הכדורגל הישראלי חיכה לא מעט שנים לכוכב כמו אוסקר גלוך, זאת עובדה וזוהי גם המסקנה של הכתבה הזאת עוד לפני שנגיע לסיומה. כמכלול, זה אמור להספיק כדי שקשר רד בול זלצבורג יקבל את המושכות של נבחרת ישראל, את הבמה, וכן, גם את זה שהנבחרת תיבנה סביבו וסביב היכולות והאיכויות החזקות שלו.
כל השנים לימדו אותנו שצריך להתאים את המערך והשיטה לסגל השחקנים שיש למאמן, האם זוהי לא הקלישאה הכי חבוטה שיש אשר כולם הולכים אחריה בעיניים עצומות? אם כך, איך זה יכול להיות שנבחרת ישראל, הלא הישגית, המושפלת תמידית, המאכזבת הנצחית, לא פועלת לפיה כבר שנתיים?
האירוע הזה מתעצם עוד יותר כאשר מסתכלים על הבית שקיבלה הנבחרת בליגת האומות. צרפת, איטליה, בלגיה. טוב שלא הוסיפו גם את ריאל מדריד, מנצ’סטר סיטי, באיירן מינכן ושיקגו בולס של מייקל ג’ורדן. אם אחרי כל הגרלה של מוקדמות מונדיאל או יורו הפרשנים ממהרים לצעוק “אין יותר נוח מזה”, אז הפעם קיבלנו את ה”אין יותר קשה מזה”.
הגדילו בישראל, תקשורת, התאחדות ונבחרת כאחד, להסביר לנו במשך חודשים ארוכים שאין מה להשיג מהבית הזה. אין סיכוי. מאבק אבוד מראש, לא ננצח את צרפת או איטליה, אם נגנוב תיקו נגד בלגיה צריך לחגוג, ולכן (!) ננצל את זה כדי לבנות את הסגל שאמור לקחת את נבחרת ישראל ליורו 2028, ואז מתחילים המשחקים בקמפיין של רן בן שמעון, ושוב מתחילות ההמצאות. הנבחרת משחקת במערכים משתנים ונראה שאין מקום לגלוך כי “הוא לא מספיק פיזי”, או כל מיני שטויות אחרות שאוהבים להחזיק מעל הראש של כוכב בן 20 עוד מאז שהוא קטן יותר.
זה הופך פתטי במיוחד כאשר נזכרים בקמפיין הקודם של הנבחרת, אותה ניהל מקצועית יוסי בניון, מי שקיבל את המפתחות של ישראל בהיותו השחקן הכי לא פיזי שיש, ואשר בנבחרת שלו אוסקר גלוך היה עוד שחקן בסגל ותו לא. שחקן ששווי השוק שלו עומד על מעל 25 מיליון אירו, שזוכה למעקבים והצעות מהקבוצות הכי גדולות בעולם, קיבל עד היום את חולצת ההרכב הראשון של הנבחרת ב-6 משחקים בלבד מתוך 12. זאת אומרת, ב-50% מהמשחקים, מאמן הנבחרת היה סבור שיש שחקנים שטובים לו יותר ממנו.
התרומה של גלוך עומדת על שני שערים במשחקים הרשמיים (לא כולל משחקי ידידות שם כבש עוד אחד). הפער הופך גדול יותר כאשר מסתכלים על מה קורה ברד בול זלצבורג, מועדון שכבר גידל כוכב עולמי אחד או שניים, שם גלוך הוא באנקר ומתחילת העונה פתח בכל המשחקים, כולל במוקדמות ליגת האלופות, בליגת האלופות עצמה בשני המחזורים הראשונים, ובליגה האוסטרית ב-5 מתוך 6 משחקים, בהם כבש 5 ובישל 2.
אולם, משום מה, גלוך כבר שנתיים נאלץ להתמודד עם כל מיני משפטים מוזרים כמו “הוא כוכב כדורגל, אבל...”, במקום להבין שכפי שהנבחרת צריכה לעבור תהליך, כך גם השחקן עצמו עובר תהליכים, ופיזיות של בן 19-20 לעולם לא תהיה דומה לזו של שחקן בן 25 שגדל בכדורגל הצרפתי או הבלגי. מסיבה מאוד לא ברורה, ואפשר להגיד שאת ה”הייט” הזה חווה על בשרו גם עומרי כספי בעבר, גלוך הרבה יותר מוערך על ידי התקשורת הזרה והנבחרות הזרות מאשר על ידי המקום בו הוא גדל, בישראל.
קחו למשל את הכתבה שהוכנה במיוחד לקראת המשחק מול צרפת ב”יורוספורט”, שם בין שלל הסופרלטיבים, מתואר גלוך כ”יורש האפשרי של ברונו פרננדש במנצ’סטר יונייטד”, בעוד אצלנו עדיין מקליטים פודקאסטים ותכניות שונות ותוהים “האם יש היום בכדורגל העולמי מקום למספרי 10?”. השיח סביב גלוך כל כך רדוד ומשונה, לעתים נראה שממש אוהבים לא לאהוב אותו למרות שכל אדם שאוהב כדורגל ויש לו זוג עיניים לא יכול שלא להתלהב בכל פעם שהוא רואה אותו על הדשא.
קחו עוד דוגמה, אפילו במשחק מול יריבה שהביסה את רד בול זלצבורג, העיתונאים הצרפתים התאהבו בקשר הישראלי. “הוא פורח ליד הרחבה, משפיל את שחקני ההגנה שמולו, ואלמלא שוער ברסט גם היה כובש במשחק הזה. ברסט ניצחה בקלות באוסטריה, אבל אוסקר גלוך גרם לכל מי שהתמודד מולו לסבול”, נכתב עליו בצרפת.
“הוא אומנם קטן מימדים, אך יודע לסחרר את ההגנות של היריבות עם מהלכים ספונטניים מרשימים. הוא צפוי לעבור לאחת הליגות הגדולות בעוד כמה חודשים. ברצלונה, ארסנל, מנצ’סטר יונייטד ועוד הם חלק מהמועדונים שנמצאים בעקבות אחד השחקנים שצריך לשים אליהם לב באירופה”, סיפרו ב”יורוספורט”. עכשיו, דמיינו את השיח סביב גלוך בישראל ותבינו איזה פער גדול קיים בין איך שאנשי כדורגל ברחבי אירופה רואים אותו לעומת המעמד שלו בנבחרת ישראל.
הנבחרת של רן בן שמעון יצאה לדרך מעניינת בליגת האומות. המטרה המוצהרת היא לבנות את ההרכב שירוץ במוקדמות המונדיאל ולאחר מכן במוקדמות היורו כדי להביא אותנו לטורניר גדול לראשונה מאז 1970. דבר אחד פשוט צריך לקרות כדי שההרכב המושלם הזה יבנה – גלוך צריך להיות ה-10 שלו בכל מערך, וכך הנבחרת צריכה להיבנות, סביבו. אין שום סיבה שהכדורגל הישראלי לא יקבל חוליה קדמית שמורכבת מגלוך, מנור סולומון (כשהוא כשיר) ליאל עבדה או ענאן חלאילי ודור תורג’מן.
הכישרונות הכי גדולים שצמחו בהתקפה הישראלית בשנים האחרונות הם אלה שצריכים להיות הבסיס. הם אלה שצריכים להוביל. זאת המשימה האמיתית של רן בן שמעון בליגת האומות הזאת ולא שום דבר אחר. למצוא את הדרך שהשילוב הזה יעבוד כי אלה הכלים שלו, כי אלה הכוכבים שלו, וכמו שאומרת הקלישאה מפתיחת הכתבה – את המערך צריך להתאים לכלים הכי טובים שלך. זה הכדורגל.
ולא, אם יזמינו 10 כלים נוספים אחרים ויגידו “אבל גם יש את…”, זוהי לא התשובה. אין. יש אוסקר גלוך ואז עוד 10. תקראו לזה טור דעה, אין לכותב שורות אלה כל בעיה עם זה. אבל אם זוהי לא הדעה הנכונה, אז כנראה שכולנו צריכים להמשיך לסבול מנבחרת ישראל אפורה ולא מעניינת. די עם ההמצאות, בואו נהנה סוף סוף ממה שהכדורגל הישראלי גידל, ואוסקר הוא נכון להיום הפרי הכי טוב שלו.