איתי בוטון ז”ל אוהד מכבי תל אביב, נולד ב-16.2.2003 באריאל, הבן הבכור של שלי ויוסי מבין שלושה אחים, אח גדול לשגיא ורז. כשהיה בן שלוש וחצי עברה המשפחה לפ”ת, שם היה בגנים ולמד ביסודי הס, בחטיבת הביניים בן צבי ובתיכון ברנר פיינשטיין במגמת מדעי הרפואה. הוריו מספרים כי היה תלמיד מצטיין שבכל 12 שנות הלימוד לא התלוננו עליו פעם אחת, הציונים נעו בין 90-100, ההתנהגות הייתה למופת והמורים שהתמוגגו איחלו שכולם יהיו כמו איתי, או כמו שהמשפחה אומרת – 20 שנה ילד של נחת ומושלם מכל הבחינות. הוא תוכנן להיות בצבא בפרויקט צמרת של רופאים בצה”ל עם נתונים מאוד גבוהים, אבל איתי בחר בלוחמה. האמא שלי פחות אהבה את הרעיון, אבל האבא יוסי מגיע ממשפחה של קרביים ובעצמו שירת בלבנון, בעזה וברפיח, וזה מה שאיתי שאב ולשם שאף.
איתי בוטון ז"ל (פרטי)השירות הצבאי
איתי התגייס ב-16.8 לגבעתי (כשגם האב יוסי התגייס באותו תאריך בדיוק בשנת 92). איתי שמח וצבר המון חברים, היה מקובל ודמות מאוד דומיננטית ומשמעותית. על אף שלא היה מפקד, המפקדים שלו נתנו לו אחריות לפקד במחסומים על עוד חיילים, במקומות לא סימפטיים כמו חווארה, והוא היה לוקח את המשימה מא’ עד ת’ וידעו שאפשר לסמוך עליו שיבצע אותה כמו שצריך. היו לו אסרטיביות, יכולת מנהיגות ואחריות ותמיד נתנו לו להוביל. “אני ושלי לא ידענו על התכונה הזו”, סיפר אביו יוסי לגליצ’ים. “התברר לנו רק אחרי לכתו, כמו שלא ידענו שהוא כשרוני שמצייר וכותב חמשירים. היו לו הרבה תכונות אופי נעלות”.
איתי בוטון ז"ל (פרטי)“איתי היה מאוד עניו וצנוע”, ממשיך לספר אביו. “לא אהב לעשות רעש, הכל בשקט פחות דיבורים יותר מעשים. היה אוזן קשבת לחברים בצבא, אהב לייעץ וידעו שהוא דיסקרטי ורק מנסה לעזור. הייתה לו חשיבות לחברות, חברים הם ערך עליון גם בקרבות. תמיד עזר לחברים, נתן מעצמו ועל עצמו אף פעם לא חשב, גם במשפחה. היה מגן על החברים גם מול המפקדים ואפילו מקבל על כך שבתות עונש, בזמן שהחברים עליהם הגן ודיבר בשמם יצאו הביתה. תמיד אמר בשם כולם מה שחשב כי היה דעתן ושילם את המחיר, הוא לא היה צבוע ואומר מה שחושב, גם לנו במשפחה”.
איתי בוטון ז"ל בבלומפילד (פרטי)איתי שירת בחטיבה 401 שהיו הראשונים להיכנס לעזה ונפל ב-26.12.23, חודש אחרי קרב קשה בג’באלייה עם מחבלים בפרדס, בו חבר של איתי, מיכאל יכין, איש מודיעין ב-504 חוקר שבויים, נפצע בהיתקלות והיה באמצע בין הלוחמים לבין המחבלים ללא יכולת לזוז. בשבעה של איתי סיפר מיכאל שאיתי באומץ ועוז רץ מול אש התופת, כשכדורים שורקים מעל ראשו, כדי לפנות ולהרגיע את מיכאל. מיכאל הודה כי לולא איתי הוא היה נהרג. איתי ראה ולא חשב על עצמו, היה הראשון לרוץ בלי לחשוב פעמיים כדי לפנות את יכין. אחרי 76 יום איתי יצא הביתה מעזה בפעם ראשונה והאחרונה בחייו, בדיוק ביום ההולדת של אמו. באותו סופ”ש הוא פגש את שתי המשפחות והמון חברים מכל מיני צמתים בחיים, איתם ישב עד חצות על אף שהיה צריך לקום בחמש למחרת. הוא מיצה עד כמה שיכל את השהות בבית.
איתי בוטון ז"ל עם המשפחה בביקורו האחרון בבית (פרטי)סיפור הנפילה
“למחרת יצאנו מהבית לפני שש בבוקר”, ממשיך לספר יוסי. “היה גשום, הדלקתי רדיו והיה הותר לפרסום. איתי התפלא שיש לא מעט הותר לפרסום מאז שחזר הביתה, אמרתי לו שכל יום נופלים חיילים והוא ענה: ‘אבא תדע לך, אם אני איהרג אני מעדיף בקרב ולא בתאונת דרכים’. אמרתי לו שזה לא עושה לי טוב והוא אמר ‘רק שתדע שזה מה שאני מעדיף’. כשהורדתי אותו ברכבת סבידור נפרדתי ממנו וחזרתי לאוטו. הוא החזיק שני תיקים ביד והסתכל עליי גם כשנכנסתי, חזרתי אליו ושאלתי מה קורה והוא רק השיב במבט ולא דיבר, שוב חיבקתי אותו ונישקתי אותו בלחיים המזוקנות שלו. הפעם חזרתי לאוטו והנעתי, והוא עדיין עמד והסתכל עליי. בדיעבד לא ידעתי שזו הפרידה. הבנתי שהוא הרגיש, יומיים אח”כ הוא נפל”.
לזכרו של איתי בוטון ז"ל בבלומפילד (פרטי)“ביום שני איתי התקשר לשלי ועשינו שיחת וידאו, הוא היה קצת עצבני אמר שלוקחים את הטלפון ונכנסים לעזה. אמרתי לו אל תהיה שאנן ותפקח עיניים, הוא היה קצר אז השבתי שאנחנו דואגים, וזו הייתה השיחה האחרונה. באותו יום הם נכנסו לעזה ובלילה הוא היה מעורער. כמה שעות לפני שנפל הוא פנה למפקד דוד מלכה ואמר לו ‘אם אני נופל אני רוצה שתגיד להורים שלי להיות שמחים ומאושרים’. דוד אמר לנו את זה בשבעה. איתי נפל למחרת ביום שלישי. הם נכנסו כל הפלוגה לאיזור חדש בצפון הרצועה, טיהרו בניין בין שבע קומות וישבו בבניין שממול. יותר מאוחר בבניין שטוהר עלו שלושה מחבלים שחיכו להזדמנות לעשות את מה שתכננו. המחבלים ישבו בשקט מהצהריים עד הערב, הפלוגה ישבה בקומה שלישית בבניין ממול. המ”פ ביצע תדריך בחדר מלא עד אפס מקום, ולאיתי שהיה יד ימינו לא היה מקום, ועמד בחדר המדרגות עם אור דוראני המ”מ ואופק מעטוף עד הערב”.
איתי בוטון ז"ל (פרטי)“ירון צ’יטיז הסמ”פ יחד עם עוד חייל, החליט לעלות למעלה כדי לבדוק עמדות שמירה וקליטה בטלפון. הם עלו לקומה החמישית, ובזמן הזה המחבלים בבניין ממול קפצו בין הגגות לבניין שהחיילים שהו בו, ובקומה החמישית פגשו בשני החיילים. הם הרגו את צ’יטיז וירו בגבו של החייל הנוסף שנפצע. איתי שמע את היריות והבין שמשהו לא טוב קורה, שעל אף שהבניין טוהר הפתיעו מחבלים. הכח היה בקומה שלישית, ובגלל התדריך הנשקים היו על הרצפה ולא דרוכים. איתי ישר קפץ למעלה לקומה הרביעית ושם התחיל קרב, החבר’ה למטה הבינו מה קורה, התעשתו, עלו על הציוד בזכות העובדה שאיתי עלה למעלה הדף אותם ומשך זמן. איתי קיבל כדור בראש ונפל. לאחר מכן החל קרב של ארבע שעות שבמהלכו נהרג גם אפרים יכמן שנתן אש רתק כדי לאפשר חילוץ לגופתו של איתי מהמדרגות. הוא נפצע קשה ונפטר במסוק. נהרגו שם שלושה חיילים – איתי, ירון צ’יטיז ואפרים יכמן”.
איתי בוטון ז"ל (פרטי)האהבה לכדורגל
איתי מגיע ממשפחה של מכביסטים כמה דורות אחורה – אבא, סבא וסבא רבא. “כשנולד איתי לא היה שמח ממני כי ידעתי שיהיה פה מכביסט במשפחה, איתי כל כך התחבר לכדור מגיל מאוד קטן. זה התחיל בחוג של בית הספר בכיתה א-ב, ואחרי שנתיים כשרצה לעבור לדשא רשמתי אותו להפועל פ”ת. הוא כמעט לא שיחק ונעצר, אז החלטנו להעביר אותו להפועל מחנה יהודה שם שיחק כל משחק וממש פרח עד גיל 16 בתפקיד קשר. היום קבוצת הבוגרים נקראת על שמו, עשו לנו טקס עם שינו זוארץ ומבחינתי זו סגירת מעגל. איתי למעלה שמח כי זו קבוצה שאהב והיום היא על שמו, זה אושר בצל העצב”.
איתי בוטון ז"ל במחנה יהודה (פרטי)“לבלומפילד לקחתי אותו בגיל שמונה והוא היה מכביסט שרוף. גם משחקי חוץ לא היה מפסיד עם הצעיף עליו, הצעקות וכל האווירה שמסביב. גם כשיצא שבתות מהצבא היה לו מנוי לוחם בשער 11 כמו שאני ישבתי בצעירותי. אגב, השיחה האחרונה שלנו הייתה בשעה 11:11, הוא נראה לאחרונה בשעה 11:11, ישב כל חייו בשער 11 ועל החולצות של מכבי היה מדפיס 11 עם שם משפחתו בוטון. עד הרגע שהוא נפל היה מכביסט שכל החדר שלו עטוף דגלים. בשבעה שלו אבי נמני, דור פרץ, יואב זיו ואייל גולאסה נכנסו לחדר והיו בהלם. היו לו חולצות מ2012”.
איתי בוטון ז"ל בבלומפילד (פרטי)“מכבי בקשר איתנו כל הזמן, גם אנשי ההנהלה וגם השחקנים, הם מזמינים אותנו להרמת כוסית ותמיד באים לדבר ושואלים איך אנחנו מרגישים. מכבי זה בית ומשפחה זו לא סתם קבוצה. איתי תמיד היה מתנדב בפסח וראש השנה ותורם סל מזון למשפחות דרך אחים לסמל, ותמיד נותן כסף לקבצן ברחוב כמו שלימדנו אותו לעזור לחלש ולהושיט יד. ומכבי זו קבוצה שדואגת לכולם, למשפחות נזקקות ולילדים שצריכים שיעורים פרטיים. מכבי וכדורגל בכללי היו כל מה שאהב, תמיד הטלויזיה בחדר הייתה על כדורגל, ליגה לאומית, אנגלית, ספרדית. כל מוצ”ש היה משחק עם חברים, ואני מתכנן לעשות טורניר לזכרו ולהגשים את החלום שלו – כדורגל שהיה אהבת חייו”.
איתי בוטון ז"ל בבלומפילד (פרטי)