לאורך השנים ידע הכדורגל הישראלי לא מעט חלוצים זרים מוצלחים; גם כיום נמצא אחד כזה, כך זה לפחות נראה עד כה. הכוונה היא כמובן לאיסלנדי המפציץ של מכבי תל אביב, וידאר קיארטנסון, שנמצא בכושר מטורף וגרם לנו להיזכר בחלוצים הזרים הכי גדולים ששיחקו בכדורגל שלנו. אז הצטרפו אלינו למסע בזמן - מניקולאי קודריצקי האגדי, דרך איגביני יעקובו ועד למשחק עם הציון 10 של ראדה פריצה בגמר הגביע מול הפועל באר שבע.
חשוב לציין כי הרשימה היא לא על פי דירוג, פשוט בחרנו את 10 החלוצים הזרים הכי טובים ששיחקו בארץ עד היום ופרשו. לא מסכימים עם הבחירה? טקבקו מי לדעתכם כן היו צריכים להיכנס. אגב, טוני וואקמה לא נלקח בחשבון לרשימה כיוון שהוא עדיין שחקן פעיל בארץ, ייתכן שאחרי שיעזוב את ישראל יהיה לו פה מקום של כבוד.
איגביני יעקובו – מכבי חיפה
גדול החלוצים ששיחקו בכדורגל הישראלי; חזק, מהיר, חד, חסון, סקורר. בגיל 17 החלוץ הניגרי הגיע לכאן, הושאל תחילה ממכבי חיפה להפועל כפר סבא, שם הראה לא מעט ניצוצות שגרמו לירוקים מהכרמל להחזירו מיד עם סיום ההשאלה. מאז ששב לירוקים החלוץ הפציץ ללא הפסקה, עשה ככל העולה על רוחו בליגה והביא ליעקב שחר שתי אליפויות רצופות ב-2000/1 וב-2001/2 וגם העלה את הקבוצה במו רגליו לשלב הבתים של ליגת האלופות (צמד ב-0:2 הביתי של שטורם גראץ) ועשה היסטוריה עם מכבי חיפה, שהייתה לקבוצה הישראלית הראשונה שהגיעה לשלב הבתים בצ'מפיונס. יעקובו, לבדו, כבש חמישה שערים בשלב הבתים, פי 5 ממה שכבשו מכבי חיפה ומכבי ת"א בקמפיינים האחרונים שלהם בשלב הבתים.
אחרי הקמפיין יעקובו נמכר לפורטסמות' האנגלית, עזר לה לעלות ליגה ובעונתו הראשונה בפרמייר-ליג הפציץ 16 שערים וסיים במקום החמישי בטבלת מלכות השערים. בנוסף, בעוד חמש עונות הוא כבש מספר דו-ספרתי של שערים בפרמייר-ליג, כשהשיא היה בבלקבורן עם 17 שערים, אך לצערו קבוצתו ירדה ליגה. אין ספק שהוא הכי גדול שהיה כאן, אהה כן, וגם יש חוק על שמו, חוק יעקובו, שבוטל ב-2001.
ניקולאי קודריצקי – בני יהודה
החלוץ האוקראיני הוא ללא ספק גדול השחקנים הזרים ששיחקו בבני יהודה; הצאר ניקולאי הגיע בעונת 1991/2 לבני יהודה אחרי שגיורא שפיגל התרשם ממנו מאוד. כבר בעונתו הראשונה הפציץ קודריצקי 14 שערים וזכה עם הכתומים בגביע הטוטו, בעונה שלאחר מכן בני יהודה נאבקה על תואר האליפות עם שלישיית ההתקפה הקטלנית שלה – חיים רביבו, אלון מזרחי וניקולאי קודריצקי, כאשר האחרון אף היה לאהוב הקהל.
בעונתו האחרונה בקריירה הוא הפך למנהיג הבלתי מעורער של הכתומים ועד למותו בתאונת דרכים אחרי משחק ידידות בין אוקראינה לישראל, הוא כבש 20 שערים. בסך הכל כבש קודריצקי 51 שערים בליגה וחיים רביבו אף אמר עליו: "הזר הכי גדול ששיחק כאן". אז מי אנחנו שנתווכח.
ראדה פריצה – מכבי תל אביב ומכבי פתח תקווה
הענק השבדי הגיע אלינו בינואר 2013, עשה שנתיים וחצי ענקיות עם מכבי תל אביב, עזב לשבדיה וחזר לעוד עונה במכבי פתח תקווה, אך אנחנו כמובן זוכרים את פריצה בגלל תקופתו במדים הצהובים וזו גם הסיבה שהוא ברשימה ומדורג גבוה. אמנם פריצה הגיע באותו חלון של ערן זהבי, אך עוד לפני שכוכב נבחרת ישראל עלה לגדולה וכבש ללא הפסקה, היה זה השבדי שפרח במדים הצהובים וגרף מחמאות מכל עבר, כשסיים את חצי העונה הראשונה שלו עם שמונה שערים וארבעה בישולים.
בעונה הבאה, תחת פאולו סוזה, ערן זהבי התחיל להפוך למפלצת, אך גם החלוץ השבדי סיפק את הסחורה והפך ליקיר הקהל הצהוב עם 12 שערים בליגה ועוד ארבעה בישולים ב-30 משחקים, כאשר בליגה האירופית גם היו לו שני בישולים. בעונתו האחרונה פריצה כבר מיעט לשחק בשל פציעות וגם הגיל נתן את אותותיו, אך למאני טיים הוא הגיע בדיוק בזמן עם שני שערים בפלייאוף וכמובן התצוגה הבלתי נשכחת בגמר הגביע מול הפועל באר שבע, כשכבש שלושער ובישל פעמיים ב-2:6 הענק של הצהובים. בסך הכל פריצה זכה כאן בטרבל בעונה של פאקו ובעוד שתי אליפויות, עם אוסקר ועם פאולו סוזה.
מילאן אוסטרץ – הפועל תל אביב
הוא אמנם היה פה רק שנתיים, הוא אמנם כבש רק עשרה שערים בליגה הבכירה בישראל בשנתיים שהיה כאן, הוא אמנם לא זכה באליפות ולא בגביע המדינה. הכל נכון. אבל מילאן אוסטרץ היה שותף לקמפיין האירופי הכי גדול של קבוצה ישראלית עד כה ואולי זו טעות להגיד היה שותף; מילאן אוסטרץ הוביל את הקמפיין האירופי של האדומים של דרור קשטן.
החלוץ הסלובני גרם לאוהדים להאמין שאפשר לעבור את צ'לסי, את לוקומוטיב מוסקבה, את פארמה ואת גזיאנטפספור, כאשר הבקיע חמישה שערים מתוך ה-11 של הקבוצה באותו קמפיין וכבש מול כל הקבוצות שהאדומים פגשו למעט מילאן, כאשר הגדולה שלו הייתה שהוא כבש שער אחד בכל משחק ולא התפוצץ רק במשחק אחד. או כמו שכל מאמן אומר: עדיף עשרה ניצחונות של 0:1 קטן מאשר ניצחון אחד 0:10. חלוץ שהתאים לקשטן כמו כפפה ליד. חבל שלא נשאר יותר בארץ כדי להטביע חותם גם בליגה ולא רק בקמפיין האירופי של הפועל.
סרגיי קלשצ'נקו – מכבי חיפה והפועל תל אביב
מלך השערים של השחקנים הזרים בליגה הבכירה בישראל לעונה אחת עם 22 כיבושים. זה כמובן הטיעון המנצח של קלשצ'נקו לבחירתו לרשימה הזו, אך הוא ממש לא נכנס רק בגלל זה. החלוץ שהגיע למכבי חיפה ב-1999 ממולדובה חגג פה כבר במשחקו הראשון כשכבש רביעייה מול הפועל פתח תקווה, ואת אותה עונה סיים כאמור עם 22 שערים, אך לא הצליח לזכות באליפות עם הירוקים.
עונה לאחר מכן הוא כבש שבעה שערים בליגה, אך חגג אליפות ועבר להפועל תל אביב, שם היה שותף לקמפיין האירופי המטורף שנגמר רק ברבע גמר גביע אופ"א מול מילאן. במהלך הקמפיין הזה קלשצ'נקו הבקיע בניצחון על צ'לסי וכן בניצחון בקפריסין על מילאן, אך למעט גביע הטוטו לא זכה עם האדומים בתואר וכבש במדי הפועל 22 שערים בליגה וביחד עם מכבי חיפה הוא מצא את הרשת בליגה 51 פעמים.
אנדז'יי קוביקה – מכבי תל אביב, בית”ר ירושלים, מ.ס אשדוד
החלוץ הפולני עבר בלא פחות משלוש קבוצות בישראל – מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים ומ.ס אשדוד – אך ייזכר בעיקר בשל עברו הצהוב-כחול. כבר בעונת הבכורה שלו קוביקה זכה בתואר מלך השערים של הליגה, הזר הראשון שזוכה בתואר הזה, עם 21 כיבושים ושבר גם שיא כיבושים לשחקן זר, שיא שנשבר כאמור עונה לאחר מכן על ידי קלשצ'נקו. את אותה עונה סיימו הצהובים במקום השני, כאשר הפולני המשיך לעשות חיל גם בעונה שלאחר מכן עם שלושה שערים בגביע אופ"א ועוד שמונה בליגה, כולל שער בדרבי כמובן. לאחר מכן הוא עזב ליפן, היה קרוב לחזור להפועל תל אביב ובינואר 2002 חתם באשדוד, שם במשך חצי עונה (16 משחקים) כבש תשעה שערים והזכיר למה הוא חלוץ כה איכותי.
בבית"ר ראו כי טוב והחתימו אותו בעונה שלאחר מכן והוא כמובן לא אכזב עם 12 שערים, אך נפרד מהקבוצה בתום העונה. אחרי בית"ר הוא שב למכבי, אך לא הזכיר את אותו סקורר בעל העוצמות והמהירות שהביכו כל הגנה בארץ בקדנציה הראשונה במדי הצהובים, ועם ארבעה שערים בלבד, עזב את ישראל מבלי לשוב, אבל אנחנו כמובן זוכרים את קוביקה הישן והטוב, זה שכבש בצרורות, שהבלמים לא הצליחו להתמודד איתו, ועל כן יש לו מקום של כבוד ברשימה.
סבסטיאן סימרוטיץ' – הפועל תל אביב
אוהדי הפועל תל אביב החלו להתאהב בחלוץ הסלובני כשמונה חודשים אחרי שהגיע למועדון שלהם, אחרי שבמשחק מול היריבה השנואה בית”ר ירושלים, סבסטיאן סימרוטיץ’ הבקיע פנדל ובמקום לרוץ אל עבר שער 5 ולחגוג עם האוהדים האדומים ביציעים, הוא בחר לרוץ ולהשתיק את האוהדים הצהובים-שחורים, ובכך גרם לאוהדי הפועל תל אביב להשתגע עליו. כך נרקמות אגדות בכדורגל הישראלי.
במדי הפועל תל אביב שיחק החלוץ שתי עונות וחצי, זכה בדאבל עם תינוקות קשטן ב-1999/2000, עונתו האחרונה, כאשר הוא גם שבר את רגלו באותה עונה ולא הרבה לשחק. עונה קודם לכן, העונה המלאה הראשונה שלו, הוא כבש שמונה שערים וסייע לקבוצה לזכות בגביע, כאשר הוא גם חתום על השער הראשון של האדומים בגביע אופ"א אחרי שהבקיע מול פינפה הלסינקי בניצחון 1:3.
סטפן שאלוי – בית”ר ירושלים, מכבי הרצליה
לא רבים יודעים זאת, אבל שמו האמיתי הוא בכלל אישטוון שאלוי ולא סטפן שאלוי, אלא ששחקני בית"ר התקשו להגות את שמו ולכן נדבק לו הכינוי "סטפן". החלוץ ההונגרי הגיע לקבוצה מהבירה ב-1994/5 בתיווכם של אנשי העסקים אילן רג'ואן וששון שם טוב, שראו את הפוטנציאל המטורף שהיה בשחקן ההונגרי וממש לא טעו; כבר במשחקו הראשון כבש צמד, כאשר בית"ר חגגה 1:8 על הרצליה (הניצחון הכי גדול בתולדות הצהובים-שחורים), ואת אותה עונה סיים כמלך השערים של בית"ר עם 11 שערים ב-22 משחקים.
על אף ששיחק לצד אגדות כמו רונן חרזי ואלי אוחנה, שאלוי הלך ופרח בבית"ר ירושלים וכבש ללא הפסקה, כאשר בעונה שאחרי הגעתו הצטרף אליו אישטוון פישונט. ב-95/6 החלוץ הבקיע 14 שערים ושוב סיים כמלך שערי הירושלמים, בעוד בעונה שלאחר מכן הוא חגג אליפות ראשונה בארץ עם עשרה שערים. ההצלחה עשתה רק טוב לחלוץ ההונגרי שהתחבר מאוד לקהל הירושלמי והפך לאחד מיקירי עיר הבירה, ובעונה לאחר מכן הוא סייע לה לזכות באליפות שנייה ברציפות עם 16 שערים ושער אחד של פישונט מול בית שאן שאף אחד בכדורגל הישראלי לא ישכח. בעונתו האחרונה כבש שבעה שערים ולאחר מכן עבר להרצליה, איתה ירד ליגה, על אף שסיים כמלך השערים של הקבוצה מהשרון, אך כולם זוכרים כמובן את שאלוי של בית"ר וממש לא את זה ששיחק בהרצליה.
דימיטאר מקרייב – מ.ס אשדוד
בינואר 2008 הנחית ג'קי בן זקן את החלוץ הבולגרי, שבחצי העונה הראשונה שלו בארץ עשה ככל העולה על רוחו, פירק את ההגנות ואם היה משחק בקבוצה גדולה יותר לבטח גם היה גורף קצת תארים בישראל. בחמשת החודשים הראשונים שלו בעיר הנמל הפציץ הבולגרי 11 שערים, וגרם לכולם להבין שג'קי הנחית פה חלוץ מצוין.
בעונה הבאה שלו בעיר הנמל, עונתו המלאה הראשונה, הוא כבש 11 שערים והוסיף עוד שניים בגביע הטוטו. עונת 2009/10 הייתה הפורייה ביותר שלו בישראל עם 17 שערים בכל המסגרות; 12 בליגה, 3 בגביע המדינה, 2 בגביע הטוטו וכמובן לא מעט קבוצות שלוטשות עיניים לעבר היהלום הבולגרי של אשדוד. בעונתו האחרונה כבש שבעה שערים בליגה, שניים בגביע וארבעה בגביע הטוטו. שנתיים אחרי שעזב, הבולגרי חזר וכבש תשעה שערים בליגה, ובסך הכל יש לו במדי אשדוד 63 שערים בכל המסגרות.
רודריגו גולדברג – מכבי תל אביב
את הקדנציה הראשונה של גולדברג רבים לא זוכרים, אך היא החלה ב-1997/8. גולדברג כבש חמישה שערים ואחרי חצי עונה לא מרשימה חזר לצ'ילה. ב-2000/1 חזר הצ'יליאני לקריית שלום, והפעם זה כבר היה סיפור אהבה; גולדברג כבש בדרבי מול הפועל תל אביב בבכורה המחודשת, כאשר הוסיף באותה חצי עונה עוד שבעה שערים, כולל בגמר גביע המדינה מול מכבי פתח תקווה, כשהבקיע את הראשון ב-0:3.
העונה שלאחר מכן הייתה הטובה ביותר של גולדברג במדים הצהובים; הוא הפציץ 19 שערים בכל המסגרות, 12 בליגה, 5 בגביע המדינה (שלושער מול עירוני קריית שמונה, צמד מול הפועל פתח תקווה בחצי הגמר) ושני שערים בגביע אופ"א, כאשר בסיום העונה הוא חגג גביע שני עם הצהובים. בעונתו האחרונה בקריית שלום כבש החלוץ תשעה שערים בליגה, אחד מהם הוא אולי הכי זכור שלו, שוב בדרבי מול הפועל, הפעם באצטדיון רמת גן לעיני כ-38,000 צופים, דרבי שבסיומו מכבי יצאה עם ידה על העליונה (0:1) ונתן לה פוש אדיר לזכייה באליפות דרמטית בהפרש שערים על חשבון מכבי חיפה, כאשר רבים טוענים ששערו של גולדברג היה בעל חשיבות רבה לזכייה באליפות המטורפת ההיא.
בונוס: רוברטו קולאוטי – מכבי חיפה ומכבי תל אביב
ברשימה הזו החלוץ שהגיע מארגנטינה הוא סוג של אניגמה; מצד אחד הגיע לכאן כזר, מצד שני שיחק בנבחרת ובעל אזרחות ישראלית. אז במקום לשבור את הראש אם הוא צריך להיחשב כזר או כישראלי, החלטנו לתת לו קטגוריה נפרדת כבונוס. ההתחלה שלו בארץ לא הייתה פשוטה, כאשר בתור רכש גדול שהגיע מבוקה ג'וניורס אחרי שרוני לוי עקב אחריו במשך כחודש, הוא מיעט לכבוש והחמיץ לא מעט.
רוני לוי המשיך לתת לו קרדיט, והארגנטיני השיב בענק כשסיים את העונה בליגה עם 19 כיבושים ותואר מלך השערים בליגה, הזר הראשון מאז קוביקה ב-98/9. בעונה שלאחר מכן הוא שוב סייע לירוקים לזכות באליפות, ויש לו גם אליפות נוספת, עם מכבי תל אביב ב-2012/13, אחרי שחזר לארץ בתום קדנציה בבורוסיה מנשנגלדבאך. במכבי תל אביב הוא כבר היה רחוק משיאו ומימיו היפים בכרמל, אך עדיין הראה מדי פעם ניצוצות של חלוץ גדול. אגב, במדי הנבחרת יש לו 21 משחקים ושישה שערים.