מכוניות, בדיוק כמו בני אדם, סובלות לא מעט בקיץ. בזמן שאנחנו מחפשים מפלט בצל, בגלידה קרה או במזגן, הצבע של הרכב נשאר חשוף לאויב שקט ועיקש – השמש. מתחת לשלווה של יום קיץ בהיר כזה או אחר, קרני ה־UV מתחילות להשפיע על שכבות הצבע, והתוצאות עלולות להיות הרסניות.
מה שנראה היום מבריק ומרשים, עלול לאחר זמן מה להפוך לחסר ברק או אפילו מוכתם לצמיתות, כאשר לא מעט תלוי מן הסתם גם בצבע הרכב שלכם. בעוד שכל צבע באשר הוא מושפע מקרינת השמש, ישנם צבעים שנפגעים בצורה בולטת יותר – ואותם קל לזהות גם על הכביש הישראלי לאחר שנים ספורות.
כדי להבין מדוע צבעים מסוימים דוהים מהר יותר, צריך להציץ מתחת לשכבת הלכה, שכן צבע רכב מורכב מכמה שכבות: שכבת יסוד (פריימר), שכבת צבע בסיסית שהיא הצבע עצמו, ושכבת לכה שקופה שנועדה להגן ולהוסיף ברק. שכבה זו היא למעשה המגן העיקרי מפני קרינת השמש, אך לצערנו הרב, גם היא לא חסינה.
האשמה המרכזית בפגיעה בצבע היא הקרינה האולטרה־סגולה (UV), הפוגעת ישירות בפיגמנטים שמרכיבים את הגוון. קרני ה־UV שוברות את הקשרים הכימיים של מולקולות הצבע, בתהליך הנקרא פוטודגרדציה. פירוק זה משנה את המבנה המקורי של המולקולות, וגורם לאובדן עוצמת הצבע, להופעת כתמים ולמרקם מחוספס יותר. במילים פשוטות – הצבע מתחמצן, נשחק ומאבד את חיוניותו.
בנוסף, קרינת ה־UV פוגעת גם בשכבת הלכה עצמה. עם הזמן, הלכה מתייבשת, מאבדת גמישות, נסדקת וחושפת את שכבת הצבע שמתחתיה. מרגע שזה קורה, תהליך ההידרדרות מואץ. ואם נוסיף לכך את החום הקיצוני, שכן פח הרכב שנמצא בשמש עלול להגיע ליותר מ־60 מעלות, הנזק רק מתגבר.
הצבעים שסובלים הכי הרבה מהשמש
שחור – ללא ספק הצבע ש”סובל” הכי הרבה. הוא סופג כמעט את כל הקרינה, מתחמם יותר מכל צבע אחר, והחום הזה מזרז את תהליך החמצון של הצבע וגם את ייבוש הלחות הטבעית שיכולה להגן עליו. התוצאה – אובדן ברק מהיר, ומראה דהוי או אפרפר אם לא מטפלים בכך באופן קבוע.
רכב שחור. בעייתי מאוד (בינה מאלכותית)אדום – בעיקר בגוונים הבהירים. רבים מהפיגמנטים האדומים עמידים פחות לקרני ה־UV, ולכן הם דוהים במהירות. אדום עז הופך לורוד חיוור, בעיקר באזורים שנחשפים יותר לשמש כמו מכסה המנוע, הגג והמראות הצדדיות. הבשורה הטובה היא שאין מדובר בצבע נפוץ.
כחול כהה – למרות שיש לו עמידות בינונית, הוא עדיין סופג הרבה אור. עם הזמן הפיגמנט הכחול מאבד עומק, מקבל גוון "כבוי" שנראה כאילו הרכב תמיד מעט מאובק, גם אחרי שטיפה.
ירוק כהה ובורדו – צבעים פחות נפוצים כיום, אך נפוצים יותר במכוניות קלאסיות ובדגמי אמצע טווח ישנים. כשהם חדשים הם מעניקים מראה יוקרתי, אך הם רגישים מאוד לשמש ולזיהום אוויר. דהיית הצבע עלולה להתרחש באופן לא אחיד, מה שיוצר אזורים עם הבזקי מתכת שונים או נצנוץ לא אחיד.
לעומת זאת, צבעים בהירים כמו לבן, אפור כסוף, בז' או שנהב דוהים הרבה יותר לאט, וגם כשהלכה מתדרדרת, הפגיעה פחות בולטת לעין. הפשטות שלהם "מסתירה" את אובדן הברק או את תהליך ההתחמצנות.
לא רק השמש – גם הסביבה אשמה
קרינת UV היא לא הגורם היחיד. מזהמים באוויר – אוזון, תחמוצות חנקן, חלקיקי מתכת – כולם פוגעים בשכבת הלכה או מגיבים בצרוה זו או אחרת עם הפיגמנטים. באזורי חוף, רסס מלח מאיץ קורוזיה ויכול לפגוע גם בצבע. אפילו מוצרי ניקוי חריפים מדי עלולים לפגוע בהגנה.
לא רק השמש, גם סביבת הים בעייתית (בינהמלאכותית)גם אופן השטיפה משחק תפקיד. שימוש במברשות קשות בתחנות שטיפה, או שטיפות תכופות מדי, עלול לשחוק את הלכה, להפחית את עובייה ולהשאיר את הצבע חשוף יותר לקרינה (כנראה שזו הסיבה שלא מעט נהגים מעדיפים שטיפה ידנית על פני שטיפה במכונות).
איך מצמצמים את הנזק?
אי אפשר למנוע לחלוטין את הפגיעה, אבל בהחלט ניתן להאט אותה, למשל על ידי הצללה – חניה מקורה או בצל מפחיתה משמעותית את החשיפה. אפילו שימוש בכיסוי רכב עם הגנה מקרני UV (שעלותם לא גבוהה) עושה הבדל גדול. בנוסף, מריחת ווקס איכותי או חומרים אוטמים קרמיים (Ceramic Sealants) אחת לכמה חודשים יוצרת שכבת מגן נוספת ומסייעת לשמור על הלחות והברק של הצבע.
לשתי האופציות הראשונות יש להוסיף גם את עניין השטיפה הנכונה – עדיף לשטוף במים קרים וסבון עדין, עם כפפות או מטליות מיקרופייבר רכות, ולהימנע ממוצרים המכילים ממסים או חומצות, כאשר ייבוש צריך להתבצע במגבות רכות ונקיות. לכך יש להוסיף תחזוקה שוטפת – טיפול מוקדם בסימני דהייה, שריטות או סדקים בלכה מונע התפשטות הנזק ומאריך את חיי הצבע.
הכותב שי לב שימש בעבר כעורך הראשי של אתר ONE ובימים אלו עורך את מדור האזור המוטורי באתר.
רוצים לדעת ראשונים על כל כתבה במדור האזור המוטורי? היכנסו לתפריט באפליקציית ONE בסמארטפון, בחרו “התראות” וסמנו את האזור המוטורי. נתראה בכתבה הבאה