יהיה מוגזם לומר כי ג'נארו גאטוזו היה המועמד הכי פחות הגיוני לתפקיד מאמן איטליה מכל שחקני הסגל שזכה בגביע העולם ב-2006, לו היו שואלים את האוהדים לפני 19 שנה. יש להניח שמרקו מטראצי היה לוקח את המקום הראשון במשאל המיוחד הזה, אבל גאטוזו היה מגיע למקום השני המכובד. הרי אי אפשר היה לדמיין את פרא אדם הזה כמנטור של קבוצה כלשהי, שלא לדבר על הנבחרת הלאומית. על הנייר, הוא לא ענה על אף אחד מהקריטריונים הבסיסיים.
"גאטוזו הוא הסמל של הכדורגל האיטלקי. החולצה הכחולה היא העור השני שלו", הכריז אתמול נשיא ההתאחדות גבריאלה גרבינה כאשר הודיע על המינוי. זה בהחלט נכון, אך המחויבות הזו באה לידי ביטוי בתכונות שלא מזוהות עם מאמנים. על המגרש היה גאטוזו בולדוג שהתמקצע בתיקולים ובנחישות. הוא אמנם מילא את ההוראות הטקטיות, אך מעולם לא נתפס כשחקן בעל ראיית משחק טובה, והיה קונצנזוס לפיו אינו חכם במיוחד.
אנדראה פירלו, חברו הטוב למילאן ולנבחרת, הדגיש זאת היטב באוטוביוגרפיה שלו. המאסטרו, שנהנה ממוניטין של אחד השחקנים האינטליגנטיים והמבריקים בדורו, סיפר כיצד אהב לעשות צחוק מגאטוזו ולהתבדח על חשבונו. זו הייתה מסורת קבועה שנמשכה שנים, ופעמים רבות הסתיימו המתיחות במכות שספג פירלו מעמיתו. היו אף מקרים בהם תקף אותו גאטוזו במזלג, ואיש לא הופתע לקרוא על כך. אחרי הכל, מזגו החם של הקשר היה ידוע היטב גם על הדשא, וזכורה במיוחד התקרית במהלכה ניסה לחנוק את ג'ו ג'ורדן, עוזר המאמן הקשוח של הארי רדנאפ בטוטנהאם, במהלך משחק ליגת האלופות.
ג'נארו גאטוזו וג'ו ג'ורדן בתקרית המפורסמת (IMAGO)כל אדם סביר היה משוכנע כי לפירלו היה פוטנציאל להפוך למאמן איכותי, בעוד גאטוזו היה אמור להיעלם לחלוטין מהרדאר אחרי שתלה את הנעליים. בפועל, המציאות שונה בהחלט. פירלו, שקיבל את התפקיד ביובנטוס בזכות פועלו כשחקן, הודח אחרי עונה אחת, ומאז חווה קדנציות לא מזהירות בקראגומרוק הטורקית ובסמפדוריה בליגה השנייה. ייתכן שעתידו עוד לפניו, אך הערכת כישוריו בתחום ספגה מהלומה לא פשוטה. לעומת זאת, גאטוזו קיבל כבר בגיל 47 את המשרה בנבחרת, וההתאחדות מקווה כי יוכל למנוע מאיטליה כישלון שלישי ברציפות במוקדמות המונדיאל. האם זה מוצדק? כאן הדעות יכולות להיות חלוקות מאוד.
ניסיון לא חסר לו, בנסיבות מגוונות מאוד, אבל זה לא בהכרח חיובי – כי גאטוזו הספיק לעבוד ב-9 מועדונים תוך קצת יותר מעשור, ויציבות מעולם לא אפיינה את הקדנציות שלו. למעשה, גם הקריירה על הקווים החלה כסוג של בדיחה, כי נדמה היה שהקשר בוחר בכוח את מקומות העבודה המטורללים ביותר, כיאה לתדמיתו. הוא הסכים להיות המאמן החמישי בעונת 2012/13, אצל הבעלים המשוגע והמרושע כריסטיאן קונסטנטין בסיון השווייצרית. הוא בחר לרוץ לזרועותיו של המפטר הסדרתי מאוריציו זמפראיני בפאלרמו – ופוטר תוך חודשיים. הוא נסע לאופ"י כרתים, ונאלץ לשלם לשחקנים מכיסו כי למועדון לא היה כסף למשכורות. זה היה מסע אבסורדי, והיו שהעריכו כי פרשת האי היווני תהיה האחרונה של גאטוזו כמאמן. הם טעו מאוד.
התפנית הגדולה התרחשה כאשר הוא נחת לפתע בפיזה ב-2015, העלה אותה מהליגה השלישית לשנייה, והפך לגיבור האוהדים שהיו מוכנים לעשות למענו הכל. כאשר פרץ סכסוך בין המאמן להנהלה, העדיף גאטוזו לעזוב, והקהל שיתק את העיר בהפגנות עד שנמצאה הדרך להתפשר ולהחזירו. בעונתו השנייה, לא הצליח גאטוזו למנוע את הירידה, אך פיזה נשרה באופן מדהים עם מאזן ההגנה הטוב בליגה. חלוצים ראויים לא עמדו לרשותו, אך התברר כי הוא יודע לארגן את העורף לא רע.
ג'נארו גאטוזו יחד עם אדריאנו גליאני וכריסטיאן קונסטנטין (IMAGO)גאטוזו מאמין בהוראות פשוטות. הוא לא מתיימר להיות מאמן מתוחכם, וגם זוכר שלא אהב להתעמק יותר מדי בדקויות כשחקן. הוא למד מהטובים ביותר, כולל קרלו אנצ'לוטי במילאן ומרצ'לו ליפי בנבחרת, אך יודע שאין ביכולתו לחקותם. "אני צריך לפתור את הבעיות בדרכי", הוא מקפיד לומר. כך הוא עשה כאשר מונה במפתיע למאמן מילאן בנובמבר 2017. הפרשנים נדהמו וניבאו כי יפוטר תוך חודשים ספורים, אך גאטוזו החזיק מעמד במשך שנה וחצי, וקיבל שבחים מחלק מחניכיו. "קל יותר לנשום איתו. הוא הביא רוח חדשה, ואנחנו מרגישים כמו בעידן אנצ'לוטי", אמר אז איגנאציו אבאטה.
ואם כבר מדברים שוב על אנצ'לוטי, אז גאטוזו ירש את המנטור האהוב בנאפולי בדצמבר 2019. הוא עשה זאת באישורו האישי, כי מעולם לא היה מעלה בדעתו לנצל את פיטוריו של האיש שתרם לו כל כך הרבה. אנצ'לוטי הנינוח ממש לא התאים לטירוף הדרומי של נאפולי. גאטוזו, שנולד בחבל קלאבריה העני בסוליית המגף האיטלקי, הרגיש שם בבית. הוא שלהב את השחקנים ואת הקהל, הדביק את כולם בתשוקה הבלתי נגמרת שלו, והצעיד את הקבוצה לזכייה בגביע האיטלקי. זה קרה זמן קצר אחרי מות אחותו האהובה פרנצ'סקה, אך הוא לא נתן לאבל הפרטי להשפיע על עבודתו. הוא אפילו לא ביטל את האימון ביום הלוויה. זהו גאטוזו, וזו מחויבותו הנדירה לכדורגל. כך היה כאשר גלש על המגרש והניף את גביע העולם, ואת האופי אי אפשר לשנות.
הקדנציה בנאפולי הייתה המוצלחת ביותר של גאטוזו עד כה, ומאז הועזב ב-2021 קרנו ירדה בהדרגה. כאשר חתם בפיורנטינה, הוא רב עם ההנהלה ועזב תוך שבועיים עוד לפני שהתקיים משחק אחד. הקדנציה בוולנסיה הייתה קצרה ומתסכלת, לא בהכרח באשמתו. גם במארסיי הוא החזיק מעמד פחות מחצי שנה. בעונה האחרונה, עבד גאטוזו בהיידוק ספליט, אותה חלם להצעיד לאליפות היסטורית אחרי בצורת בת 20 שנה. זה לא עלה בידו, ואת הכותרות הגדולות ביותר הוא עשה בגלל סכסוך עם איבן פרישיץ' – הכוכב הגדול שברח לאיינדהובן וסיפק תפוקה חלומית. כבר בתחילת הקדנציה הפסידה היידוק לרוז'ומברוק הסלובקית במוקדמות קונפרנס ליג, וחלק נכבד מזמנו של גאטוזו תפסו מריבות עם עיתונאים שסיקרו את פועלו.
ביקש את אישורו כדי לאמן בנאפולי. ג'נארו גאטוזו וקרלו אנצ'לוטי (IMAGO)אז גרבינה משבח אותו כעת, בעוד ג'יאנלואיג'י בופון טוען כי זו הייתה "הבחירה האפשרית הטובה ביותר", אבל צריך לשים לב למילה "אפשרית". כאשר הוחלט להיפרד באיחור רב מלוצ'יאנו ספאלטי בעקבות התבוסה 3:0 בנורבגיה בפתיחת קמפיין מוקדמות גביע העולם, היה קלאודיו ראניירי האופציה המועדפת. כל האוהדים היו שמחים לראות את אקורד הסיום שלו בגיל 73 בנבחרת, אחרי שחזר במהלך העונה האחרונה מפרישה וחולל כמעט נס ברומא אהובתו. אלא שראניירי, שנכשל ב-2014 באופן מוחלט בנבחרת יוון, בקדנציה שכללה הפסד לאיי פארו, לא התפתה. הוא הסביר כי מעדיף להישאר בתפקיד היועץ להנהלת הג'יאלורוסי, ואולי המניע המרכזי נעוץ בכך שלא האמין עד הסוף ביכולתו להצליח במשימה הלאומית.
גם סטפאנו פיולי נרתע, והדבר מדגיש עד כמה האתגר גדול ומסוכן. באופן טבעי, גאטוזו לא היסס כאשר התפקיד הוצע לו. הוא לא יכול לסרב להזדמנות חייו, והחולצה הכחולה היא באמת העור השני שלו. השאלה הגדולה היא אם כישוריו כמוטיבטור מספיקים כדי להימנע מהתרסקות. הפיאסקו בנורבגיה גורס כי איטליה עלולה לסיים במקום השני בבית וללכת לפלייאוף – המעמד בו הפסידה במוקדמות שני המונדיאלים הקודמים, לשבדיה ולצפון מקדוניה. בופון יסייע לו כמנהל הנבחרת, לאונרדו בונוצ'י ואנדראה ברזאלי צפויים להתמנות לעוזריו, אבל המעמסה תהיה בעיקר על כתפיו. נאומים וצרחות לא יחסרו שם, אך האם הוא בשל להוביל את הכוכבים מבחינה טקטית?
העובדה כי ההתאחדות עברה מראניירי לגאטוזו מרמזת כי אין לה כיוון אסטרטגי ברור, וההחלטות מתקבלות בשליפה. זה לא מעודד במיוחד את האוהדים, ועשוי להיות חשש אפילו לקראת המשחקים מול ישראל בספטמבר ובאוקטובר. כדי להגיע לפחות לפלייאוף, אסור לגאטוזו למעוד נגד הנבחרת שלנו, ואם הסנסציה תתרחש – הרי שהקדנציה שלו תסתיים במהרה.
קלאודיו ראניירי וסטפנו פיולי. האחד סרב, השני נרתע (IMAGO)זיכרון טוב אחד לפחות יש לגאטוזו ממפגשים מול יריבות ישראליות. את אחד השערים הראשונים בחייו הוא הבקיע ב-1998 לזכות ריינג'רס מול בית"ר ירושלים בגביע אופ"א, כאשר תופקד משום מה כמגן ימני. בעיטה חדה מזווית קשה הכניעה אז את איציק קורנפיין. גאטוזו לא נחשב לשחקן מבטיח במולדתו בתחילת דרכו ונאלץ להרחיק עד סקוטלנד כדי להוכיח את עצמו. החוויה הזו מדגישה עד כמה גדולה נחישותו לגרום למבקריו לאכול את הכובע. אולי הוא יעשה זאת גם כמאמן הנבחרת?