כל מחזור מאמן בליגת העל הולך הביתה. זה הממוצע המביך של הליגה הבכירה בישראל. מעמד המאמן? מעולם לא היה במקום נמוך יותר, בשפל גדול יותר, אחרי שגיא לוי פוטר מהפועל רעננה בתום שלושה מחזורים בלבד.
התופעה הזו הורסת את הכדורגל בארץ; המאמנים בישראל חוששים למעמדם ורק רוצים לשמור על המשרה שלהם ולא לקדם שחקנים צעירים כי הם מפחדים, הם לא מקדמים את האינטרסים של המועדון, כי הם צריכים להציל את התחת של עצמם. ועד שבעלי הקבוצות לא יבינו שהם חייבים לתת יותר גב למאמנים ולא לשפוט אחרי שלושה-ארבעה מחזורים, הכדורגל פה ימשיך ללכת אחורה ונבחרת ישראל תמשיך להתרסק.
בכר לאחר הניצחון: ערב עגום שלנוטורניר גדול? איך יוסי בניון אמר, אם לא יהיה פה שינוי רציני, אז גם עוד 200 שנה לא נגיע לכלום. והשינוי? הוא מתחיל במעמד המאמן, שמליגת העל מחלחל אל הליגות הנמוכות יותר, אל הגילים הקטנים יותר. מעמד מאמן יציב יגרום למאמנים של הילדים להיות טובים יותר, מה שסוף סוף ישפר את הכדורגל הישראלי. אבל בינתיים זה נראה כמו חלום רחוק, מציאות לא הגיונית.
גיא לוי (שחר גרוס)נכון, המאמנים שמפוטרים בדרך כלל נכשלים ולא מצליחים, והם בוודאי שלא מפוטרים אחרי סדרה של ניצחונות. גם להם יש חלק בכך כמובן. אבל אולי אם ייתנו להם יותר זמן, הם כן יצליחו לשנות. אי אפשר לשפוט מאמן על פני שבעה מחזורים בלבד. זה לא רציני. תנו לו 25 מחזורים ואם ייכשל, תפטרו. למשל, הפיטורים של חיים סילבס בזמנו מרעננה, שלבסוף הוחזר לתפקיד אחרי מספרים ימים וכן הצליח בקבוצה מהשרון, מה שמוכיח שלפעמים כן צריך לתת זמן למאמנים, ולא תמיד פיטורים זה הדבר הנכון. זאת ועוד, הבעלים מעורבים גם הם בבניית הקבוצה ובהבאת השחקנים למועדון, כך שגם להם יש אחריות מקצועית ולא רק למאמנים, שבסוף עומד בעמדת הש.ג וחוטפים בראש מכל עבר.
ז'אירו סבירסקי (עמרי שטיין)והכי גרוע? שזה נראה ומרגיש כמו משחק הכיסאות; מאמן מפוטר מקבוצה א’ והולך לקבוצה ב’, כאשר בדיוק שלושה מחזורים אחרי שהוא פוטר, היא פיטרה את המאמן שלה. דוגמה עדכנית? שרון מימר פוטר מבית”ר ירושלים לפני פתיחת העונה ובמחזור החמישי כבר היה על הקווים של מכבי פתח תקווה, ממנה קובי רפואה התפטר. דוגמה קצת פחות עדכנית? אשתקד מימר פוטר מהפועל כפר סבא, רק כדי לעבור במהלך העונה לבית”ר ירושלים, כאשר רן בן שמעון פוטר מהקבוצה מעיר הבירה בעונה שעברה וחתם באשדוד לאחר פחות משבועיים. צחוק מעבודה. או כמו שדוביד שווייצר אמר פעם: “כולם פה עובדים על כולם”.
שרון מימר. המייצג האולטימטיבי של מעמד המאמן הגרוע (נעם מורנו)אז בוא נראה מה היה לנו עד עכשיו בליגת העל; הכל התחיל עם ז’אירו סבירסקי הברזילאי של בני סכנין, שעוד לפני שהתחילה העונה, כבר סיים את דרכו. מסבירסקי כולם יזכרו פחות או יותר את הציטוט של מוחמד אבו יונס על כך שהמאמן התלונן ששני קילו שניצלים התקלקלו לו.
ראובן עטר (איציק בלניצקי)זה המשיך עם שרון מימר; מאמן בית”ר ירושלים לשעבר לא הסתדר עם אלי אוחנה ואלי טביב, ועוד לפני פתיחת העונה והמשחק הקריטי מול מכבי תל אביב, הוא הלך כאמור הביתה. בבית”ר לא נרגעו ומספר שבועות לאחר מכן גם אלי כהן, שהגיע כדי לסייע לגיל לבנדה, הלך הביתה על רקע פוליטי, בשל הציטוטים שלו שלא יהיה שחקן ערבי בבית”ר.
אלי כהן (רדאד ג'בארה)בחזרה לשרון. הפועל רעננה פיטרה כבר שני מאמנים; דודו אברהם הלך הביתה לפני כחודש, אחרי סדרה של תוצאות רעות ונקודה אחת מארבעה מחזורים. היום (ראשון) כאמור, גיא לוי הלך הביתה אחרי שלושה הפסדים בשלושה מחזורים.
דודו אברהם (אחמד מוררה)ממש רגע אחרי שדודו אברהם פוטר, קובי רפואה החליט לשים את המפתחות בעקבות פתיחת העונה המזוויעה של מכבי פתח תקווה. רפואה צבר שלוש נקודות בלבד בארבעה מחזורים, מתוכם הפסיד בשלושה משחקים, והרגיש שאינו יכול להשפיע על הקבוצה. אגב, רפואה המאמן היחיד שהניח את המפתחות והתפטר.
קובי רפואה (עמרי שטיין)האחרון לפני גיא לוי היה המאמן אולי הכי כושל בתקופה האחרונה בליגת העל, ראובן עטר. שחקן העבר האגדי לא ניצח בליגה מאז ה-15 בינואר 2015, למעלה משנתיים וחצי, וסיים את דרכו באשדוד אחרי שישה מחזורים בהם צבר נקודה אחת בלבד.
נראה שאין יותר לאן לרדת, מממוצע פסיכי כזה שבו כל שבוע מאמן הולך הביתה. אם המאמנים בישראל לא יתאגדו, אם הם לא יקחו עבודות בשכר מצחיק, אם הם לא יחפשו להחליף את החברים שלהם על הקווים, אולי יום אחד מעמד המאמן ישתפר. אבל כפי שזה נראה, אנחנו רחוקים שנות אור מכך.