באוקטובר 2021 הדהימה נועה סלימהוגיץ’ את ענף כדורגל הנשים בישראל כשחתמה בגיל 18 בלבד לשלוש שנים במילאן. כשלבשה לראשונה את המדים האדומים-שחורים על אדמת איטליה, ספק אם גם היא האמינה שארבע שנים לאחר מכן היא כבר תחזור לליגה הישראלית, בה קרעה רשתות עוד כשהייתה נערה, ותחתום בשורותיה של מ.ס קריית גת.
עבור הקשרית בת ה-22 ניתן להגיד שהתוכניות עד כה בקריירה לא הלכו כפי שציפתה ורצתה, למרות שלכל איש מקצוע שראה אותה על כר הדשא ברור שמדובר בפצצת כישרון. אחרי העונה הראשונה במילאן, בה הייתה שחקנית משמעותית בקבוצת הנוער ושולבה במעט גם בקבוצה הבוגרת, היא ביקשה לעזוב לטובת קבוצה שתיתן לה יותר דקות משחק וחתמה בטוריבנה פוטסדאם מהליגה הבכירה בגרמניה.
אחרי שנתיים סבירות בגרמניה, הגיעה העונה האחרונה שהייתה קשה עבור כוכבת נבחרת ישראל. סלימהוגיץ’ קיבלה פחות דקות משחק, הקבוצה לא נראתה טוב וירדה ליגה ולקינוח, כשיצאה לפגרה, פרצה המלחמה עם איראן שלא הוסיפה למצב, וכך מצאה את עצמה השחקנית הישראלית הבכירה שוב בליגה המקומית. בראיון ל-ONE, היא מספרת על הגורמים שלה לחזור לארץ וההתאקלמות, ההבדלים העצומים מאירופה, תחושת הפספוס, המלחמה, המטרות, מגיבה למקרים השכונתיים בכדורגל הנשים בישראל ומבטיחה כי זה לא הסוף של הקריירה שלה מעבר לים.
נועה סלימהוגיץ' (ההתאחדות לכדורגל)“אצא בקיץ שוב לאירופה, זו לא חזרה סופית לארץ”
מה שלומך בימים אלו? איך זה לחזור לכדורגל הישראלי?
“ההתחלה הייתה קשה, המעבר בין אירופה לישראל, אבל היום אני מרגישה טוב, טוב לי בקבוצה, אני מרגישה שאנחנו עובדות כמו שצריך, שהולך לנו טוב בליגה ושיש מטרות”.
מה היה קשה בהתחלה?
”האינטנסיביות שונה, המתקנים, השוני בתנאים ובלו”ז שהיה גם הוא הרבה יותר אינטנסיבי באירופה, רמת השחקניות, התרגלתי להרבה יותר ויש הבדלים גדולים”.
נועה סלימהוגיץ' (ההתאחדות לכדורגל)איך את מסכמת את פתיחת העונה שלך עד כה?
“פתחתי את העונה בצורה טובה, כמו שציפיתי, התחלנו בצורה טובה מבחינת צבירת נקודות בליגה ואני גם הבקעתי כמה שערים”.
יצאת כבר בגיל 17 למילאן והיית הבטחה גדולה, איך נוצרה סיטואציה שאת חוזרת בגיל כזה מוקדם לליגה הישראלית?
”גם אותי זה הפתיע, זה לא היה משהו שתוכנן ולא משהו שידעתי שיקרה. חזרתי אחרי סיום החוזה בפוטסדאם ואמרתי שאחכה להצעה טובה. היו כל מיני הצעות, אבל לא משהו שהרגשתי שאני צריכה ללכת אליו. הבטחתי לעצמי שאני לא יוצאת לחו”ל בשביל לצאת, אלא רק בשביל לצאת למקום טוב. אני יכולה להרגיע את כל מי שתפס ממני כהבטחה שאני לא עוצרת פה ובקיץ הקרוב בעזרת השם אצא שוב לאירופה ואמשיך את הקריירה הבינלאומית שלי. החזרה לארץ זה צעד אחד אחורה כדי לקחת כמה צעדים קדימה. לקחת אוויר ולצאת שוב פעם, זו לא חזרה סופית לארץ”.
נועה סלימהוגיץ' (ההתאחדות לכדורגל)מה גרם לך לחזור לישראל?
“כמו שאמרתי, זה לא דבר שציפיתי לו, אבל הייתה לי בגרמניה עונה קשה בה לא קיבלתי מספיק דקות משחק וירדנו ליגה, ואני מאמינה שבגלל זה גם לא היו הצעות ברמה גבוהה ומקומות שרציתי ללכת אליהם. אני כאן כדי להחזיר לעצמי את הביטחון העצמי והמספרים. אין תחלופה לדקות משחק וידעתי שבקריית גת אקבל את זה. בנוסף, ההתנסות בליגת האלופות קרצה לי ולדעתי עם קצת יותר זמן של הכנה למשחק ועוד שחקנית או שניים גם היינו עוברות את סיבוב המוקדמות הראשון. אני כאן כדי לבוא ולהזכיר לעצמי מי אני ומה אני כי חושבת שבשלוש השנים האחרונות בגרמניה לא קיבלתי את הבמה הזאת עד הסוף. השאיפה שלי זה לקחת אליפות וגביע ולצאת לקבוצה הרבה יותר טובה באירופה”.
כיצד המלחמה השפיעה עלייך ועל ההחלטה שלך לחזור לישראל?
“היה קשה לחות את המלחמה בחו”ל, להיות רחוקה מהמשפחה והבית. כשהמלחמה עם איראן הייתה בעיצומה, בדיוק הייתי בישראל בפגרת הקיץ והתחלתי לדבר עם קבוצות. פגע בי העניין שלא היו טיסות והשמיים היו סגורים, ולדעתי גם העניין שאני ישראלית. אני לא רוצה להגיד את זה כתירוץ כי לא אמרו לי את זה בפנים, אבל אני בטוחה שהסתכלו על דברים אחרת כי אני ישראלית. בכל מקרה, לא חזרתי לארץ מגעגוע לאוכל של אמא, ואני שמחה שאם כבר אני בישראל אז אני משחקת בקבוצה הכי טובה בישראל”.
נועה סלימהוג'יץ חוגגת (רויטרס)הרגשת אנטישמיות בעולם?
“לא חוויתי משהו ספציפי בגרמניה, התנהגו אליי בצורה טובה. בנבחרת מרגישים את זה יותר, למשל במשחק נגד סקוטלנד כשהשחקניות היריבות לא הסתכלו לנו בעיניים כשהן לחצו לנו את הידיים והיו דגלי פלסטין ביציעים”.
“בדיעבד, ההחלטה לעזוב את מילאן הייתה שגויה”
את מרגישה פספוס עד כה בקריירה? בכל זאת, בגיל 17 כבר חתמת במילאן.
“אני מרגישה פספוס עם המועדון הזה כי זה היה מקום טוב בשבילי. היה לי חוזה לשלוש שנים. בשנה הראשונה הייתי משמעותית בקבוצת ה-U19 ובקבוצה הבוגרת שותפתי בכל פעם ל-5-10 דקות או שלפעמים אפילו לא נכללתי בסגל, ואז ביקשתי לעזוב כדי לקבל יותר דקות ועברתי לפוסטדאם. יכול להיות שזו הייתה החלטה לא נכונה לעזוב את מילאן כדי לקבל יותר דקות. בדיעבד, יכול להיות שהייתי צריכה להיות סבלנית ולחכות לזמן שלי. אני יודעת שאני יכולה להגיע למקומות גבוהים כי אני עוד צעירה מאוד, מילאן זה מועדון מהטובים שיש בעולם ואני רוצה להגיע שוב למועדון כזה”.
נועה סלימהוגיץ' (ההתאחדות לכדורגל)איך הייתה החוויה לשחק במילאן?
“זו חוויה אחרת, התנאים שם ברמה הכי גבוהה שיש. הסמל, המועדון, ההיסטוריה, כל המסביב, זה מועדון פאר לכל דבר והייתה לי זכות להיות שם. אולי עוד אחזור לשם או למועדון פאר אחר”.
מה שונה מהארץ מבחינת התנאים בחו”ל?
“קודם כל בפן הכספי והתקציבי, וכמובן שגם בכמות ובאיכות של המאמנים והצוות – במילאן בכל אימון שלנו היו 10 אנשי צוות על המגרש ובארץ יש 2-3, שם האימונים היו פעמיים ביום ופה לא, המעטפת מסביב, המתחמים, נותנים לך את הכל כדי להצליח. אני לא חושבת שפה בארץ יש מועדון שקרוב לזה. בקריית גת, קטמון וחדרה מנסים בשנים האחרונות לפתח את זה, אבל זה לוקח המון זמן וצריך באמת לבנות משהו מלמטה ולא להשקיע קצת כסף כדי לעשות קבוצה בוגרת טובה לשנתיים”.
נועה סלימהוגיץ’ (שחר גרוס)את ממליצה לשחקניות ישראליות נוספות לצאת לחו”ל בגיל כזה מוקדם?
”כל עוד מישהי מרגישה שהיא מוכנה, לא הייתי אומרת לה להיות עוד שנה בארץ. אין מה לחכות עם זה. גם אם יש פחד שאת בקבוצה טובה ולא תקבלי דקות, או פחד לא להיות עם המשפחה, זה שווה את הניסיון. זה בסדר לנסות ולחזור רגע אחורה במקרה שהדברים פחות עובדים. אנשים מפחדים לצאת לחו”ל כדי להגיד אחר כך ‘נכשלתי’. לדעתי, כל ילדה שמרגישה מעל הרמה פה בארץ צריכה לצאת”.
מבחינתך, למה דווקא קריית גת?
“אמרתי לעצמי שאם כבר אני חוזרת לארץ, שזו ירידה של כמה רמות, אז אני מגיעה למקום הכי טוב בארץ. בקריית גת יש את הזרות הכי טובות, הצעירות הכי טובות, באמת, יש פה שחקניות מאוד מוכשרות, סגל רחב, חיבור אחר מהקבוצות בליגה, חיבור שמרגישים מהרגע הראשון ורואים אותו גם על הדשא, וגם עניין ליגת האלופות קרץ לי”.
נועה סלימהוגיץ' (האתר הרשמי של מילאן)איך זה פתאום לגור בארץ אחרי שנים?
”מוזר פתאום להיות עם ההורים והמשפחה בחגים, זה מחזיר אותי לילדות, לא חוויתי את זה הרבה זמן. מבחינתי אין על ישראל, הכי כיף בעולם לקבל רגע את האוויר הזה”.
לליגת האלופות לא הצלחתן להעפיל, מה המטרות שנותרו לך ולקריית גת העונה?
”מבחינה קבוצתית – אליפות וגביע. מבחינה אישית – שערים ובישולים. כל הזמן שאני על המגרש אני רוצה להראות שאני ברמה אחרת. קל להישאב לרמה של הליגה – פה לעשות פחות ספרינט ופה פחות לרדת להגנה כי גם אם אעשה את זה אני עדיין אצליח, אבל המטרה שלי זה שמי שיראה את המשחקים מבחוץ יבין שאני נמצאת ברמה אחרת”.
“אנחנו מתפללות לפני משחקים שהיריבה תגיע עם 11 שחקניות”
יש בלגן ושכונה בענף כדורגל הנשים בישראל: בדיקות רפואיות מזויפות, שחקניות רשומות בהתאחדות שבכלל פרשו מכדורגל ברמה”ש, קבוצות עולות עם 9 שחקניות למשחק, שחקניות הולכות במחצית של משחק לחתונה ומשאירות את הקבוצה שלהן בחיסרון מספרי ועוד. מה את חושבת על זה?
“הרבה אנשים מסתכלים על זה וזה גורם להם לצחוק וסתלבט, אבל בעיניי זה עצוב שזה ככה. כל הזמן אומרים שבונים משהו ואז קורים דברים כאלה. כשאנחנו מגיעות למשחק נגד רמה”ש לדוגמה אנחנו מתפללות שהן יבואו עם 11 שחקניות כדי שיהיה משחק כיף. לאף שחקן מקצוען לא כיף לשחק מול 8 או 10 שחקניות, זה לא הוגן וספורטיבי”.
נועה סלימהוגיץ' (ההתאחדות לכדורגל)את מבינה למה הרבה אנשים לא לוקחים את הענף הזה בישראל ברצינות?
”קשה להאשים אותם, כי לצערי קורים פה דברים שלא קורים בכדורגל גברים. זה הורס את התדמית של הענף, וחבל. אם למשל משדרים משחקים שלנו בטלוויזיה, דבר שאנחנו נהנות ממנו, ופתאום מישהו פותח את הטלוויזיה ורואה 9 שחקניות על הדשא באחת הקבוצות, זה מביך. אני חושבת שנאה דורש נאה מקיים, אם רוצים שייקחו את הענף ברצינות, צריך להתנהג אליו ברצינות, וגם אנחנו כשחקניות צריכות לקחת אחריות ולהיות מקצועניות”.
באירופה קרו לך דברים כאלה או דומים לאלה?
”ממש לא”.
מה עושים כדי לשנות את זה? יש עתיד לכדורגל הנשים בישראל?
“קודם כל שינוי בגישה. צריך לבוא ולהסתכל על הענף בצורה מקצועית, שזה מקצוע ולא סתם דבר של להעביר את הזמן. כל אחד צריך לתת מעצמו יותר”.
נועה סלימהוגיץ' (נעם מורנו)כשחקנית משמעותית בנבחרת ישראל, מה את חושבת שאתן יכולות להשיג?
”כרגע עלינו לדרג B, שזה הישג קטן, ובסוף אני רוצה שבפברואר, במוקדמות אליפות אירופה, נעלה שלב. זה יהיה מאוד קשה ונצטרך לעבוד הרבה יותר קשה כדי שזה יקרה, אבל אני חושבת שזה ריאלי”.
איך היה לגדול בישראל כילדה שחולמת לשחק כדורגל?
”ההורים שלי היו מההתחלה הכי תומכים שיש, היו איתי בכל שלב בדרך ולפעמים אפילו רצו את זה יותר ממני. עם החברים זה היה משתנה, היו סביבות שזה היה יותר קשה, כאלו שהיו מעקמים פרצופים, אבל אני חושבת שכל ילדה ששיחקה כדורגל חוותה את זה. זה היה פחות נעים, אבל עם הזמן זה עבר והיו מסתכלים בעין אחרת ואפילו רצו להיות איתי בקבוצה במשחקים בשכונה”.
נועה סלימהוגיץ' (צוות המדיה של מילאן)נולדת בישראל, אבל ההורים שלך פליטי מלחמה מבוסניה. את מרגישה יותר ישראלית או בוסנית? ואיך זה משפיע להתמודדות עם המלחמה בארץ?
“אני מרגישה הכי ישראלית שיש, אבל כן יש דברים באופי שאי אפשר לשנות, יש לי אופי אירופאי, וזה עוזר לי כי אני דוגלת בעבודה קשה ובכל מה שכרוך בלהיות עם אופי כזה. אני לא יודעת אם בגלל זה אני מצליחה, אבל זה מאוד עוזר ובונה. לגבי המלחמה, לצערי, אנחנו כישראלים כבר לא מתרגשים כל כך בעצמנו, אבל כן, ההורים שלי כבר עברו בבוסניה דברים דומים ועצוב שזה ככה”.