מעטים מחובבי הכדורגל בישראל או אנשים בכלל, שלא נחשפו לסיפור המרגש של משפחת חיים. אופיר, שמוביל את נבחרת הנוער לטורניר היסטורי באליפות העולם עד גיל 20, השאיר בביתו בראשון לציון את אשתו אורלי, ביחד עם בנו בן ה-21 אור, הסובל מאוטיזם. ילדיו, גל ושי, הצטרפו אליו למסע ביממה האחרונה ויתמכו בו במשחק הגורלי מול אורוגוואי הערב.
מנגד, אורלי כאמור, נאלצה להישאר ולטפל בבנה אור ולכן נעדרה מהמסע, כאשר פעמים רבות דואג אופיר, אשר יסגור באוגוסט 28 שנות זוגיות משותפות עם אורלי, לציין ולהודות לאשתו על המחיר הכבד שגוררת שהותו בארגנטינה.
כעת, לאחר ששמענו את אופיר, זה הזמן לשמוע את אורלי, אשתו. בראיון מיוחד ל-ONE, היא מספרת על ההצלחה של בעלה להיכנס ללב הקונצנזוס הישראלי, על המציאות הלא פשוטה בארץ ומסיימת עם מסר רציונלי ואופטימי.
אופיר ואורלי חיים (פרטי)אורלי, ציפית להצלחה כזאת?
“הייתה תחושה טובה לפני. אני תמיד מצפה לטוב ביותר, אבל עם רגליים על הקרקע. הייתה תחושה אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה עד כדי כך".
מה אופיר אמר לך לפני?
“הוא היה מאוד בתוך העשייה: הפגישות, ההכנה וכו’. לא דיברנו יותר מדי על מה הוא מכוון וכו’, אבל יותר צפיתי בו מהצד ולגמרי הוא היה נראה לי בתוך זה מבחינת האמונה. לא נתנו לזה ביטוי במילים ובשיחות, אבל הכול הרגיש לשם. אני לא חלמתי שהנבחרת תגיע עד כדי כך רחוק".
אתם חווים טירוף.
“אנשים לא מבינים כנראה את הדיסוננס המטורף שיש בין מה שקורה שם והוויה שלו בארגנטינה, לחיי היום יום שלי פה בישראל – אלו שני עולמות נפרדים. מאז המשחק מול יפן שבזכותו הם עלו יש יותר תגובות, אבל בגלל שהמציאות שלי פה (בישראל) היא להיות עם אור באשפוז פסיכיאטרי ביתי בבית, אני חווה מציאות אחרת. אני כל הזמן אומרת שבתוך כל הקושי עם אור, זו חצי הכוס המלאה: שאין את האופציה לעוף ולרחף. המציאות דורשת ממני להיות עם עשר רגליים על הקרקע כאן ועכשיו".
אופיר חיים על הקווים (רויטרס)איך את מסתדרת?
“ברוך השם ותודה לאל, אור במצב יותר טוב היום מלפני כמה חודשים, אבל הכול יחסי במילון המושגים שלנו. אני יותר מחצי שנה איתו בבית. איך אני מסתדרת? זה לא קל ואפילו קשה. אני די מנותקת מהעולם שלי: העבודה, למעגל החברתי חזרתי לא מזמן. המשפחה עוזרת: ההורים שלי, המטפלים שעובדים איתו קבוע וגם אחותו של אופיר רחלי. הם עוזרים לי להחזיק את הראש מעל המים".
אופיר מדבר על כמה קשה לך וכמה הוא מעריך אותך.
“אני שמחה שהוא רואה את זה ומרגיש את זה ומנגד אני מאוד שמחה על ההצלחה שלו. זה גבה ממני מחיר כדי לאפשר לו להיות בכדורגל ואם זה בחודשים האחרונים לא להיות נוכח בארץ. גם עם הנבחרת עד גיל 19, עכשיו בכלל הוא חודש לא בבית. זה דרש המון היעדרויות שלו מהבית והעבודה עוברת אליי. המחיר הוא כבד מאוד. אני מדברת איתך היום שאני במצב יותר טוב, אבל היו חודשים קשים מאוד של קריסה טוטלית".
עולה השאלה אחרי כל ניצחון: אם את רוצה שהוא ינצח ויישאר או יפסיד ויחזור.
“זו שאלה מאוד קשה, אבל אני לקחתי החלטה של לעזוב את העבודה כדי להתכנס ואת כל האנרגיות להשקיע בבית. מה שקרה עם אור, איך שזה השפיע על גל ושי – זה היה או לקחת את ההחלטה להיות כל כולי בשביל הבית, או שלא היה לי מה לבנות ולשקם זה היה מאוחר מדי. באופי שלי, כשאני לוקחת את ההחלטות אני מאוד שלמה. גם פה – עם כל הקושי, שיישאר כמה שיותר ויצליח כמה שיותר. עכשיו זה נהיה משהו לאומי ומדהים, זה לא רק הסיפור שלנו, אבל צריך לחשוב גם על העתיד. זה המקום שלו, זו השליחות שלו והפרנסה שלו, כך שלא נתייפייף. אני משלמת מחיר ,אבל אני שלמה עם המחיר וברור לי שזו תקופה שתיגמר וגם אני אחזור לחיים".
אופיר חיים (רויטרס)הוא סיפר שבאחד משלבי המוקדמות, הוא חזר יום קודם כי אור היה במצב לא טוב.
“אתה יודע מה? אם אני מסתכלת על זה היום אחורה, אני לא יודעת אם בדיעבד לא הייתי מתקשרת ומחזירה אותו באמצע הטורניר. את מה שקרה, קשה לי להעביר במילים: מצבים של התפרקות טוטאלית של אור ואח"כ כל הבית כמו אפקט דומינו. זה לחוות אשפוז במחלקה סגורה שזה איום ונורא. זה היה גיהינום שאני לא מאחלת לאף הורה: לראות את הילד שלו כמו שאנחנו ראינו את אור. זה להיות כל החורף נצורים בבית וגם כשיש לי אפשרות לצאת, כבר אין חשק. אלו תחושות קשות של דיכאון וייאוש. אם לא המשפחה וגורמים טיפוליים שבאמת עזרו לנו להתרומם, אני לא יודעת איך זה היה נגמר".
כל מה שקורה עם אופיר וההצלחה שלו זה מעין פיצוי או נחמה?
“תראה, אני מצד אחד בן אדם מאוד מאמי,ן אבל מצד שני יש לי קונפליקט גם בקטע הזה. כי זה לא צדיק וטוב לו או רשע ורע לו. באמת הגיע הזמן שיהיה נחת גם לאופיר, גם לגל ושי המהממים שפגשת שם. גם לאור שנמצא במצב יותר טוב. חייב להיות יותר טוב, זה לא הגיוני אחרת".
איך את עם כל השיח על אור פתאום?
“בוא נתחיל מזה שכל הפתיחה של הדבר הזה והחשיפה של הדבר הזה קרה לאחר שיח פתוח ביני לבין אופיר שדרש הסכמות. אתה בטח זוכר ממוקדמות אליפות אירופה, שזו הייתה הפעם הראשונה שהסכמתי להכניס מצלמות הביתה והיה לי תנאי ברור שאני רוצה דקות מסך לדבר על המצב ואוזלת היד של המדינה אחרת אני לא רוצה מצלמות".
"רציתי שלא יערכו את אור, שיראו אותו בלי להתייפייף. אני שמחה על החשיפה של אופיר, אבל אני חייבת לספר לך שבמידה רבה של אחריות היום, להמון בקשות שמתי ברקס. כי היום המצב בבית הוא שאור אחרי חודשים של אשפוז פסיכיאטרי ביתי וזה לא מתאים. אפשר לדבר עליו ולחשוף את המצב איתו כדי לעורר מודעות, אבל במצבו היום האחריות שלי היא לשמור עליו".
אופיר חיים (תומר חבז)אופיר סיפר לי על יוזמה שאת מארגנת למצוא פתרון.
“בגלל שהאפיון של אור הוא מורכב, אבל לגמרי לא נדיר, מסתבר שיש עוד חבר’ה כמו אור ואין מענה לחבר’ה האלה. גיבשתי קבוצת הורים וביחד עם מחלקת הרווחה בראשל"צ עבדנו על מכרז. אנחנו בשלבי הקמה ל"בית לחיים" לחבר’ה כמו אור, אבל גם זה ייקח בין שישה לשמונה חודשים ובינתיים זה לא פשוט".
איך נוצר הראיון שהילדים שלכם יגיעו לארגנטינה? את נשארת לבד לגמרי עם אור.
“זה בא מהתחושה של אמא – שאני לא רק אמא של אור, אלא גם של שי וגל. הכי מגיע להם בעולם, הכי אני שמחה בשמחה של אופיר ושלהם. בגלל זה שמחתי שאחרי המשחקים אופיר הקדיש לגל ושי את הניצחונות. במצב של אור, אף אחד לא אשם, אבל כולם נפגעים. האושר של גל ושי חשוב לי לא פחות משל אור. לא הייתה לי אכזבה שנשארתי פה כי במציאות הקיימת, אפילו לא עברה בי פנטזיה כלשהי שאולי אני יכולה לטוס. אני בן אדם מאוד רציונלי והיה ברור לי שבמצבו של אור, שהאיזון שלו הוא כל כך שביר, אין מצב שאני נעלמת לו. לא הייתה רבע מחשבה לשם".
והיה גם סרטון מרגש אחרי יפן שעלה ב-ONE ובו אופיר שוחח עם גל ואמר שהניצחון מוקדש להם על כל מה שהם עברו.
“זה מבחינתי הכי מרגש. אם אני לוקחת את כל הראיונות של אופיר בטורניר, זה הכי מרגש. הם נולדו לסיטואציה מסוימת, גל הבכור והם לא ידעו משהו. כשהם היו ילדים זה היה יותר קל מנטלית וכשהם גדלו התחילו קשיים מאוד לגיטימיים. המקום שהוא נתן להם בטורניר הזה יותר חשוב מכל טיפול פסיכולוגי שיכול להיות: שגם הם פה, הם לא פחות חשובים. אני תמיד אומרת לכם: מותר לכם לכעוס, אתם ילדים ואני רוצה שתכעסו. הוא נתן להם לגיטימציה לכל הדברים הללו בצורה המרבית".
ילדיו של אופיר חיים (תומר חבז)כמה רצית לבוא?
“אני לא מרגישה אכזבה שאני לא פה. אנחנו 20 שנים חיים עם האוטיזם של אור. למרות המאמצים לחיות הכי שמח שאפשר, החיים הם לא רגילים. אם אני מסתכלת אחורה, גם בתקופה שאופיר קיבל חוזה בטורקיה, הוא היה שם חצי שנה ולא יכולתי להיות איתו. זה היה בלתי אפשרי והוא חזר. אין לי ‘אוי, למה, כמה’. אני יודעת מה צריך וזה בסדר גמור. כל עוד אור מאוזן ורגוע והילדים האחרים יכולים להיות עם אבא שלהם, הרווחתי".
את צריכה מנוחה ארוכה.
“אני כבר ארגנתי לעצמי תוכנית החלמה, גם עם החברות וגם עם המשפחה. הרבה זמן אי אפשר כי יש פה את אור ואי אפשר להתנתק ממנו לתקופה ארוכה, אבל גם ממנות קטנות למדתי ליהנות".
אני שומע אנשים שמצקצקים וטוענים שהשימוש בשיח על אור הוא לא טהור.
“שמעתי על זה, אבל אגיד לך משהו – אלו רעשי רקע מבחינתי. זה לא מגדיר אותי ולא את אופיר. אני יודעת כמה חשוב הדבר הזה שהוא עושה ועצם זה שיש לאופיר עמדת כוח והשפעה ולשם הוא מכניס את הנושא הזה, זה אדיר. זה מה שהוא, זה לא ניסיון לצבור לייקים ותהילה, כי כל כך הרבה יותר פשוט לא לחשוף את הצד הזה או החיים הללו. אני גאה בו שהוא חשף, חושף וימשיך לחשוף. זו החובה המוסרית של בן אדם שנמצא בעמדת כוח או השפעה".
אופיר חיים (עמרי שטיין)את יכולה להבין איך כל השחקנים אומרים שסוד הקסם של הנבחרת זה אופיר.
“אתה בטח יודע יותר טוב ממני, כמה קשה לשמור על חדר הלבשה בריא כי חדר הלבשה שעושה לך בלאגן יכול לקלקל. היכולת שלו להסתכל גם על אלה שלא בהרכב או לא בשיא הכושר, גם אותם לראות וגם אליהם להתייחס. לראות כל אחד באשר הוא ולגבש אותם למקשה אחת, זה סוד הקסם שלו".
מקצועית, היו דיבורים שהוא מתאים לנבחרות ואולי עכשיו בכלל מיצה את עצמו בנבחרות?
“קטונתי, בוא נסיים את הטורניר. הוא בצד המקצועי ואני תומכת וסומכת עליו. אני יודעת שיש בו עוד המון יכולות. לאנשים תמיד יהיה מה להגיד, אי אפשר להשתיק את כולם. אם אתה מפורסם, תמיד יהיה מה לאנשים להגיד. אני סומכת עליו שהוא יסנן את רעשי הרקע ויחליט את ההחלטות הכי טובות בשבילו".
איך את עם זה שהוא הפך ל’מאמי לאומי’?
“אני מאוד גאה בו, אני מכירה את אופיר ויש לנו זוגיות ארוכת שנים. אני מכירה אותו מאז שהוא בן 20 ותמיד הוא היה בן אדם שאוהב אנשים, שמצליח להתחבר לכל אחד עם טונות של אינטליגנציה רגשית ואני שמחה שזה בא יחד עם גושפנקא מקצועית. לא רק המוטיבטור, אלא עם קבלות מקצועיות של מאמן".
משפחתו של אופיר חיים הגיעה לארגנטינה