בורחים הביתה: הירידה במצבם של הליגיונרים

אם פעם החלום של כל כדורגלן ישראלי היה לצאת לחו”ל, להפוך לליגיונר, כנראה שהיום זו כבר לא המטרה. המסקנה העיקרית שעולה רגע אחרי שהסתיים חלון ההעברות של ינואר, היא שהשחקנים הישראלים מעדיפים את האוכל של אמא, את הדרך הקלה והקצרה, את הסביבה המוכרת שלהם, את אזור הנוחות.

ארבעה שחקנים חזרו בחלון הנוכחי לארץ אחרי קדנציה בחו”ל – מרואן קבהא, גידי קאניוק, אור אינברום ובן רייכרט - כאשר שלושת האחרונים יצאו רק הקיץ. בעוד קבהא עשה שנים יפות באלופת סלובניה ואף שיחק איתה בליגת האלופות, וקאניוק קיבל הרבה קרדיט בפאחטקור הקזחית של שוטה ארבלדזה בתקופה הקצרה שלו שם, אינברום שיחק רק בשני משחקים במאריבור אחרי שהושאל מגנט במדיה כלל לא שיחק, ואילו רייכרט לא קיבל כל קרדיט ואפילו לא ראה את הספסל.

הדבר הכי מצער הוא שכולם צעירים שכל עתידם לפניהם, ולא כאלה שחוזרים לכאן רגע לפני שהם פורשים מכדורגל. כמו כן, מחצית מהכמות שחזרה יצאה לחו”ל – אחמד עאבד לגירסונספור ואופק אנטמן לפאנסראיקוס. להלן רשימת הליגיונרים החדשה והמצב של כל אחד מהם. 

ערן זהבי – גוואנגז’ו ר.פ

הליגיונר הבכיר ביותר שלנו, המלך הבלתי מעורער של הכדורגל הישראלי. תבחרו אתם איך לקרוא לאיש הכי מעניין בספורט הישראלי, שמושך הכי הרבה אש. זהבי סיפק עונה חלומית מבחינתו, כאשר סיים כמלך השערים בליגה הסינית, זכה בתואר כדורגלן השנה בסין והיה רחוק שער אחד מהשוואת שיא הכיבושים לעונה בליגה הסינית. הכוכב הישראלי הפציץ 27 שערים ב-30 משחקים ועומד על ממוצע של שער כל 100 דקות בליגה. לזה צריך להוסיף גם שמונה בישולים ועוד שלושה שערים בגביע הסיני. מכונה. כעת כולם כמובן מחכים לראות מה יהיה בעונה הקרובה של המוזהב, והאם יצליח לשבור את שיא השערים בעונה גם בסין.

ערן זהבי (מערכת ONE)

מונס דאבור – רד בול זלצבורג

זוהי ללא ספק העונה הטובה ביותר של אקס מכבי תל אביב. אמנם גם בגראסהופרס הוא סיפק עונה אחת עם 19 שערים ו-13 בישולים, אבל בעונה הזו הוא אמור וצריך לשבור את השיאים של עצמו. דאבור מחזיק כרגע במאזן של 12 שערים ושלושה בישולים בליגה, כאשר באירופה יש לו חמישה שערים ושני בישולים בשבעה משחקים. החלוץ מעמיד ממוצע מרשים של שער כל 128 דקות בליגה האוסטרית, בעוד בליגה האירופית הוא עם שער כל 149 דקות.

מונס דאבור (רויטרס)

תומר חמד – ברייטון

החלוץ, שבתחילת העונה עוד היה עם רגל וחצי ברדינג מהצ’מפיונשיפ, נשאר בסופו של דבר בברייטון, אך בחלון ההעברות הנוכחי הונחתו לו על הראש שני שחקנים – לאונרדו אוז’ואה ויורגן לוקדיה – ובמשחק מול סאות’המפטון הוא נותר מחוץ לסגל. חמד הפך להיות חלוץ שלישי/רביעי של ברייטון, ואחרי שכבש עד כה שני שערים, ייתכן שבעונה הבאה הוא יחפש בית חדש באנגליה.

תומר חמד עם הכדור (רויטרס)

בירם כיאל – ברייטון

הפציעה הקשה בתחילת העונה, במשחק האימון נגד אתלטיקו מדריד, הרסה לו את פתיחת העונה בפרמייר ליג, אליה הוא הגיע לראשונה. הקשר הישראלי חזר לאחרונה למגרשים וערך את הופעת הבכורה שלו מול טוטנהאם בסוף דצמבר. מאז כיאל הספיק להיות שותף בחמישה משחקים נוספים, ונראה שבניגוד לחמד, הוא עוד צפוי לשחק לא מעט העונה.

בירם כיאל (רויטרס)

טאלב טוואטחה – פרנקפורט

טוואטחה נמצא בסיטואציה לא נוחה כאשר מאז החזרה מהפגרה הוא כלל לא נמצא בסגל קבוצתו, ודיווחים בגרמניה גורסים שהמצב גם עתיד להישאר כך. בשנה שעברה לקח לו זמן להיכנס לעניינים, אך בחצי השני של השנה הוא קיבל יותר ויותר קרדיט ככל שהזמן חלף, וגם הצליח לתפוס לעצמו מקום בהרכב. השנה הוא היה שחקן סגל לגיטימי בסיבוב הראשון עם 4 הופעות בהרכב ושבע עליות מהספסל בחצי הראשון של העונה, אך כאמור, החצי השני לא מאיר לו פנים וכלל לא ברור אם הוא יישאר בפרנקפורט גם בסוף העונה.

ביברס נאתכו – צסק”א מוסקבה

הקשר פתח נהדר את העונה הנוכחית; נאתכו הפך לבעל הבית במרכז המגרש של הרוסים, הבורג המרכזי בקישור. אחרי שקיבל השוואות לאנדראה פירלו בתום ה-0:2 על בנפיקה בליגת האלופות (בישל שער אחד), נאתכו לא עצר והמשיך בהתקדמות שלו גם בגיל 29. אמנם צסק”א רק במקום החמישי ברוסיה, אבל לנאתכו יש כבר ארבעה שערים ושני בישולים בליגה, בעוד שבליגת האלופות הוא בישל פעמיים בשלב הבתים וכבש במוקדמות. בין הבודדים שמסבים לנו גאווה בחו”ל.

ביברס נאתכו (רויטרס)

אריאל הרוש – אנורתוזיס

זוהי ככל הנראה העונה הטובה ביותר של השוער הירושלמי בקריירה; השוער שהחליט לקחת את הכישרון שלו לקפריסין אחרי שירד עם הפועל תל אביב ליגה, עשה את ההחלטה הכי טובה בקריירה שלו, לאחר השנים הקשות בבית”ר ובמכבי נתניה וכמובן אצל האדומים. הרוש ספג 15 שערים בליגה ב-22 משחקים, כאשר בתשעה הוא שמר על רשת נקייה ונראה בכושר טוב. השוער הישראלי הבכיר כיום.

אריאל הרוש (אינסטגרם)

רוני לוי – אנורתוזיס

בעונה שעברה המאמן הגיע לקבוצה שבורה, אבודה, שנמצאת במשבר עמוק; המאמן הישראלי לא התרגש, הרים את הרוח הקבוצתית, שיפר את היכולת של שחקניו והוביל אותם לפלייאוף העליון. העונה הוא התחיל מאפס, וקבוצתו נראית נהדר ורצה בצמרת כשהיא במקום השלישי ורחוקה ארבע נקודות בלבד מאפואל ניקוסיה המוליכה. אנורתוזיס הפסידה פעם אחת בלבד ב-22 משחקים, לאפואל, שהיא הקבוצה הבכירה במדינה והגיעה העונה לבתים בליגת האלופות. בקרוב בנבחרת ישראל?

רוני לוי (עמית מצפה)

ליאור רפאלוב – קלאב ברוז’

זוהי ללא ספק העונה הכי גרועה של ליאור רפאלוב בקריירה; הישראלי שהיה הסמל של הבלגים אחרי שכבש שער ניצחון אדיר בגמר הגביע, הפך לשחקן שולי בסגל. רפאלוב לא מסתדר עם המאמן שלו איבן לקו, שהחליף את מישל פרודום, איתו רפאלוב היה ביחסים מצוינים. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. רפאלוב שיחק 266 דקות בלבד העונה בליגה מתוך 24 משחקים. פשוט נעלם. מאחד הליגיונרים הבכירים שלנו הפך לכזה שלא נספר, לאחד שכנראה בקרוב יחזור לארץ.

ליאור רפאלוב (רדאד ג'בארה)

ניר ביטון – סלטיק

הקשר פתח טוב את העונה הנוכחית תחת ברנדן רוג’רס שהסיט אותו לעמדת הבלם, אך לאחרונה מעמדו התערער והוא ממעט לשחק, בדומה ללא מעט ליגיונרים אחרים. מאז ההשפלות שספגה סלטיק בליגת האלופות, שכללו 12 שערים בשני משחקים מפאריס סן ז’רמן ועוד חמש בצמד המשחקים מול באיירן, שהתרחשו גם בגללו, הוא איבד כיוון ונראה שכדי לשקם את הקריירה ביטון יצטרך לעזוב את הקבוצה שבמדיה יסגור חמש עונות בתום העונה הזו.

ניר ביטון מאוכזב (רויטרס)

טל בן חיים – ספרטה פראג

ככל הנראה האכזבה הכי גדולה מבין הליגיונרים שלנו. בן חיים יצא בקיץ בקול תרועה רמה ובמחיר של 2.9 מיליון ליש”ט. אלא שמחיר ציפיות לחוד ומציאות לחוד. בן חיים שיחק 562 דקות בלבד בליגה, לא כבש ובישל פעמיים בעשרה משחקים. מעט. מעט מדי. בטח ביחס למי שהגיע ככוכב ובמחיר הגבוה ביותר בצ’כיה. יחד עם זאת, בפגרת החורף בן חיים התאושש ובמשחקי אימון הציג יכולת גבוהה וכבש ובישל. השאלה אם יתרגם את זה גם בליגה הצ’כית.

אלמוג כהן – אינגולשטאט

היה נראה במהלך העונה הנוכחית שלאלמוג כהן נשבר. שהוא רוצה לסיים את הקדנציה שלו באירופה ולחזור לארץ. אבל אם יש מישהו שהוא הכי רחוק מהכדורגלן הישראלי באופי שלו, זה אלמוג כהן. אז אמנם הוא ירד ליגה אשתקד והקבוצה מדשדשת במרכז טבלה-צמרת של הבונדסליגה השנייה וזה לא נוצץ כמו הליגה הבכירה בגרמניה, אבל אלמוג כהן לא נשבר ולא חוזר לארץ. סמל ודוגמה לכל מי שיוצא לחו”ל.

אופיר מרציאנו – היברניאן

אחרי שעלה אשתקד מהליגה הסקוטית השנייה, שוערה של אשדוד בעבר תקע יתד בהרכב של היברניאן, שהפכה לקבוצת צמרת העונה בסקוטלנד. מרציאנו פתח ב-22 משחקי ליגה וספג אמנם 26 שערים, אבל הפגין יכולת טובה ובקבוצה מרוצים מאוד. אם ימשיך ככה הוא ללא ספק יהווה איום על אריאל הרוש בנבחרת ויוכל להשכיח את מה שקרה מול ספרד.

אופיר מרציאנו בחצי הגמר (רויטרס)

קובי מויאל – ניו יורק קוסמוס

אחד הצעדים הכי מפתיעים שהתרחשו בקיץ האחרון היה מעברו של אקס בית”ר ירושלים לארה”ב. קובי מויאל, שלטענתו תמיד רצה להגיע לאמריקה, החליט לקחת את הצ’אנס מניו יורק קוסמוס בשתי ידיים. הקשר אמנם לא משחק ב-MLS, הליגה הבכירה בארה”ב, אבל הליגה בה הוא נמצא נחשבת לחזקה מעט פחות. מויאל, שמשחק בקבוצתם לשעבר של פלה ומוטל’ה שפיגלר, הגיע עם קבוצתו עד לגמר, שם הם הפסידו לסן פרנסיסקו, אך הוא עשה חיל, כשלאט לאט החלו לסמוך עליו בקבוצה והוא אף הפך למעין כולבויניק כששיחק גם לא מעט בחלק הקדמי.

קני סייף – אנדרלכט

עד לחודש נובמבר השחקן שבחר לשחק בנבחרת ארה”ב לא היה על כר הדשא בשל פציעה במפשעה, מה שגם גרם להוצאתו מסגל הנבחרת האמריקאית. בחלון ההעברות של ינואר הוא עבר לאנדרלכט, שמדורגת במקום השלישי. סייף ערך כבר שלושה משחקים ובכולם פתח, ואף הבקיע שער בכורה מול בוורן. נראה שהמעבר לאנדרלכט שמשחקת בשיטה שמתאימה לו היה בדיוק מה שסייף צריך כדי לחזור לעצמו.

עומרי אלטמן (רויטרס)

עומרי אלטמן – פנאתינייקוס

בעבר, פנאתינייקוס הייתה שם גדול ביוון; היום, היא רחוקה מזה מאוד. הירוקים שהביאו את הקשר בקיץ, מעמידים קבוצה לא חזקה במיוחד, שמדורגת במקום השמיני בליגה היוונית ורחוקה מאוד מהצמרת. אלטמן שותף ב-15 משחקים וכבש שלושה שערים בליגה, אך הדבר הכי זכור עד כה ממנו הוא כמובן הכרטיס האדום שספג כאשר נכנס בדקה ה-82 ותוך פחות מ-120 שניות דרך על ראשו שחקן יריב וספג אדום.

אלי אלבז – אפולון סמירניס

בדיוק כמו עומרי אלטמן, גם אלי אלבז מחזיק בשלושה שערים בליגה היוונית, רק שהוא עשה זאת ב-11 משחקים וב-463 דקות בלבד. שער כל 154 דקות. יעילות, זה שם המפתח. אמנם לא אותה יעילות של זהבי דאבור, אבל בהחלט נתון מחמיא מאוד עבור אלבז. אפולון סמירניס מדורגת במקום ה-14 ונלחמת על חייה, כאשר היא תצטרך שאלבז ימשיך להיות יעיל כדי לשרוד.

אברהם גרנט – נורת’איסט

הוא בכלל הגיע לשם על תקן יועץ, אך בשל המצב הרע של הקבוצה, המאמן פוטר וגרנט הוזעק לקווים כדי להציל את המועדון. מאז שגרנט הגיע אמנם הקבוצה ניצחה פעמיים, יותר מכל מה שעשתה לפניו בשבעה משחקים, אך רק בניצחון השני הוא היה על הקווים. המאזן כמאמן: ניצחון ושני הפסדים.

אחמד עאבד – גירסונספור

אחד המעברים הכי מפתיעים בקיץ היו של אחמד עאבד, שהחליט לנסות את מזלו כליגיונר ועבר לליגה הטורקית השנייה. אחרי שש עונות וחצי במדי קריית שמונה, עאבד ינסה לסייע לקבוצתו להעפיל לליגה הבכירה בטורקיה, כאשר היא מדורגת במקום הרביעי עם 31 נקודות, בעוד למוליכה 38 נקודות ולקבוצה שבמקום השני 37. שתי הראשונות עולות אוטומטית ואילו הקבוצות במקומות 3-6 הולכות לפלייאוף. המטרה של עאבד תהיה כמובן להביא את גירסונספור לאחד משני המקומות הראשונים ובעונה הבאה לפגוש קבוצות פאר כמו בשיקטאש, גלאטסראיי ופנרבחצ’ה.

אחמד עאבד מוצג בגירסונספור (מערכת ONE)

אופק אנטמן – פאנסראיקוס

עוד מעבר מפתיע התרחש אצל השוער הצעיר ובנו של מאמן השוערים הוותיק גיורא אנטמן. השוער בן ה-22 שלא קיבל דקות במדי הפועל רעננה, יצא לקבוצה שמשחקת בליגה השנייה ביוון, שם הוא אמור להיות השוער הבכיר ולצבור ניסיון. בנוסף, אנטמן גם יזכה לשחק באותה מדינה יחד עם אלבז ואלטמן, דבר שיכול להקל עליו מאוד בהשתלבות ביוון.