מבייל עד רונאלדו: סיכום שלב הבתים של היורו

השחקן
דימטרי פאייה. הלחץ ההולך וגובר על צרפת כמארחת מתחיל להזכיר את מה שקרה לברזיל. הציפיות עצומות, התקשורת מלחיצה ולא מרפה והשחקנים התקשו מאוד להשתחרר בשלב הבתים. יש רק שחקן אחד בנבחרת שהלחץ לא משפיע עליו, שיש סביבו הילה. פאייה נתן עונה גדולה בווסטהאם, אבל איש לא ציפה שישתלט על הנבחרת וידחוק הצדה כוכבים כמו פול פוגבה ואנטואן גריזמן. שני שערים, בישול ומבצעים מרהיבים היו לפאייה בשלב הבתים. הוא השם הכי מדובר בטורניר ושרים לו כמעט כמו לוויל גריג. לא פשוט להוביל נבחרת כמו צרפת, בטח לא כשרק לפני שלושה חודשים הצלחת לשכנע את המאמן שאתה ראוי לסגל. למעשה, פאייה הוא הדבר היחיד שמונע מהעיתונות הצרפתית להסתער על דשאן עם חרבות שלופות. עוד הופעה אחת טובה בשמינית הגמר, אולי הוא כבר יצליח להעביר אותם לצד הנכון.   

המאמן
ברנד שטורק. כשהגדולות לא מרשימות, מאמן שלב הבתים צריך לבוא מהפתעת הטורניר עד כה. האמת, לא קל לבחור. איסלנד היא סיפור ענק, אבל הונגריה היא הסנסציה האמיתית. במוקדמות, הונגריה הייתה הנבחרת עם המאזן ההתקפי הגרוע מבין העולות (יחד עם וויילס, הפתעה בפני עצמה) ואת שלב הבתים היא סיימה במקום הראשון עם כדורגל קומפקטי, מחויב, מגוון ויפה לעין וגם ככובשת המצטיינת (שוב, יחד עם וויילס). שטורק גיבש חבורה לוחמת, הוסיף טאצ' גרמני ולא היה רחוק מלשלוח את כריסטיאנו רונאלדו הביתה. כיף לראות את הונגריה ויש לה פוטנציאל ענק להפוך לחביבתו של האוהד האובייקטיבי אוהב האנדרדוג.  

הנבחרת
האנס הלדורסון, אנטוניו קנדרבה, ג'רום בואטנג, ג'ורג'יו קייליני, ג'ורדי אלבה, טוני קרוס, אנדרס אינייסטה, דימיטרי פאייה, איבן פרישיץ', גארת' בייל, אלברו מוראטה.

דימיטרי פאייה. השחקן הכי בולט של צרפת (רויטרס)

הפייבוריטית
צרפת. בפעם הראשונה מאז יורו 1996, אין נבחרת מושלמת בשלב הבתים, אבל אחרי שלושה משחקים אפשר לקבל אינדיקציה. אף אחת לא מרשימה, אבל מבחינת פוטנציאל להתפוצץ ולהוציא את הכישרון החוצה צרפת מקדימה את גרמניה וספרד רק במקום השלישי. יש לצרפתים עומק מרשים ואיכויות שאין לאחרות. ראו את זה בדקות ספורות בלבד והמבחן של דידייה דשאן הוא לשחרר את השחקנים מהלחץ בו הם שרויים. עוד בגזרת המחמאות: איטליה, אנגליה וקרואטיה. והימור: אף אחת משלושתן לא תעבור את רבע הגמר. 

המאכזבות
אוקראינה ורוסיה. ביורו של 24 נבחרות, מדינות עם מסורת, נבחרות דרג ראשון או שני שמצאו את דרכן החוצה, צריכות לראות בעצמן ככישלון. ובדירוג הפנימי של הכישלונות, אוקראינה במקום הראשון עם הופעה מבזה של אפס נקודות ואפס שערים. מדובר בנבחרת מוכשרת עם סגל טוב שלא הצליחה להוציא מעצמה כלום ונראתה מנותקת ואפאטית. גם רוסיה, שנתיים לפני המונדיאל הביתי הביאה נבחרת מבוגרת, סבלה מפציעות והתרסקה תוך שאנשיה מגלים לא מעט זחיחות. הרוסים יצטרכו לבנות את עצמם מחדש עד המונדיאל הביתי ב-2018. זה לא יהיה פשוט אחרי מפלה כזאת.

המשחק
ספרד - קרואטיה. ה-3:3 בין הונגריה לפורטוגל היה מלהיב, היו עוד כמה דרמות עם שערים בדקות האחרונות, אבל המשחק המשמעותי בטורניר היה זה שטרף את הקלפים. קרואטיה הרשימה בטורניר מהרגע הראשון. יש לה שילוב חזק בין כוכבי על בשיא כושרם לצעירים עולים ו-ותיקים שמוסיפים שקט וניסיון. אלא שהיא הייתה צריכה ניצחון גדול כדי לשלוח מסר. ספרד באה כסימן שאלה, הפכה לפייבוריטית וחזרה למציאות עם הפסד ראשון ביורו אחרי 12 שנה, אולי בדרך לאיבוד התואר.  

איבן פרישיץ´. ניצח את הספרדים במשחק הכי גדול של היורו (רויטרס)

הרגע הגדול
אנגליה מנצחת את וויילס. הקרב על בריטניה סומן מראש כמרתק ביותר בשלב הבתים. הוא גרר עמו גל שלם של טראש טוק, היה חם והפכפך. ג'ו הארט נתן מתנה לבייל והאנגלים כבר ראו את תסריט 2014 חוזר. ואז הגיעו המחליפים. ג'יימי ורדי (השחקן הכי מרגש ביורו) השווה ודניאל סטארידג' הרים את לאנס באוויר עמוק בתוך תוספת הזמן. רוי הודג'סון הקשיש, המבוקר והמאופק חגג בהתלהבות לא אופיינית, כריס קולמן דיבר על סכין בלב. כמה רגש, כמה אמוציות. רגע שאחד שהשכיח את איומי הטרור, השביתות, החוליגנים והבלאגן. אלו הפנים האמיתיות של היורו. רגע של כדורגל טהור.

התופעות
מסירות ארוכות חוזרות לאופנה - בין אם היא הגיעה מבלם שיוצא קדימה או מקשר שיורד לנווט במרכז המגרש, טכניקה במסירה קשתית ארוכה עזרה לייצר לא מעט שערים ולפתוח הגנות צפופות.

צמצום פערים - אלישע לוי קרא לזה "מערכים גמישים". תם עידן הבונקר המסורתי. יורו 2016 הציג כמה נבחרות קטנות שבעזרת רוח קבוצתית ובעיקר עם ארגון ומשמעת טקטית הקשו על הגדולות. מ-36 משחקים רק אחד היה חד צדדי: ספרד - טורקיה.  

שערים במחצית השנייה - 45 מ-69 (65 אחוז) הובקעו במחצית השנייה. 20 ברבע השעה האחרונה. ב-17 מ-36 משחקים לא הובקעו שערים ב-45 הדקות הראשונות. 

שיפוט נהדר - נותנים למשחק לזרום ולרוץ, ממעטים לשרוק ולשלוף - רק שני כרטיסים אדומים ו-129 צהובים (3.68 למשחק) - ולא נותנים כבוד לכוכבים. 

זלאטן איברהימוביץ´ אומר שלום (רויטרס)

זלאטן - הוא גאון, הוא חד, הוא הצגה של איש אחד, אבל גם אכזבה גדולה. לא רץ מספיק, לא רצה מספיק, התעסק יותר מדי בעצמו ושבדיה שלו הולכת הביתה עם נקודה אחת. בלי מגה סטארים ברמה שיש בסן ז'רמן קשה לזלאטן בגילו לבוא לידי ביטוי, תהיו בטוחים שביונייטד זה ייראה אחרת.

הגמר
למרות הכל, צרפת - פורטוגל. כי המארחת היא עדיין הנבחרת הכי מוכשרת בטורניר וגם כשהתקשתה וקרטעה בשלב הבתים, היא יצרה המון מצבים והצליחה להתייצב מעט הגנתית. כי היריבות שלה ב"חצי המוות" של ההגרלה יתישו אחת את השנייה. כי פורטוגל נמצאת בחצי הקל של ההגרלה ועל אף שלוש תוצאות תיקו ומקום שלישי בבית קל, יש תחושה שמשהו שם מתחיל להתעורר. כי כריסטיאנו רונאלדו, גם כשהוא משחק פצוע ולא בא לו על החברים, החתים כרטיס ביורו ובשילוב סדר משחקים נוח, זה יכול להספיק.

המספרים
* 69 שערים הובקעו שלב הבתים. 

* 1.92 בממוצע למשחק (הנמוך מאז יורו 1992).

* 6 שערים לוויילס ולהונגריה, הכובשות המצטיינות.

* 0 שערים לאוקראינה - היחידה ללא שער זכות.

* 0 שערים ספגו פולין וגרמניה - היחידות ללא שער חובה.

* 69 איומים לשער מעמידים את פורטוגל בראש טבלת ניסיונות הכיבוש בטורניר. אנגליה שנייה.

* 93 אחוזי דיוק במסירה לספרד, המובילה בקטגוריה הזו. הספרדים השלימו 1,876 מסירות. 

* 65 אחוזי החזקה בכדור בממוצע לגרמניה, שהקדימה את פורטוגל וספרד.

* 52 עבירות ביצעו שחקני רומניה שמובילים את הטורניר גם בכרטיסים צהובים (10, יחד עם איטליה ואלבניה). פולין היא הנבחרת עליה בוצעו הכי הרבה עבירות (46).

כבר בחרתם את נבחרת היורו שלכם? לחצו כאן ואולי תטוסו לחצי הגמר בצרפת