מסי, קאקה, פירלו ושחר: בירם כיאל סוגר קריירה

אחרי 14 ניתוחים, הקשר מסכם קריירה אדירה בפודקאסט של ONE: חיפה, הפרמייר ליג, הרגע שקאקה שבר לו רגל והדמעות בלילה: “בפציעה ידעתי שזה הסוף”

אסי ממן | 15/07/2025 10:34

לא כל יום שחקן ישראלי כובש בליגת האלופות, משחק בפרמייר ליג, עוצר את מסי, מבשל מול רונאלדו ונפרד מהקריירה על אלונקה. בירם כיאל עשה את כל זה, ועוד הרבה יותר. עכשיו, כשהוא פורש רשמית, הוא לא מדבר על גולים אלא על כאבים, פחדים, תקווה ואמונה. ראיון פרישה עמוק, כן וכואב.

בירם כיאל הודיע על פרישה לאחר קריירה מרשימה שהתחילה ממכבי חיפה והגיעה בשיא עד לפרמייר ליג ונבחרת ישראל. הקשר הגיע לפודקאסט שיחת היום של ONE יחד עם גידי ליפקין ואסי ממן לסכם את מה שעבר בכדורגל, עם כל הסיפורים מהימים היפים על המגרש, המשברים בפציעות והתארים הרבים.

כיאל סיפר על ההתחלה בחיפה, השיחה עם אלישע לוי בה ביקש לעזוב לסלטיק ולמה יעקב שחר ניתק לו את הטלפון, הכרטיס האדום שהוביל אותו לסלטיק, הגול בליגת האלופות נגד אייאקס בו הרגיש סגירת מעגל, המשחק נגד אינייסטה וצ’אבי, הרגע בו קאקה שבר לו את הרגל, מה ההבטחה שהוא נתן לפירלו כשהם נפגשו, איך הרגיש לשחק בפרמייר ליג, הימים בהם סבל ושקל לפרוש בצ׳רלטון, החזרה לארץ, מדוע לא עשה קאמבק למכבי חיפה, וההצעה שקיבל מאלונה ברקת וסירב לה.

בנוסף, כיאל דיבר בהרחבה על היום שאחרי הקריירה ככדורגלן: הרגע בו נפצע והבין באמבולנס שזה נגמר, הניתוחים והשיקום הארוך, הניהול המקצועי בבני סכנין ומה התפקשש בדרך, סוגיית שמונת זרים בכדורגל הישראלי, ההבדל בין השחקנים שגדלים במגזר הערבי למגזר היהודי, הלימודים, התפקיד הבא בהתאחדות לכדורגל והספר שהוא כותב בימים אלה.

“לא פשוט לפרוש”, אמר בירם כיאל. “זה משהו שאהבתי לעשות מאז שאני ילד, חלום ילדות, אבל מצד שני הגיע הזמן להגיד תודה לכדורגל, לחוויות, לאנשים שאני מכיר. את האמת אני עם הפציעה כבר כמעט שנתיים וכולם ראו שאני לא חוזר, אבל בשביל הקריירה, האוהדים ובשביל להמשיך הלאה, הייתי חייב את ההודעה הרשמית שאני פורש”.

היה לך הרבה זמן עד שהוצאת את ההודעה הזו. חיפשת את הטיימינג הנכון?
”זו הייתה תקופה מאתגרת עם המון דברים שרצינו אולי לדחוף ואולי לנסות עוד פעם. אחרי הניתוחים שעברתי נסענו לברייטון לעשות את השיקום ושם גילו שיש לי בעיה נוספת בגיד בכף רגל ואני צריך לעשות עוד ניתוח. רצינו לעשות שיקום שמרני ואולי לחזור, ולאט לאט הדברים מתפתחים למקום אחר. ניסיתי לעשות אימון פה ואימון שם וזה לא הצליח. חזרתי לבני סכנין וסלובודאן דראפיץ’ קרא לי להיות איתו בחדר ההלבשה ובצוות, להיות האיש שלו, וזה פתח לי עוד כמה דברים. בתקופה האחרונה הייתי על חוזה שחקן בסכנין וכשהחוזה נגמר ידעתי שאצטרך לעשות הודעה מסודרת. היו המון מחשבות על סדרה, צילום סרט שניסע לברייטון וסלטיק ולצלם את הדרך שעשינו כי הייתה דרך מיוחדת עם המון אתגרים שעשו אותי מי שאני היום ובסוף הרגשתי שזה יהיה עדיף להוציא את זה בהודעה מסודרת, מכובדת, לכל אנשי התקשורת, וגם לאוהדים שבאמת תמכו בי לאורך כל הדרך”.

“באמבולנס שאלתי את אבא שלי אם הוא גאה בי, ידעתי שזה נגמר. לא האמנתי שאגמור על אלונקה”

עד היום יושב לך המשחק שבעצם גמר לך הקריירה?
”כן. אני חושב שגם המון אנשים שמכירים אותי אמרו שאחזור מהפציעה כי הם ראו אותי כבר חוזר מפציעות וניתוחים. אני בפנים ידעתי שבפן המנטלי זה גמר אותי כי זה פציעה לא רגילה שלא רואים בעולם הכדורגל, פציעה של תאונת דרכים, הסימן והצלקת שיש בגוף וכל יום לראות את זה זה לא נעים ולא כיף”.

תיקח אותנו הרגע לרגע הפציעה. ג’ימי אלכסיס בעצם פירק לך את הרגל. הוא התנצל?
”הוא שלח הודעה ורצה לבוא. אני חושב שהמשפחה שלי באותה תקופה ביקשה שהוא לא יגיע. הנציגים של הפועל פ”ת הגיעו. הייתי שבועיים בבית חולים ואני לא זוכר הרבה דברים. מרוב התרופות אני לא זוכר את כל הפרטים שהיו. אחרי זה סיפרו לי גם שאבא שלי לא רצה”.

הייתה פציעה ממש קשה? מה אתה זוכר מאותם רגעים? אתה חושב שהוא נכנס בך בכוונה?
”אני לא יודע אם זה בכוונה, אבל אני הרגשתי את זה ואני גם חושב שהרימו אותי על אלונקה. מה שחיפשתי זה את אבא שלי ביציע. ידעתי שהוא יקפוץ לדשא. אני שואל אותו אם הוא גאה והוא אומר לי ‘אתה עוד תחזור’. ואני באמבולנס מצלם וידאו לאנג’לה שאני צוחק ובוכה עם היד, והוא אומר לי שאני אחזור ואני רק עניין אותי שהוא יגיד לי שהוא גאה בי”.

ידעת שזהו?
”כן”.

איך דמיינת את המשחק האחרון שלך?
”דמיינתי המון דברים. כשהייתי באנגליה וראיתי את הפרישה של ברונו, הקפטן של ברייטון, שהוא אחרי זה הפך לעוזר מאמן בברייטון ובצ’לסי - רצינו אולי משהו כזה ואז חזרנו לארץ ואמרנו שאולי נעשה משהו בחברה הערבית, אולי בסכנין, אבל בגדול לא דמיינתי את הכדורגל נגמר לי על אלונקה, אבל מצד שני זה גם סיפור של הקריירה. עברתי 14 ניתוחים. זה יכול להיות שרק ככה אפשר להוריד את בירם כיאל ממגרש הכדורגל”.

זה מצחיק, כי כשהגעת לסלטיק בזמנו היו אמירות של האוהדים שהיו בטירוף עליך, ויצאה עליך כתבה שיש להם פירלו, רק יותר טוב. וכתבו עליך כל מיני משפטי צ’אק נוריס כאלה. הם החשיבו אותך לשחקן גדול והפציעות באמת עצרו אותך. לא רק בסוף הקריירה, היו הרבה פעמים שדיברו עליך כמועמד לקבוצות גדולות ואז מגיעה פציעה. למה זה? כי היית שחקן שלא מפחד? איך אתה מסביר את זה?
“קודם כל נהניתי בכל מקום בקריירה. אמר לי רוני לוי אחרי שנה בסלטיק, בתקופה שהיו לי הרבה הצעות ‘מאמנים מסתכלים על זה שאתה נשאר ארבע וחמש שנים במועדון, זה מראה שיש לך שייכות’ ובאמת זה מה שהיה לי בכל קבוצה שהייתי. במכבי חיפה 4-5 עונות, סלטיק ארבע וחצי עונות וברייטון, אבל אם נחזור לפציעות? איך שהגעתי לסלטיק פארק, משחק ראשון, ליגה אירופית, קיבלתי את מצטיין המשחק, יצאנו למשחק בהולנד, חזרנו, ותוך שלושה ימים גילינו שהניתוח שעשיתי בארץ לא צלח ואני צריך עוד ניתוח”.

ומה אז?
“חזרתי רק בינואר, ישר למשחקים מול ריינג’רס בחוץ, ניצחנו ויום אחרי זה קמתי לכותרות שליברפול, ומנצ’סטר יונייטד מתעניינות, היו כל השמועות ואז זכיתי גם בשחקן החודש וראיתי שהדברים הולכים כמו שרציתי. אחרי זה הפכתי לקפטן בעקבות הפציעה של סקוט בראון אבל אז הגיעה הפציעה ביד. הפסדנו משחק, הפסדנו את האליפות וגם שנה אחרי זה, כשהייתי מועמד לכמה קבוצות, שברתי את הקרסול עם הרצועות. היו לי הרבה פציעות”.

“בפרמייר ליג הרגשתי בחלום. כאילו אני בפלייסטיישן. צילמו אותי מכל מקום”

שתי אליפויות עם מכבי חיפה, ארבע עם סלטיק, שני גביעי סקוטלנד, עלייה לפרמייר ליג, ארבע פעמים השתתפות בליגת האלופות, 47 הופעות בנבחרת. היית שחקן מוביל. מה הרגע הכי גדול שלך?
”הפרמייר ליג”.

העלייה או ההופעות עצמן?
”העלייה לפרמייר ליג הייתה משהו שהרגשתי כמו הגשמת חלום. בתור ילד אתה חולם להגיע לקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה, ואתה חולם להגיע לאירופה אחרי שאתה משיג עוד משהו בקריירה, ואז אליפויות עם סלטיק ותהילה וכיף, אבל זה בעיקר בגלל שנפצעתי ובגלל שהלך לי כל כך קשה והיה לי אתגר לרדת לצ’מפיונשיפ ולעלות לליגה הטובה בעולם עם כל הכוכבים. כל מה שהיה מסביב, המצלמות והכל. אתה מרגיש כמו בפלייסטיישן. כל יום מצלמים אותך ממקום אחר”.

כשפרצת במכבי חיפה, היית צעיר וידעת שתגיע לפרמייר ליג. זאת אומרת, ידעת כבר אז מה אתה רוצה, היית מכוון מטרה והולך אחריה?
”בתקופה שלי בחיפה דרור קשטן גם הזמין אותי לנבחרת הבוגרת, כשהייתי עדיין שחקן של האולימפית. האתגרים שעברנו בדרך נתנו לי להבין שאני יכול לשחק בטופ של הכדורגל העולמי ואני חושב שהקמפיין של ליגת האלופות עם מכבי חיפה, של ה-0 שערים וה-0 נקודות, דחף אותי לזה. הוא היה קמפיין עם ילדים של מכבי חיפה, עם מוחמד גדיר ואייל גולסה וליאור רפאלוב ויניב קטן, כלומר אנשים שהיינו רק בתחילת הדרך וזה היה הישג, אולי אחד הגדולים, כי באמת מכבי חיפה לא השקיעה המון כסף”.

איך הרגשת שם?
“זה היה מקום של לבנות את הקבוצה מחדש והצלחנו להגיע לליגת האלופות, אבל אחרי כל משחק ואחרי כל הפסד הייתי אומר לאבא שלי שריברי, רובן, בופון - אני עומד מולם ואני יכול לשחק ברמה הגבוהה ביותר. מבחינה פיזית ונתונים אני שם, לא הרגשתי שאני נופל מהם, לא הרגשתי את הסטיגמה ששמים על השחקן הישראלי מבחינת עוצמות ואתגרים”.

האדום שקידם אותו והשיחה עם אלישע לוי

שיחקת ב-2009 עם מכבי חיפה בליגת האלופות נגד באיירן מינכן, יובנטוס ובורדו - וקיבלת כרטיס אדום נגד בורדו. בדרך כלל מאמן מסתכל על אדום כזה ואומר שהוא לא רוצה שחקן כזה קשוח שמקבל אדום בבמה כזאת, אבל האדום הזה דווקא נתן לך את כרטיס הכניסה לסלטיק בזמנו. זה נכון?
”כן. אני זוכר שבאותה תקופה הייתי במחנה האימונים במכבי חיפה עם תומר חמד בחדר, לא ישנתי בלילה. כשהבנתי מהסוכן שלי דודו דהאן שהעסקה סגורה הוא אמר לי: ‘אסור לנו לעשות כלום, לך לאלישע לוי ודבר איתו’. הלכתי לחדר של אלישע וביקשתי ממנו לשחרר אותי בבקשה. אמרתי לו יש לי הצעה מסלטיק והראש שלי כבר לא פה. מכבי חיפה מכרה באותה עונה את שלומי ארבייטמן, דקל קינן ועוד כמה שחקנים ויעקב שחר באמת לא רצה לשחרר עוד שחקנים. אמרתי לאלישע שיעשה לי טובה ושישחרר אותי כי הראש שלי כבר לא פה”.

“סגרנו הכל, טסתי עם דודו דהאן, הגענו לסלטיק פארק ואז הלכנו למתחם האימונים. ניל לנון העלה אותי לחדר האסיפות ומקרין את הווידאו שדודו שלח להם. איך שעשיתי את התאקל שהביא לכרטיס האדום, לנון אמר לי שהוא קנה אותי בגלל זה. אמרתי לו שלא באתי לשבור רגליים. הייתי ההחתמה הראשונה שלו בתפקיד, הוא גם היה קשר אחורי אגרסיבי מאוד בימיו כשחקן, והוא ראה בי את עצמו כנראה”.

ומה אלישע לוי אמר לך כשפנית אליו?
”אמר שהסוכנים אוכלים לי את הראש, אבל נתתי לו להבין שסלטיק בדרך לישראל, ששלחו נציג לשבת עם מכבי חיפה”.

ואלישע לא האמין לזה?
”זה לא שהוא לא האמין. מכבי חיפה רצתה שאשאר. בתור ילד בן 21 שרק עושה את הצעדים הראשונים, הייתה לי הצעה מבלגיה בינואר ובגלל שהיינו בקרב על אליפות שנייה ברצף לא שחררו אותי, אולי גם ההצעה לא הייתה מספיק טובה, אבל כשבא מועדון כמו סלטיק אז זה הביא אותי למצב של להגיד לכולם שהראש שלי לא יישאר פה, שאני חייב לעשות עוד משהו בקריירה, להגשים חלום”.

ויענקל׳ה שחר נתן לך את ברכת הדרך בסוף?
”התקשרתי אליו ואמרתי לו שישחרר אותי. הוא אמר לי: ‘ילד, זה לא הביזנס שלך’, וניתק לי את הטלפון. הבנתי שזה לא הביזנס שלי, שאני לא מתעסק בזה, אבל אחרי זה נפגשנו המון פעמים. שני הצדדים הרוויחו בסוף, הם קיבלו את מה שרצו ואני עשיתי 10.5 שנים באי הבריטי ונהניתי”.

באיזה שפה אתה חושב ומדבר ביום-יום? עברית, אנגלית, ערבית?
”זה מצחיק, לפעמים לוקח לנו שנייה בבית, גם לילדים, לדעת מה אנחנו אומרים ובאיזו שפה. הילדים שלי רואים את כל הסדרות באנגלית, אני ואשתי מדברים ערבית. לפני 4 שנים חזרנו לישראל אחרי 11 שנה אז כמובן שהחברים שלנו דוברים עברית, ואז כל השפות מתערבבות ביחד. לפעמים השחקנים בארץ היו צוחקים כשהייתי מתחיל לדבר באנגלית כי זה בניב בריטי”.

המפגש עם מסי והגול בליגת האלופות

ב-2013 כבשת במדי סלטיק שער ניצחון בליגת האלופות מול אייאקס. באותו קמפיין שיחקת מול ברצלונה של צ’אבי, אינייסטה ובוסקטס. איך נכנסת לדבר הזה בתור ילד שהגיע ממכבי חיפה? מה עבר עליך ברגעים האלה?
”המשחק הזה נגד בארסה הוא משחק שקשה לא לזכור אותו, זו הפעם הראשונה שניצחנו את ברצלונה, פעם ראשונה שקבוצה באירופה ניצחה את ברצלונה בתקופה ההיא, כשהיא עם מסי וניימאר. בדיוק חזרתי מפציעה ועליתי ל-20 דקות מהספסל. בדקות האלה טוני ווט, ילד בן 18, נתן את שער הניצחון. לא היה לנו אפילו סגל, אבל באותו יום זו הייתה חגיגה של סלטיק, 125 שנה למועדון, חגיגה מטורפת בקהל בסלטיק פארק. המשחק הזה עזר לנו גם להגיע לשמינית הגמר של ליגת האלופות. באותם רגעים אתה לא מאמין. מסי עבר והצטלם עם המשפחה שלי ואני אמרתי לעצמי: ‘מה קורה פה?’”

ואיך היה להתמודד מול חוליית הקישור הזאת של בארסה?
”האמת שהיה להם קשה שם. אולי כי גרמנו למשחק הזה להיראות כל כך קשה, כל כך סקוטי, כדורים ארוכים לסמאראס. וגם השוער שלנו היה במשחק אדיר, שאחריו הוא עבר לסאות’המפטון. אפשר להגיד שניצחתי בקריירה הזו את מסי וניימאר וכל הגדולים”.

איך אתה זוכר את הגול נגד אייאקס?
”לקראת אותו משחק, ניל לנון הכניס אותי לחדר ואמר שלא בטוח שהוא יפתח איתי. אמרתי לו: ‘אל תשחק את המשחק הזה, די’. בשבת הייתי איש המשחק, הרגשתי שאני חוזר לעצמי והוא רוצה להוציא אותי. אמרתי לו שלא יעשה את זה - וניל תמיד שמר את הקלפים קרוב לחזה. היה לנו אמצע אדיר עם ווניאמה, קי סון יא, סקוט בראון, ג’ון לדלי, והייתי במחשבה את מי הוא יוציא בשבילי. בסוף כל הקשרים האחוריים היו בהרכב וכבשתי שער ניצחון. היה לי קשר כל כך טוב איתו, תמיד הרגשתי שאני יכול לדבר איתו כי הוא היה שחקן. אגב, יש לי משפחה בהולנד. כשהייתי ילד אמרתי לכל הילדים בבית ספר שאני טס לעשות מבחנים באייאקס, אז כולם הסתלבטו עליי כשלא הגעתי לשם. הדבר הראשון שעשיתי אחרי הגול זה לכתוב בקבוצת ווטסאפ לחברים שבירם כיאל הילד מג’דידה ניצח את אייאקס. זה היה משהו באמת מרגש, גם להגיד שכבשתי גול בצ’מפיונס, גול שבאמת עזר לנו. זה היה אדיר”.

כיאל בטירוף אחרי השער מול אייאקס (IMAGO)

מה הרגע שלא תשכח בכל הקריירה?
“עליית ליגה לפרמייר ליג עם ברייטון. זה היה משהו מטורף. כל העיר הפכה להיות משהו מטורף, זה לא יום ולא יומיים. ידענו שאנחנו עולים ליגה, היה טירוף בכל מקום שהלכנו, טסנו כל המועדון, הבעלים טוני לקח את כל המועדון. ואחרי זה לבוא, ואתה צריך להיות בליגה הטובה בעולם”.

ילד שגדל במגזר, הדרך שלו יותר קשה מילד מהמגזר היהודי פה בישראל? או שזה אותו הדבר?
“אני אגיד את זה אחרת. אני חושב שהשחקן הערבי הוא שחקן שמשחק בזכות היכולת שלו, ולא בזכות שהוא מדבר בשפה הערבית. אבל אנחנו נצטרך להביא את השחקנים שהם לא מדברים את השפה לצד המנטלי הזה שאפשר להכניס אותם פנימה לחברה, לשייכות. מכבי חיפה באו אליי בגיל 8-9 רצו שאני אגיע - והמילה היחידה שאמרתי למאמן של מכבי חיפה היא ׳לא׳, כי זו המילה היחידה שידעתי, לא דיברתי עברית. אז כן, יש המון מכשולים של שפה, פחד, נסיעות. הילדים שנמצאים בצפון אין להם המון בתי ספר כמו שיש במרכז חוץ ממכבי חיפה או הפועל חיפה, אז יש איזשהו קושי. השתלבות מנטלית קשה”.

אז ההשתלבות שלך הייתה לך קשה בהתחלה בגלל שלא הייתה לך שפה?
“לא. אמרתי להם ‘לא’, אבל המשכתי לחשוב איך אני עוזר לעצמי. אתם יודעים שהייתה לי משפחה שהיא בכדורגל, גם הדודים שלי היו שחקני כדורגל ואבא שחקן כדורגל, אז חשבתי איך אני הופך את זה למשהו שיהיה לי יותר קל? בכל מקום יש פחד ופחד להצליח ופחד לעשות. הלכתי להפועל עכו חמישה-שישה חודשים, כי מג’דיידה לעכו היה חמש דקות נסיעה. הרגשתי בצד המקצועי שאני יכול יותר, אבל הרווחתי את השפה ואז חזרתי למכבי חיפה כשיכולתי לדבר את השפה”.

השתלבות מנטלית קשה. בירם כיאל (שחר גרוס)

השיחות עם יעקב שחר ואלונה ברקת

למה לא סיימת את הקריירה במכבי חיפה? למה חזרת לארץ לסכנין ולא למכבי חיפה?
“אני בדיוק מסיים חוזה בפרמייר ליג בברייטון, קורונה, שנה בלי כדורגל. היו דיבורים, היה סוכן שהתקשר ואמר ‘מכבי חיפה מציעים ככה וככה, מה אתה חושב על זה?’, ובאותה תקופה אני ואנג’לה לוקחים את הזמן. וכן לחזור, לא לחזור. אחרי זה, זה הופך להיות לא רלוונטי, גם ההצעה לא נמצאת על השולחן, וזהו”.

לא הרמת טלפון ליעקב שחר?
“לא. נפגשתי אם יענקל’ה לפני חודש ואמרתי לו שאני ילד שגדל במועדון ומכיר את הדי אן איי של המועדון, ואמרתי לו שבחיים לא הייתי בקטע כזה של להרים טלפון להנהלה כדי להגיד להם שידחפו אותי לצוות המקצועי, כי לא הייתי מרגיש טוב עם עצמי. אמרתי להם ‘אכבד את ההחלטה של הצוות המקצועי’, אז לא יודע אם רצו לא רצו. אני אוהב, מעריך וגם אם אני הופך להיות מישהו בצוות המקצועי - אני לא רוצה שההנהלה תכפה עליי שחקן. יענקל׳ה אהב את זה”.

אבל לא נעלבת מזה שמכבי חיפה לא קראו לך לחזור לשחק?
”לא נעלבתי. אני חושב שנפתח לי פרק חדש, אחר, שלקח אותי למקומות טובים”.

ההגעה לסכנין באמת פתחה אותך לעולם אחר? מה הכוונה?
“רצינו משהו לתת בחזרה לחברה הערבית, למקום שגדלתי בו, אחרי הרבה שנים באי הבריטי. והיה מדהים. אני זוכר את קבלת הפנים כשחתמתי, בהתחלה לא ידענו איך לקבל את זה. כשהייתי בעונה של הפלייאוף, ואפילו בפציעה שלי, כל החברה הערבית הייתה שם. הרגשתי שאני רוצה לעזור. ואז אחרי זה אני מועמד לשחקן העונה, אני יושב אצל אלונה ברקת בבית והיא מציעה לי להגיע להפועל באר שבע, אבל הרגשתי שזה המקום בשבילי. הרגשתי שכל כולי במקום שאני רוצה להיות בו, בסכנין”.

אתה חושב שעשית טעות כשלא הלכת להפועל באר שבע? מה אלונה ברקת אמרה לך?
“לא. אלונה אמרה שהיא רוצה אותי, ומוכנה לשלם את הסעיף שחרור שעמד על חצי מיליון בגיל 33”.

וזה לא מדגדג לך ללכת שוב לנסות קבוצה שאולי תיאבק על תארים מחדש? בסוף בסכנין הפלייאוף העליון זה הישג.
”זה הישג, חד משמעית. הרגשתי שזה מה שאני צריך לעשות. הרגשתי טוב עם זה. תמיד הלכתי בהרגשה טובה, התחברתי מאוד, ניסיתי לעזור כמה שאני יכול. כמו שאמרתי, בצד המקצועי היה מדהים. עונה ראשונה להשאיר אותם בליגה, הגעתי בנובמבר, היינו במצב לא טוב, אחרי זה לעשות פלייאוף ועוד פעם פלייאוף ודברים אחרי זה מתגלגלים במקום טוב. כמו שאמרתי, נהניתי בפרק הזה”.

מה קרה מאחורי הקלעים בסכנין?

בשנתיים האחרונות גם היית סוג של מנהל מקצועי בסכנין. התחלתם טוב, אבל מה קרה שם אחר כך?
“אני חושב שהיה מדהים, הייתה הצלחה אדירה. אני נמצא בברייטון וכל יום סלובו מתקשר אליי הוא והצוות ועושים שיחת וידיאו ‘איך אתה? איך אתה מתאושש?’ ואני מראה לו שאני בלי הקביים, ואני מתחיל ללכת. ואז שאני חוזר לארץ הוא מתקשר אליי ואומר לי לבוא, אני אומר לו שאני רוצה לעשות את השיקום בחיפה, כי כל יום לנסוע מחיפה לסכנין היה קצת קשה. ואז אני נוסע, אחרי האימון הוא נפגש איתי במסעדה בסכנין, אומר לי ‘יש לך בחוזה סעיף שאם אתה פורש שאתה נכנס לניהול המקצועי. אני מבקש ממך אני צריך אותך היום, תבוא, תלמד, בלי לחץ שאף אחד לא ידע, תמשיך להיות על חוזה של שחקן, תלמד, אבל אני צריך את הנוכחות שלך בחדר הלבשה’. אני מגיע יום אחרי זה, אבו יונס נכנס. סלובו אומר לאבו יונס ׳דיברתי עם בירם והחלטתי שהוא עכשיו מצטרף לצוות’. כולי אדום, אני בקושי הולך עדיין. אבל אני מחייך, אני יוצא מהבית, ואז אתה מתחיל להיכנס לזה”.

איך אבו יונס מגיב שהוא שומע את זה? הוא אהב את מה שסלובו אמר?
“היה לי קשר מדהים עם אבו יונס. לא עניין שהוא אהב את זה או לא אהב את זה, באמת כיבדנו אחד את השני. באותו הרגע, אתה נכנס, ואתה לא מסתכל ימינה ושמאלה, ‘אנחנו נצטרך לעשות חמישה שינויים בינואר כדי להשיג את הפלייאוף’? ואנחנו עושים את זה, ואתה מתחיל להיכנס לדברים קטנים וגדולים ומשא ומתן, אנחנו בונים משהו טוב”.

למדת משהו?
“על הדרך, אני גם נרשם ללמוד ספורט דיירקטור דרך ההתאחדות האנגלית ודיפלומה של ספורט מנג’מנט, עושה מאמן מנטרלי בארץ, ומתחיל להבין את המשחק מסביב. הכל הולך טוב, התחלנו לבנות דברים קטנים שהם אמורים להיות גדולים, למכור שחקנים, פתאום שחקנים כמו תאג’י מוכרים אותו, מביאים את אחמד סלמן, מוכרים את חסן חילו. דברים זזים. אחרי זה המכירה של אניס פורת עייש למכבי תל אביב. אנחנו מתחילים לבנות משהו אחר, להביא שחקנים צעירים עם צוות שהוא אדיר. באמת שניסינו לשמור על כל זה, וכמובן שאני באתי. ואז אנחנו מגיעים למצב שאומרים לנו שאין מגרש ביתי, אין אצטדיון, אין מגרש אימונים, אתה לא יכול לעשות אסיפות, המלחמה מתחילה בשביעי לעשירי בדרום, וזה מגיע, המלחמה מתחילה בצפון”.

מה התפקשש?
“השחקנים שרצינו לבנות עליהם זה סטפן אומנגה, כשאנחנו מאבדים את פאון, אנחנו מביאים את עילאיי אלמקייס, אומנגה, ומביאים את גי’נדו פוקס. אנחנו הולכים על אמצע עוצמי, שאתה מאבד את פאון, שכר, תאג’י, ואתה מתחיל לרוץ עם זה ולבנות משהו יותר צעיר. התחלנו מצוין – רבע גמר גביע הטוטו, מנצח את מכבי פ”ת במחזור הראשון, 0:2 במחצית נגד אשדוד שחזרו. אבל אזעקות, מלחמה, במקום לחשוב על הילדים שלי ולהיות במקלט אתה צריך לתת שקט לשחקנים שהם נמצאים כולם בצפון”.

ומה קרה?
“אני זוכר שמצלם לי פאטה מהממ”ד, שהוא יושב בפינה ואומר לי אני לא מגיע לאימון, ואני מבין אותו. אומנגה לפני משחק מול מכבי ת”א שולח לי הודעה ‘אשתי קיבלה התקף חרדה’, אנחנו מסיימים את המשחק והולכים אליו הביתה, אנחנו לא יודעים איפה הוא. אלו דברים שכבר לא נוגעים בצד המקצועי, הכל מתפרק. שאתה מאבד את אומנגה שהולך וחוזר, ואתה מתחיל לאבד עוד שחקן ועוד שחקן, והעוצמה הופכת להיות על פוקס ואלמקייס, ואז אלמקייס נפצע ופתאום אין לך שחקנים. בקיצור זה הפך להיות עונה מאתגרת, וכמובן שהתוצאות לא מגיעות הלחצים עולים בהתאם”.

ואז ההנהלה מחליטה לפטר את סלובו? “לא. זה היה קודם ככה - אני זזתי הצידה”

אבל הם ראו עונה לפני כן שהכל הצליח כל כך טוב, רואים שיש לך דרך, למה הם מתערבים לך?
“קודם כל, לא הייתי כמו שאתה אומר היום מנהל מקצועי, שיושב סוגר את הכל, הכל בסדר. אני גם מכבד שהם נתנו לי את המושכות ואני גם לוקח אחריות. אבל הרגשתי שזה לא עובד כמו בוויז’ן שלי, והכל בסדר. כמו שאמרתי התוצאות לא מגיעות מהמון סיבות”.

ואז אתה חוזר לשם, ואז?
“עוד פעם אומנגה, הסיפור שלו עם החוזה. אתה עושה תיקו נגד הפועל ב”ש, עובר שלב בגביע, ואז עושה תיקו נגד מכבי חיפה כשעשינו משחק טקטי אדיר. מי שרואה את המשחק נגד מכבי חיפה בבית ב-1:1, משחק טקטי אדיר. סלובו בא עם רעיון לשים את ג’ינדו פוקס מגן ימני שיעצור את הצד השמאלי של מכבי חיפה. מסיים את המשחק, וכל השבוע מתעסקים בהפסד טכני כי אומנגה לא היה צריך לשחק. וזה כבר לא בידיים של סלובו. השחקנים מתחילים לאבד את האנרגיות וזה הגיע למצב שעשינו המון תוצאות לא טובות. סלובו בא דיבר איתי אחרי המשחק נגד חדרה, אמר לי ‘בירם אם המועדון חושב שהוא צריך לעשות שינוי, שידבר’. אמרתי לו ‘עשינו משחק טוב, התוצאות לא מגיעות’. אני מנסה לתת לו גב ושקט”.

“שבוע אחרי נוסעים למשחק מול הפועל חיפה, דקה ראשונה אנחנו מקבלים גול, אני מרגיש כאילו זה מתפרק. חוזרים למשחק 1:1. אני אומר להם במחצית ׳הראיתם אופי׳ וכל המילים שאפשר כדי להרים את השחקנים. דקה ראשונה מחצית שנייה אנחנו יכולים לתת 1:2, ומי שנותן לנו את הגול זה פורת עייש. אני נפגש עם אבו יונס אחרי המשחק במנהרה, הוא אומר לי ׳מה יש עוד׳. נפגשנו אחרי המשחק במסעדה בחיפה, ואמרתי לו ‘המועדון צריך קול אחר אחרי שגם דיברתי עם סלאח וסלובו, ואני חושב שהאנרגיות לא שם, וזה שלך. עשינו 18 חודשים ביחד מאוד מאוד טובים, ואתה צריך לעשות שינוי’. יום אחרי זה, הלכנו אני וסלובו אליו למשרד. זה נגמר בכבוד”.

למה בסכנין אף פעם אין שם שקט?
“מהמון סיבות. קשה לי להתחיל לדבר על זה עכשיו, אבל מהמון סיבות. היינו צריכים לתת לשחקנים את המעטפת המקצועית, ולא תמיד הצלחנו לתת את זה עד מקסימום”.

הבן שלך פירלו משחק כדורגל עדיין?
“כן”.

אם היית צריך להגיד לו - סכנין או מכבי חיפה, לאן היית רוצה שהוא ילך?
“לאן שהוא נהנה. היה לי תקופה בצ’רלטון שהמאמן התאבד. לא עברתי בדיקות רפואיות, אבל לא נהניתי. חיי המשפחה שלי הפכו להיות לא טובים. הייתי כל יום נוסע מברייטון ללונדון, שעות באוטו ואני לא בריא. חזרתי לעצמי וגם לא נהניתי. בנובמבר אמרתי למנכ”ל תחזיר אותי לברייטון, אני לא נהנה. כדורגל בסוף עם כל הדרייב שאנחנו מביאים, אתה צריך ליהנות ממה שאתה עושה. אז איפה שהוא נהנה”.

”צריך להילחם בגזענות”

אני רוצה לקחת אותך לנבחרת ישראל, אתה זה שהודעת בזמנו על פרידה מהנבחרת. וילי רוטרשטיינר לא לקח אותך בחשבון, לא ספר אותך משום מה.
”אתה טועה”.

ראיתי ציטוטים שלך בעבר שנפרדת מהנבחרת ואמרת “ווילי פשוט לא נתן לי את ההזדמנות”, אמרת שלא נתן לך לחזור להיות פקטור בנבחרת, זה ציטוט שלך מאחד הראיונות שנתת בעבר.
“אני קודם כל תמיד אמרתי להיות שחקן נבחרת זה אומר שאתה בטופ של הכדורגל הישראלי ולא משנה בישראל או בכל מדינה, אתה בין הנבחרים ביותר שהולכים למשימה שאתה צריך להיות אחד הטובים. היה לי הזכות להיות מגיל קטן אצל אברהם בכר, אצל ויקי פרץ ז”ל, אצל זאביק זלצר, ואז אני מגיע לבוגרת עם דרור קשטן ז”ל, ואני עובר אצל כולם. אבל אין ראיון ואין מקום שאני אמרתי שמאז שווילי הגיע לכדורגל הישראלי, ראינו שינוי מאוד מאוד גדול בחדר הלבשה. הייתה תקופה מוצלחת בליגה האומות אם אתם זוכרים. אחרי זה, בנובמבר הוזמנתי בפעם האחרונה ולא שיחקתי כדורגל שנה. אחרי שנה חזרתי לסכנין, ווילי התקשר אליי ואמר לי שהוא רוצה לזמן אותי, אבל הוא לא יודע אם אקבל הרבה דקות. אמרתי לו שכל עוד רוצים אותי בנבחרת אני שם. שיחקתי נגד סקוטלנד והרגשתי שאני כבר לא פקטור אז פרשתי”.

אמרת בראיון ששמרת על כושר וקצב, שהראית לכולם שאתה שייך לרמות הגבוהות, שרצית להגיע לנבחרת ורוטנשטיינר לא נתן לך. אמרת שאתה מרגיש שאתה יכול לתרום עוד הרבה ושהחלטת לפרוש למרות שאתה מרגיש בשיא שלך. מה קרה שם?
”זה לא שהוא לא ספר אותי. הוחלט להצעיר את הנבחרת. אני חושב שדיברתי בראיון הזה יפה מאוד. כיף לי לחזור לזה ואני גאה באיך שדיברתי. מאמן רוצה להצעיר את הקבוצה, אני חשבתי שמגיע לי. כיבדתי וזזתי הצידה. זה חלק בלתי נפרד מהלאומיות שלנו לשחק בנבחרת”.

זה כאב לך שאמרו לך לזוז הצידה?
“לא”.

בירם כיאל עם וילי רוטנשטיינר (איציק בלניצקי)

התחלת אצל דרור קשטן והיית טוב, אחר כך בא לואיס פרננדס ואלישע לוי וגם שיחקת הרבה. הירידה התחילה אצל אלי גוטמן.
”אצל גוטמן הייתי פצוע. ב-2012 הוא קיבל את הנבחרת והוא התקשר אליי וזמין אותי למלון בחיפה. באתי על קביים והוא אמר לי שהוא בונה את הנבחרת עליי, על ביברס נאתכו ועל אלמוג כהן, כי אנחנו צעירים. אמרתי לו שאני מודה לו מאוד. הוא אמר לי שהוא רוצה שאטוס איתם וארגיש את האווירה, אמרתי לו שאני מתחתן עוד שבוע ושאין לי יכולת להשתתף במשחקים גם ככה. הוא התעקש וטסתי איתם כי לא רציתי להיכנס נגד מאמן, חזרתי שלושה ימים לפני החתונה. אני מרגיש שבכל פעם שהייתי בכושר טוב הייתי בנבחרת. היו הרבה שחקנים בעמדה שלי. גל אלברמן, ביברס נאתכו, אלמוג כהן. היה לנו אמצע מעולה. התחרות עשתה לי טוב”.

היה את הסיפור עם התמונה שלך על רקע דגלי פלסטין בזמן מבצע צוק איתן. הייתה מחאה ולא הוזמנת.
”היה קצת עליהום. לא משהו רציני”.

יכולת לשחק יותר בנבחרת?
”חד משמעית. אם הייתי יותר בריא ברור. הייתי מהצעירים ביותר שזומנו לנבחרת. קיבלתי זימון לבוגרים ופתאום אני עם יוסי בניון, טל בן חיים, ניר דוידוביץ’, דודו אוואט, גל אלברמן, סלים טועמה. שחקנים שאתה רק חולם לשחק איתם. אם לא הפציעות הייתי עושה עוד הרבה בנבחרת”.

"אם לא הפציעות הייתי עושה הרבה בנבחרת". כיאל (שחר גרוס)

היה את הסיפור ב-2018 עם תמונת הבוסים. הצטלמתם כל שחקני הנבחרת מהמגזר וכתבתם שאתם הבוסים. זה עורר מהומה. אתה מתחרט?
”באותו יום שזה קרה התקשרתי אליכם ואמרתי לכם שהפירוש שלכם שגוי. זאת בסך הכל תמונה של כוכבי כדורגל, לגיונרים. הכותרת הייתה מתוך שיר וזה עשה בלגן שלא רצינו שיהיה. זה נתן לנו הרגשה לא טובה שאני לא חושב שיש משהו רע בתמונה. זה רק ציטוט משיר שבכלל אומר שאנחנו הגדולים. לא הבנתי את המהומה. היום אנחנו צוחקים על זה. אני מתחרט על איך שפירשו אותו, אבל לא לא חושב שיש משהו פסול בתמונה הזאת”.

יוסי בניון דיבר על כך שכשהוא הגיע לנבחרת הוא זיהה מחנות, ושהשחקנים הערבים יושבים בשולחן נפרד.
”לא הייתי בנבחרת בתקופה של יוסי בניון. בתקופתי זה לא היה ככה. הייתה אווירה טוב והיה כיף. היינו מגיעים לחגיגה כל פעם”.

מה אתה אומר על חברך מונס דאבור עם כל הבלגן שהיה איתו בנבחרת?
”מונס כוכב כדורגל שעשה קריירה מדהימה. שיחק בקבוצות גדולות. לפעמים בפן האישי דברים פחות מסתדרים. אני מאוד אוהב אותו. בעולם הכדורגל אתה הולך ברחוב וכל אחד יכול לזרוק לך מילה שלא נעים לשמוע. בתקופה של היום בסושיאל מדיה כל אחד יכול להגיד עליך מה שבא לו, גם דברים לא נעימים. הגדולים ביותר לא נותנים לזה להיכנס וממשיכים להצליח. אחד מהם זה מונס”.

מונס דאבור יורד מהמגרש לקול שריקות מהיציעים (רדאד ג

יש בחברה שלנו גזענות?
”אני חושב שאנחנו חייבים להילחם בגזענות. זה אחריות של כולנו. גזענות זה אלימות. אני הולך להילחם בגזענות ובאלימות בכדורגל. המון קמפיינים רצים וגם שרן ייני לוקח את זה לידיים שלו. כל אדם שפוי צריך להילחם בתופעה הזאת. הספורט הוא שווה בפני כולם”.

אתה מרגיש שבתקופה האחרונה הגזענות גוברת?
”יכול להיות שבתקופה האחרונה היה קצת יותר. בכל מקום יש גזענות. גם באנגליה. לא צריך להסתכל על זה שזה קורה רק פה. כל העולם צריך להילחם בזה”.

אחד החברים הטובים שלך זה תומר חמד. הוא קיבל תפקיד בברייטון. אתה רואה את עצמך חוזר לשם גם?
”גדלנו ביחד ממחלקת הנוער. אחלה תומר חמד. הוא עבר בתחילת הקריירה תקופה פחות טובה. אני קיבלתי את ההצעה מסלטיק כשהוא היה איתי בחדר. נסעתי לשם ושנה אחרי זה הוא התפוצץ ועשה עונות טובות עד שהוא נפצע. הוא איש מדהים. מנטליות חזקה. עברנו סיפור דומה בקריירה. אני זוכר ששאלו את דעתי עליו כשהוא הוצע לברייטון ואמרתי להם שהוא ייתן להם את הגולים שהם רוצים כדי לעלות. הוא סיים עם 17 גולים את העונה הזאת. יש לי כישורי סקאוט. יש לי כמה הצעות. היו לי תוך כדי הלימודים נפתחו לי דברים והצעות מעניינות בקורס מנהלי ספורט. חשבתי על זה שצריך להעביר שוב את המשפחה וזה יפגע בילדים שכבר השתקעו”.

בירם כיאל (צילום: ברייטון אלביון אנד הובס)

היה את הסיפור שבברייטון רצו להעביר אותך לצ’רלטון ולא עברת שם בדיקות רפואיות. עברה לך בראש המחשבה לפרוש בגיל צעיר בגלל הפציעות?
”כן. תמיד באיזשהו מקום הפציעות הפריעו לי. זוכרים את הטוב בכדורגל, אבל היו רגעים קשים מאוד של הרבה דמעות. אתה לבד, יש פציעה אחרי פציעה. אתה נבחר לשחקן העונה, שנתיים אחרי עולים ליגה ושלושה ימים לפני שאני עומד להתחיל עונה בפרמייר ליג אני נפצע שוב. זה שובר. גרהאם פוטר הגיע, ומדובר במאמן על, ואומר לי שהוא לא חושב שייתן לי את הדקות משחק שמגיעות לי. הוא הראה לי את הדרך החוצה, אבל בשיחה כל כך נעימה ומכבדת. אהבתי את הבנייה שלו. אמרתי לו בסדר, קיבלתי הצעה מווסט ברומיץ’ ודחיתי אותה כי לא רציתי לעבור לצד השני של אנגליה”.

“צ’רלטון פנו אליי והייתי מוכן לעשות את הנסיעות. בבדיקות הרפואיות ביקשו ממני לעשות סקוויז והרגשתי את המפשעה. לא עברתי את הבדיקות, אבל בא אליי המאמן ואמר לי שהוא רוצה אותי בכל זאת. חזרתי מהפציעה, בישלתי, משחק אחרי זה הוציאו אותי. מתסכל. בנבחרת אמרו לי שיש לי פציעה והחלטתי שאני לא חוזר לצ’רלטון ונשאר לטפל בעצמי. התקשרתי לברייטון ואמרתי להם שאני לא חוזר לצ’רלטון. הם אמרו לי שיש חוזה ואני רק צריך להגיע לשם כדי שיבדקו אותי ויראו שיש פציעה. הגעתי לשם, אחרי חמש דקות יצאתי וחזרתי לברייטון. טיפלו בי בפרנקפורט, ניסיתי להתאמן שוב בברייטון, לא הצלחתי. משם יצאתי לניתוח ולא שיחקתי שנה שלמה”.

אבו פירלו

הייתה את הפציעה עם קאקה שהוא ריסק לך את הרגל. מה זה עשה לך הרגע הזה?
”דקה ראשונה, אבא שלי ביציע, משחק נגד מילאן. בעטתי וקאקה שם את הרגל והרגשתי שאני לא מצליח לרוץ טוב. שיחקתי חצי שעה עם כף רגל שבורה. לא רציתי לוותר. שבוע לפני נתתי גול וזה היה אחרי שהחלמתי והרגשתי שאני חוזר לעצמי. אמרתי לו אחרי המשחק שהוא שבר לי את הרגל. הוא התנצל והביא לי את החולצה שלו. עד היום היא אצלי”.

יש לך הרבה חולצות של כוכבים?
”יש לי את של אנדראה פירלו שזה אחד השחקנים האהובים עליי. זה היה במשחק בשמינית גמר אלופות, אשתי הייתה בהריון ואמרתי לו שאם נולד לי בן אני קורא לו פירלו. מאז בכפר קוראים לי אבו פירלו. אשתי אהבה את השם. שלחתי את החולצה לפירלו והוא חתם “מפירלו לפירלו”. הוא בן עשר והוא אוהב כדורגל. הוא מתחיל להתעניין והוא שואל שאלות על הקריירה שלי. אני בטוח שהילדים שלי יהיו גאים בדרך שעשיתי”.

אתה מראה להם משחקים שלך?
”פירלו היה מגיע למשחקים בברייטון ולא נהנה במיוחד. עכשיו הם מתחילים להתעניין”.

שיחקת נגד מסי, נגד רונאלדו. שיחקת נגד הגדולים ביותר. לא תראה להם?
”הם יראו והם עכשיו מתחילים להבין ולשאול. הם באזור שלהם”.

היית רוצה לחזור לתפקיד מקצועי במכבי חיפה?
”יכול להיות שכן. הכל פתוח. יש את ליאור רפאלוב שקיבל תפקיד חשוב במועדון. הוא עשה קריירה מדהימה, כוכב כדורגל. הוא קיבל תפקיד עם אחריות, ואני מאמין שעם הידע שלו וההבנה שלו הוא יעשה דברים נפלאים. אני מאחל לו בהצלחה”.

"חזרה לחיפה? יכול להיות". כיאל (שחר גרוס)

אתם בקשר טוב?
”מאוד”.

היית רוצה להיות מנהל מקצועי או מאמן?
”אני לא מאמין שניהול מקצועי לא נוגע גם באימון. זה לא תפקיד שיושבים במשרד. אתה צריך להיות על הדשא, באימונים, להרגיש את השחקנים והמאמן. אני רוצה להיות מנהל מקצועי, אבל לא אחד שנשאר במשרד”.

מה אתה חושב על הגדלת הזרים?
”לא ידעתי לענות על זה עד שהתחלתי לקרוא על זה. המעמד של השחקן הישראלי הוא מעמד שצריך לשפר אותו. חסרים טאלנטים ישראליים. שמונה זרים יכולים להרים את הרמה, אבל מועדונים קטנים לא יצליחו להנחית את הזרים בסכומים הגבוהים האלה. הישראליים יקבלו מקום לדעתי. בסוף, כדורגל ישראלי זה שחקן ישראלי”.

הרבה זרים שמגיעים לפה אבל לא באמת משדרגים, והרבה כישרונות יכולים ללכת לאיבוד.
”דיברנו על תומר חמד. ברייטון מועדון שמייצא שחקנים גדולים מהאקדמיה שלוט והוא מצליח מאוד באנגליה. להחזיר אנשים טובים למערכת ולמחלקות נוער של המועדון ולתת לשחקנים הגדולים לדבר עם שחקני עבר שמבינים את המערכת זה מבורך. אצלנו במחלקות הנוער לא משקיעים הרבה. זה לא משתלם כלכלית למנות אנשי מקצוע שלוקחים הרבה כסף למחלקות נוער. מביאים אנשים בשכר מתחת למינימום שמגדלים את הדור הבא. זה מגוחך”.

היית רוצה תפקיד מהסוג הזה? לגדל את הדור הבא?
”אני עברתי הרבה בכדורגל, אני לומד לא מעט. בישראל שחקן צעיר זה בן 22, ובאירופה גיל 17 זה צעיר. אני מאמין בצעירים. הם צריכים לקבל פלטפורמה ומעטפת מלאה. להשקיע בהם באמת. אם נעשה את זה, שחקנים יוכלו לפרוץ בגיל משמעותית צעיר יותר. באירופה ההגדרה של צעיר ירדה משמעותית ובישראל זה נשאר אותו דבר. לא מסתכלים על כישרונות צעירים מישראל בגלל זה”.

אבל אתה אומר שאתה לא מתנגד לשמונה זרים. זה משאיר מקום רק לשלושה ישראליים בהרכב. איך אפשר להתקדם ככה?
”נכון, לגדולות יהיו שמונה זרים. הקטנות יותר לא יעמדו בעלויות האלה. זה ייתן פתח לישראליים לשחק יותר בקבוצות הקטנות במקום להיתקע בגדולות”.

אתה מקבל הצעה לתפקיד במחלקות הצעירות של נבחרת ישראל. נפגשת עם בוני גינצבורג ושינו זוארץ. איפה זה עומד?
”הייתה פגישה טובה. ראיתי דברים וההחלטה בידיים שלהם. לא דיברנו על הגדרת תפקיד. הם רצו לדעת על מה עברתי בתקופה האחרונה ושאלו על השקפת העולם שלי. אני מאמין שיכול להיות טוב, אבל כלום לא סגור”.

גיא לוזון, שינו זוארץ ובוני גינצבורג (שחר גרוס)

מה היית רוצה שיזכרו מהקריירה שלך?
”את הילד מג’דיידה שחלם והגשים חלום ילדות. אני ניסיתי להביא מה שלמדתי בבית. הייתי אני לאורך כל הדרך. מאחל לכולם לרצות ושיהיה להם את הדרייב להגיע לרמות הגבוהות”.

עברת המון ועשית קריירה אדירה. חשבת לכתוב על זה ספר?
”אני באמצע כתיבת ספר האמת. פעם ראשונה שיוצא לי לדבר על זה”.

מה המוטו שלו?
”סיפור הצלחה – הילד מג’דיידה עד הפרמייר ליג”.

איך תקרא לו?
”אבו פירלו. סתם, עוד לא דיברנו על זה. בכל מקום יש פחד, גם כשנסעתי לאנגליה. יש פחד שמשהו גדול עלינו כשאנחנו לקראת שינוי חיובי. אנחנו צריכים לדעת להיות מוכנים, רציניים, להאמין בעצמנו. לא לתת לזה להפריע ולהתמקד בלהיות הכי טובים. אנשים זוכרים את השואו והמשחקים הגדולים. קריירה כוללת בתוכה לרוב רגעים קשים. יש הרבה סבל ומעט מאוד הנאה, אבל הרגעים הקטנים האלה של ההנאה שווים את זה”.

"צריכים לדעת להיות מוכנים". בירם כיאל (שחר גרוס)

בכדורגל אתה סובל יותר מאשר נהנה?
”כן. זה נראה נוצץ, אבל להיות כדורגלן דורש מנטליות חריגה. אתה נאבק כל השבוע מול שחקנים שאיתך בקבוצה על המקום בהרכב. וכולם רעבים, וכולם רוצים, ואתה חייב להיות טוב מהם כדי לקבל את המקום בהרכב. נגמר השבוע ואתה הופך להיות החבר הכי טוב שלהם במלחמה נגד קבוצה אחרת. זה מאוד מעייף. לנסות להיות הכי טוב בכל יום בשבוע זה קשה מאוד. זה חלום גדול, אבל זה מעייף”.

ולזכות בתארים?
”שוכחים מזה יום אחרי. אתה כבר צריך להכין את עצמך לעונה הבאה. לתחנה הבאה. עשיתי תארים, אליפויות, ליגת אלופות. אני לא זוכר שהייתי ב’היי’ אף פעם. לא הרגשתי כלום, תמיד רציתי להיות טוב יותר ולהתמקד בדבר הבא”.

היו רגעים של בכי?
”ברור. בכי באמצע הלילה. רגעים שאני נכנע ואומר די מספיק. אבל אתה קם בבוקר אחרי, מבין מה אתה רוצה בחיים ונלחם להשיג את זה”.

הוספת תגובה

טוען תגובות...