אחרי שבית הדין של ההתאחדות החליט כי גם הפועל באר שבע וגם בני סכנין ייענשו בהורדת נקודה והתוצאה תהיה 0:0 ללא נקודות בעקבות אירוע המשחק, הקבוצות ערערו היום (שלישי) על ההחלטה בבית הדין העליון באצטדיון רמת גן.
כזכור, ברוב של שניים נגד אחד, בית הדין של ההתאחדות החליט כי כל אחת מהקבוצות תיענש בהורדת נקודה אחת בפועל ותוצאת המשחק תישאר על 0:0 ללא נקודות. הדיון היום יתקיים בנוכחות של חמישה שופטים בראשות השופט עדי זרנקין, כאשר בבאר שבע מצפים שהפעם הדיינים ישנו את ההחלטה ויקבעו ניצחון טכני על סכנין.
אחד הדברים שגורמים לאופטימיות בבאר שבע זו העובדה שהדיין נועם לובין קבע אז כי המשחק צריך להסתיים בניצחון טכני 0:3 של הפועל באר שבע, אבל הוא היה בדעת מיעוט לעומת שני הדיינים האחרים, שטענו כי המשחק צריך להסתיים בתיקו ללא נקודות.
עורך הדין רועי רוזן שייצג את הפועל באר שבע ימשיך בקו ההגנה לפיו הסמכות הבלעדית להחלטה האם המשחק יכול להמשיך או לא היא אצל שופט המשחק. כזכור, שופט המשחק אכן אישר להמשיך את קיום המשחק, כמו גם אנשי מנהלת הליגות לכדורגל ומשטרת ישראל, שאחראית על האבטחה ומפקדה נכח במקום והתחייב אישית לכך. מי שסירבו לקיימו היו אנשי ושחקני בני סכנין, לכן לא מן ההיגיון שהקבוצה תיענש בהפסד של שלוש נקודות.
מהלך הדיון:
את סכנין מייצג עו”ד איל יפה, את ב”ש רועי רוזן. התובע גלעד ברגמן. הדיינים: אסף הדסי, עדי זרנקין ומיגל דויטש.
עורך הדין אל יפה מטעם סכנין: “בסופו של יום, אנחנו מערערים על הפחתת הנקודה שנובעת מהרשעה על התפרעות אוהדים בנסיבות מחמירות. אין לי אלא להשוות את המעשה המיוחס של אוהדי סכנין למול המעשה של אוהדי ב”ש שהורשעו בשני סעיפים. כשאנחנו רואים את ההתנהגות והפרשנות של נסיבות מחמירות: אנחנו רואים קבוצה של 60-80 אוהדי ב”ש, קבוצה מאורגנת כמעט בתלבושת אחידה רעולי פנים, עם מקלות. רצים 90 מטרים מהיציע הדרומי ליציע הצפוני דרך הדשא.
“הם מגיעים ליציע אוהדי סכנין ומה ציפו? שהחבר’ה יישבו בחיבוק ידיים ויחכו שיעלו וייתנו להם מכות עם המקלות? 10 אוהדי סכנין קפצו למגרש והתעמתו עם אוהדי ב”ש. לייחס לשתי הקבוצות את אותן הנסיבות ולהגיד שגם אנחנו בנסיבות מחמירות, זה עושה עוול. כי אם לא הנסיבות המחמירות לא הייתה מופחתת נקודה.
“הגענו כקבוצת החוץ והאחריות היא על קבוצת הבית. היה כשל אבטחתי ברמה הכי גבוהה שיש ולראיה שאני לא זוכר מקרה כזה גם בליגות הנמוכות. עובדה שאף אחד לא מנע את הריצה ואת המכות. האחריות של הקבוצה המקומית גדולה משלנו. אני לא רוצה שיחמירו עם ב”ש, אלא יטיבו עימנו. ניסיתי למצוא אירוע דומה ולא מצאתי”.
אביתר אילוז ורועי רוזן: “הפריצה של אוהדי בית”ר בגמר גביע המדינה”.
יפה: “אני רוצה לעשות אנקדוטה. קיבלתי מכתב מיריב טפר (יו”ר איגוד השופטים-על כך שנתנו דעת רבה יותר לדו”ח השופט) וזו התערבות שלא כל-כך מתאימה. במקרים קודמים לא ראיתי התערבות של איגוד השופטים”.
דויטש לברגמן: “בהנחה וזה כן נסיבות מחמירות, זו סיבה לאי קיום המשחק?”
ברגמן: “התוצאה שאליה הגיע בית הדין המשמעתי היא נכונה וראויה אבל אני לא בטוח שהנימוקים יכולים לעמוד משני היבטים: 1. הצורך לקבוע אם שופט המשחק שגה או לא שגה. 2. למעשה, בית הדין זיכה את סכנין מעבירת הסירוב ופה יש לי קושי. אני העמדתי אותם לדין על סירוב. הסיבה שביקשתי להוריד להם נקודה היא לא בגלל הסירוב”.
ברגמן: “אקדים את המאוחר, אבל בתחילת העונה הפצתי לקבוצות מסמך ובו רשום שלצד הפסד טכני תהיה הפחתת נקודה”.
יפה: “לנו הופחתה נקודה בגלל ההרשעה בנסיבות מחמירות ולא על הסירוב (לשחק)”.
דויטש: “יש פה גם שאלה דיונית: האם נכון להרשיע את סכנין בעבירה של אי קיום המשחק בהיעדר ערעור?”.
ברגמן: “אני לא מקבל את העמדה שקהל סכנין רואה קהל שבא מולו וצריך להגיב”.
יפה: “לא היה רחוק הרגע שאחד מהאוהדים היה נפצע כי היו מקלות. מה היו אומרים אז? היינו באירוע שהיה קרוב ליותר חמור ממה שקרה. בית הדין קבע ואני מסכים שהייתה התארגנות מראש שברגע נתון מישהו נתן את ההוראה ופרצו אוהדים. זה לא היה ספונטני ומקרי. זה לא דומה לחמישה או עשרה אוהדי סכנין שקפצו להתגונן. אני בהחלט חושב שזה חלק מהתגוננות”.
הדסי: “ירידה לדשא זו התגוננות? ואם היו ביציע זה לא התגוננות? הרבה יותר קל היה להתגונן בתוך היציע ולא בדשא”.
יפה: “לגבי האחריות השילוחית: הניסיון להפחית אותו לא נכון. אני עובד עם איגוד הכדורעף והוצאתי הנחיה שאם מגיע מישהו רעול פנים הוא לא נכנס. לא יודע למה זה לא קורה בכדורגל. אם תראה ברחוב רעול פנים לא תעכב אותו? הרי הוא הולך לעשות מעשה. הערעור שלנו מתמצה בזה שמגיעה לנו הרשעה על התפרעות אוהדים אבל לא בנסיבות מחמירות ולפיכך מגיעה לנו הנקודה בחזרה”.
רוזן: “הפועל ב”ש מגנה את כל מי שלקח את החוק לידיו וזה לא עומד עם ערכי המועדון. אני לא מבין למה סכנין בוחרת במקום לגנות, להתגולל על הפועל ב”ש. זה לא ראוי ולא מוסרי. הטיעון שלי הוא משפטי לחלוטין: זה אירוע דוחה ביום שקברו שישה חטופים. אנחנו מדינת חוק, אנחנו בהליך משפטי”.
דויטש: “יש לכם אתגר לא קל. אתה באמת חושב שעשרות אוהדים שרצים רעולי פנים עם מקלות, קבוצתם תקבל ניצחון טכני של 0:3?”.
רוזן: “לא יעלה על הדעת שכל ערכאה שיפוטית תפעל בניגוד להוראות המסגרת הנורמטיבית. אני חושב שבית הדין חרג מסמכותו, לא משנה כמה חוש הצדק זועק מפסק הדין, הוא לא יכול להגיע לתוצאה הזאת והוא מנוע. לא סתם הגיע מכתב כה חריג ממנכ”ל איגוד השופטים והוא ברור. אני פה הרבה פעמים וכמות הפעמים שגלגלו עיניים על סטייה מדו”ח השופט היא נמוכה. דו”ח השופט הוא קדוש ולכן צריך להיצמד אליו. השופט לא נחקר, לא התבקש להיחקר, כל הצדדים קיבלו אותו וזה מקבל משנה תוקף שדוח המשקיף זהה”.
רוזן: ״קבע אב בית הדין כי נפלה שגגה של ממש אצל השופט שלא בחן את היעדרותו של הערך הספורטיבי. בית הדין לא היה בכר הדשא, לא הרגיש את האווירה במקום. לא ברור איך יכול בית הדין ברמת גן להגיד שלא היה ערך ספורטיבי למשחק והשופט שגה״.
זרנקין: “כמו בנזיקין, אחפש את הסיבה שהמשחק לא התקיים. קודם כל סכנין לא רצו לחזור, אבל מה החטא הקדמון? שאתה כמארח צריך לדאוג שהחוליגנים האלה לא יירדו עם מקלות ויביאו מסכות. אתה צריך לדאוג שהם לא יאיימו על אוהדים אחרים. יש משהו מבחינתך שהפועל ב”ש אשמה בו? ואני לא מדבר על גינוי. בהצהרות כולנו חזקים. יש משהו שקבוצתך אחראית ואיזה ביטוי צריך להיות לזה בתוצאת המשחק? תפסתי את השור בקרניו”.
רוזן: “הייתה שגיאה חמורה של בית הדין. צריך לעשות הפרדה: זה לא אירוע אחד והסיבה שהמשחק לא התקיים היא לא הפריצה עליה נענשנו בצדק . מאותו רגע, הייתה הפסקה של 50 דקות. בהתאחדות החליטו אחרי התייעצות שהמשחק מתקיים. השופט קובע שהסיבה לאי קיום המשחק היא סירובה של סכנין”.
דויטש: “אתם טוענים ששחקני סכנין לא חזרו לדשא כי לא התחשק להם לשחק? הרי הם הגיעו לשחק וזה לא שהתוצאה הייתה לרעתם”.
רוזן: “צריך לעשות הפרדה: השחקנים עשו דין עצמי וזו לא הקבוצה ופרנסיה שכן רצו דווקא לחזור. אני לא מקבל את הפחד של השחקנים: שמעוני וכיאל קבעו שאין ערך ספורטיבי”.
אבו יונס: “אתה מסלף את הדברים”.
זרנקין: “נניח שדוח השופט מכריע וצריך להתייחס אליו כמשקף את המצב. אבל השופט לא התייחס לחלק של ב”ש כי זה לא תפקידו. אז אני שואל האם אתה מסכים שלב”ש היה יד באי קיום המשחק ואיזו תוצאה היא צריכה לקבל? ניצחון 0:3?”.
רוזן: “כן, גם תקנונית. השופט קובע שהסיבה לאי קיום המשחק היא סירוב לעלות לשחק מצד סכנין”.
אבו יונס: ״אולי מגיע פרס להפועל ב”ש”.
רוזן: “בית הדין לקח על עצמו פרשנות של להיכנס לנעליו של השופט”.
רוזן: “הסיבה ששחקני סכנין לא עלו לשחק מגיעה משיקוליהם”.
אבו יונס: “אתה משתמש בדו”ח השופט מתי שבא לך”.
רוזן: “אם שחקני סכנין היו עולים לשחק ומקשיבים להנהלה, לא היינו פה היום על עניין אי קיום המשחק”.
דויטש: “כולנו מפרשים התנהגויות אנושיות לפי הסיטואציה”.
אילוז: “הייתי במגרש באותן דקות שהכול קרה, הייתי עם בירם כיאל ואבו יונס למטה. אני חייב לציין שאחרי שהפריצה התרחשה, ירדתי לחדר ההלבשה עם סכנין ועם השופטים כדי לראות מה קורה. אירוע הפריצה קרה רק לכיוון היציע של שחקני סכנין ולא לכיוון שחקני סכנין”.
ברגמן: “מי שהוריד את שחקני סכנין לפי דו”ח השופט היה הוא”.
אילוז: “ממש לא, זה אבו יונס”.
אבו יונס: “עכשיו דו”ח השופט פתאום לא מתאים לו”.
אילוז: “שחקני סכנין, כיאל ואבו יונס צעקו בחדר ההלבשה שהם לא עולים לשחק. היה שם כאוס אחד גדול”.
אבו יונס מתפרץ: “קשקוש”.
דויטש: “ההנחה שלכם היא שקבוצה מנגד לא חוזרת לשחק אז מגיע לכם ניצחון של 3:0. זה נכון, אבל בתקנון רשום גם שאם שתי הקבוצות מואשמות, אז זה תיקו 0:0 ללא נקודות”.
דויטש: “למה לפי התקנון מגיע לכם 3:0”.
רוזן: “סכנין עמדה לדין על הסירוב לעלות ואין מחלוקת. הקשר הסיבתי ואותה שרשרת שבגינה האירוע התחיל, צריכה להיות מגובה בראיות. הראיה היא דוח השופט והקשר הסיבתי שבית הדין מציע הוא רחוק, לא הגיוני ולא הוגן. המשמעות היא שברגע שאדם יעשה עבירה והצד השני יעשה לעצמו דין עצמי, הוא מעניש את הצד הראשון”.
רוזן: “אם הקשר הסיבתי היה מחבר את הפועל ב”ש לעניין, אז הוא לא היה נותן לקיים את המשחק. לכן אירוע הפריצה לא קשור לאי קיום המשחק. כל קשר סיבתי בין ההחלטה של סכנין להתנהגות של אוהדי הפועל ב”ש כשבאמצע החלטת השופט, מנתק את זה”.
דויטש: “השופט אמר לקיים את המשחק, אבל לא אמר מנגד שהחלטת שחקני סכנין לא נבעה מהפריצה”.
אבו יונס: “הגענו לבש לא בשביל טיול במדבר אלא כדי לשחק. היינו במלון, השחקנים עלו והמשחק היה צריך להתחיל. קרה מה שקרה, אני כן רציתי שהמשחק יתקיים. הבאתי את אלונה לחדר ההלבשה שלנו והיא דיברה עם השחקנים וכך גם מפקד המשטרה. השחקנים אמרו שבעשר דקות שהוא היה צריך לשמור עליהם הוא לא שמר, אז איך יסמכו עליו? היה פה כשל משטרתי ואבטחתי”.
הדסי: “מר אבו יונס, יש קבוצות שמגיעות לסכנין וגם מפחדות”.
אבו יונס: “מה שקרה פה לא קרה בתולדות הכדורגל הישראלי. אם זה היה קורה בדוחא, לא היינו נשארים בליגת העל. לקחנו החלטה נכונה ומנענו לינץ׳ בכך שהמשחק לא התקיים. לא הייתה אווירה של כדורגל. אם חס וחלילה המשחק היה מתקיים והיה קורה משהו, כל החכמים היו קמים ואומרים למה שיחקו. גם אם היום הייתי צריך להחליט על זה שוב, הייתי מחליט את אותו הדבר”.
רוזן: “בדיוק בגלל זה אנחנו במדינת חוק. הדברים של אבו יונס מחדדים את הטעות של בית הדין שהתערבה בחוות הדעת של השופט ופתחה צוהר”.
דויטש: “ייתכן מאוד שהיה צריך להרשיע את סכנין. לא בטוח שלתת לכם ניצחון טכני”.
ברגמן: “אני חושב שתמצת נכון הדיין לנדאו את התוצאה המשפטית. בתקנון האליפות רשום שדוח השיפוט קובע לגבי מצב המגרש, השערים שהובקעו ועוד. כל השאלות הנוגעות לחוקיות השחקנים, אישור תוצאות התחרויות הן רק בידי ועדת הליגה והגביע ובית הדין. השופט מתאר עובדות וכמו שהוא תיאר את סירובה של סכנין לחזור לשחק, הוא גם תיעד את התנהגות אוהדי הפועל ב”ש. אני מניח שנחשפתם לסרטונים והבנתם שזה היה אירוע חריג מבחינת חומרתו והיקף האירועים ואין מחלוקת”.
הדסי: “ראיתי הכל בטלויזיה והייתי במגרש ב-1974 שאוהדי בית”ר פרצו למגרש בפ”ת. היו דברים חמורים יותר”.
זרנקין: “אבל אי אפשר לבוא אליהם בטענות שהם לא התאמצו לשבור את השיא”.
ברגמן: “התקנון קובע שאם שתי הקבוצות הורשעו, אז זה 0:0 ללא נקודות. יש פסק דין דומה על תיק בין בית”ר תל אביב רמלה להפועל פ”ת, בו נכנס קהל אוהדי בית”ר לקהל פ”ת ובהמשך נזרקו אבנים ורוסס גז מדמיע, מה שגרם לשחקני פ”ת לרדת מכר הדשא. גם אז ראש כוח האבטחה אישר לקיים, אבל אוהדי הפועל סירבו לפנות את כר הדשא. בית הדין קבע משחק חוזר והפועל פ”ת הגישה ערעור (בדומה לסכנין). בית הדין קבע שמבחינה אובייקטיבית לא הייתה מניעה לקיים את המשחק, אבל המשחק לא חודש בגלל סירוב האוהדים של פ”ת לפנות”.
ברגמן: “נקבע שרמלה גם אם לא אשמה שהמשחק לא חודש, התנהגות אוהדיה היוותה סיבה לאי חידוש המשחק. הטענה שאם שופט המשחק קובע אם קבוצה סירבה או לא, היא קביעה שצריכה להיות משפטית בלבד. אם הדיין רואה שהייתה סיבה כזו או אחרת שלא צוינה בדוח השופט, הוא יכול לקבוע אחרת. אגיד בצורה ברורה: בית הדין שגה בהחלטתו להתערב בדוח השופט, הוא לא היה נדרש להתערב. יחד עם זאת, גם כאן הוחלט להפריד בין החלטות מנהלתיות לבין משפטיות”.
רוזן: “אבל איפה עובר הקו בין מנהלי לחוקתי?”
הדסי:”״אם מחר יחליט השופט שהמגרש בוצי וקבוצה תגיד שהיא לא רוצה לשחק?”
דויטש: “הסוגיה הזאת רלוונטית רק אם צריך להרשיע את סכנין באי קיום דרישת השופט”.
ברגמן: “נפנה לפסק דין של הקאס: סרביה אירחה את אלבניה במשחק נפיץ שאופ”א החליטה שיהיה ללא קהל חוץ. לאורך כל המחצית הראשונה, היו השלכות חפצים וקריאות גזעניות מצד האוהדים הסרבים. אבל בדקה ה-40 הגיע רחפן עם דגל אלבניה, מה שפגע באוהדים הסרבים עד שהגיע למגרש. שחקן סרבי קרע את הדגל, מה שהוביל למהומה והמשחק הופסק. השופט ביקש לחדש את המשחק, אופ”א העמידה לדין את אלבניה. נפסק ניצחון טכני לסרביה. בערעור נקבע שכדי להרשיע קבוצה, צריכה להיות הוראה מפורשת של השופט כלפי השחקנים עצמם ולא הצוות. בית הדין זיכה לבסוף את אלבניה מסירוב. בתקנון אופ”א, להבדיל מהתקנון שלנו, אין 0:0 ללא נקודות. בסוף הדיון, פנה נשיא הקאס לדיינים ושאל האם לא צריך להטיל אחריות משותפת לשני הצדדים”.
רוזן: “הטיעון המסוכן של החלטה מנהלית הוא מסוכן וציני. אם ההחלטה לקיים משחק או לא היא לא באחריות השופט, אז מה כן? זו החלטה רק בידי השופט. לעניין הסיבתי: בית הדין שגה בנימוקים והנימוקים הובילו לכשל הסיבתי להתנתק. גם הדיין לובין מביע תסכול מהוראות התקנון שכובלות אותו. הנורמה היא נוקשה ומחייבת והמקרה הזה מחייב לקבל את הערעור”.