חדד: אם אני באשקלון, כנראה שזו הרמה שלי

קיץ 2007. מכבי תל אביב אמנם סיימה עונה יחסית מוצלחת (רצף של 20 משחקי ליגה ללא ההפסד ומקום שני בליגה אחרי בית"ר ירושלים החזקה), אבל עדיין, היה חסר קצת ברק. כדי לתת את ה"טוויסט" לקבוצה של אלי כהן דאז, החליטו להנחית בקריית שלום את רודי חדד. חדד (יהודי ממוצא צרפתי), אז בן 22, הגיע כהבטחה גדולה, כזו שתרוויח כ-650 אלף יורו לעונה.

אבל כפי שקורה לא פעם, בטח במחוזותנו - ציפיות לחוד ומציאות לחוד. חדד לא הצליח לענות על הציפיות. הוא אמנם בישל 11 שערים והוסיף כיבוש אחד, אבל הקבוצה נראתה רע ומצאה עצמה במאבקי התחתית עד מחזורי הסיום, כשאפילו לפרוש בשקט בקושי נתנו לאבי נמני. הקשר, שבעברו שיחק בקבוצה הבוגרת של פאריס סן ז'רמן, לא חשב שכך תיראה העונה במדים הצהובים.

רודי חדד. לא הצליח להתעלות (משה חרמון)

היום, בגיל 31, שמונה שנים מאותה עונה ועם פרספקטיבה שונה, מנסה חדד להסביר מה השתבש במכבי אז, גם לו באופן אישי וגם לקבוצה: "אי אפשר להסביר למה לא הצלחתי במכבי תל אביב. לא הבקעתי מספיק שערים. מה שכן, כל הזמן שיחקתי בצד ימין והעמדה בה הכי נוח לי היא מתחת לחלוץ. הייתי מרוצה שם, הרגשתי טוב. אחרי שרן בן שמעון עזב ביליתי הרבה על הספסל, אולי המאמן שהגיע אחריו (מרקו בלבול, נ.צ) לא אהב אותי. לא יכול להסביר מה קרה ב-2008. לכולם היה חלק בכישלון הזה. לא יודע מה קרה שם. עבדנו קשה, פשוט לא היינו מספיק טובים. אולי השחקנים פשוט לא היו מספיק טובים בשביל מכבי. דווקא עונה לפני שהגעתי, הקבוצה הצליחה ונשארו הרבה שחקנים".

מהצהובים נדד לשאטורו מהליגה השנייה בצרפת, אוקזר (שיתף פעולה עם בן שהר במשך עונה אחת), גם בליגה הבכירה וגם בליגה השנייה, ומשם חזר ארצה, להפועל אשקלון. אז איך שחקן שגדל במועדון הפאר הצרפתי הדרדר עד לליגה השנייה? לחדד הסבר פשוט: "עשיתי הכל. הייתי בקליירפונטיין (אחת מאקדמיות הכדורגל המפורסמות בעולם), עשיתי שנה בבוגרים של פאריס סן ז'רמן, חזרתי משנת השאלה בוולנסיין, אבל לא יכולתי לקבל מספיק דקות משחק לטעמי. אולי אם הייתי גדל בקבוצה אחרת זה היה שונה. הקריירה של שחקן לא הולכת בקו ישר. לפעמים יש פציעות, ירידות, עליות. זה תלוי אם אתה מרגיש טוב עם חלק מהמאמנים".

רודי חדד במכבי ת"א. "לכולם היה חלק בכישלון" (עמית מצפה)

גם לטענה בנוגע לכך שהאופי שלו מנע ממנו להצליח, יש לו תשובה: "אני לא מסכים עם זה שלא עבדתי קשה. לא רק בארץ, גם באירופה השחקנים יוצאים באמצע השבוע למסעדות. לא כל השחקנים הולכים שם לחדר כושר. אפשר גם לצאת ולשתות קולה, לא חייבים בירה. צריך לישון ולתת לגוף להתאושש. יחד עם זאת, חלק מהשחקנים רוצים גם לחיות, יש להם משפחות. הם לא מסתגרים בדירות שלהם. אין בעיה עם זה ששחקן ייצא וישתה בירה באמצע השבוע, כל אחד עושה מה שהוא רוצה. לא הלכתי בישראל למסיבות באמצע שבוע אימונים".

חרטות, אגב, לחדד אין: "אני שמח על מה שהשגתי בקריירה, אין לי חרטות. אני לא אומר לעצמי: 'למה אני לא פה' וכאלה. יש לי הרבה חברים בצרפת שפחות טובים ממני, אבל עשו קריירה טובה יותר משלי. אם אני נמצא איפה שאני נמצא, כנראה שזו הרמה שלי. אני שמח מהקריירה שלי, שיחקתי בנבחרות הצעירות של צרפת. אין לי חרטות. אני לא יכול לחזור לעבר החלום שלי היה לשחק בפ.ס.ז', לכן זו לא הייתה טעות שבחרתי לשחק שם. הייתי יכול לגדול גם בארסנל ובמונאקו, אבל רציתי רק את פאריס סן ז'רמן. עשיתי מה שרציתי. אני לא בן אדם שחולם. אם עכשיו אני פה, אז זה בגללי. אולי זו הרמה שלי". בלי תירוצים. בכל זאת, גדל באירופה.

רודי חדד בפ.ס.ז'. "החלום שלי היה לשחק שם" (רויטרס)

ומהעבר הרחוק, אל זה היותר קרוב והעתיד. על העונה המוזרה שעברה הפועל אשקלון אשתקד נכתבו כל כך הרבה מילים. למי ששכח, הנה התקציר: ראש עיר שנעצר (קבוצה בבעלות עירונית), חלוץ רכש שנעלם, משכורות מעוכבות, שביתות ועוד. אחד הרגעים הזכורים הוא הניצחון המוחץ 1:3 על מ.ס אשדוד בחוץ, בסופו של שבוע בו השחקנים שבתו. אז איך הקבוצה הצליחה לחזור לליגה הבכירה אחרי חמש עונות היעדרות בעונה שכזו ולהציג יכולת גבוהה (רצף של 15 משחקים ללא הפסד במהלך העונה)? זו הגרסה של הקשר, שכבש שלושה שערי ליגה: "הייתה לנו מוטיבציה גבוהה. אנחנו גם מקצוענים. כשאתה אוהב כדורגל, אז אתה שם הכל בצד שאתה עולה על המגרש. אתה רוצה לנצח. אתה לא יכול לעלות ולהגיד: 'אה, אנחנו לא מקבלים משכורות'. עם יובל נעים אתה לא יכול 'להירדם'. אי אפשר לעבוד לאט באימון. הקבוצה בעונה שעברה הייתה בבואה של יובל - קבוצה שעובדת קשה". 

בנוגע לשביתות, לעתים נשמעות ביקורות מבחוץ על שחקנים שבוחרים לשבות המלוות באמירות: 'רק הכסף מעניין אותם', 'הם גם ככה מרוויחים מספיק' וכדומה. תשאלו את שחקני מכבי נתניה. חדד, נשוי לסנדי ואב לשניים, מנסה להסביר מדוע בחרו בצעד הקיצוני אשתקד ושולח רמז לגבי העתיד: "לא כעסנו על המועדון, פשוט היינו צריכים את הכסף בשביל לחיות. זה היה קשה. בתחילת העונה הכל היה בסדר, אבל אז התחילו הבעיות עם העירייה. כל השחקנים רצו לשבות. זה לא שלא האמנו למנהלים, פשוט ידענו שרק ככה נקבל את הכסף באופן מיידי. בכל מקרה הבנו שהמשכורות ייכנסו בסופו של דבר, פשוט רצינו לזרז את התהליך. אני לא יודע אם השנה גם נשבות במקרה שלא נקבל משכורות. אני לא חושב אבל שיהיו בעיות. נחליט מה לעשות עם הקפטן כשנגיע למצב הזה. אנחנו לא חושבים על זה כעת".

מבחינה מקצועית, עונה לא קלה, בלשון המעטה צפויה להפועל אשקלון. עידן שריקי, מלך שערי הקבוצה אשתקד עם 16 כיבושים עזב, ואמנם הצטרפו שישה שחקני רכש (אנדריי מישצ'קנו, איסומעילה לינגאנה, רז מאיר, ריף מסיקה, נבו מזרחי ותומר סויסה) ועוד יגיעו, אך עדיין הדמיון למצבה של מכבי נתניה (קבוצה שהייתה בבעלות עירונית) ודאי מדיר שינה מעיניהם של אוהדי הקבוצה. כזכור, גם הפועל עכו, שלא היו בה בעיות כלכליות, ירדה ליגה.

שחקני הפועל אשקלון. "כולם רצו לשבות" (איתי כהן)

חדד אמור להיות אחד מעמודי התווך של הקבוצה, יחד עם ברוך דגו. הקשר בן ה-31 מודע לקשיים, אך מנסה לשמור על אופטימיות: "אנחנו עדיין צריכים להתחזק בכל העמדות. זה יהיה קשה מאוד. המטרה היא להישאר בליגה הבכירה. אני יודע שגם אם זה יהיה קשה, וניאלץ להיאבק, עם יובל, יהיה קשה לכל קבוצה נגדנו. אנחנו יכולים להפסיד, אבל רק אם היריבה תהיה טובה מאיתנו. לא לתת הפסדים קלים. לא היו לי תקריות עם יובל, יש בינינו כבוד הדדי. גם עליי הוא לפעמים צעק, אבל יש לי כבוד. אנחנו משחקים עם לב. כל השבוע יובל בחור טוב, הוא לא צועק. אם צריך משהו הוא פה. הוא כמו חבר של השחקנים, צוחק עם הקבוצה. הוא גם יודע להיות פסיכולוג של השחקנים, לדבר איתם. אני חושב שנילחם עד הרגע האחרון ושלא נהיה כמו מכבי נתניה".

אפרופו הליגה הבכירה, לחדד יש דעה על הרמה של הכדורגל בארץ והבעיות שלו: "יש פה שחקנים טכניים, הרמה בסך הכל טובה. ההבדל מאירופה, ששם הקבוצות הרבה יותר פיזיות. זה לא בגלל המאמנים, זה בגלל השיטה. באירופה גם בקבוצות בליגה השנייה, בגיל 12, אתה חי את זה. אתה חוזר הביתה רק בסופי שבוע. הכל אתה עושה שם, אפילו בתי ספר. בגיל 16 אתה עושה שני אימונים ביום. משנה לשנה אתה נהיה פיזי יותר. ההכנה לפני הליגה היא קשה מאוד, יש לפעמים שלושה אימונים ביום. חלק מהעניין הוא הגנטיקה של השחקנים, שבאירופה טובה יותר. לקבוצות בליגה השנייה יש אקדמיות, אתה יכול לישון שם. אתה מתקדם משנה לשנה".

בתור יהודי מצרפת, אי אפשר שלא לשאול את חדד על המצב הבטחוני במדינה. מבלי להיכנס יותר מדי לפוליטיקה, הוא סיפק הסבר על איך רואים האזרחים את המצב. מי שבונה על זה שיבינו יותר את ישראל בעקבות גל הטרור שם, צפוי להתאכזב: "אנשים שם מרגישים רע. יחד עם זאת, הם לא מפחדים לצאת לבלות. אני לא רוצה יותר מדי להתעסק בפוליטיקה, מה שכן הצרפתים חושבים רק על עצמם, לא יותר מדי חושבים על מקומות אחרים".

זירת הפיגוע בניס. "הצרפתים חושבים רק על עצמם" (רויטרס)