שנתיים אחרי פרוץ מלחמת “חרבות ברזל” בשבת השחורה בשבעה באוקטובר, נערך היום (חמישי) טקס הזיכרון הממלכתי לנופלים. בתוכנית “שיחת היום” ב-ONE בחסות “ישראייר” כיבדו את זכר הנופלים בשיחות עם בני משפחותיהם.
עידו, אחיו של אלון שמריז ז”ל ששרד בשבי החמאס 70 יום, עד שהצליח לברוח יחד עם עוד שני חטופים שהיה איתם, ואז הוא נורה על ידי אש כוחות צה”ל, לאחר שזוהו בשוגג כמחבלים. איך אתה ביום הזה?
”יום מורכב, לא פשוט, כמו כל התקופה הזו. גם עכשיו כשגלי וזיו ברמן שחיכינו להם כל כך הרבה. חברים טובים שלנו, של המשפחה. זה שהם יושבים איתנו כיסא ליד כיסא בבלומפילד, הם חברים מבית שלנו, של משפחת שמריז”.
פגשת אותם כבר?
”עוד לא. אני נותן להם את הזמן, כשזה יתאים להם. אני נותן להם את כל השקט להחליט את מי הם רוצים לפגוש ומי לא, אבל אני מת לחבק אותם. לאורך כל התקופה הזו היינו כתף אל כתף יחד עם שאר המשפחות כי ידענו איך זה מרגיש ולא רצינו שזה ייגמר באותה צורה”.
אלון שמריז (אחר)איך אתם מתכוונים להנציח את זכרו של אלון?
”אנחנו כל הזמן עובדים על זה ומזכירים אותו. אני מודה שאני מרגיש שבזמן האחרון השם שלו ירד מהכותרות ולי אישית זה קצת קשה. אנחנו מוצאים את הדרך, גם דרך יום ההולדת שלו, אנחנו כל הזמן עושים דברים בינינו, בתוך המשפחה וגם עם חברים, משתדלים להנציח אותו כמה שאפשר.
“אחרי 65 ימים, אלון ברח עם השניים שהיו לצידו, כתבו בפתק את המילה הצילו. אחרי כמה זמן הם ברחו לבית של בכיר חמאס, שהיה מודיעין שיהיו שם אנשים, ושומעים את אלון ויותם צועקים לעזרה. לצערי, הצוות של גולני לא נכנס פנימה, ואחרי כמה זמן הם נכנסו למספר יעדים בתוך סג’עייה. במהלך מספר ימים הם ניווטו את עצמם עד שהגיעו לאזור שנמצא בכיתור של כוחות צה”ל. בזמן הזה הם כתבו גם ‘הצילו, אנחנו 3 חטופים’ שהם כתבו על מפה עם ממרח אריסה”.
“לצערי, גם רחפן שראה את השלטים, זיהה שכביכול הבית ממולכד וגם לשם לא נכנסו. ביום שישי בתשע בבוקר, הם החליטו לצאת לכוחות צה”ל, בלי חולצות, עם דגל לבן, ולצערי הם נורו במקום. אני קיבלתי את הבשורה ביום שישי בערב וזו תחושה של בלון שדרכו עליו בבום אדיר. התחושות האלו ליוו אותי לאורך כל התקופה הזו, עד שהחזרנו את החטופים, כי לא רציתי לדמיין את לירן ועידן, או את משפחות דמארי או שטיינברכר, שזה מה שנתן לי דחיפה לבוא ולדבר ולתמוך שזה הזמן שלהם שם קריטי”.
קברו של אלון שמריז ז"ל (ראובן שוורץ)הייתי מציע למכבי תל אביב אפילו לקרוא לאחת הקבוצות במחלקה על שמו.
“הלוואי, חודש אחרי שזה קרה, דיברתי עם המנכ”ל עופר רונן, הם הבינו איך הם יכולים לעזור. החיבור עם מכבי תל אביב זה הרבה מעבר לזה שאני מנוי כל כך הרבה שנים, זו משפחה אחת גדולה ואני מודה להם על כל מה שהם עשו בשבילנו, יחד עם שאר מועדוני הכדורגל שעשו עבודה מדהימה. החיבוק שלהם הורגש וגם שלכם, מצד התקשורת”.
שלום איתי, אחיו של טל גרושקה ז”ל שאהד את ברצלונה ושיחק בהפועל כפר סבא.
”שלום חברים”.
טל גרושקה ז"ל (באדיבות המשפחה)עברו שנתיים מאז שהתחילה המלחמה הזו. כמה זה קשה לחזור לאותם ימים?
”אני בדיוק חוזר עכשיו מהאזכרה ודיברתי על זה שזה סוג של מה שנקרא הווה מתמשך. המוות של טל מאוד נוכח בחיים שלנו, לא בגלל הזיכרון וההנצחה אלא כי המלחמה עוד פה. כשקבענו את המועד של האזכרה, בדקנו שאין עוד שום אזכרה, ורצה הגורל ושעה אחרינו קוברים את תמיר נמרודי ז”ל. אי אפשר לברוח מזה, אנחנו חיים את זה 24/7 וזה מאוד נוכח.
איך האהבה שלו לברצלונה באה לידי ביטוי?
”בהרבה מובנים ואני חושב שאני צריך לקחת אחריות על זה. כשטל נולד הייתי בן 19. הם היו הורים מבוגרים יחסית, אז אני הייתי אחראי על להגיד להם שזה מדהים שהוא לומד פסנתר, אבל הוא צריך לדעת גם כדורגל. הוא התחיל להיחשף למסי ולברצלונה דרך אשתי שהיא ארגנטינאית. בבר מצווה שלו לקחתי אותו לטיול בקאמפ נואו, וסגרנו מעגל כשהוא לקח את הבן שלי. המעגל היה אמור להמשיך עם זה שהבן שלי ייקח את הבן שלו, אבל זה כבר לא יקרה לצערי”.
אני בטוח שהכדורגל עושה לכם קצת טוב על הלב לא?
”המון טוב. המשפחה שלי גם אוהדת הפועל, והידיעה שיש קהילה מאחורייך שמלווה אותנו ועושה טקסים לכבודו זה מדהים. עד שאתה לא מבין מה זו אהבה לספורט ואהדה לקבוצה, אתה מרגיש את זה בכל נים בגוף וזה מדהים. אמרתי שכל מה שקרה עם בארסה עונה שעברה, הוא מתרגש. עוד לפני שהוא נפל הוא אמר לי שיש שחקן בנוער של בארסה בשם לאמין ימאל ושאני אשים עליו עין. אני בטוח שהוא רואה ושמח מלמעלה”.
טל גרושקה ז"ל (באדיבות המשפחה)שלום שי, אבא של עומר חרמש ז”ל, צהריים טובים לך.
”שלום צהריים טובים, בשורות טובות שיהיו”.
זה יום זיכרון לאומי. חלפו שנתיים, זה מטורף. איך אתם ביום הזה?
”אנחנו ביום הזה אחרי 48 שעות של אירועים. קהילת כפר עזה, שאיבדה 64 מבניה בטבח, ו-24 שעות לפני זה שוחררו גלי וזיו ברמן. 17 מהם נחטפו, ואפשר טיפה לנשום כשהבנים שבו הביתה. השבנו את הקברים לכפר עזה אחרי שנתיים. קיימנו אזכרה מרגשת וקהל גדול גם עם הקהילה, עם החברים והמשפחה. האירוע לא תוכנן לאף אחד מאיתנו בימי חיינו שביום כזה ניפגש, אנחנו שנתיים מחוץ לבית ולפחות עוד שנה מחוץ לבית”.
אתם שוקלים לחזור הביתה.
”אנחנו שוקלים את זה, כל פתרון אחר הוא לא בית. אני סופר יותר מ-61 שנה שאני גר בכפר עזה, חמשת ילדינו נולדו בכפר עזה, עומר קבור בכפר עזה, והמשמעות של כפר עזה עבורנו היא יותר מארבע קירות”.
שי חרמש אביו של עומר חרמש ז"ל (חגי מיכאלי)מבחינת ההנצחה, מה אתם מתכוונים לעשות?
”ההנצחה של עומר מתרחשת בראיונות ובמקומות. כל משחק בבלומפילד מתחיל בהצגת כל תמונות החטופים. ביום שישי האחרון התקיים אירוע מאוד מרגש. עומר, היה בחור יצירתי והוא הקים כדורגל זקנים. כל יום ראשון בשמונה יש אירוע מסורתי של משחק בין כדורגל הזקנים של כפר עזה בין הפועל שווים תל אביב. עומר בעצמו היה מקורב לעניין הזה. הוא היה איש חינוך, קראתי לזה ‘החלילן מהמלין’. הטיפול, ההבנה והרגישות לילדים הייתה נר לרגליו. הוא נאבק על נושא הלגליזציה, שהיום הקנאביס הפך לתרופה לריפוי לנפש. הוא נאבק נגד החיסונים של הקורונה, שהיא שילוב קטלני בין שליטים שמטילים אימה ופחד לבין אילי הון. הוא לא היה מוכן לקבל חיסון והיה בבית חודשים ארוכים. היום מתחילים לראות את הקורונה בצורה אחרת לגמרי. לפעמים זה נראה כמו דון קישוט שנכנס לתחנות רוח”.
הוא גם השאיר הרבה אמירות כאלו ואחרות על הפועל תל אביב כמו איך הקבוצה צריכה להתנהל.
”הוא הכין באנר גדול בחודורוב שהיה כתוב: ‘אנחנו חריפים, אבל לא גזענים’. זה חלק מתפיסת העולם שלו שהוא ייחל שזו תהיה חלק מתרבות הכדורגל בישראל”.
הקבר של עומר חרמש ז"ל (באדיבות המועדון)שלום דורון, אביו של יובל סולומון ז”ל שאהב כדורגל, נפצע תוך שנאבק והרג מחבל לפני שנהרג בעצמו.
”הוא אהב ספורט בכלל, בעיקר כדורגל”.
איך אתם ביום כזה?
”חתוכים לכל הכיוונים. אתמול היה לנו אירוע זיכרון ברוחמה, והיום היה לנו בבית הקברות וזה לא קל”.
מה הכי תזכור מיובל?
”את שמחת החיים. יובל היה מצד אחד קצר רוח כלפי דברים מסוימים, אבל מצד שני הוא היה שמח בחלקו, שמח עם כל החברים, עם הכדורגל, והאוכל ובירות כל היום”.
איך באה אליו האהבה שלו לכדורגל?
”זה התחיל בי. אני יליד קריית חיים, וקריית חיים זה הפועל חיפה ואני הפועל חיפה. כשנולדו הבנים הפועל חיפה הייתה ליגה לאומית, ואז הם התחילו לאהוד מכבי חיפה אז התחילו פה מכות כל יום. חוליגנים קטנים, הם גיבורים עליי”.
הכדורגל היום מרפא?
”אני נורא רוצה להגיע לזה, אבל הנפש לא נותנת”.
עכשיו כשמחזירים את שאר החללים, זה לא סוגר לך במעט את המעגל? מה ייתן לך את סגירת המעגל?
”החזרת החטופים החיים סגרה לי פינה, אבל עד שלא אחרון החטופים יחזור המעגל לא יהיה שלם”.
מה עם חזרה הביתה?
”מדברים על עוד שנה, לפחות עוד שנה”.
כמה יחזרו לדעתך?
”אם יחזרו 65% זה יהיה טוב. כל החבר’ה הצעירים עם הילדים הקטנים אומרים שהם לא יכולים לגדל ילדים בצורה הזו ואף אחד לא מבטיח שיהיה יותר טוב ממה שהיה, אבל אנחנו חוזרים בכל מקרה”.