שחקן הפועל חיפה אוראל דגני תובע את קבוצתו לשעבר בית"ר ירושלים בסכום של כ-1.75 מיליון ש"ח, כאשר התביעה הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים באמצעות עורך הדין שי אליאס. דגני טוען שפוטר בהחלטה חד צדדית וללא שימוע, ודורש את הסכום בעקבות מספר טענות שנוגעות להפרת תנאי ההסכם עם הקבוצה.
בין הסעיפים המרכזיים בתביעה, דגני טוען כי בית"ר לא שילמה לו שכר עבור חודש יולי של כל אחת מהעונות בהן שיחק, וזאת למרות שהוא החל באימונים מוקדמים מדי שנה החל מהחודש. בנוסף, הוא מציין כי בחודשים אוקטובר-נובמבר 2023, הקבוצה קיזזה את שכרו באופן חד צדדי ללא הסכמתו, מבלי לשוב לו את ההפרשים.
דגני טוען גם כי בית"ר לא עמדה בתנאים המצוינים בהסכם, שהיו אמורים להוביל לסיום העסקתו בתום עונת 2023/24. על פי ההסכם, אם דגני לא היה משחק יותר מ-65% מהדקות בעונה זו, הקבוצה הייתה מחויבת לשלם לו פיצוי של שלוש משכורות נוספות, בסך כולל של 265,800 ש"ח, אך לא עשתה כן.
לאור זאת, דגני דורש מבית"ר ירושלים לשלם לו את הסכומים הבאים:
- הפרת הסכם לתקופה קצובה: 470,512 ש"ח
- הפרשי שכר: 49,742 ש"ח
- שכר עבודה לא שולם (יולי 2021-2023): 219,600 ש"ח
- פיצוי על העדר שימוע: 88,600 ש"ח
- דמי הודעה מוקדמת: 88,600 ש"ח
- דמי הבראה: 11,760 ש"ח
- ימי חופשה: 237,893 ש"ח
- פיצוי פיטורין: 497,490 ש"ח
- גמול עבודה בשבת: 89,022 ש"ח
סה"כ הסכום שהוא דורש עומד על 1,753,225 ש"ח.
עוד הוסיפו בתביעה: “בהתאם להסכם ההעסקה ולתקנוני ההתאחדות לכדורגל, סיום העסקתו של שחקן בקבוצת כדורגל כפוף לאישור הרשות לבקרה תקציבית ולהתאחדות לכדורגל. בנוגע לעונת המשחקים 2023/24, התובע השתתף ב-21 מתוך 32 משחקים רשמיים של הקבוצה, שהם כ-65.6% מסך כל המשחקים. כמו כן, מתוך סך של 2,970 דקות משחק בעונה, שיחק התובע בפועל 1,824 דקות, המהוות כ-61.4% מסך הדקות”.
“פיטורי התובע נעשו ללא תשלום פיצוי פיטורין כדין, וללא כל הודעה מוקדמת או סיבה מוצדקת, בניגוד להסכם לתקופה קצובה ובניגוד להוראות החוק. בנוסף, לא נערך לתובע שימוע, זכות יסוד של עובד המחויבת לפי כללי הצדק הטבעי. פיטוריו של עובד מבלי שניתנה לו זכות שימוע פוגעים בזכויותיו הבסיסיות. כפי שמתברר, ההתנהלות של הנתבעת מעידה על הפרת ההסכם, חוסר תום לב והתעשרות שלא כדין על חשבון התובע, כאשר כל זאת נעשה תוך פגיעה בכבודו ובמעמדו המקצועי”, הוסיף עו”ד אליאס.
“יודגש כי פיטורי התובע נעשו ללא תשלום פיצויי פיטורים כדין, ללא כל הודעה מוקדמת וללא כל סיבה מוצדקת. הפיטורים בוצעו בניגוד להסכם לתקופה קצובה, בניגוד גמור להוראות החוק ובאופן המלמד על זלזול מוחלט בתובע. יתרה מכך, הנתבעת, טרם פיטורי התובע, לא ערכה לו שימוע כלל. זכות השימוע היא זכות יסוד המוקנית לכל עובד, ומקורה בכללי הצדק הטבעי”.
“היא מחייבת מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו, טרם קבלת החלטה בעניינו. פיטורי עובד מבלי שניתנה לו זכות השימוע, או מבלי שהליך השימוע נערך באופן תקין, מנוגדים לכללי הצדק הטבעי ומהווים פגם מהותי בתהליך. בהתנהלותה של הנתבעת יש משום הפרת ההתקשרות עם התובע, התנהלות בחוסר תום לב והתעשרות שלא כדין על חשבונו”, הוסיפו.
עובדות ההסכם עם בית”ר לפי דגני
בכתב התביעה הוסיפו את העובדות לטענת דגני: “בית”ר הפרה ההסכם עם התובע באופן יסודי. ביום 4.8.2020 נחתם בין הצדדים הסכם העסקה לתקופה קצובה של שלוש עונות, בשכר חודשי ברוטו של 101,500 ש”ח, אשר שולם על בסיס 10 חודשים בכל עונה. ביום 26.6.2023 נחתם הסכם נוסף לתקופה קצובה, אשר הסדיר את תנאי העסקתו של התובע לעונות המשחקים 2023/24 ו-2024/25, בשכר יסוד חודשי של 88,600 ש”ח ברוטו, המחולק ל-10 חודשים בשנה”.
“ביום 31.5.2024 פיטרה הנתבעת את התובע בהחלטה חד-צדדית, בניגוד להוראות ההסכם לתקופה קצובה, מבלי לערוך שימוע, מבלי לשלם לו פיצויי פיטורין וללא תשלום יתר זכויותיו הסוציאליות. בהתאם להוראות ההסכם שנחתם ביום 26.6.2023, נקבעו תנאים מצטברים לצורך סיום ההסכם, כך שהתובע לא ימשיך לעונת המשחקים 2024/25, וביניהם: השתתפות בפחות מ-65% מדקות המשחקים הרשמיים בעונת 2023/24, ותשלום פיצוי בסך 265,800 ש”ח (3 משכורות). הנתבעת לא שילמה לתובע את הפיצוי האמור בהתאם לתנאי ההסכם, והתנתה את התשלום בחתימתו של התובע על כתב ויתור מתביעות. התובע סירב לחתום על כתב הוויתור, מאחר שלדבריו, האמור בו אינו משקף את העובדות כהווייתן, ועל כן נמנעה הנתבעת מתשלום המגיע לו”.
“כמו כן, הנתבעת לא עמדה בתנאים המצטברים שנקבעו בהסכם, ולכן להוראות סעיף 1.5 להסכם אין תוקף משפטי, והתובע זכאי לשכר עבודה מלא עבור עונה זו ולכל התנאים הנלווים, כפי שנקבע בדין ובפסיקה. לא זו בלבד, אלא שהנתבעת אף נמנעה מתשלום שכרו של התובע בחודשי יולי מדי עונה, כאשר התובע החל באימונים יומיים אצל הנתבעת טרם פתיחת עונת המשחקים הרשמית, אשר החלה מדי שנה ביום 1 באוגוסט. הנתבעת לא הנפיקה לתובע תלושי שכר עבור חודשי יולי ולא שילמה לו כל תמורה עבור עבודתו בתקופה זו”.
“יתר על כן, בחודשים אוקטובר ונובמבר 2023, קיזזה הנתבעת את שכרו של התובע באופן חד-צדדי וללא הסכמתו, תוך שהיא מציינת בתלושי השכר כי מדובר ב"שכר נדחה". חרף זאת, ועד למועד זה, לא הושבו לתובע ההפרשים המגיעים לו, ויש בכך משום הלנת שכר”.
“התובע קיים את מחויבויותיו כלפי הנתבעת באופן מקצועי וראוי עד למועד פיטוריו, והשקיע מזמנו ומרצו כדי להביא את הנתבעת להישגים. עם זאת, הנתבעת לא גמלה לו טובה על כך, והתנהלותה גרמה לו לפגיעה קשה בכבודו ובמעמדו המקצועי”.
“ביום 15.9.2024 שלח התובע מכתב דרישה לנתבעת, אך כל פניותיו נפלו על אוזניים ערלות. הנתבעת בחרה להימנע מלתת מענה, ולכן לא נותר לתובע ברירה אלא לפנות לבית הדין, על מנת לקבל את מלוא הזכויות המגיעות לו על פי הסכם העסקה”.