נבחרת ישראל, משקפת באופן מושלם את השינוי העצום בין האבל, הדיכאון הטראומה והחרדות של 7 באוקטובר 2023 לבין ההתרגשות, האופוריה, התקווה והאופטימיות של הימים האלה, שנתיים אחרי אותו יום נורא ומקולל.
קחו את דברי הפתיחה של רן בן שמעון אתמול במסיבת העיתונאים לקראת המשחק מול נורבגיה ותשוו אותם לדברי אלון חזן ערב המשחקים מול שווייץ ורומניה בנובמבר 2023: "התפקיד שלי הוא לאזן את השחקנים והפעם אני צריך להוריד אותם לקרקע כדי לאזן אותם", אמר בן שמעון, "הדבר הכי חשוב לאומה המדממת שלנו הוא להחלים, ואנחנו רוצים להביא קצת תקווה ללב של אנשים בצד הספורטיבי. החלום ענק שלי שנוכל לארח בקרוב משחקים בארץ".
דבריו מלאי התקווה האופטימיות הפייסנות של בן שמעון כה שונים מהמילים הכואבות שהשמיע אלון חזן בסיטואציה המדממת ההיא, כחודש לאחר 7 באוקטובר, כשכל מעל 250 חטופנו, עדיין היו בשבי חמאס. "יש רגעים בחיים שאתה לא יכול להסביר במילים את הכאב שאתה מרגיש, ועדיין אתה צריך למצוא את הדרך להיות שפוי ולעשות את מה שנשלחת את מה שנשלחת לעשות. הרגליים ירוצו והראש יחשוב והלב ימשיך לכאוב ולהציף את כולנו".
בן שמעון:אחראיים שהצד הפוליטי ייתן תקווהבואו נחזור קצת אחורה ונשנע את גלגלי הזיכרון. כמו כל המדינה גם ליגת העל נעצרה ב-7 באוקטובר תחת המלחמה הכבדה, עד לחידושה רק לקראת סוף דצמבר. רק מכבי חיפה ומכבי ת"א שיחקו בליגה האירופית. מדינה אבלה דבוקה למסכים, פגרת הנבחרות של אוקטובר נדחתה וסיום קמפיין מוקדמות יורו 2024 נערך כולו בנובמבר, משחק בקוסובו, אחר כך שני משחקי "בית" בהונגריה מול שווייץ ורומניה, ומשחק נעילה באנדורה.
הכדורגל בנובמבר 2023 היה עניין שולי למדי ביחס לצרות ולבעיות של המדינה, ומצד שני אז בדיוק הבנו את הכוח העצום וההשפעה של הכדורגל על החברה הישראלית, עם סיפורי האוהדים שנפלו, החטופות והחטופים שהתבררו כאוהדים שרופים, צעירי העוטף שקבוצותיהם האהודות היו הדבר כל כך מרכזיות בזהות שלהם, וכמובן ירצחו של ליאור אסולין הי"ד במסיבת הנובה. כששחקני נבחרת ישראל הגיעו למלון בהונגריה, הם היו במתחם מבודד, בדיכאון, דבוקים למסכים ומשוחחים כל הזמן עם המשפחות שלהם בארץ, כולם היו צמודים ונדרכים מכל התראה ופוש חדשותי. מלחמה, חטופים, נרצחים, חללים, עדויות קשות, תחקירים ראשוניים, תדהמה. איך זה קרה לנו? ולאן ממשיכים מכאן?
שחקני נבחרת ישראל באימון (ראובן שוורץ)בצל האווירה המתוחה ואבטחה חסרת תקדים, הייתה נהירה של הונגרים וזרים רבים נוספים שהגיעו מחוץ לאצטדיון כדי להביע הזדהות ותמיכה רבה בנו.
המשחקים עצמם, 1:1 שחילצנו מול שווייץ והפסד 2:1 לרומניה שחיסל את חלומות היורו באופן סופי, הרגישו באופן מוזר כאירועים השוליים, הצדדיים. שני האירועים המרכזיים שזכורים לי מאותו מסע לבודפשט היו: המפגש המרגש ביותר של שחקני הנבחרת והצוות המקצועי עם ילדי העוטף ומשפחות החטופים, באירוע מצמרר חסר תקדים; והכניסה של אלי דסה למסיבת העיתונאים עם נעל הכדורגל של הילד בן ה-8 נווה שהם שנחטף מביתו בבארי לצד שבעה מבני משפחתו.
"אני לא חושב שאף אחד מכם יכול לדמיין את הסיפור מאחורי הנעל הזו", אמר אז דסה ברגע מכונן שהוכיח את גדולתו כקפטן ומנהיג מעורר השראה, קפטן דסה קלאסה. שבועיים לאחר מכן, נווה, אחותו יעל (3) ואימם עדי שוחררו לאחרי 50 ימי שבי, בעוד האבא טל שהם נותר בשבי עד לשחרור בעסקת החטופים השנייה כעבור 505 יום.
רן בן שמעון ואלי דסה (ראובן שוורץ)אתמול קפטן דסה דיבר על "ילדים" אחרים. כשנשאל בידי כתב ONE על התרשמותו מהכושר בו נמצאים מנור סולומון ואוסקר גלוך, הוא ענה: "אוסקר נכנס לכושר אדיר עם אייאקס ומנור זה מנור. שני הילדים האלה מגיעים אלינו בכושר נפלא".
דסה השבור והכאוב מנובמבר 2023 התחלף בדסה שופע ביטחון ואמונה של אוקטובר 2025, ואין מי שמייצג ומסמל את נבחרת ישראל בתקופה הזו מאשר הקפטן שלה, שממשיך לעורר גאווה בנימי נפשו של כל ישראלי שמקשיב לו.
אתמול פרש הקפטן דסה את משנתו: "בכדורגל לא צריך לערב פוליטיקה, במקום זאת יש להשתמש בכוח של הכדורגל כדי לאחד אנשים"; ולאחר מכן סיכם היטב את המורל המרומם בנבחרת: "לראות את החטופים שלנו חוזרים הביתה נותן לנו תחושת הקלה ומעורר ריגוש ענק בכל המדינה, נלחמנו על זה שנתיים והחדשות האחרונות עוזרות לנו מאוד ומחזקות אותנו. מאז 7 באוקטובר חשבנו על זה בלי הפסקה. כעת אנחנו ממש שמחים ורוצים לתת להם מתנה יפה". כבר אמרנו, דסה קלאסה!
דסה:"כדורגל ופוליטיקה לא צריכים להתערבב"בן שמעון הזכיר בדבריו אתמול את המפגשים המצמררים בימים האחרונים, טרם ההמראה לאוסלו, של הנבחרת עם ילדי העוטף ולאחר מכן עם חיילי צה"ל הפצועים. "אלה מפגשים מהמרגשים בחיי", אמר בן שמעון שהגדיר את יום המשחק מול נורבגיה כ"יום גדול עבור הנבחרת. אני רואה כמה השחקנים מתרגשים ומדברים ביניהם על החזרת החטופים".
נדמה שנבחרת ישראל בהחלט מהווה סמל לאומי חזק שמגלם בתוכו את התהליך הנפשי הארוך והמורכב וסגירת המעגל הנדרש שעוברת על כל האומה שהיא מייצגת.
לפני שנתיים באצטדיון בבודפשט נכתב על השלטים האלקטרוניים: "אנחנו מתגעגעים אל הילדים. תחזירו אותם הביתה עכשיו!" וכעת כולנו תקווה שבין המשחק מול נורבגיה למשחק מול איטליה, יוחזרו כל חטופנו, לא נענוד יותר את סמל החטופים הצהוב, וייסגר הפרק הקשה הזה בתולדות האומה. בדיוק כפי שציטט רן בן שמעון מספר ירמיהו, כשהניח כיפה לראשו ואמר: "ושבו בנים לגבולם".