העם הנבחר: מצטייני העונה הסדירה בליגת העל

נבחרת העונה הסדירה

שוער: אריאל הרוש (הפועל ת”א)

ב-25 משחקים בליגה, אריאל הרוש ספג 24 שערים, לא המאזן הכי מחמיא בליגה, אבל עם הגנה כמו שהרוש קיבל העונה, זה פשוט פשע לא לבחור בו לשוער המצטיין של העונה הסדירה. רק ארבע הראשונות – הפועל ב”ש, מכבי ת”א, מכבי פ”ת, בית”ר ירושלים – ומכבי חיפה ספגו פחות מהאדומים העונה, שכזכור בסיום העונה הסדירה סיימו במקום האחרון. בעוד פרדראג ראיקוביץ’ סופג מעט עם בלמים כמו טל בן חיים ואיתן טיבי ולגורש וחיימוב היה את מיגל ויטור, שיר צדק וסוארס, הרוש הצטיין והעלה את רמתו בסיבוב השני כשלצדו שחקנים כמו איציק שולמייסטר, גל שיש, אוראל דגני, שי אליאס ועמית ביטון הצעירים.

אריאל הרוש (עמרי שטיין)

מגן ימני: דור אלו (מכבי פ”ת)

זוהי הייתה ללא ספק עונת הפריצה של המגן הימני של המלאבסים, שחרך את האגף הימני ועשה ככל העולה על רוחו בחלק ההתקפי, לא החמיץ משחק אחד בליגה וגם כבש שער נהדר מול מכבי חיפה. דור אלו, ביחד עם לא מעט צעירים נוספים במכבי פתח תקווה, השתדרג משמעותית השנה וגם קיבל את זימון הבכורה לסגל הנבחרת. במדינה שלא מרובה במגנים מוצלחים, אלו הוא פנינה נדירה.

דור אלו (אחמד מוררה)

בלם: טל בן חיים (מכבי ת”א)

קברו לו את הקריירה, גמרו אותה, חיסלו אותה. אבל הבלם, שלהזכירכם שיחק בצ’לסי והיה שחקן מוביל בבולטון, חזר כמו גדול, כשלקראת סיום העונה הסדירה הוא הוכיח שוב שאת מה שהוא שכח, אחרים עדיין לא למדו. ב-20 משחקים בהם פתח בהרכב קבוצתו הוציאה 14 כדורים מהרשת, בעוד בשישה שלא פתח ספגה חמישה. לא ברור עדיין איך אלישע לוי ויתר עליו ולא לקח אותו לסגל בזימון האחרון.

טל בן חיים (אחמד מוררה)

בלם: מיגל ויטור (הפועל ב”ש)

הרבה מאוד שנים לא היה לנו כאן בארץ בלם ברמות הללו; יציב, חסון, חכם, מהיר וגם יודע להתקיף ולכבוש שערים. מיגל ויטור הוא החבילה השלמה, ולא פלא שביחד איתו האלופה עשתה קמפיין מדהים באירופה ורצה ללא הפסקה בליגה. מה שמעיד על גדולתו הכי הרבה, זו העובדה שביחד איתו ההגנה של האלופה הייתה בלתי חדירה, בעוד שבלעדיו, אחרי שהוא נפצע, היא נראית רע בהרבה. ברק בכר יקווה שהוא יהיה בכשירות מלא למשחקים המכריעים של הפלייאוף.

מיגל ויטור (מרטין גוטדאמק)

מגן שמאלי: אורן ביטון (עירוני ק”ש)

בארץ אנחנו לא משופעים במגנים שמאליים טובים; תעיד על כך העובדה שלבית”ר ירושלים, הפועל באר שבע ומכבי חיפה היו זרים בעמדה הזו, בעוד שמכבי ת”א שמה שם את שרן ייני כדי שיסתום את החור. דווקא לעירוני קריית שמונה, שלא השתחלה לבסוף לפלייאוף העליון, יש שם שחקן מצוין – אורן ביטון קוראים לו – שכבר הספיק לחתום אצל האלופה לחמש שנים. המגן השמאלי בן ה-22 הפגין יכולות נהדרות בקו השמאלי והיה פשוט נהדר, כולל שער ענק במסגרת הנבחרת הצעירה מול אלבניה בבעיטה חופשית נהדרת.

אורן ביטון (איתי כהן)

קשר: גידי קאניוק (מכבי פ”ת)

הנציג השני של המלאבסים בנבחרת העונה; הקשר הצעיר של קובי רפואה, שחגג בחודש שעבר יום הולדת 24, כבש העונה כבר תשעה שערים ב-25 משחקים, כאשר הוא הבקיע בשבעה משחקים שונים – הישג נאה כשלעצמו. אגב, בכל משחק בו כבש, הקבוצה שלו לא הפסידה. קאניוק הוכיח שהוא אחד הקשרים הטובים בארץ עם חמישה בישולים עד כה, כאשר גם כל הגדולות החלו להביע בו עניין. כעת השאלה היחידה היא האם הוא יישאר במלאבס או שיעזוב למועדון עם יותר לחץ שגם שואף גבוה יותר.

גידי קאניוק (נעם מורנו)

קשר: מאור בוזגלו (הפועל ב”ש)

השחקן הכי טוב בליגה שלנו כאשר הוא לא פצוע. מאור בוזגלו חתום על השער הכי דרמטי וחשוב של האלופה עד כה, השער שהבקיע מול סאות’המפטון בחוץ שהיה שווה עלייה לש/לב 32 האחרונות. בוזגלו כבש העונה שבעה שערים בליגה והוסיף אליהם ארבעה בישולים, אך ההשפעה שלו היא מעבר למספרים; בוזגלו משפיע על כל הקבוצה שלו, הוא הופך את הכדורגל שלה לשמח יותר, תכליתי יותר, מהנה יותר. איתו, האלופה הרבה יותר מסוכנת, וכמובן אסור לשכוח שלכל המשחקים הגדולים העונה הוא הגיע וכבש: מכבי ת”א בבית, סאות’המפטון בחוץ ואינטר בחוץ.

מאור בוזגלו (מוחמד מוררה)

קשר: ג’ון אוגו (הפועל ב”ש)

הייתה התלבטות גדולה האם להכניס לכאן נציג של הקבוצה הכי מאכזבת העונה, מכבי חיפה, ובסופו של דבר הוחלט לבחור בקשר האחורי של הפועל באר שבע שממשיך להפגין דומיננטיות בלתי רגילה. אוגו מחזיק את הקישור האחורי של האלופה ביד רמה והוא אחת הסיבות לכך שהיא מצליחה לשמור על מרכז שדה כה חזק ויציב. 

ג'ון אוגו (איתי כהן)

קשר: טוני וואקמה (הפועל ב”ש)

גדול על הליגה, עושה מה שבא לו. את הדברים האלה פחות או יותר שמענו רוב הזמן על הניגרי של הפועל באר שבע, אך נדמה שוואקמה בירידה קלה העונה. אחרי שבאירופה הוא נתן הצגות, בליגה הוא נצץ מדי פעם, כשנראה שמעט נמאס לו. אבל היכולות של וואקמה, גם בחצי כוח, גדולות על רוב שחקני ליגת העל ומה שיעיד על כך יותר מכל זו הפעולה הנהדרת שלו על דוד קלטינס במשחק הסיום של העונה הסדירה, כאשר הניגרי טיפה רצה, הוא פשוט עבר את קשר בית”ר כאילו הוא לא קיים. כשהוא רוצה, הוא כובש. כשהוא רוצה, הוא עובר שחקן. הזר הכי איכותי של האלופה, שכבש 11 שערים בליגה והוא כמובן מלך השערים של האלופה וגם כבש עוד שניים בקמפיין האירופי.

טוני וואקמה (מרטין גוטדאמק)

חלוץ: איתי שכטר (בית”ר ירושלים)

עוד שחקן שיצא מהקבר; בעונה שעברה במכבי חיפה הוא היה גמור, כשהגיע לבית”ר הוא החל לפרוח ולהראות שיש לו עוד מה לתת, אבל בעונה הזו, ובעיקר ב-2017, קיבלנו את שכטר מהעבר. אולי לא זה של הפועל תל אביב, אבל עדיין שחקן שנותן מספרים, מביא התלהבות, מנהיג על כל המשתמע מכך. הסיפור של חלוץ בית”ר יסופר הכי טוב דרך המספרים: אשתקד הוא לא כבש בחיפה והבקיע שלושה שערי ליגה בירושלים, עונה לפני כן, כבש שער ליגה אחד בנאנט ושניים בחיפה, עונה קודם לכן, אפס שערים בכל העונה בנאנט. העונה הוא כבר עם תשעה שערי ליגה, ארבעה בגביע, אחד באירופה ועד כה 14 שערים, כאשר הוא גם בישל שלושה שערים בליגה. קם לתחייה.

איתי שכטר חוגג (נעם מורנו)

חלוץ: וידאר קיארטנסון (מכבי ת”א)

כשהוא הגיע לארץ עם תג המחיר המפוצץ, רבים טענו שהוא לא שווה את הכסף, שהוא בלוף. אז וידאר נתן לכולם לדבר ולדבר, היה גם את המקרה עם האלכוהול בשדה התעופה, אבל זה לא באמת מה שיעצור את האיסלנדי של הצהובים, שמאז עזיבת שוטא ארבלדזה פשוט רק על כר הדשא; קיארטנסון הפך למפלצת עת שהגאורגי עזב, כאשר גם השחקנים מנסים לשחק בעיקר עליו, וראו שזה מצליח מאוד. ב-13 משחקים מאז ששוטא עזב, כבש החלוץ 13 שערים ועד כה הוא עם 15 שערי ליגה ובדרכו הבטוחה להיות מלך השערים. בינגו של ג’ורדי.

וידאר קיארטנסון בטירוף (עמית מצפה)

פריצת העונה:

גיא מלמד (מכבי פ”ת)

השחקן של המלאבסים אמנם כבר בן 24, אך ללא ספק הוא פרץ העונה ונכנס לתודעה; מלמד הבקיע שמונה שערים, כאשר בכל המשחקים בהם כבש, למעט מול סכנין, מכבי פתח תקווה ניצחה. אשתקד הוא כבש שישה שערים, אך הם נעלמו בתוך אי ההצלחה של המלאבסים, כאשר העונה ביחד עם ההצלחה של הקבוצה, זה בולט בהרבה. מלמד גם נכנס לכושר נהדר לאחרונה, לקראת המאני טיים של העונה, כשכבש ארבעה שערים בארבעת המשחקים האחרונים של העונה הסדירה.

גיא מלמד וגידי קאניוק חוגגים (אחמד מוררה)

מאמן העונה הסדירה:

קובי רפואה (מכבי פ”ת)

המלאבסים מככבים ברשימה הזו, ובצדק. מכבי פתח תקווה עושה עד כה עונה נהדרת, כשהיא במקום השלישי ורחוקה רק 8 נקודות ממכבי תל אביב שבמקום השני. מי שמנצח על ההצגה של המלאבסים הוא כמובן לא אחר מקובי רפואה, שגרם לפריצה של השחקנים הצעירים – גידי קאניוק, דור אלו, גיא מלמד ומנור סולומון. רפואה מוציא מים מהסלע, פשוטו כמשמעו, עם סגל צעיר יחסית וללא כוכבי ענק, הוא משאיר אבק למכבי חיפה הגדולה ולבית”ר ירושלים. כשמשווים את העונה הזו לעונה שעברה, ערכו של רפואה רק עולה.

קובי רפואה (שחר גרוס)

המאמן הכושל:

רנה מולנסטיין (מכבי חיפה)

בהתחלה זה היה נראה נהדר, השחקנים היו שמחים, האוהדים מרוצים, הבעלים חייך, אבל כולם התריעו שהירוקים לא נראים טוב למרות התוצאות. ואז כל מה שכולם דיברו עליו התפרץ, הירוקים התחילו לספק תוצאות רעות, היכולת הלכה והחריפה ומולנסטיין לא ידע איך לעצור את כדור השלג, שרק הלך וגדל וגם נהיה מהיר יותר משבוע לשבוע, כשהצטברו הכישלונות. ב-22 מחזורי ליגה, מולנסטיין ניצח שבעה משחקים, הפסיד שבעה וסיים 8 פעמים בתוצאת תיקו. מהגביע הוא הודח וגם מגביע הטוטו. הכישלון של ההולנדי מהדהד עדיין במוחם של האוהדים הירוקים, שמקווים שכעת עם גיא לוזון העתיד יהיה טוב יותר.

רנה מולנסטיין (עמרי שטיין)

השחקן המאכזב: 

רועי קהת (מכבי חיפה)

סמל הכישלון של מכבי חיפה; הקשר שהגיע בקול תרועה רמה, היה אמור להוביל את הירוקים למקומות עליהם חולמים אוהדי הקבוצה, אך מה שקרה היה בדיוק ההפך. קהת, שהגיע תמורת סכומי עתק, לא הורגש כמעט על המגרש, לא הצליח להנהיג את השחקנים על כר הדשא, לא כבש שערים, לא בישל ופשוט לא סיפק את הסחורה לה ציפו. קהת הגיע לירוקים בתור אחד הישראלים הכי בכירים בכדורגל שלנו, אבל העונה הזו הוכיחה אחרת, היא הוכיחה שהוא רחוק מאוד מהשחקנים הגדולים בכדורגל שלנו, שהוא עדיין לא מנהיג וזקוק לשחקנים כמו גילי ורמוט ואלירן עטר כדי שיצילו את המועדון ממבוכות.

רועי קהת (נעם מורנו)

הזר המאכזב: 

קמיל ואצק (מכבי חיפה)

עוד נציג של הירוקים קוטף קטגוריה כושלת. ואצק אמנם לא הגיע לכאן עם אותן הציפיות מרועי קהת, אך גם הוא הגיע לישראל כזר בכיר ומנוסה, ששיחק בליגה האיטלקית ובספרטה פראג, שחקן שראה דברים בעולם ואמור להיות בורג משמעותי בקישור הירוק. ואצק, למעט משחק אחד בו רץ ללא הפסקה וזכה בתואר שחקן החודש (הודות להצבעות של אוהד מכבי ת”א שבזו לכך שהוא ברשימת הנבחרים), הפגין יכולת לא מרשימה, לא הצליח לקדם את השחקנים הצעירים שלידו כמו נטע לביא או רועי קהת, ונראה שבעונה הבאה הוא כבר לא יישאר כאן, אחרי שגם לא כבש שער ליגה אחד העונה.

קמיל ואצק (רדאד ג'בארה)

המשחק שלא יישכח:

הדרבי התל אביבי

זה אמנם לא היה הדרבי הכי גדול שראינו, ממש לא. הפועל ת”א בקושי הופיעה אליו, אבל זהו דרבי היסטורי, דרבי ראשון בו הפועל מובסת על ידי מכבי 5:0 מאז 1970. זה היה נראה כמו נוער מול בוגרים, הצהובים עשו ככל העולה על רוחם ואף אחד לא היה מתפלא אלמלא התוצאה הייתה גבוהה יותר. נכון שהיו לא מעט משחקים נהדרים העונה כמו ה-2:5 של סכנין על ק”ש, או ה-2:2 בין מכבי חיפה למכבי ת”א, אך את הדרבי הזה אף אחד לא ישכח. בוודאות.

שחקני מכבי ת"א חוגגים בדרבי (משה חרמון)

התופעה:

תחלופת המאמנים בליגה

נדמה שהעונה, עניין פיטורי המאמנים חצה כל גבול. מתוך 14 קבוצות ליגת העל, רק חמש לא החליפו מאמן העונה: הפועל ב”ש (ברק בכר), מכבי פ”ת (קובי רפואה), בני סכנין (יוסי אבוקסיס), הפועל רעננה (חיים סילבס) והפועל אשקלון (יובל נעים). כמו כן, מכבי חיפה החליפה שני מאמנים, כאשר החתימה את גיא לוזון שעזב את הפועל תל אביב לאחר פיטוריו של רנה מולנסטיין, כך גם עירוני ק”ש, שעל הקווים אצלה עמדו לא פחות משלושה מאמנים העונה ונדמה שלאף מאמן בארץ אין חסינות וגב, והכל בסופו של דבר תלוי בתוצאות. עצוב מאוד המעמד שהמאמנים הגיעו אליו, ונראה שזה רק הולך ומחריף מעונה לעונה. חבל. בנוסף, רן בן שמעון, שפוטר מבית”ר ירושלים, חתם שבוע בלבד לאחר מכן כמאמן מ.ס אשדוד, בעוד את תפקידו בבירה לקח שרון מימר, שפוטר מהפועל כפר סבא. ועל כך נאמר: הזבל של אחד הוא האוצר של אחר.

גיא לוזון (אורן בן חקון)