לא לכל שחקן ישראלי אם בכלל, יצא להתאמן באופן כמעט קבוע עם כוכבי כדורגל כמו ליאו מסי, לואיס סוארס, ג’ורדי אלבה ובוסקטס. מי שחווה את זה בתקופה האחרונה מדי יום, הוא שחקן ההתקפה הישראלי עידו זוביידה, שעושה חיל בכדורגל האמריקאי כבר כמה שנים ומחכה בקוצר רוח להזדמנות נדירה בקבוצת הבוגרים של אינטר מיאמי תחת חאבייר מסצ’ראנו.
זוביידה בן ה-19 כיום, נקלט בגיל צעיר באקדמיה של ברצלונה בארצות הברית, נדד לניו יורק, עבר עם המשפחה למיאמי – ושם מצא את עצמו באחד המועדונים הכי נוצצים בארה"ב. באינטר מיאמי הוא כבר שנתיים משחק בקבוצת המילואים, אבל ברגעי השיא שלו עלה לאימונים עם הבוגרים, מול שמות מהגדולים בדור: ליאו מסי, לואיס סוארס וג’ורדי אלבה. בראיון מיוחד ל-ONE, הוא משתף על הדרך המיוחדת, החוויות הבלתי נתפסות, והחלום הגדול שעוד מחכה מעבר לאוקיינוס, החלום והאכזבה מנבחרת ישראל ועוד.
“לוקח זמן להתרגל לשחק מל בני 25-28”
עידו עברו שלוש שנים מאז הראיון האחרון שלנו, איך התגלגלת מהאקדמיה של ברצלונה לאקדמיה של של אינטר מיאמי?
"אחרי האקדמיה של ברצלונה עברתי לקבוצה בניו יורק, שהקבוצה הזאת היא בעצם גם הייתה קבוצת נוער, אז סיימתי שלוש שנים בבארסה, אחרי השלוש שנים האלה עברתי לניו יורק, בקבוצה שהיא גם קבוצת נוער, הייתי שם חצי שנה שהייתה טובה, עד שהקבוצה היה שם בלגן עם הבעלים שהפסיד הרבה כסף עד שהוא נסגר בעצם. אחרי שזה קרה, ההורים שלי בדיוק עברו למיאמי, בגלל שאח שלי גם היה בארצות הברית. הם רצו להיות קרובים אלינו. ואז כשההורים שלי עברו למיאמי, אני עברתי לגור איתם. שיחקתי שנה פה בקבוצה מקומית בפלורידה. שעה נסיעה מהבית, ואז דרך איזה בחור שראה אותי מתאמן, הוא בא, הוא אמר לי, ‘תקשיב, אני מכיר את המאמן של הנוער באינטר, ואני חושב שאני יכול להציג לך מבחנים’. אמרתי לו, יאללה, אחלה. אז הוא הציע לי מבחנים עם הנוער של אינטר. הייתי עם הנוער שבוע. אחרי השבוע הזה הקפיצו אותי לקבוצת מילואים, ומאז אני פה כבר שנתיים, ואני עכשיו חוזר לפה שנה שנייה".
רגע, וחתמת על חוזה מקצועני? איך זה עבד?
"אז כרגע, אני לא חתום על חוזה מקצועני, אני בהסכם איתם, כאילו, בהסכם שחקן איתם. ככה קוראים לזה פה”.
איך אתה מסכם בינתיים את החוויה שם, מה אתה יכול לספר על המועדון, התנאים, מה זה שונה מיתר המקומות שהייתה עד עכשיו?
"תשמע, אני יכול להגיד לך שהמתחם הוא מתחם אדיר. כאילו, חדר כושר ברמה הכי גבוהה, אוכל ברמה הכי גבוהה, מגרשים, ארבעה מגרשי דשא מדהימים, לא משנה גשם, שמש, המגרשים -מדהימים. אנחנו גם משחקים באצטדיון הזה, של הקבוצה הבוגרת, שזה גם כאילו חוויה שלא הייתה לי לחוות לפני”.
יש אוהדים במשחקים שלך עם קבוצת המילואים של אינטר מיאמי?
"באים כמה מאות אנשים באים בכל משחק, כן. היה לנו משחק השנה, שבאו לדעתי איזה 2,500 איש, זה היה הכי הרבה שהיה. מבחינת הליגה, יש שחקנים מצוינים. הליגה הזאת בעצם היא ליגה לפיתוח. זאת ליגה לשחקנים שצריכים, אתה יודע, עוד איזה שנה להשתפשף בכדורגל. הליגה שלנו היא ליגה מקצוענית לכל דבר. זה כמו שבישראל משאילים שחקן להשאלה בליגה לאומית, אז אצלנו, במקום לשלוח שחקן לקבוצה אחרת, אז יש את קבוצת המילואים כדי שהשחקן ישתפשף. אין אצלנו הגבלת גיל בליגה, ככה שיש קבוצות טיפה יותר מבוגרות, אז אתה משחק נגד בוגרים לכל דבר, בסופו של דבר זה לא שזאת ליגה של ילדים. יש קבוצות עם שחקנים בני 25-28, שזה גם משהו שלאט לאט אתה צריך להתרגל אליו בקפיצה מהנוער לבוגרים".
חאבייר מסצ'ראנו ועידו זוביידה (פרטי)“לא האמנתי שאני ומסי על אותו מגרש, אלבה? כמו אח גדול”
אז חיפשת את עצמך עד שהגעת להצעה הזאת? מה היה הסטטוס באותה תקופה?
"הסטטוס שלי היה שאני התאמנתי עם הקבוצה הקודמת שלי בפלורידה, המאמן ביקש ממני להצטרף אליהם לעוד עונה. אמרתי לו אם לא תהיה לי אופציה עד סוף טרום העונה, אז אני אשאר אתכם לעונת נוער האחרונה שלי והמאמן אמר לי, אין בעיה. המועדון שהייתי בו הוא מועדון מדהים של אנשים שמלאים באהבה ורק רוצים שהשחקנים שלהם יתקדמו. זה לא מועדון שרוצה להחזיק את השחקנים בכוח. הם היו מדהימים, הם רק רצוי שאני אצליח ואני אעלה לשלב הבא. ברגע שהאופציה להגיע לאינטר מיאמי הגיעה, הם היו הכי שמחים בשבילי בעולם ונתנו לי ללכת”.
מה אתה יכול לספר על החוויה העצומה להיות באינטר מיאמי? אז כאילו איך זה התחיל? איך קראו לך פתאום לעלות לבוגרים?
"אז בהתחלה כשעוד היית שנה ראשונה במועדון, וגם כשבאתי זה כאילו הייתה תחילת ממש ההייפ מסביב למועדון שמסי הגיע. גם בשנייה שמסי הגיע במועדון התחילו להחתים המון המון המון שחקנים לבוגרים, ואז ככל שהזמן עבר נפתחו יותר הזדמנויות להתאמן איתם. אז בהתחלה קראו לי כי הם צריכים ‘מספרים’, זאת אומרת עוד שחקן לחלק הטקטי בתרגול. פתאום אתה מגיע לאימון עם מסי בפעם הראשונה ויש לך כזה פיק ברכיים. לא האמנתי שאני נמצא על אותו מגרש עם מסי וזוכה להיות תחת מאמן כמו חבייר מסצ’ראנו שהוא שחקן עבר ענק".
ליאו מסי (רויטרס)להחליף מסירות עם מסי באימון זה משהו שחלמת עליו בכלל?
"מסי זה שחקן שהייתי צופה בקליפים שלו בבית. חייזר. זה הזוי. לא האמנתי שאני בסיטואציה הזאת. אם הייתי בא ומספר לעצמי בתור ילד שאני אהיה על אותו מגרש עם מסי, סוארס, אלבה, בוסקטס, אני לא חושב שמישהו היה מאמין לי. הפעם הראשונה הייתה בשנה שעברה בתחילת חודש מרץ להיות שחקן אימונים. התרגשתי מאוד, לא ידעתי לאיפה להסתכל. ככל שעבר הזמן קראו לי להיות איתם יותר אז אני כאילו כבר אתה יודע, אני מתחיל גם להתחבר למרקם החברתי שם בקבוצה. חוויה מטורפת. למשל אני משחק בכנף שמאל וג’ורדי אלבה הוא המגן השמאלי, אז אנחנו באימונים קרובים אחד לשני. פתאום הוא בא ונותן לך עצה, פתאום יש איזה משהו שאתה אתה לא יודע או תוהה לגביו או שאתה לא בדיוק יודע עד הסוף איך לעשות – הוא יודע לתת את הטיפ הנכון. הוא הכי מגניב בעולם, כמו כזה אח גדול, צוחק איתך והוא נותן לך ליצור, כל הזמן מחייך, בן אדם מדהים”.
ומה קרה השנה?
"קודם כל, עכשיו היה פגרת נבחרות, אז כמה וכמה השחקנים שלנו היו בנבחרות שלהם, ואני עכשיו הייתי שבועיים וחצי, שלושה שבועות עכשיו ברצף רק אימונים בבוגרים, ואז כאילו הייתי יורד לקבוצת מילואים למשחקים. אוקיי. אז זה כאילו נתן לי את ההזדמנות, ובאמת כאילו, אתה יודע, בשלושה שבועות האלה הייתי כאילו פר אקסלנס חלק מהקבוצה. ועשיתי אימונים כרגיל, ומשחקונים כרגיל ובכל זה צריך להוכיח את עצמך, אתה צריך בסוף להראות שאתה לא שחקן מילואים, אתה חלק מהקבוצה".
כמה האימונים האלו מקדמים אותך?
"הרמה היא כל כך גבוהה שאתה מרגיש שהיא מושכת אותך למעלה, שזה החלק הכי כיף כי זה מתגמל. כי יש שחקנים שעולים לרמה הזאת והם לא מצליחים לעמוד, אבל כשאתה רואה שהרמה הזאת דוחפת אותך למעלה ואתה מתקרב, מתקרב, מתקרב והנגיעה הראשונה הופכת להיות יותר טובה, והמהירות מחשבה נהיית יותר מהירה והפעולות הופכות יותר נקיות, אז זה מתגמל. זה גורם לך להרגיש טוב בעיקר כאילו כשאתה מקבל פידבק משחקנים כמו סוארס, מסי, פתאום אתה נותן איזה גול לחיבורים ומוחאים לך כפיים, אתה בא ואתה עושה איזה מהלך יפה ומוחאים לך כפיים - זה מטורף".
ג'ורדי אלבה ועידו זוביידה. "כמו אח גדול" (פרטי)דיברת על הכימיה עם ג'ורדי אלבה, איך הכימיה עם מסי, כאילו איך זה מה אתה יכול לספר עליו אם אתה בתור שחקן, מנהגים, מקצוענות ועוד?
"אני יכול להגיד לך, אתה יודע, יש שחקנים שכשאתה עושה ריצה לעומק, אתה צריך לבקש, להגיד את השם שלהם כדי שהם יסתכלו עליך להביא לך את הכדור. אין שום מצב בעולם שאני עושה ריצה לעומק והוא לא רואה אותי. אני לא צריך להגיד את השם שלו בכלל, אני לא צריך להגיד לו, ‘ליאו’ או ‘מסי’ ‘תביאי לי את הכדור’, כלום. אתה עושה ריצה לעומק, אם הוא רואה אותך והוא חושב שזה הדבר הכי נכון לעשות, אתה מקבל את הכדור לרגל”.
יותר קל לשחק איתו? זה נכון?
"כשהוא מקבל את הכדור כל הפוקוס הוא עליו אז כאילו יש לך הרבה יותר שטח לפעולה בלי הכדור. אתה רץ, אתה עושה כל מיני פעולות והפוקוס יהיה עליו, אז זה אדיר, כיף לשחק איתו”.
הוא מקצוען או שכבר זורק לקראת סוף הקריירה?
"מבחינת הרגלים? תשמע הוא הכי מקצוען שיש. הוא נשאר אחרון, עושה חדר כושר לפני ואחרי אימונים בגיל 38. עושה יותר מכולם, הוא נשאר שעה אחרי אימון עושה חדר כושר לפני האימון, עושה את החימומים שלו, אם זה שרירי ליבה, הכל באמת ברמה הכי גבהה".
יש כימיה?
"תשמע מבחינת הכימיה אני יכול גם לספר לך סיפור. לפני שבוע וחצי היה לנו אימון ועשינו משחקון חמישה על חמישה פלוס ג'וקר, הוא היה ג'וקר ואני הייתי בשמאל, אני בישלתי לו שניים והוא בישל לי שניים וכאילו עשינו חגיגה, ממש חגיגה. זה אימון שלא ייצא לי מהראש, זה משהו שבאמת אני לא אשכח את זה. אז חזרתי הביתה באותו יום וסיפרתי את זה לאמא ואבא שלי והם אמרו לי ‘אתה קולט מה אתה אומר לנו עכשיו? אתה מבין איזה מילים יצאו לך?’".
“לסוארס יש סיומות הזויות”
מה אתה יכול להגיד על סוארס?
"תשמע סוארס הוא אחד כזה שאנשים מכירים כזה בתור חמום מוח, אבל אני יכול להגיד לך שבאימונים הוא סופר מקבל את הצעירים. הוא לא מהדברנים מדי בקטע של לפתח שיחה, כאילו ג'ורדי חופשי פותח שיחות, גם בוסקטס קצת יותר חברתי, אבל בגדול מסי וסוארס הם קצת יותר לעצמם, הם באמת הכוכבים הגדולים.
בסופו של דבר אתה מסתכל על השמות מסי וסוארס, הם הכי מוכרים, אז הם קצת יותר בפינה שלהם. הם ביחד כל הזמן, הם עושים את החימום ביחד, הם אחרונים בתור של החימום, אבל כשאתה נותן כדור ברחבה לסוארס, אתה יכול להתחיל ללכת לאמצע כי אתה יודע שזה נכנס לשער. יש לו סיומות הזויות, הוא מקבל את הכדור לרגל ובכלל איבד שיווי משקל אבל הכדור הולך לחיבור. יש מצבים אפילו שהוא עושה דריבל, שזה נראה לפעמים שלומיאלי, אבל בסוף הוא נותן לשחקן שמולו בין הרגלים ואתה לא מבין איך הוא עושה את זה".
ליאו מסי ולואיס סוארס. "יותר בפינה שלהם" (רויטרס)יש לך עוד איזה סיפורים כאלה, אתה יודע, אולי לפני אמונים, אחרי אימונים?
"יום אחד אני מתאמן איתם, ואתה יודע, כולם נשארו בסוף כזה לעשות פינישים. עשינו משחק שקוראים לזה נוקאאוט. אם אתה מחמיץ, והבן אדם שאחריך נותן גול, אתה בחוץ. אז עשינו סיבוב אחד כזה, אתה יודע, בשביל לצחוקים, ואז נשארנו אני, ג'ורדי אלבה, ועוד איזה כמה חבר'ה, עוד איזה, לא יודע, 4-5 חבר'ה. ג'ורדי אלבה אומר בוא נעשה התערבות. מקום ראשון מקבל 20 דולר מהמקום האחרון, מקום שני מקבל 10 דולר מהמקום לפני האחרון. אז ג'ורדי מסתכל אחורה, שואל מי בפנים? הוא לא מסתכל, איזה כמה חבר'ה אומרים לו כן, אמרתי לו ‘תקשיב ג'ורדי אין לי כסף’, אז הוא אומר לי ‘אין בעיה אני אשלם עליך, אל תדאג’. אמרתי לו ‘יאללה אני בפנים מה יש לי להפסיד’. הוא אומר ‘אבל אתה לא מפסיד לי את הכסף, שמעת’, אמרתי לו ‘אין בעיה תהיה רגוע.
אנחנו מתחילים לשחק, אני וג'ורדי מוציאים שניים בחוץ, עכשיו נשארו 4 אנשים. ג'ורדי בא אומר לי ‘אין בעיה עכשיו אתה בטוח לא מפסיד לי את הכסף, או שאתה מרוויח, או שאתה שני’. כל כדור שאני בועט הולך לחיבורים, אני וג'ורדי בסוף נשארים שניים בגמר, מה שאומר שאני יוצא מורווח ככה או ככה 10 דולר או 20 דולר ואז ג'ורדי בא ואומר לי ‘אתה יודע אין מצב שאתה מנצח אותי’ אמרתי לו ‘בוא נראה’. בסוף אני מקבל כדור, נותן פצצה לחיבורים, ג'ורדי מקבל כדור מחמיץ, ג'ורדי אומר לי אם אתה נותן גול זהו נגמר. קיבלתי את הכדור עם רגל ימין, עם הגוף עשיתי כאילו אני הולך לפינה הרחוקה, השוער הלך לפינה הרחוקה, בעטתי לפינה הקרובה, ואז ככה התחלתי לרוץ את הדגל קרן, כולי מבסוט ופתאום אני רואה ג'ורדי רץ עד אחריי, בא נותן לי חיבוק וזה, ואז אומר לי ‘אל תדאג אני דואג שישלמו לך 20 דולר’".
הוא שילם בסוף?
"באמת לא חשבתי שישלמו כי זה משחק בשביל הצחוקים לא בשביל הכסף, גם אני ילד מהמילואים מה יש להם לשלם לי, כאילו מי אני כזה. אני עולה לחדר אוכל, בא לאכול ארוחת צהריים, מגיעי המגן הימני קוראים לו צ'לו וייגן, הוא אומר לי אתה ניצחת מקום ראשון?, אמרתי לו ‘כן’, הוא בא נותן לי 20 דולר מזומן ביד, הוא אומר לי רק תגיד לג'ורדי ששילמתי לך שלא יעשה לי בלאגן".
ג'ורדי אלבה ועידו זוביידה (פרטי)“טוקלומטי ובריבו? להצליח כמוהם זה החלום”
מה הסיכויים שלך להשתלב בקבוצת בוגרים כבר עכשיו?
"כרגע אני באמת לא ממש יודע, אני בגישה שהעונה עוד מעט נגמרת, אני כל הזמן מתאמן איתם ועושה את כל מה שאני יכול, גם היום התאמנתי איתם. אני מקווה שתגיע הזדמנות עד סוף העונה מכל מיני סיבות. העמדה שלי, כנף שמאל, די עמוסה, אבל אני מאמין שאקבל צ’אנס".
כמה זה מדגדג לך? אנחנו רואים את תאי בריבו ורואים את טוקלומטי ורואים עבדה ופתאום את תורג'מן, כמה זה עושה לך את החשק לקבל את הצ'אנס?
"קודם כל זה מאוד מדגדג לי, זה החלום. אני יכול להגיד לך גם שהאצטדיונים פה בארה״ב הם אצטדיונים ברמה גבוהה ומלאים ברוב הזמן. הקהל פה מפוצץ את האצטדיונים באנשים, יש לא מעט מגרשים שיש 80 אלף פתאום. האצטדיון למשל של שארלוט מלא עם 80 אלף מושבים, כאילו זה פו שניים וחצי מסמי עופר, זה חלום. ברור שזה מדגדג לי, אני עובד הכי קשה בעולם כדי שזה יקרה ואני מאמין שבקרוב זה יקרה. לראות את החברה הישראלים עושים את זה, זה מטורף ונותן לך להיות אופטימי באיזשהו מקום. למשל טוקלומטי, זה בחור שאני מכיר. שיחקנו לא מזמן נגד קבוצת המילואים שלהם, הוא היה שם דיברתי איתו, ככה שזה כבר מרגיש קרוב. אני כבר מרגיש את הטעם בפה".
יש מישהו מהישראלים שאתה בקשר איתו?
"האמת שלא ממש יצא לי, החלפתי בעבר כמה מילים עם טוקלומטי, שיחקתי נגד קבוצת המילואים שלו פעמיים, פעם אחת בחוץ, פעם אחת בבית, אז יצא לי להחליף איתו כמה מילים. הוא אמר שהוא מאוד מבסוט שמאוד כיף לו שם, עכשיו הוא גם הוא פורח, הוא נותן הרבה גולים אז אני סופר מבסוט בשבילו, אבל לא קשר אינטנסיבי מדי עם אף אחד".
עידן טוקלומטי. "מדגדג להצליח כמוהו" (IMAGO)אתה רואה את עצמך בארה״ב גם בעתיד, או שדברים פתאום יכולים להשתנות?
"תשמע, כדורגל זה ספורט נזיל, אז אני לא יכול להגיד לך מה יקרה, אני יכול להגיד לך שאני מאוד נהנה פה. אני חושב שהדרך שלי לבוגרים פה מתקרבת ואני כבר טועם את זה, וזה באמת מאוד מדגדג. יחד עם זאת, בסוף בסוף, שורה תחתונה, החלום זה אירופה. אני אשקר לך אם אני אגיד לך שלא. הצ'מפיונס ליג, ליגה אירופית, הקונפרס ליג, בכלל האווירה של הכדורגל האירופי זה החלום הגדול".
היו בדיקות לעשות מעבר לאירופה?
"היו גישושים, היו בדיקות, אבל אדם קידן, הסוכן שלי, הוא זה שמטפל בעניין. אדם הוא הסוכן שחתום מולי והוא הסוכן הראשון שלי. הוא יודע הכי טוב לאן אני צריך ללכת. אני לא בדיוק את כל הפרטים לגבי קבוצות שבדקו אני נותן לו לעשות את העבודה הזאת. אני עכשיו מסיים עונה וכל כולי במאמץ להוכיח את עצמי בבוגרים אז אני לא רוצה לחשוב על דברים אחרים".
יש כאלה שקצת מזלזלים בכדורגל האמריקאי.
"אני יכול להגיד לך שהרמה ב-MLS היא מאוד מאוד מאוד גבוהה. אני חושב שהכוח, הכושר, האינטנסיביות, המהירות, זה כן דברים שהם מאוד מפותחים בליגה הזאת. האם זו ליגה שעדיין מתפתחת? לחלוטין. אני חושב שאם אתה תסתכל על ליגה הזאת בעוד אפילו שלוש שנים, היא תהיה הרבה יותר טובה ממה שהיא עכשיו. הליגה הזאת כל הזמן מתפתחת, ומשקיעים בה המון כסף, המון משאבים והמון מאמצים כדי לפתח אותה. ואני חושב שאתה יודע, כל האנשים שמזלזלים בכדורגל האמריקאי לא מבינים הרבה.
תסתכל על בריבו. פתח בנבחרת, נתן את הטון, שיחק טוב, נתן גול, שיחק גם במשחק נגד איטליה, נותן את הלב ואת הנשמה. אתה לא יכול להגיד שהיה פחות טוב משחק כזה או אחר שלא משחק בארצות הברית. הוא היה על אותו קו עם כולם ומספרים הוא נותן פה גולים כמו מים".
תאי בריבו. "נתון את הטון בנבחרת" (רויטרס)”מרגיש שבנבחרת ישראל מפספסים אותי”
כשאנחנו מדברים על נבחרת, אתה לא מרגיש שהם מפספסים אותך? אולי זה בגלל שאתה רחוק, ופחות מכירים?
"אני כן, אני כן מרגיש שהם מפספסים אותי. החלום שלי זה להיות בנבחרת ישראל. גדלתי בישראל, אני רואה כל משחק של נבחרת, אני תמיד תומך ורוצה שהנבחרת תצליח ותעלה לטורניר גדול. אני הכי מחובר בעולם. אני מאוד הייתי רוצה לקבל זמן לנבחרת. אני מקווה שכן שמים עליי עין, שכן רואים אותי".
מישהו מדבר איתך מטעם הנבחרת? שואל מה ההתקדמות שלך? עוקב?
"כרגע לא מדבר איתי אף אחד, לצערי. אבל מאוד הייתי רוצה להיות חלק, מאוד".
מישהו מטעם הנבחרת נמצא איתך בקשר?
"לצערי לא".
אם פתאום תגיע הצעה מישראל, זה משהו שיכול לטרוף את הקלפים?
"בשנייה שנגמרת העונה, אני הופך לשחקן חופשי. לגבי קבוצות בארץ? החיים שלי פה, המשפחה שלי פה, ההורים שלי פה, אח שלי, אבל אני חושב שאם קבוצה כמו הפועל תל אביב תבוא ותגיד לי דבר כזה, זה משהו שצריך לחשוב עליהם בכובד ראש, אני נותן יותר לאדם לטפל בזה".
מה השתנה בך מאז השיחה הקודמת שלנו כשהיית בברצלונה, זה היה ב-2022, מה השתנה כשחקן? מה למדת?
"השינוי הכי יודע שעשיתי זה שינוי בראש. שינוי מנטלי. אושרי דודאי מאמן מנטלי שלי והוא מלווה אותי כבר כמה שנים. הוא מכיר אותי מאז שאני ילד קטן. הוא בן בית אצלנו. בכל פעם שאני נתקלתי במשוכה בקריירה עד כה, אושרי היה הבן אדם שעזר לי להתגבר עליה. לא בקטע של ‘הלאה נקסט’, אלא בקטע של רגע בוא נעצור, בוא נבין ונצא מזה בראש מורם ואיך אני אוכל לשלוט בסיטואציה להבא.
למשל, היה לי איזה רצף של כמה משחקים השנה, שפחות שיחקתי בקבוצה שלי. עידו שלפני שלוש שנים היה מתעצבן ונותן לכעס להשתלט עליו, אבל היום אני אחרי תהליך של התבגרות נשאר עם ראש רגוע, מתאמן כמו שצריך נותן את הכל ומשתלט על זה.מאז השיחה האחרונה שלנו גם התפתחתי מאוד מבחינה פיזית, זה היה לי מאוד חשוב. היום אני מרגיש שאני כבר מרגיש שחקן בוגרים ורק צריך לקבל הזדמנות אמיתית”.
עידו זוביידה בברצלונה (מערכת ONE)לפני שנסיים חייב לשאול אותך על היותך שחקן ישראלי מעבר לים. איך זה מרגיש להיות שחקן ישראלי?
“חייב לומר שאני הייתי בארץ בשביעי באוקטובר, הייתה חוויה מפחידה מאוד. הלב שלי כל הזמן נמצא בישראל ואני מקווה שכל החטופים יחזרו הביתה בשלום. רוב המשפחה שלי בארץ חברי הילדות שלי, אני דואג להם וכל הזמן מתקשר ובודק מה המצב. הסיטואציה קשה לי מאוד. האמת אני לא מרגיש דברים שליליים ביום יום, אנשים שקרובים אליי שואלים מדי פעם עם הכל בסדר, אבל פוליטיקה לא נכנסת לסיפור".
איפה נראה אותך בעתיד הקרוב?
“קודם כל בקבוצת בוגרים. איפה? אני לא יודע. הלוואי והייתי יודע, אני מאוד רוצה לעשות את הקפיצה הזאת".