בקיץ 1996, סביליה החתימה את מתיאס אלמיידה מריבר פלייט תמורת סכום העולה על 9 מיליון דולר. זה היה המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור שחקן מהליגה הארגנטינאית, והציפיות מהקשר הצעיר היו גבוהות במיוחד. האנדלוסים חשבו שהוא יהפוך לפליימייקר שלהם, ולא הבינו שאלמיידה מתמחה בעיקר בפעולות הגנתיות. הפארסה הזו הייתה דוגמה מצוינת לבלגן שאפיין את סביליה בתקופה ההיא, ועונת 1996/97 הייתה קטסטרופלית בכל קנה מידה. ארבעה מאמנים התחלפו במהלכה על הספסל, כולל קרלוס בילארדו האגדי שבילה באופן ביזארי שבועיים בלבד בתפקיד, והעסק הסתיים בירידה כואבת לליגה השנייה.
אלמיידה עזב לאחר מכן לליגה האיטלקית, שם הוא רשם הצלחה מסחררת וזכה, בין היתר, באליפות עם לאציו בשנת 2000 לצידו של דייגו סימאונה. בסביליה הוא לא נזכר לטובה כשחקן, כי את העונה האומללה ההיא באנדלוסיה הוא סיים ללא שערים, עם לא מעט שגיאות, וגם הרחקה חסרת אחריות בקאמפ נואו. הקשר תפס אז את לואיס אנריקה במרכז המגרש באופן ברוטלי, ספג כרטיס צהוב שני, ובהיעדרו התפרקה הקבוצה לחלוטין מול החבורה הנוצצת של בובי רובסון. עד אז, העלה אוסקר גרסיה, לימים מאמן מכבי תל אביב, את בלאוגרנה ליתרון ונישק את הנעל. אחרי יציאתו של אלמיידה, נכנס איבן דה לה פניה להילוך גבוה, ובארסה רמסה את היריבה 0:4. הארגנטיני היה, אם כך, האשם המרכזי בספיגת הרביעייה הזו.
מבחינה מקצועית, הייתה זו העונה הגרועה בקריירה שלו, אבל את החיים בספרד אהב אלמיידה מאוד. לימים, בראיון שהעניק לעיתון המקומי ב-2007, הוא נזכר: "גרתי במקומות רבים, ואם אני צריך לבחור לאן לחזור, זו ללא ספק סביליה. האנשים, מזג האוויר, השמחה – הכל מושלם שם. בכיתי כאשר עזבתי את הבית בסביליה. אני כל כך רוצה לחזור".
היממו אותה: סביליה מפרקת את ברצלונה 1:4אז הנה לכם – זה לקח זמן, אבל אלמיידה שב לעיר האהובה שלו, הפעם כמאמן. זו הייתה החתמה מפתיעה למדי, כי בתחילת הקיץ שמו בכלל קושר למכבי חיפה, והיו שהעריכו כי המינוי נועד לכישלון. אלמיידה זכה באליפות מקסיקו עם גוואדלחארה ובדאבל ביוון עם אא"ק אתונה, אבל בספרד לא מעריכים זאת יתר על המידה. באנדלוסיה הוא מזוהה עם הירידה ב-1997, והציניקנים גרסו כי הוא בא לדאוג לירידה גם הפעם. הרי את העונה שעברה סיימה סביליה במקום ה-17, נקודה בלבד מעל הקו האדום. הניהול שוב שערורייתי, כמעט כמו בעונתו של אלמיידה כשחקן. שבעה מאמנים עברו שם בשלוש השנים הקודמות, והסגל שקיבל לידיו הבוס החדש היה בעייתי ולא מאוזן.
אז הספקנים יכולים לאכול את הכובע בתיאבון. במסיבת העיתונאים הראשונה שלו הצהיר אלמיידה: "אומרים שסביליה לעולם לא נכנעת, ואני מאמין בזה. המצב כאן לא אידיאלי, אבל אין ולא יהיו תירוצים. אני יודע מה אני רוצה לעשות. ניאבק עם מה שיש לנו, ונשאף לעשות דברים גדולים. זה לא יהיה פשוט, אבל נעשה את המקסימום ונגרום לאוהדים להאמין בנו. השינוי הזה צריך לקרות תוך זמן קצר ככל הניתן". וזה בדיוק מה שקרה. סביליה עדיין בתחילת הדרך עם אלמיידה, אך יש לה סגנון ברור. הנחישות לא יודעת גבול, השחקנים רצים ללא הפסקה בזכות מאמן הכושר גידו בוניני שעובד עם אלמיידה כבר 14 שנה, והקבוצה לא חוששת מאף יריבה. אתמול, במקום לספוג רביעיה מול ברצלונה כמו ב-1997, היא כבשה רביעיה. 1:4 – לא פחות!
היה זה הניצחון הראשון של סביליה על ברצלונה מזה עשור בדיוק – הפעם הקודמת נרשמה בתחילת 2015 כאשר מיכאל קרון-דלי הדני (תנסו להיזכר בו, היה שחקן טוב) כבש ובישל ב-1:2 על הקבוצה של לואיס אנריקה ממנה נעדר ליאו מסי הפצוע. יתרה מזו, היה זה הניצחון הגבוה ביותר של סביליה על בלאוגרנה מאז 0:4 אי שם ב-1951. גיירמו קמפנאל, שזכה עם האנדלוסים באליפות היחידה שלהם ב-1946 כשחקן ועדיין מחזיק בתואר מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים, היה אז המאמן. לדורות החדשים של האוהדים, שממש לא מכירים את התקופה, יש עכשיו סיבה לנבור בדפי ההיסטוריה וללמוד עליו. הם גם יכולים לקוות עכשיו כי אלמיידה יוכל לרשום פרק מפואר חדש בתולדות המועדון.
שחקני ברצלונה מאוכזבים (IMAGO)מובן שלסביליה היה קל יותר להשיג את התוצאה המכוננת בהיעדרם של לאמין ימאל וראפיניה הפצועים. גם החמצת הפנדל השלומיאלית של רוברט לבנדובסקי כאשר התוצאה עמדה על 1:2 עזרה. לו הכדור של הפולני היה הולך פנימה, יש יסוד סביר להניח שבארסה לא הייתה מפסידה, והמומנטום היה מאפשר לה לשאוף גם למהפך. ואולם, בשורה התחתונה החבורה של אלמיידה בהחלט הייתה ראויה לנקודות. הארגנטיני התכונן היטב להתמודדות עם הטקטיקה הידועה של האנסי פליק, הימר על מעברים מהירים כדי לנצל את קו ההגנה הגבוה של בארסה, ולקח את כל הקופה.
במרכז העניינים היה אלכסיס סאנצ'ס, שהצטרף לסביליה בקיץ כדי לעבוד עם אלמיידה והתרגש מאוד לפגוש את האקסית. הצ'יליאני הבטיח לא לחגוג את השער הראשון מול בארסה והתבדח שיעשה זאת רק אחרי שישלים צמד, אך לא עמד במילתו. הוא נבחר לקחת את הפנדל, הכניע את ווייצ'ך שצ'סני, איתו שיתף פעולה דווקא בארסנל, וחגג בשמחה רבה כשהוא רץ אל עבר הקהל. באופן כללי, בגיל 36, אלכסיס השקיע מאמץ עליון, הפעיל לחץ מתמיד על מובילי הכדור של בלאוגרנה, והאינטנסיביות הזו מאפיינת מאוד את סביליה בתחילת העונה הנוכחית.
את הדוגמא הטובה ביותר סיפק המגן הימני, אנחל קארמונה, בדקה ה-90. הוא גלש לתוך השער שלו בניסיון לחסום את הבעיטה של רוני בארדג'י, ולאחר מכן, במהלך שבו סביליה חטפה את הכדור, דהר לאורך המגרש כולו כדי להבקיע במבצע אישי. את הבעיטה האלכסונית שלו שצ'סני היה חייב לעצור, אך הכדור נכנס פנימה, וזה היה פרס על ההשקעה, הן לקארמונה והן לסביליה כולה.
אלכסיס סאנצ'ס חוגג את הראשון (La Liga)סביליה הצליחה לשבור את מלכודת הנבדל של בארסה פעם אחר פעם, ועוד היה לה זמן להבקיע את השער הרביעי בהתקפת מעבר נוספת, אותה סיים אקור אדמס הניגרי - חלוץ מוכשר מאוד שהתקשה להתאקלם בספרד מאז המעבר בינואר, אך עשוי לפרוח כאשר הכל יתחבר. ייתכן שזה קורה כעת, כי הוא מתאים היטב לגישה של אלמיידה. אדמס הבקיע את שער הניצחון מול ראיו וייקאנו במחזור הקודם, והשער מול בארסה יחזק מאוד את בטחונו העצמי.
באשר לפליק, סביר כי הוא לא יתרגש יתר על המידה בעקבות הפיאסקו הנקודתי. לברצלונה היו מפלות הגנתיות גם בעונה שעברה, והן לא גרמו למאמן הגרמני לסטות מדרכו. לברצלונה אין בעיה לספוג, כי היא מאמינה שתמיד תוכל להבקיע יותר מהיריבה. הפעם זה לא קרה, אבל בטווח הארוך הסטטיסטיקה נוטה להתאזן לטובתה. כך היה בדרך לדאבל בעונת הבכורה של פליק, והוא מקווה לשחזר את ההישג בעונתו השנייה. שובם של שני הכוכבים בהתקפה יעזור, וכדאי לז'ול קונדה לאבד פחות כדורים מאשר אתמול. הקרב החשוב באמת יהיה בקלאסיקו מול ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו ב-26 באוקטובר, ואפשר כבר להתחיל את הספירה לאחור. יש שיטענו כי הקבוצה של צ'אבי אלונסו לא מסוגלת לחקות את החבורה של אלמיידה בהפעלת הלחץ.