יום כיפור הוא רגע של חשבון נפש, בקשת סליחה והבטחה לתיקון. גם בעולם הספורט, שבו רגשות מתפרצים מדי שבוע והיסטוריות נכתבות מחדש בכל משחק, יש לא מעט דמויות וקבוצות שצריכות לעצור, להביט במראה, ולומר לאוהדים: סליחה. מהכוכבים הגדולים ביותר ועד מועדוני העל, הנה 10 מקרים שבהם הכדורגל חייב לנו התנצלות.
מנצ’סטר יונייטד – מאימפריה לקרקס
מאז פרישתו של אלכס פרגוסון ב־2013, יונייטד לא באמת התמודדה ברצינות על האליפות. הכישלונות נמשכים גם תחת מאמנים בכירים כמו ז’וזה מוריניו, אולה גונאר סולשיאר, אריק טן האח וכיום עם רובן אמורים. במקום תארים, רשומים שיאים שליליים היסטוריים: הפסדים מביכים, כישלון עקבי במפעלים האירופיים ותדמית מתפוררת. המועדון שחייב התנצלות לקהל העצום שלו על מעל עשור של אכזבות.
אכזבה במנצ'סטר יונייטד (IMAGO)ניימאר – מפציעה למסיבה
ניימאר עזב את פאריס סן ז’רמן עם הצהרות על פרק חדש, אבל מאז יותר פצוע מאשר משחק. גם בסנטוס, לשם חזר בקול תרועה, כמעט ולא רואים אותו. בנבחרת ברזיל אפילו לא זומן לסגל, כי הוא פשוט לא משחק. במקום להיות הפנים של דור חדש, כשבעבר עוד חלום לזכות בכדור הזהב אחרי שיצא מצלו של ליאו מסי בברצלונה, הוא הפך לדמות שמתויגת יותר עם מסיבות נוצצות מאשר עם רגעים על כר הדשא. אולי הפוטנציאל הכי מפוספס אי פעם בכדורגל העולמי.
ניימאר (IMAGO)פיפ"א – עומס אין סופי בשם הכסף
גם פיפ"א חייבת בקשת סליחה, הפעם מהשחקנים. בשנים האחרונות נדמה שהגוף המנהל את הכדורגל העולמי רואה בעיקר את המספרים בבנק ולא את העומס על הדשא. שחקנים מובילים נאלצים להתמודד עם עונות אין סופיות: ליגות מקומיות, גביעים, ליגת האלופות, ליגת האומות החדשה, טורנירים בין-לאומיים, והרשימה רק מתארכת. במקום מנוחה אמיתית, מגיעות עוד ועוד פגרות נבחרות שמסתיימות לא פעם בפציעות. הקבוצות מקבלות פיצוי כספי מסוים, אבל מבחינה מקצועית, הן נשארות עם חורים בסגל ושחקנים מותשים. התוצאה: איכות נמוכה יותר, קריירות מתקצרות והתחושה שמישהו למעלה שכח שהכדורגל הוא קודם כל בני אדם, ורק אחר כך עסק.
ג'אני אינפנטינו (IMAGO)קארים בנזמה – פרשת ולבואנה
קארים בנזמה זכור לא רק ככוכב וכזוכה בכדור הזהב, אלא גם כמי שנחשד במעורבות בסחיטה של חברו לנבחרת צרפת, מת’יו ולבואנה, בפרשת "קלטת הסקס". הוא הושעה מהנבחרת לתקופה ארוכה, והפרשה העיבה על הקריירה שלו לשנים. אף שבית המשפט גזר עליו עונש מאסר על תנאי, הוא מעולם לא נתפס כמי שהתנצל באמת בפני חברו או הציבור. חטא שלא יישכח בקלות.
ולבואנה וקארים בנזמה (רויטרס)ז’וזה מוריניו – מאסטר הסכסוכים
מוריניו נחשב לאחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה, אבל גם לאחד המפלגים ביותר. בכל קבוצה שבה עבד, מצ’לסי ועד רומא ופנרבחצ’ה, נרשמו סכסוכים עם הנהלות, שחקנים ואפילו אוהדים. הוא יודע להביא תארים, אבל גם לפוצץ מועדונים מבפנים. האיש שידע להפוך יריבות לאומנות, אולי צריך גם הוא לעצור לרגע ולהתנצל.
ז'וזה מוריניו (IMAGO)ויניסיוס – מהבטחות לפרובוקציות
כשהפסיד את כדור הזהב, נשבע ויניסיוס שיחזור למעמד, אבל מאז נראה שהוא רק מתרחק ממנו. במקום יציבות ביכולת, הברזילאי מייצר יותר ויותר פרובוקציות והעונה סיים במקום ה-16 והלא מחמיא בכדור הזהב. עימותים בלתי פוסקים עם יריבים, פרשיות של חוסר ריכוז והחמצות, כשאפילו חבריו לקבוצה מתחילים להתעייף. במקום להוביל את ריאל מדריד קדימה, הוא מסתבך במלחמות מיותרות.
ויניסיוס ג'וניור (IMAGO)כריסטיאנו רונאלדו – לא מוותר כמעט על אף דקה
רונאלדו הוא אגדה חיה, אבל יש מי שטוענים שהוא חייב התנצלות לנבחרת פורטוגל. בגיל 40 הוא מסרב לוותר על דקות, ממשיך לפתוח בכל משחק גדול, ומונע מהדור הצעיר לפרוח. כל זה כדי להעשיר את המאזן האישי במרדף אחרי אלף שערים. ייתכן שהגיע הזמן לעצור, לאפשר לאחרים לגדול, ולהבין שגם לגדולה שלו יש גבולות.
כריסטיאנו רונאלדו חוגג (IMAGO)נבחרת אנגליה – לוזרית נצחית
מאז 1966, אנגליה לא הצליחה להניף גביע גדול. גם כשיש לה סגל נוצץ, ההחמצות מגיעות ברגעי האמת, כשהמקרה הזכור ביותר היה ביורו 2021, עם החמצות בפנדלים מול איטליה. נבחרת מלאה כוכבים, הארי קיין, בוקאיו סאקה, פיל פודן, ג’וד בלינגהאם ועוד, אבל התוצאה זהה: מפח נפש. אם יש נבחרת שחייבת התנצלות לאומה כולה, זו אנגליה, הלוזרית הנצחית של הכדורגל.
שחקני אנגליה (IMAGO)יובנטוס – הצל של השחיתות
יובנטוס היא מועדון על עם היסטוריה מפוארת, אך פרשות השחיתות רדפו אותה שוב ושוב. "קאלצ’יופולי" ב־2006 הובילה להורדת ליגה ולקיחת תארים, וגם בעשור האחרון פרשיות כספים, ניהול מפוקפק, הלבנות כספים של אנשי הנהלה והורדות נקודות השחירו את התדמית. מועדון שאמור להיות סמל למקצוענות, הפך לכתם חוזר בכדורגל האיטלקי.
שחקני יובנטוס (רויטרס)מסי – סליחה, אבל אתם לא מתקרבים
ואם כבר בבקשות סליחה עסקינן, אולי הגיע הזמן להתנצל בפני כל עולם הכדורגל על דבר אחד פשוט: ליאו מסי. כי האמת? אף אחד, אבל אף אחד, לא יגיע לעולם לרמה שלו. כל ילדון חדש שמקבל כינוי "המסי של…" וכל כוכב שמנסים להשוות אליו, סופו להתאכזב. השיאים של הפרעוש הם כמו יצירת אמנות במוזיאון: אפשר להתקרב, להתרשם, לחלום, אבל לגעת? אין סיכוי. וכל מי שינסה ימצא את עצמו מביט במראה, שואל "אולי אני?", ומגלה שהתשובה היא תמיד לא. מסי נשאר יצירה חד פעמית, וכל היתר לכל היותר חיקוי דהוי.
הגדול בכל הזמנים. ליאו מסי (IMAGO)ביום כיפור כולנו מבקשים סליחה, גם עולם הכדורגל. מי יודע, אולי אם הכוכבים והקבוצות שלמעלה יעשו חשבון נפש אמיתי, יסלחו להם. ובינתיים, אנחנו כאן כדי להזכיר: לא כל חטא נמחק עם גול יפה או הצלה גדולה.