עומרי גאנדלמן חגג הופעה 100 במדי גנט ועשה זאת באופן סמלי עם שער ב-1:1 של קבוצתו נגד גנט. בתקשורת הבלגית ערכו עמו ראיון נרחב וגם החמיאו לקשר הישראלי: “הוא לא רק מקועקע, אלא גם ניחן במנטליות המקצועית ובאינסטינקט הרצחני של קובי בראיינט. ובכל זאת, יש מי שעדיין מטילים ספק ביכולותיו של עומרי גאנדלמן (25), הקשר הישראלי של גנט”, נכתב ב-’HLN’. "זה כבר לא יכול להיות צירוף מקרים", אמר הישראלי בראיון.
הראיון נערך במגרש כדורסל סמוך למתחם האימונים של גנט באוסטאקר. לאחר סיום הצילומים, גאנדלמן זרק לסל, ובניסיון הרביעי קלע. "אבא שלי תמיד אומר: ‘הזריקה האחרונה שלך חייבת להיכנס, אחרת אתה לא עוזב את המגרש’", הוא צוחק.
האהבה שלך לכדורסל שלך באה מאבא, נכון?
"כן. כדורסל הוא חלק מהמשפחה שלנו. גם אבא שלי וגם סבא שלי היו שחקנים מקצוענים. סבא שלי עדיין מאמן קבוצה קטנה בירושלים, הוא אגדה שם".
עומרי גאנדלמן חוגג (IMAGO)שיחקת בעצמך כדורסל?
"כן. עד כיתה ו’ שיחקתי גם כדורסל וגם כדורגל. המועדונים סידרו לי מערכת שעות מיוחדת. אני זוכר ששיחקתי כדורגל בימים ראשון, שלישי, חמישי ושבת, וכדורסל בשאר הימים. כילד אתה אף פעם לא מתעייף, נכון? (צוחק) כשזה התחיל להיות רציני יותר, הייתי צריך לבחור, ובחרתי בכדורגל".
כי היית טוב יותר בזה?
"באמת הייתי טוב בשניהם. אבל בסוף פשוט אהבתי יותר את הכדורגל. אני לא יודע עד כמה הייתי מצליח בכדורסל, למרות שאני לא חושב שאני מספיק גבוה (1.85 מ’) בשביל הרמות הכי גבוהות".
אבא לא התאכזב שבחרת בכדורגל?
"לא. זה היה מעבר לספורט עצמו. עבורו זה היה קשור למנטליות של ספורטאי. הוא ואמא שלי לקחו אותי לכל מקום, לאימונים, למשחקים. הם עשו בשבילי הכל, לא משנה באיזה תחום, כל עוד נתתי את המאה אחוז שלי. הם, יחד עם ארוסתי, הם האוהדים הכי גדולים שלי".
"ההורים הם האוהדים הי גדולים שלי יחד עם ארוסתי". עומרי גאנדלמן (IMAGO)מי היו הגיבורים שלך כילד?
"בכדורגל אלה היו קאקה, ראול וכריסטיאנו רונאלדו. אבל המודל לחיקוי הכי גדול שלי היה קובי בראיינט. יש לי קעקוע של נחש שחור (‘Black Mamba’, הכינוי של בראיינט) עם המספר 24 על היד הימנית שלי. עשיתי אותו זמן קצר אחרי שהוא נפטר ב־2020. לא כדי לזכור אותו אישית, לא הכרתי אותו, אלא בשביל המנטליות והכריזמה שלו. הוא מודל לחיקוי מבחינתי, על המגרש ומחוצה לו. קראתי עליו ספר, ומה שאנשים אמרו עליו. הוא היה משוגע, אבל במובן הטוב".
למה אתה מתכוון?
"יש סיפור על מחנה אימונים של נבחרת ארצות הברית. הם היו בלאס וגאס, היה להם יום חופשי. כולם יצאו למסיבה, ובראיינט חזר מוקדם למלון. כשכולם חזרו ב־4 לפנות בוקר, הם ראו אותו הולך לחדר הכושר".
אומרים שגם אתה בגנט הראשון שמגיע לאימון והאחרון שעוזב.
(צוחק) "כן, אני לרוב נשאר אחרון בחדר הכושר או במגרש. אני לא רואה בזה משהו מוזר. כל אחד צריך לעשות מה שטוב לו. כל דבר שאני יכול לשלוט בו, אני רוצה לעשות בצורה הטובה ביותר. זו המנטליות שגדלתי איתה. אבל אפשר לומר עוד משהו על קובי?"
קובי בראיינט (רויטרס)בבקשה.
"מה שאהבתי בו במיוחד היה איך ניתח הכל על המגרש. קראתי בספר עליו איך הוא ניתח גם את השופטים, בכדורסל יש שלושה, ולכל אחד יש מיקום קבוע בהתאם למיקום הכדור. הוא ידע בדיוק באילו מצבים לשופטים אין זווית ראייה טובה, ושם שיחק יותר באגרסיביות. הוא גם ניתח את היריבים שלו לפרטי פרטים".
גם אתה עושה את זה?
"בוודאי. אני תמיד צופה ביריבה הבאה. אני רוצה לדעת מול מי אני משחק, מה הרגל החזקה שלו, אילו תנועות הוא עושה, איפה יש לי שטחים לפעול. ביום שאחרי המשחק אני תמיד צופה שוב במשחק שלנו. זה כיף לראות את השערים שלך, אבל לפעמים אתה גם חושב: ‘איך לא עשיתי את זה טוב יותר?’"
אתה עוקב אחרי הסטטיסטיקה שלך?
"כן, אני מכיר את המספרים שלי", (מסתכל על הדובר טום ונדנבולקה) "טום מזכיר לי אחרי כל משחק שאני כובש".
"מכיר את המספרים שלי". עומרי גאנדלמן (IMAGO)מופתע מהמספרים המרשימים?
"לא, כי הסטטיסטיקה הזו היא אחת מהתכונות שלי".
ובכל זאת, יש תפיסה מסוימת לגביך כשחקן. איוון לקו, שהוא מעריץ גדול שלך, אמר בחיוך: ‘אף אחד לא אוהב אותו. אנשים אומרים שהוא לא יודע למסור אפילו חמישה מטרים’”.
"התפיסה הזו פשוט לא נכונה. בגלל זה אני לא מקשיב לביקורת הזו".
מאיפה זה נובע לדעתך?
"כי אני יותר שחקן בלי כדור. אני לא צריך את הכדור כדי להשפיע, אני יוצר שטחים לאחרים. אני לא לאמין ימאל, אני לא עובר שלושה שחקנים בדריבל. אבל אני כובש בדרכים אחרות, והראיתי את זה הרבה פעמים. יותר מדי פעמים בשביל שזה יהיה מקרי. אני לא עומד במקום הנכון כדי להבקיע בגלל מזל, זו תוצאה של עבודה קשה. שני השערים שלי מול סטנדרד הגיעו ישירות מתרגול באימונים".
ולסיום, תישאר בגנט לעוד מאה משחקים?
"המאה הראשונים עברו כל כך מהר (צוחק). יש לי כאן עוד הרבה מטרות להשיג".