על רקע השבתת הליגה, זה הזמן לשכוח קצת מהצרות ואנחנו ב-ONE יוצאים כעת בפרויקט “השנתון שלי”. בכל פעם נבחר את הרכב השחקנים אשר לדעתנו היה המוצלח ביותר שנולד באותה שנה, מ-1985 ועד 2000, ואתם תבחרו מי הכוכב הגדול של אותו הרכב. הפעם – שנתון 90 שמתאפיין בלא מעט שחקנים שפרצו בתחילת הקריירה והציבו רף גבוהה של ציפיות, אבל התקשו לממש את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם בהמשך הדרך.
שוער: קליימן ללא תחרות
בוריס קליימן – הקריירה של השוער חוותה עד כה לא מעט עליות וירידות והתאפיינה בהרבה חוסר יציבות. למרות זאת, מי שעמד בשער הנבחרת ביורו עד 21 שהתקיים בישראל, לבש את הכפפות של הפועל תל אביב ובית”ר ירושלים ואף יצא לליגה הקפריסאית בה הוא משחק כיום (פראלימני) בהחלט ראוי למקום בין הקורות, ולא רק בשל חוסר התחרות בעמדה.
הגנה: בלי שמות נוצצים. נותרו בחוץ: ורטה, מימוני ומשפתי
עידו לוי – הבלם שהחל את הקריירה במכבי נתניה הפך אולי לסמל הכי גדול של הפועל רעננה מאז נחת במועדון ב-2015. ללא ספק אחת מהסיבות העיקריות שהמועדון הצנוע מצליח לשרוד בליגת העל לא מעט שנים.
חגי גולדנברג – הבלם שמשחק גם בעמדת המגן הימני העביר את מרבית הקריירה במכבי פתח תקווה במדיה חווה ירידת ליגה, אך גם עליה בעונה בה היה אחד מהבולטים בשורות המלאבסים. לאחר מכן לקח חלק בעונה הנהדרת של מכבי נתניה ב-2017/2018 וכיום שחקן הרכב קבוע בהפועל חדרה.
עומר ורד – המגן הימני שגדל במכבי תל אביב החל את הקריירה הבוגרת כמושאל בנס ציונה והפועל חיפה, ואחרי שהגיע לסגל הבוגר של מכבי ת”א התקשה למצוא את מקומו ומ-2013 מרבה לנדוד. משחק כיום בהפועל כפר שלם מליגה א’ דרום.
עומרי בן הרוש – המגן השמאלי שהחל את הקריירה כהבטחה גדולה במכי נתניה וקיבל את ההזדמנות בנבחרת ישראל מלואיס פרננדס בשלב מוקדם מאוד, רשם מאז לא מעט שנים במועדונים הגדולים בישראל (מכבי ת”א ומכבי חיפה) לפני שנחת בלוקרן הבלגית איתה ירד לליגה השנייה. למרות הרזומה המרשים שכולל 2 אליפויות, גביע ו-27 הופעות במדים הלאומיים, בן הרוש הפך להיות לסוג של שעיר לעזאזל במקומות בהם שיחק.
קישור: הרבה כישרון, מעט השפעה בקבוצות גדולות. נותרו בחוץ: בבייב, נסאר וצמח
רועי גורדנה – הקשר עשה שנים יפות בהפועל ת”א והפועל ב”ש ואף רשם חוויה אירופית בסלאבן בלופו מקרואטיה, אך למרות שזכה בשני גביעים, אפשר לומר שלא מימש עד תום את הפוטנציאל ומצא את עצמו כיום במ.ס אשדוד.
שלומי אזולאי – חברו של גורדנה לקישור באשדוד הוא ללא ספק אחד הקשרים המוכשרים בליגת העל, אבל מלבד עונה נהדרת בבית”ר (2014/2015) התקשה להטביע חותם בקבוצות הגדולות בהן שיחק (מכבי ת”א ומכבי חיפה).
ישראל זגורי – עוד שחקן שעל הכישרון שלו אין עוררין, אבל אופי מעט בעייתי מנע ממנו לא פעם לעשות את קפיצת המדרגה. נקודות השיא שלו הן שתי ההופעות במדי מכבי חיפה בליגת האלופות והגביע שלקח עם הפעול רמת גן. מאז הקדנציה הקצרה בבית”ר, מתקשה לייצר יציבות וכיום נמצא בקצה הסגל של מכבי פ”ת.
התקפה: שניים שהתקשו בחו”ל ואקס מכבי חיפה. נותרו בחוץ: ארון שוינפלד ואנתוני וארן
אחמד עאבד – שחקן הכנף רשם שנים נהדרות בק”ש איתה זכה באליפות וגביע היסטוריים, אך יצא מאוחר מדי מהקבוצה הצפונית (27) ומאז שעבר לגירסונספור הטורקית מתקשה לחזור להיות אותו שחקן משפיע. אחרי שתי עונות בהפועל ת”א, מצא את עצמו חזרה בצפון הרחוק.
נס זמיר – שחקן ההתקפה של הפועל חיפה נחשב להבטחה גדולה עוד מגיל נוער בבית”ר נס טוברוק, ממנה עבר לספרד. אחרי 4 שנים במהלכן שיחק בקבוצות המילואים של חטאפה, אלבאסטה וסארגוסה, שב לישראל ומאז לא הצליח לשוב לאירופה. בבני יהודה, ראשל”צ, הפועל פ”ת והפועל חיפה הצליח לבלוט, אבל במבחן האמיתי במדי בית”ר התקשה להפוך לשחקן מפתח.
מוחמד כליבאת - כברת דרך ארוכה עבר החלוץ שגדל במחלקת הנוער של נצרת עילית וסומן ככישרון גדול. זה החל עם 6 שנים במכבי חיפה ונמשך בעונות טובות בליגת העל בעיקר במדי בני סכנין אצלה שיחק בשתי קדנציות והיה לאחד מהברגים החשובים בקבוצה. כליבאת, לו 14 הופעות במדי נבחרת ישראל הצעירה, שיחק גם בעכו, נתניה, מכבי פ”ת ורעננה ובשתי העונות האחרונות נמצא בליגה הלאומית עם הפועל ראשון לציון וקבוצתו הנוכחית, הפועל אום אל פאחם.