ליאו מסי היה נרגש מאוד כשצפה בסרטון שבו אוהדי ברצלונה מביעים כלפיו אהבה גדולה שנשארה חיה למרות חלוף השנים. במהלך הקריירה שלו קיבל השחקן הארגנטינאי פרסים רבים, אך אף אחד מהם לא דומה לזה, משום שלא מדובר בהכרה על ביצועים ספורטיביים, תואר, רישום שערים או עונה גדולה. מדובר בפרס שהעיר שאימצה אותו בגיל 12 מעניקה לו, עיר שבה בזכות אישיותו בתוך ומחוץ למגרש, זכה לחיבה ולהערכה של קהל שממשיך להעריץ אותו עד היום: השחקן האהוב בכל הזמנים בבארסה.
חואן ויהילס, מנהל העיתון ‘ספורט’, נסע למיאמי כדי להעניק למסי את ההוקרה הזו שממשיכה לחיות בזיכרון של כולם. זה קרה באולם במתקן של אינטר מיאמי, שם התכונן הפרעוש לפתיחת משחקי הפלייאוף של ה־MLS. בשל אילוצי לוח זמנים, מסי לא יכול היה להגיע לטקס במדריד, ולכן מנהל ‘ספורט’ הוא זה שטס לפלורידה לפגוש את הכוכב ולהעניק לו את הפרס ולצפות יחד בסרטון שבו האוהדים מודים לו על השנים שבהן היה בברצלונה, עיר שתמיד תחכה לו בחיבוק פתוח כישוב.
ליאו מסי התרגש מאוד מהסרטון, עיניו דומעות ומילים מקוטעות שיצאו בקושי מפיו מרוב התרגשות. "האמת", התחיל לומר, "שעברנו כל כך הרבה דברים יחד, טובים וגם לא כל כך טובים, שזה טבעי שבמהלך קריירה של כל כך הרבה שנים לא הכל יהיה יפה, ויש גם רגעים קשים. אבל טוב, זה הבית שלי, המקום שלי, האנשים שלי. הייתי רוצה לעשות את כל הקריירה שלי שם בלי שאצטרך ללכת למועדון אחר. וזהו, לשחק רק שם באירופה".
ליאו מסי (IMAGO)הוא גם הוציא החוצה את אותו פצע שננעץ בלבו כשהיה צריך לעזוב משום שלאפורטה לא חידש לו את החוזה, פצע שעדיין חי למרות השנים שחלפו: "למרבה הצער, הדברים התגלגלו אחרת, אבל תמיד יישאר הזיכרון של כל הרגעים שחלקנו יחד. וזהו, אני מודה על כך. עבר הרבה זמן מאז שהייתי בברצלונה, מאז שהייתי באצטדיון. יצא לי להיפרד מהמועדון בלי קהל בגלל שנת הקורונה, אז זו הייתה שנה חריגה גם כן. וזהו, הרבה זיכרונות יפים, אז תודה רבה לכל האנשים של ברצלונה. וכמובן, גם לי יש חיבה מיוחדת לכולם".
המרחק אינו אומר שהוא שוכח את ברצלונה, אלא שהמחשבה על חזרה נמצאת בראשו. "כמובן שאחזור. אהיה נוכח באצטדיון כאוהד נוסף, עוקב אחרי הקבוצה, המועדון, ואהיה עוד אוהד. לעת עתה, אשאר כאן עוד כמה שנים, בוודאות, אבל נחזור לברצלונה, כי כפי שאמרתי תמיד, זה המקום שלי, הבית שלי. אנחנו מתגעגעים מאוד, אז נחזור לשם".
ליאו מסי (אינסטגרם)לאחר המפגש הזה קרה כל מה שהוביל לגל של אהבה הדדית. תחילה היה הביקור המפתיע של ליאו מסי בקאמפ נואו, באישון לילה, ללא נוכחות איש מהמועדון, רק בליווי שני חברים. לאחר מכן, השיחה שבה מספר 10 נתן קול לרגש שיצא מעומק לבו לגבי אהבתו לברצלונה. ואז הגיעו בתחילה שתיקת הנשיא וההכרזה על פסל, שללא ספק לא מצליח לכסות את כל מה שנתן מסי לברצלונה לאורך השנים בעידן הזוהר.