משפחת הפועל תל אביב ספגה הרבה מאוד אבידות ב-7 באוקטובר ולצערה, מפעל ההנצחה כמו עוד קבוצות בכדורגל הישראלי עדיין לא הסתיים כל עוד המלחמה ממשיכה. הסיפורים שצפים כעת מחדש ירגשו ויכאבו עוד שנים רבות, אבל ההנצחה תהיה לעד.
בהפועל ת”א ראו את ההנצחה ומתן הכבוד לנופלים כערך עליון. מאז השבת השחורה, עובדי המועדון, שחקנים, אנשי הנהלה, צוות מקצועי ועוד פקדו בתי אבלים, לקחו חלק במשחקי הנצחה ועוד פעולות רבות, הכל כדי לשמר את הזיכרון הכואב שהותירו אחריהם אוהדי הקבוצה.
תומר סטרוסטה ז"ל, נרצח במסיבת הטבע נובה שהפכה למסיבת הדמים והתופת. תומר אהד את הפועל ת”א, ובצעירותו היה שחקן כדורגל שהגיע לגיל 13 ובחר לוותר על מסגרת הכדורגל, לטובת מסגרת הלימודים והחברים. הסיפור של תומר כואב, מצמרר והותיר חלל גדול. אחיו הקטן, איתי ונטורה, משחק בקבוצת ילדים ג' של הפועל ת”א ומנסה גם דרכו להנציח את זכרו.
אורלי ונטורה, אימו של תומר, שיתפה את התחושות הקשות לקראת השנה להירצחו, כשהיא מספרת את סיפורו עד הרגע שהתקבלה ההבנה כי אינו בין החיים. מאז, המשפחה נאלצת להתמודד עם האובדן ועם הניסיון להנציח בכל דרך אפשרית את הזיכרון של תומר.
אורלי, ספרי לנו את הסיפור של תומר. איך הוא נפל?
"תומר נסע למסיבה עם חבר טוב שלו מהצבא, אלמוג מאיר ג'אן, החטוף שחולץ מעזה. הם הגיעו למסיבה בסביבות שתיים בבוקר, הרבה לפני שכל הבלגן התחיל. בדרך כלל במסיבות האלו מפרסמים את המיקום ברגע האחרון, אבל ידעתי שזה בדרום במקום כלשהו. ברגע שהאירועים בדרום התחילו, הבנתי שהוא בעצם שם בשטח, ידעתי שהוא נסע למסיבה, הוא בעצמו לא ידע עד הרגע האחרון איפה היא תהיה".
הם ניסו לברוח? להיחלץ? מה אתם יודעים?
"כשהתחיל כל הבלגן, תומר נסע עם עוד חבר טוב מהצבא ושתי חברות שאחת מהן הייתה איתו בצבא. הם התחילו לברוח, ניסו לצאת מהשטח. כשהם ממש עלו לכביש 232 הם נתקלו ברכב של המחבלים שהגיע, נקלעו לירי מסיבי על כולם ובעיקר על הרכב של תומר. הם ברחו מהרכב, תומר רץ עם הבנות, אלמוג התחבא בתוך שיח, אבל לצערי הרב תומר והבנות נרצחו".
מתי הקשר נותק?
"הקשר נותק איתו בערך בשעה 8:40, דיברתי איתו כמה פעמים. בשיחה האחרונה שהייתה ב-8:39 הוא אמר לי שיש פיגוע ושהוא מתחבא בשיחים. באותו רגע לא הבנתי מה קורה, כשהוא אמר לי שהוא בפיגוע חשבתי שהיה פיצוץ כלשהו. תוך כדי ראינו טלוויזיה והתחלנו להבין שהמצב לא טוב".
שנה אחרי, מה אתם יודעים היום שלא ידעתם אז?
"היום התברר שחיל האוויר לפי כל הידיעות, טוען שרק אחר הצהריים שמעו על המסיבה. אני לא יודעת כמה זה נכון, אבל גם שנה אחרי הכל עוד באפלה. זה מה שאנחנו יודעים מחקירות שאנחנו עשינו ולא דרך גורם רשמי. הכל חקירות ובדיקות שאנחנו עשינו. אחד ועוד אחד, פירוט שיחות ומגעים עם אנשים שהיו או שמעו מה קרה איתם. ב-8:42 הוא ניסה לחייג לאלמוג, אבל ללא הצלחה. לחבר הוא כתב שהתפוצץ לו הרכב במהלך פיגוע ושהוא מתחבא בין השיחים".
איך אתם מתמודדים עם האובדן כמשפחה?
"תומר הוא הבן הבכור שלי מהנישואים הראשונים, בעלי הנוכחי הוא כמו אבא שני שלו, גידל אותו מגיל שש. האחים שלו מאוד מתגעגעים אליו. הוא היה ילד מאוד שמח, כולו היה אהבה. זה מה שהוא היה. מאותה שבת החיים שלנו קרסו, המשפחה התפרקה לגמרי. זה כל המשפחה, דודים, דודות, בני דודים, סבא וסבתא. כולם התפרקו אחרי האסון הזה".
מתי קיבלתם את ההודעה שהוא נרצח?
"אתם לא תאמינו, אבל קיבלנו הודעה על תומר רק אחרי תשעה ימים, בכל הזמן הזה ישבנו בלי לדעת כלום. חשבנו שהוא חטוף, הסרטון של אלמוג הוא הסרטון הראשון שיצא. ראינו את אלמוג והיינו בטוחים שהוא חטוף. האמת? התפללנו גם שהוא חטוף. תראו לאיזה זמן הגענו - אמא שיושבת ומתפללת שהבן שלה חטוף. היום אחרי שנה, אני כבר לא יודעת מה עדיף. המוח הבריא אומר שעדיף שהיה חטוף כי תמיד יש שביב של תקווה שהוא יחזור, אבל היום אני כבר לא יודעת מה היה עדיף. חוסר הוודאות הזה ומה עוברים שם בשבי זה בלתי ניתן להבנה".
יש קשר מיוחד מאוד עם הפועל ת”א, גם תומר ז"ל אהד את הקבוצה ואהב כדורגל.
"לגמרי הקשר מאוד מיוחד. קודם כל תומר היה שחקן כדורגל בצעירותו, בתפקיד החלוץ, שמעתי שהיו קוראים לו ראובן עטר הקטן בגלל שהיו לו הרבה תלתלים. בנוסף, תומר בתור נער היה אוהד של הפועל ת”א, היה הולך למשחקים, איתי הבן שלי הקטן שחקן פעיל בהפועל תל אביב בקבוצת ילדים ג'. אין ספק שהקשר התחזק עם כל מה שקרה. הם מאוד מחבקים ומאוד תומכים, באמת אין מילים. אמרתי את זה גם במשחק הראווה שקיימנו לזכרו של תומר, זה מעבר לקבוצה. לא נתקלתי בדבר כזה. במועדון מנציחים המון, אין לי מילים".
כמה גדול החשש הזה מציון השנה ב-7 באוקטובר?
"היו לנו השנה הרבה נקודות ציון קשות. כל נקודה אנחנו חושבים מה תומר היה עושה ואיך הוא לא איתנו, זה יום הזיכרון, זה כל חג שמתקרב. והיום הולדת שלו, היום הולדת שלו זה יום הולדת של כל אחד מאיתנו, כל נקודת ציון כזאת זה סכין בלב. באזכרה של ה-11 חודשים, השבעה באוקטובר, מערכת החינוך עורכת ב-27 באוקטובר, ככה שכל יום יש נקודה שמרסקת".
כמה זה קשה עבורכם?
"אי אפשר להסביר את זה במילים. בשביל אנשים שלא עברו את השבעה באוקטובר, ואני לא מאחלת לאף אחד לעבור את זה, זה יום קשה ולא מעבר. אצלנו זה קשה בכל נקודת זמן. השביעה באוקטובר זאת חותמת סמלית כנקודת ציון, אבל כל רגע הוא מזכיר. למשל, הבן שלי לקח מעדן והוא מסתכל על התאריך וראה שתאריך אחרון לשימוש זה 7.10, אז כל פיפס כזה לוקח אותנו אחורה ומוציא אותנו מאיזון.
אני מוזמנת להרבה טקסים, איפה לא. מצד אחד זה מאוד מכבד שמזכירים, אבל מצד שני אנחנו ההורים השכולים מסתכלים על זה כאילו זה על הראש של הילדים שלנו, אבל מצד שלישי רוצים להנציח אותם. אני מאשרת לכל מי שמבקש להשתמש בתמונה שלו בכל רחבי העולם, זה מה שנשאר לנו לעשות כדי להנציח את תומר שלנו".
למה אתם הכי מתגעגעים?
"וואו, אינספור דברים. קודם כל הימי שישי מאוד קשים. לחבק אותו עוד פעם אחת, להגיד לו דברים שלא הספקתי להגיד לו. יום שישי כשישבנו כולם לפני מה שקרה, זה מאוד כואב לחשוב על זה. חסר לנו הדיבורים איתו. החיים שלו היו קצרים, מה זה? אפילו לא הגיע לגיל 24. היה לוחם בכיפת ברזל. בדיוק אמרתי לבעלי בטוח היו לוקחים אותו למילואים, זה מה שהתכוונתי, כל דבר מזכיר, כל שיר שאנחנו שומעים מקבל משמעות אחרת".
איתי הבן שלך משחק בקבוצת הילדים של הפועל ת”א, איך הוא והקבוצה שלו הגיבו לכל מה שקרה?
"קשה לו מאוד, הוא מאוד מתגעגע אליו. אני מרגישה שזו סגירת מעגל. עשיתי לכל הקבוצה שלו בשנה האחרונה חולצות עם הדפס של תומר כדי שהשחקנים יתחממו איתה. הרבה ילדים בקבוצה אחרי שהם מבקיעים גול הם מרימים את החולצה ומקדישים את זה לתומר, זה מאוד מרגש. החברים של תומר באים למשחקים של איתי ומעודדים אותו, זה מטורף. אני מרגישה שהוא רואה את זה. תמיד יש מסביבנו פרפר לבן שעף, כל הזמן אני אומרת הנה תומר פה איתנו".
איך שיתוף הפעולה מול מועדון הפועל תל אביב?
"הם מדהימים. אנחנו מקבלים מהפועל תל אביב הזמנות למשחקים, זה לא מובן מאליו בכלל. כלום לא מובן מאליו. הם כל כך עוטפים, כל אזכרה כל מועד לציון – נציג מהפועל ת”א מגיע. קודם כל שמוליק בל מגיע כל הזמן, אורטל בוטביקה נמצאת איתנו בקשר ובאה לאירוע שעשינו עם כמה שחקנים. כל הטקסים שהם עשו לכבוד הנופלים שאהדו את הקבוצה זה מחמם את הלב ומגיע להם את כל הכבוד".
כזכור, ערכתם בחודש שעבר משחק ראווה שהופק בשיתוף משפחתו, שכלל משחק בין חבריו של תומר לקבוצה שהורכבה מעובדי המועדון, שחקני עבר ומאמנים במחלקת הנוער. בהתמודדות שיחקו חבריו של תומר, מחוזקים בשחקני העבר פיני בלילי ומאור מליקסון, מול קבוצה המורכבת מעובדי המועדון, מאמנים במחלקת הנוער, יחד עם אביחי ידין, אבי אזולאי וגדי סולומוביץ', כשהתוצאה הייתה בסיום 2:5 לקבוצה של תומר, כשאיתי אחיו אפילו כבש שער מרגש.
האם זאת תהיה מסורת?
"אני מקווה מאוד כן. המטרה שכל שנה יביאו שחקני עבר ומאמנים. המאמן של איתי שלי, אוריאל ניר, שיחק במשחק בנבחרת של הפועל ת”א, גם אסף המנהל המקצועי שיחק. פיני בלילי גם והוא בלי קשר חבר טוב שלנו, אז הוא היה איתנו בקבוצה של החברים. איתי שלי גם נכנס למשחק באיזה שלב לכמה דקות ואפילו כבש גול. זה היה שיא השיאים מבחינת הרגש. גם הוצאתי שיר, מצאתי מחברת עם שירים שתומר כתב. הזמר גדסי שר את השיר גם במהלך המשחק שערכנו לזכרו. אני מאמינה שנצליח לעשות מסורת שתימשך".
אוריאל ניר, מאמן קבוצת ילדים ג' של הפועל ת”א בה משחק איתי ונטורה, אחיו של תומר סטרוסטה ז"ל, שיתף את התחושות שלו ל-ONE: "יום שבת 7.10 תפס את מחלקת הנוער של הפועל תל אביב כמו את המדינה כולה בהתמודדות לא פשוטה, בעיקר לנסות ולתת לשחקני המועדון תמיכה ועזרה במצב שנוצר. ההודעה על תומר ז"ל אח של איתי כמובן שהפתיעה את הצוות של המועדון ובפרט את הקבוצה של איתי".
איך תמכתם בו מאז?
"איתי שחקן מוביל ואהוב בקרב שחקני הקבוצה, הוא קיבל את תמיכת הצוות והשחקנים מהרגע הראשון. ביצירת קשר, בהגעה לשבעה ובעיקר לתת לאיתי מקום שבו הוא יוכל להתמודד עם העצב העמוק על אבדן של אח. צוות מחלקת הנוער והשחקנים עושים הכל לאורך חודשים רבים על מנת לעזור ולהנציח את שמו של תומר סטרוסטרה ז"ל בכל מקום ובעיקר במגרש הכדורגל, כולל טורניר שהתקיים במתחם האימונים של הפועל ת”א, בו כל קבוצתו של איתי היו איתו ולצידו. אנו מקווים שהמעטפת לאורך השנה האחרונה עוזרת לו להתמודד עם האבדן הגדול של המשפחה".