורת.
פטריק טוואמסי (עמרי שטיין)פטריק, למה החלטת לעזוב את בית״ר ירושלים?
"העזיבה של בית”ר לא הייתה החלטה קלה בשבילי. היה לי מאוד קשה לעזוב, כי באמת התחברתי למועדון, לשחקנים, לצוות וגם לקהל. גם אני רציתי להישאר וגם בית”ר רצו שאשאר, אבל בפועל לא קיבלתי הצעה רשמית. חשוב להבין, הייתי מושאל מפאפוס בקפריסין, עדיין הייתי שייך להם מבחינת חוזה, ובית”ר קיוו שאגיע אליהם כשחקן חופשי. הם מאוד רצו, אבל לא הצליחו לשלם את דמי ההעברה כדי לקנות אותי. בסופו של דבר זה מה שמנע את ההמשך שלי שם. אני רציתי להמשיך, הם רצו שאמשיך, אבל זה לא הסתדר מבחינה כלכלית וחוזית. בגלל זה מצאתי את עצמי חייב לעזוב. זה כאב לי, כי אהבתי לשחק בבית”ר ולהיות חלק מהמועדון הזה, וזה משהו שתמיד אשמור בלב".
האם ניסו לשכנע אותך להישאר בבית״ר ירושלים?
"כן, ניסו לשכנע אותי להישאר. במיוחד אלמוג כהן, הוא היה בשבילי לא רק מנהל מקצועי אלא גם כמו אח גדול, חבר אמיתי ואפילו סוג של אבא. מהרגע הראשון שהגעתי הוא היה שם בשבילי, האמין בי ונתן לי תמיד את התחושה שאני חשוב לקבוצה. אלמוג לא הפסיק לדבר איתי על כמה שהוא רוצה שאשאר, והוא עשה מאמצים לשכנע אותי. הוא היה מתקשר, מדבר איתי אישית, מסביר לי כמה הוא מעריך אותי וכמה הוא חושב שאני יכול לעזור לבית”ר גם בעתיד. אני מעריך אותו מאוד על זה, כי הרגשתי שהוא באמת רצה בטובתי. זה חיזק אותי מאוד, לדעת שיש דמות כזו גדולה ומוערכת במועדון שמאמינה בי. אבל בסוף, כמו שאמרתי קודם, ההחלטה לא הייתה תלויה בו ולא בי אלא במצב החוזי מול פאפוס וביכולות הכלכליות של בית”ר".
"ניסו לשכנע אותי להישאר". טוואמסי (רדאד ג'בארה)מה הפתיע אותך הכי הרבה בתקופה שלך בבית״ר?
"מה שהפתיע אותי יותר מכל בתקופה שלי בבית”ר היה הקהל. ידעתי שבית”ר זה מועדון גדול עם אוהדים מיוחדים, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה זה עוצמתי. מהרגע הראשון שדרכתי על המגרש הרגשתי את האנרגיה שלהם . הם שרים, מעודדים, דוחפים אותנו קדימה גם כשקשה. כל משחק בבית היה חוויה, אבל גם במשחקי חוץ הם תמיד הגיעו ומילאו את כל היציע".
יש לך רגע מיוחד שאתה זוכר מהתקופה שלך בבית״ר?
"הרגע הבלתי נשכח והכי חזק שלי בתקופה בבית״ר היה הניצחון 1:3 על מכבי חיפה בחוץ. זה היה משחק ענק מול יריבה מאוד חזקה, ובאצטדיון שלהם עם קהל עצום שתמיד מקשה. אף אחד לא ציפה שננצח בצורה כזאת, ודווקא שם הצלחנו להראות את האופי של הקבוצה. בשבילי זה היה רגע מיוחד, כי הרגשתי שאנחנו מוכיחים לעצמנו ולאנשים מסביב שאנחנו מסוגלים לנצח כל יריבה. אני זוכר את התחושה על הדשא – כאילו הכל מתחבר, כולם נלחמים אחד בשביל השני, והאוהדים שלנו, שמילאו יציע שלם לא הפסיקו לעודד ונתנו תחושה שאנחנו לא לבד אפילו לשנייה. האווירה שהם יצרו הייתה מחשמלת ברמה שקשה לתאר. זה באמת הפתיע אותי כמה תשוקה וחיבור אמיתי יש בין הקהל לקבוצה, משהו שאין בהרבה מקומות בעולם. כשנגמר המשחק וראיתי את האושר על הפנים של האוהדים, אמרתי לעצמי בשביל רגעים כאלה שווה לשחק כדורגל, שווה לעבור את כל הקשיים והאימונים הקשים".
"האוהדים נתנו תחושה שאנחנו לא לבד אפילו לשנייה". טוואמסי כובש (אורן בן חקון)“לראות את האוהדים רצים לחפש מחסה היה קשה בשבילי”
האם יש רגע שאתה מתחרט עליו מהתקופה שלך בבית״ר?
"אני לא חושב שהיה רגע שבו ממש הצטערתי על משהו בבית״ר. בכל משחק ובכל אימון נתתי את כל כולי, גם כשלא שיחקתי הרבה או כשהיו לי פציעות קטנות שהגבילו אותי. תמיד שמרתי על גישה חיובית, עבדתי קשה ולא נתתי לעצמי להרגיש חרטה. ברור שיש משחקים שבהם אתה רוצה לתת יותר, להשפיע יותר ולא תמיד מצליח, אבל זה לא משהו שגורם לי חרטה. ככה זה בכדורגל: יש ימים טובים יותר, יש ימים פחות טובים, ויש מצבים שאתה פשוט לא יכול לשלוט בהם”.
“יחד עם זאת, אם יש רגע אחד שנחרט בי חזק, זה היה בגמר גביע המדינה נגד הפועל באר שבע. פתאום באמצע המשחק נשמעה אזעקה והמשחק נעצר. לראות את האוהדים רצים לחפש מחסה, לראות משפחות עם ילדים במצב כזה זה היה רגע קשה מאוד בשבילי. אני עצמי הייתי בהלם, לא חוויתי דבר כזה לפני כן. אני מסתכל אחורה על התקופה שלי בבית״ר בגאווה, כי אני יודע שתמיד באתי עם גישה נכונה, תמיד התאמצתי ותמיד שמתי את הקבוצה לפני הכל. זה מה שהכי חשוב לי לדעת שלא ויתרתי על עצמי ולא על המועדון, גם ברגעים הקשים ביותר".
במה שונה הליגה בישראל מהליגות האחרות שבהן שיחקת?
"הליגה בישראל שונה מאוד מהליגות האחרות שבהן שיחקתי. היא תחרותית, פיזית ודורשת ממך להיות מוכן בכל משחק מחדש. אין פה משחקים קלים, כל קבוצה באה להילחם, לא משנה אם זו קבוצה גדולה או קבוצה קטנה. בישראל אתה חייב להוכיח את עצמך בכל שבוע. הקצב גבוה, האוהדים תובעניים, ויש הרבה לחץ מסביב. מה שמיוחד בליגה הישראלית הוא שגם אם אתה מוביל במשחק, אף פעם זה לא גמור היריבות תמיד מחפשות לחזור ולהילחם עד הסוף. ביחס לליגות אחרות, הרגשתי שהפיזיות כאן מאוד בולטת. צריך להיות חזק, לעמוד במאבקים, ולעבוד קשה גם הגנתית וגם התקפית כל משחק הוא מבחן חדש".
"אין בישראל משחקים קלים". פטריק טוואמסי מול עידן נחמיאס (חגי מיכאלי)במה לדעתך בית״ר ירושלים שונה מהקבוצות האחרות בליגה?
"בית״ר שונה מכל קבוצה אחרת בליגה בגלל הקהל והמסורת. ברוב הקבוצות יש אוהדים טובים, אבל בבית״ר זו רמה אחרת לגמרי. כל משחק מרגיש כמו אירוע גדול אפילו משחקים רגילים הופכים לחגיגה. האוהדים לא רק באים לראות כדורגל, הם חיים את הקבוצה, נושמים אותה. הם שרים, דוחפים, מעודדים בלי הפסקה, וזה נותן לך הרגשה שאתה משחק בשביל משהו שהוא הרבה מעבר לעצמך. גם בתוך המועדון עצמו מרגישים את ההיסטוריה יודעים שמדובר במועדון גדול עם ציפיות גבוהות. זה שונה מקבוצות אחרות שבהן שיחקתי, כי בבית״ר כל ניצחון או הפסד מקבל משמעות עצומה, ויש תחושת אחריות גדולה מאוד כלפי האוהדים והעיר ירושלים".
היית ממליץ לשחקנים אחרים להגיע ולשחק בישראל?
"בוודאי שהייתי ממליץ לשחקנים אחרים להגיע לישראל. הליגה ברמה טובה, תחרותית, ויש כאן אווירה מיוחדת שלא חווים בהרבה מקומות אחרים. השילוב של רמת הכדורגל עם הקהל והאנרגיות יוצר חוויה מאוד ייחודית. מעבר לזה, לשחק בישראל זו חוויה גם ברמה האישית. אתה נחשף לתרבות אחרת, לאנשים חמים, וזה משהו שנותן לך הרבה מעבר לכדורגל. ברור שהמצב הביטחוני לפעמים עלול להרתיע, במיוחד כשיש מלחמה או מתיחות, אבל מבחינה מקצועית זה מקום מצוין להתפתח בו. אני מאמין שאם המצב יהיה יציב יותר, עוד ועוד שחקנים זרים ירצו לבוא לישראל, כי מי שכבר הגיע מבין שיש פה הזדמנות מיוחדת גם לשחק ברמה גבוהה וגם לחוות משהו שלא חווים במקומות אחרים".
"בוודאי שאני ממליץ לשחקנים זרים להגיע לישראל". פטריק טוואמסי מול מיגל ויטור (רדאד ג'בארה)“אם ירדן ימשיך לעבוד קשה, להתרכז בכדורגל ולא לאבד פוקוס יש לו סיכוי להגיע לאירופה”
איך זה היה לחלוק חדר הלבשה עם ירדן שועה, ואיך היה לשחק לצידו, והאם אתה חושב שהוא יכול להגיע לאירופה?
"ירדן שועה הוא שחקן עם כישרון ענק. היה לי כיף גדול לחלוק איתו חדר הלבשה ולשחק לצידו. יש לו אישיות מיוחדת הוא מצחיק, חברותי, ותמיד מביא אנרגיה חיובית לקבוצה. גם כשהיו לו רגעים פחות טובים, הוא ידע להרים את עצמו ואת מי שסביבו. על המגרש, שועה מסוגל לעשות דברים שלא רואים כל יום. יש לו טכניקה ברמה גבוהה מאוד, רגל ימין קטלנית ויכולת לשנות משחק ברגע. כששיחקנו ביחד הרגשתי שהוא מסוגל ליצור מצבים מכלום, וזה נתן לי הרבה ביטחון. אני באמת חושב שאם ירדן ימשיך לעבוד קשה, להתרכז בכדורגל ולא לאבד פוקוס יש לו סיכוי להגיע לאירופה. הכישרון שלו שם, אבל בסופו של דבר הכל תלוי באיך שהוא יבחר לנתב את הקריירה שלו".
עם איזה שחקן בבית״ר הכי נהנית לשחק, וממי הכי התרשמת?
"השחקן שהכי נהניתי לשחק איתו בבית״ר היה ירדן שועה. יש לו יצירתיות ויכולת יוצאת דופן תמיד ידעתי שאם אני לידו, יכול לקרות משהו מיוחד. הוא מסוג השחקנים שאתה מרגיש שהם יכולים לשנות משחק ברגע אחד, וזה כיף גדול להיות על הדשא עם מישהו כזה. השחקן שהכי התרשמתי ממנו היה עומר אצילי. קודם כל, מבחינה מקצועית הרמה שלו גבוהה מאוד. הוא שחקן עם טכניקה מדהימה, ראיית משחק מצוינת ויכולת סיום ברמה של ליגות גדולות באירופה. אבל לא פחות חשוב – הוא גם מקצוען אמיתי. הוא תמיד מתאמן חזק, תמיד רוצה להשתפר ולא מסתפק במה שיש לו. עבורי, לשחק לצידם היה חוויה מצד אחד הכיף והכישרון של ירדן, ומצד שני הרצינות והאיכות של עומר. שני שחקנים שונים מאוד, אבל כל אחד מהם נתן לי המון במהלך התקופה שלי בבית״ר".
פטריק טוואמסי חוגג עם ירדן שועה (ראובן שוורץ)איך היה לשחק עם עומר אצילי, ותספר לי משהו שלא יודעים עליו?
"עומר אצילי הוא שחקן מיוחד מאוד. יש לו טכניקה מדהימה, ראיית משחק ברמה גבוהה, והוא מקצוען אמיתי. היה לי כבוד לשחק לצידו ולשתף איתו פעולה על המגרש הוא מסוג השחקנים שיכולים לשנות משחק ברגע אחד. משהו שאנשים אולי לא יודעים עליו זה שהוא בן אדם מאוד פשוט וצנוע בחדר ההלבשה. מחוץ למגרש הוא תמיד נגיש, מתייחס לכולם בחום, מצחיק, ומפזר אנרגיות טובות. לא רואים את זה תמיד מבחוץ, אבל בפנים הוא דמות שמחברת בין השחקנים".
מול איזה שחקן בליגה הכי התקשית לשחק נגדו?
"למען האמת, לא היה שחקן בליגה שהתקשיתי לשחק נגדו. תמיד האמנתי בעצמי וביכולות שלי, ולא ראיתי מישהו שממש מהווה עבורי בעיה או גורם לי לחשוש. ברור שיש בליגה שחקנים טובים, חזקים, כאלה שמביאים אתגרים – אבל אף אחד מהם לא גרם לי להרגיש שאני מתקשה במיוחד. אני תמיד עולה למגרש בגישה שאני יכול להתמודד מול כל אחד. גם כששיחקתי נגד קבוצות גדולות כמו מכבי חיפה או מכבי תל אביב, ראיתי בזה אתגר לא משהו שקשה לי, אלא הזדמנות להראות מה אני יודע".
"עומר שחקן מיוחד עם טכניקה מדהימה". טוואמסי ואצילי (עמרי שטיין)איך היה הקשר שלך עם אלמוג כהן וברק יצחקי בתקופתך בבית״ר?
“הקשר שלי עם שניהם היה מצוין. אלמוג היה בשבילי הרבה יותר מסתם מנהל מקצועי הוא היה כמו אח גדול. הוא תמיד דיבר איתי בגובה העיניים, תמך בי, נתן לי עצות גם מקצועיות וגם אישיות, וגרם לי להרגיש בבית. הוא היה אחד האנשים שגרמו לי להבין כמה בית״ר זה מועדון עם לב חם. גם עם ברק יצחקי היה לי קשר טוב. הוא היה דמות מנהיגותית מאוד. הוא ידע איך לדבר עם שחקנים, איך להרים אותנו כשהיה קשה, ואיך לגרום לכל אחד להרגיש חלק חשוב. הרגשתי שהוא סומך עליי ושיש לו אמון בי. שניהם יחד אלמוג וברק נתנו לי תחושה שאני לא לבד, שיש לי גב אמיתי במועדון. וזה משהו שאני לא אשכח להם לעולם".
איך ברק יצחקי כמאמן בעיניך?
"ברק יצחקי כמאמן הוא מאוד מיוחד בעיניי. יש לו חוכמת משחק יוצאת דופן, ניסיון אדיר כשחקן, והוא יודע להעביר את זה לשחקנים בצורה ברורה. הרגשתי שהוא תמיד מבין את הסיטואציה על המגרש, יודע לזהות בעיות בזמן אמת ויודע גם איך לפתור אותן. הוא נתן לשחקנים חופש לבטא את עצמם. הוא לא ניסה “לכלוא” אותנו בתוך שיטה קשיחה, אלא עודד אותנו להביא את היכולות האישיות שלנו לטובת הקבוצה. זה משהו שאני מאוד מעריך, כי לא כל מאמן נותן לך את התחושה הזאת. הדבר הנוסף שבלט אצלו היה היחס האישי. הוא ידע איך לדבר עם כל שחקן, איך לתת ביטחון ואיך לגרום לך להרגיש חלק חשוב מהקבוצה. בשבילי זה היה מאוד משמעותי, כי זה נתן לי מוטיבציה תמיד לתת יותר".
"חוכמת משחק יוצאת דופן". ברק יצחקי (עמרי שטיין)יש לך סיפור מיוחד עם ברק יצחקי מהעבר?
"יש לי זיכרון חזק שקשור לברק יצחקי עוד מהתקופה שבה הוא שיחק במכבי תל אביב ואני שיחקתי באסטנה בקזחסטן. נפגשנו מולם באירופה, ואני זוכר את המשחקים האלה טוב מאוד. זה היה מיוחד לפגוש קבוצה ישראלית במסגרת כזאת, ובמיוחד עם שחקן ברמה של ברק. אחר כך, כשנפגשנו שוב בבית״ר, הוא הזכיר לי את זה וצחקנו על זה ביחד. אמרתי לו בצחוק שבאותם משחקים “הרגתי את מכבי”, כי הצלחתי להבקיע ולעשות דברים טובים. כמובן שזה נאמר בהומור, מתוך חיבה וכבוד גדול. זה רגע שנשאר לי בראש, כי הוא מראה איך כדורגל יכול לחבר בין אנשים פעם אתה יריב במגרש, אחר כך אתה יושב איתו באותה קבוצה ומדבר על זה בצחוק. בשבילי זה היה רגע מיוחד, שהפך את הקשר בינינו לעוד יותר אישי וחם".
איך חווית את הקהל הבית״רי והאם יש לך משהו למסור להם?
"הקהל של בית״ר הוא משהו מיוחד מאוד, שלא פוגשים בהרבה מקומות בעולם. מהיום הראשון שדרכתי במגרש הרגשתי את האנרגיה המטורפת שלהם. הם תמיד היו שם – במשחקי בית ובמשחקי חוץ, עודדו אותנו בלי הפסקה ונתנו תחושה של כוח וביטחון. אפילו ברגעים הקשים, כשהקבוצה לא הצליחה או כשאני אישית לא שיחקתי הרבה, הם המשיכו לתמוך. בשבילי זה נתן המון מוטיבציה, כי ידעתי שאני משחק בשביל אנשים שחיים את המועדון הזה מכל הלב. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי להודות להם על האהבה, על האמונה ועל התמיכה. הקהל הזה יישאר איתי לכל החיים. אני לא אשכח את השירים, את הדגלים, את התחושה שבכל פעם שאתה עולה על הדשא יש מאחוריך קהל עצום שמוכן לעשות הכל בשבילך. זה משהו נדיר ובלתי נשכח".
"קהל שלא פוגשים בהרבה מקומות בעולם". אוהדי בית"ר ירושלים (עמרי שטיין)“אני בהחלט חושב שיש לבית״ר סיכוי לקחת אליפות השנה”
האם אתה עוקב אחרי משחקי בית״ר גם היום?
"כן, אני עדיין עוקב אחרי משחקי בית״ר גם היום. אמנם אני משחק עכשיו במקום אחר, אבל הלב שלי עדיין מחובר למועדון. בכל פעם שיש משחק חשוב אני משתדל לראות, ואם אני לא יכול אני לפחות בודק תוצאות וקורא חדשות. יש לי עדיין חברים טובים בקבוצה ואני בקשר עם חלק מהם, אז אני מתעניין ורוצה לדעת איך הם מתקדמים. אני מרגיש שזה לא משהו שאתה פשוט עוזב מאחור, בית״ר הפכה להיות חלק ממני, וכשאתה חווה תקופה כל כך עוצמתית במועדון כזה, אתה ממשיך לעקוב גם כשאתה רחוק".
האם לדעתך יש לבית״ר סיכוי לקחת אליפות השנה?
"אני בהחלט חושב שיש לבית״ר סיכוי לקחת אליפות השנה. זה תלוי בהרבה דברים שהשחקנים יאמינו בעצמם, שישמרו על יציבות, שימשיכו לעבוד קשה ולא יוותרו גם ברגעים פחות טובים. מה שאני יודע בוודאות זה שאם הקבוצה תשמור על רוח הלחימה ותהיה מאוחדת, עם התמיכה של הקהל המדהים הזה הכל אפשרי. הקהל של בית״ר נותן כוח שאין דומה לו, וברגעים המכריעים זה יכול להיות ההבדל בין מקום שני לאליפות. אני מאמין שאם השחקנים ימשיכו להאמין ולתת את כל מה שיש להם, יש להם את היכולת להפתיע את כולם ולעשות את זה".
"בית"ר הפכה להיות חלק ממני". טוואמסי חוגג (רדאד ג'בארה)בנתניה היה לך שם של שחקן שלא תמיד מתאמן ברצינות ושהוא די מופנם, אבל בבית״ר מתארים אותך כמי שתמיד התאמן ברצינות, גם כשפחות שיחקת, וששמר על גישה חיובית. מה לדעתך גרם לשינוי הזה?
"בנתניה אמרו עליי שאני לא תמיד מתאמן ברצינות ושאני מופנם, אבל מי שמכיר אותי באמת יודע שזה לא נכון. תמיד התאמנתי חזק, תמיד נתתי את כל מה שיש לי – גם באימונים וגם במשחקים. כל אחד יכול לחשוב מה שהוא רוצה, אבל אני יודע את האמת: לא משנה מה הנסיבות קטנות או גדולות תמיד נתתי מאה אחוז. היו לי פציעות שהגבילו אותי לפעמים, וזה מה שגרם לאנשים מבחוץ לחשוב אחרת. אני זוכר משחק נגד באר שבע נכנסתי למרות שהייתה לי פציעה, ובסופו של דבר כבשתי שער ישירות מקרן”.
“זה היה רגע קשה בשבילי, כי שיחקתי עם שריר ירך אחורי פצוע, אבל המאמן ברק אמר לי: “פטריק, אנחנו צריכים אותך. אפילו אם רק תעלה לכמה דקות ותהיה על המגרש זה יספיק כדי להפחיד את היריבה.” ידעו שאני פצוע, אבל גם ככה רצו שאשחק כי ידעו שבאר שבע פחדו ממני. באותו רגע אמרתי לעצמי למה לא? גם אם הרגל שלי תישבר, אני אעלה ואעשה את זה בשביל המועדון. כי ככה אני תמיד מוכן לתת הכל. אני אוהב את בית״ר, וכשאתה אוהב מועדון אתה מוכן להקריב. תמיד נתתי 100 אחוז, אפילו 120 אחוז, וזה מה שעמד מאחורי כל אימון וכל משחק שלי. אם היו רגעים שבהם זה לא נראה מבחוץ זה רק בגלל הפציעות, לא בגלל שלא התאמצתי".
למה לדעתך לא קיבלת מספיק קרדיט בבית״ר בחלק השני של העונה?
"בחלק השני של העונה באמת מצאתי את עצמי יותר על הספסל, וזה לא היה פשוט בשבילי. תמיד רציתי לשחק, תמיד רציתי להיות על המגרש ולעזור לקבוצה, אבל צריך להבין איך הדברים עובדים בכדורגל. הייתי מושאל, בלי חוזה קבוע לטווח ארוך, ובמועדונים לפעמים מסתכלים קדימה ומעדיפים לתת קרדיט לשחקנים שיש להם עתיד בטוח במועדון. אני חושב שזו הייתה אחת הסיבות המרכזיות שלא קיבלתי מספיק דקות משחק. זה לא בהכרח קשור ליכולת שלי או למה שנתתי, אלא יותר לראייה של המועדון מה הכי נכון להם לטווח ארוך. כמובן שזה היה מאכזב, כי הרגשתי שיכולתי לתרום יותר, במיוחד בפלייאוף כשהקבוצה לא הצליחה כמו שציפו. רציתי להיות שם על הדשא ולעזור, אבל בסוף ההחלטה הייתה של המאמן ושל המועדון. אני כן יכול להגיד שתמיד באתי עם אותה גישה גם כשלא שיחקתי, המשכתי להתאמן חזק, להיות חיובי ולעודד את החברים שלי. זה מי שאני, ואני חושב שגם השחקנים וגם הצוות הרגישו את זה".
"הרגשתי שאני יכול לתרום יותר". טוואמסי (אורן בן חקון)האם לדעתך קיבלת הזדמנות אמיתית מברק יצחקי?
"אני חושב שכן ולא. מצד אחד, בכל פעם שהוא נתן לי לשחק הוא באמת סמך עליי. הרגשתי שהוא יודע מה אני שווה ושהוא סומך על היכולות שלי. מצד שני, היו לא מעט פעמים שציפיתי לקבל יותר דקות, במיוחד בתקופות שבהן הקבוצה התקשתה, ולא תמיד זה קרה. אני מבין את המצב הייתי שחקן מושאל, לא בטוח לעתיד של המועדון. מאמן לפעמים חושב קדימה, מי יישאר לעונה הבאה ומי לא. זה טבעי שייתן עדיפות לשחקנים שיש להם חוזה קבוע. אבל מה שאני כן יכול לומר בביטחון זה שברגעים שבהם שיחקתי נתתי הכל. מעולם לא זלזלתי, לא הורדתי רגל מהגז, ולא שיחקתי בשביל עצמי אלא בשביל הקבוצה. אני חושב שגם הוא ראה את זה והעריך את זה".
נאמר שבית״ר חשבה שלא עמדת בציפיות ולכן לא המשכת לעונה נוספת, האם ידעת שזה מה שעתיד לקרות?
"כן, ידעתי שבבית״ר ציפו ממני ליותר. בכדורגל זה תמיד ככה כשאתה זר, יש ממך דרישות גבוהות מאוד. אתה חייב להיות זה שעושה את ההבדל. הרגשתי את זה כל הזמן, והבנתי שאם אני לא מצליח להביא את המספרים או את ההשפעה שמצפים ממני, זה עלול להוביל לכך שלא אמשיך לעונה נוספת. אז האמת היא שלא הופתעתי כשהבנתי שזה הכיוון. כבר לקראת סוף העונה היה לי ברור שהמועדון בוחן אפשרויות אחרות, ושלא בטוח שאהיה חלק מהתכניות לעונה הבאה. זה לא היה קל, כי באמת רציתי להישאר, אבל ידעתי שזה חלק מהחיים של כדורגלן לפעמים אתה עומד בציפיות ולפעמים לא, ואז המועדון מחליט אחרת. מה שכן, אני יכול להגיד בלב שלם שתמיד נתתי כל מה שיש לי. גם כשידעתי שזה אולי הסוף, המשכתי לעבוד קשה, להתאמן ברצינות ולעזור לקבוצה בכל דרך שיכולתי".
"רציתי להישאר, אבל זה חלק מהחיים של כדורגלן". טוואמסי (חגי מיכאלי)איך אתה מסביר את זה שבית״ר בחרה לוותר על כל שחקני הזרים בקבוצה, מלבד השוער מיגל סילבה?
"ההחלטה של בית״ר לוותר על כל הזרים בקבוצה חוץ ממיגל סילבה לא הפתיעה אותי לגמרי. בכדורגל יש הרבה שיקולים כלכליים, מקצועיים ואישיים. חלק מהשחקנים הזרים בעצמם רצו לעזוב, כי לא היו מרוצים מהמצב או רצו לחפש אתגר חדש. מצד שני, המועדון גם רצה לעשות שינוי ולבנות משהו חדש לעונה הבאה. אני יכול להגיד בוודאות שזה לא היה קשור רק לשחקנים עצמם אלא לשילוב של שני הצדדים. חלק מההחלטות היו של המועדון, חלק היו של השחקנים. כל אחד קיבל את ההחלטה שלו לפי מה שהוא הרגיש שטוב לקריירה שלו. בכדורגל זה תמיד ככה אתה אף פעם לא יודע אם תישאר או שתצטרך לעזוב. מה שאני כן יודע זה שבזמן שהייתי שם, אני נתתי את כל כולי. וברגע שהפרק הזה נסגר, המשכתי הלאה בראש נקי, עם הרבה כבוד לבית״ר ולתקופה שהייתה לי שם".
“אחרי לילה עם אזעקות, מבחינת השחקנים זה היה שגרתי, ואני הייתי היחיד שנבהלתי כמו ילד קטן”
איך התמודדת עם המלחמה בזמן שהיית בישראל, ואיך המשפחה שלך הגיבה לכך?
"המלחמה בישראל הייתה בשבילי חוויה מאוד קשה ומטלטלת. אני לא אשכח את הפעם הראשונה ששמעתי אזעקה הייתי באמצע שגרה רגילה ופתאום הכל נעצר. לראות אנשים רצים למקלטים, משפחות עם ילדים שממהרות למצוא מחסה זה משהו שלא חוויתי מעולם קודם. באותו רגע לא ידעתי מה לעשות. זה היה מפחיד מאוד. אני שחקן כדורגל, באתי לשחק ולהתמקד בכדורגל, ופתאום אתה מוצא את עצמך מתמודד עם מציאות של מלחמה. המשפחה שלי הייתה מאוד מודאגת הם התקשרו כל הזמן, רצו לוודא שאני בסדר. היה קשה להרגיע אותם, במיוחד כשגם אני בפנים הייתי לחוץ. אני זוכר שאז, כשהייתי בדירה ושמעתי אזעקות, לא רצתי למרחב המוגן כמו כולם. פשוט עמדתי ובהיתי בטילים נופלים”.
“אפילו שלפתי את הטלפון וצילמתי את זה כדי לשלוח למשפחה שלי, להראות להם מה אני עובר. מבחינתי זה היה הלם מוחלט לא ידעתי איך להגיב. אני גם זוכר שפעם אחת, אחרי לילה עם אזעקות, הגעתי לאימון וכל החברים לקבוצה צחקו עליי. מבחינתם זה היה משהו כמעט שגרתי, הם התרגלו, ואני הייתי היחיד שנבהלתי כמו ילד קטן. הם חייכו ואמרו לי שזו ישראל ושצריך להתרגל. זה היה רגע קצת מצחיק בדיעבד, אבל בשבילי באותו זמן זה היה קשה. יחד עם זאת, הרגשתי תמיכה עצומה מהקבוצה ומהאוהדים. כולם ניסו לעטוף אותי, לתת לי ביטחון ולהראות לי שאני לא לבד. זה לא היה פשוט, אבל זה גם גרם לי להעריך עוד יותר את החוזק של האנשים בישראל איך הם ממשיכים לחיות, להילחם ולהחזיק מעמד גם כשקשה כל כך".
"פשוט עמדתי ובהיתי בטילים נופלים, אפילו צילמתי למשפחה". טוואמסי (חגי מיכאלי)“בהתחלה הרגשתי אבוד בקוריאה, לא הבנתי מילה, זה גרם לי להרגיש בודד”
אחרי בית"ר, טוואמסי חתם בקבוצת ג'וונבוק יונדאי מוטורס הקוראינית. לקבוצה יש תשע אליפויות בליגה בדרום קוריאה.
איך היה המעבר לקוריאה על המגרש ומחוצה לו?
"המעבר היה אתגר גדול מאוד בשבילי. קודם כל, על המגרש סגנון המשחק שם שונה לגמרי. הכול מבוסס על מהירות, אינטנסיביות ומשמעת. השחקנים רצים בלי הפסקה, מתאמנים ברמה פיזית גבוהה מאוד, והדרישות מהשחקנים הן קפדניות. אתה חייב להיות בכושר מושלם כדי להצליח שם. מחוץ למגרש, החוויה הייתה אפילו יותר מאתגרת. זו תרבות אחרת לגמרי שפה שונה, אוכל שונה, אנשים עם מנהגים אחרים. בהתחלה הרגשתי אבוד, לא הבנתי מילה, וגם היה קשה להסתגל לאוכל ולשגרה. אפילו דברים פשוטים כמו ללכת לסופר או להזמין משהו הפכו למשימות. אבל עם הזמן התחלתי להתרגל. למדתי כמה מילים בסיסיות בשפה, התחלתי להבין יותר את התרבות והמנהגים, והחברים לקבוצה קיבלו אותי בצורה יפה ועזרו לי. לאט לאט זה נהיה יותר קל. אני רואה במעבר הזה גם הזדמנות לגדול כשחקן וכאדם. הוא הכריח אותי לצאת מאזור הנוחות שלי ולהתמודד עם אתגרים חדשים. היום אני יכול להגיד שזה מחשל אותי מאוד".
איך ההתאקלמות שלך בקבוצה החדשה?
"ההתאקלמות שלי בקבוצה החדשה לא הייתה פשוטה בכלל. בהתחלה הכל היה זר. השפה, התרבות, סגנון האימונים ואפילו האוכל. הרגשתי שאני נמצא בעולם אחר לגמרי. לפעמים זה גרם לי להרגיש בודד, כי לא תמיד הבנתי מה אומרים מסביבי ולא תמיד הצלחתי להביע את עצמי. אבל עם הזמן, הדברים השתפרו. התחלתי ללמוד כמה מילים בסיסיות בקוריאנית, וזה עזר לי גם בחיי היום־יום וגם על המגרש. החברים לקבוצה קיבלו אותי בצורה יפה, ניסו לעזור לי, והצוות נתן לי הרגשה שאני חשוב. גם מהבחינה המקצועית לקח לי זמן להתרגל לסגנון המשחק , שם הכל מהיר מאוד, עם משמעת טקטית גבוהה. אבל ברגע שהבנתי את הדרישות, הרגשתי שאני נכנס לעניינים ומצליח להביא לידי ביטוי את היכולות שלי. עכשיו אני כבר מרגיש הרבה יותר חלק מהמועדון, ואני שמח שבחרתי באתגר הזה כי הוא עוזר לי לצמוח גם כשחקן וגם כאדם".
"ההתאקלמות בקוראה לא הייתה פשוטה בכלל, הכל היה זר". טוואמסי (מרטין גוטדאמק)לסיום טוואמסי מבקש: "אשמח להוסיף ולאחל לכל עם ישראל תודה ענקית ושנה טובה לכל מי ששמר והגן בזמן המלחמה: החיילים, הרופאים, אנשי הביטחון, השוטרים וכל מי שעמד בחזית ברגעים הקשים. אני מאחל לכולם רק טוב ושנדע ימים שקטים ובטוחים יותר. תודה גדולה שוב במיוחד לאוהדי בית"ר על כל האהבה והחיבוק שקיבלתי, ואני מקווה לראות אתכם שוב בקרוב".