הפספוס של ישראל מול רומניה הודגש ביום שבת עוד יותר בגלל הפיאסקו של שווייץ נגד קוסובו. פרימוז' גליחה, המאמן הסלובני של הקוסוברים שזוכר לטובה את תקופתו בהפועל בית שאן ושומר על קשרי ידידות מצוינים עם אלישע לוי, העיד שהוא חש אשם כי פגע בסיכויי ההעפלה של ישראל – ונבחרתו עשתה את המקסימום על מנת לסייע. היא כבשה שער שוויון מאוחר בבאזל והשווייצרים סיימו באופן מביך ביותר בתיקו חמישי ברציפות מול יריבות שאינן אנדורה.
לו הייתה החבורה של אלון חזן מנצחת את הרומנים, היה מספיק לה ניצחון באנדורה במחזור האחרון כדי להבטיח את העלייה ליורו 2024 ללא קשר לתוצאת המשחק המקביל בין רומניה לשווייץ. הפסד של השווייצרים היה משאיר אותם בחוץ – ולנוכח יכולתם הדלה וסף השבירה הנמוך זה בהחלט לא תסריט דמיוני.
מה אנחנו לומדים מכך? בעיקר כי אף נבחרת בבית זה לא הייתה ראויה באמת להעפיל לאליפות אירופה. לא ישראל, לא רומניה, לא קוסובו ואפילו לא שווייץ. בטורניר מוקדמות נורמלי שמוביל לאליפות נורמלית, יש יסוד סביר להניח כי כולן היו מודחות. אלא שהמצב לא ממש נורמלי. מאז הורחבה אליפות אירופה ל-24 נבחרות, המוקדמות הפכו לקרקס מוזר וצירופה של ליגת האומות לתהליך מעניק אפילו לנבחרות הכושלות מסלול אפשרי נוסף.
כך, גם אחרי שביזבזה את כל ההזדמנויות מול יריבות נוחות על הנייר, יש לישראל גלגל הצלה בדמות פלייאוף מיוחד בחודש מרץ. אם ירצה הגורל, נתמודד בו נגד איסלנד ואז בוסניה – שתי נבחרות במשבר עמוק אפילו בהשוואה אלינו. האם זה מבטיח עליה? ברור שלא, אבל הסיכויים טובים באופן אבסורדי בהשוואה לעבר, כאשר היו רק 16 נבחרות באליפות שפויה ומסודרת.
כל זה הופך חוסר יכולת להעפיל לאליפות אירופה למבישה עבור נבחרות עם סגל איכותי יחסית, קל וחומר אם עומדים לרשותם כוכבים ברמה העולמית. אז הנה לכם מקרה בולט – המעבר של ישראל לפלייאוף חיסל סופית את הצ'אנס של נורבגיה להיות ביורו 2024. הנבחרת של ארלינג הולאנד ומרטין אודגור התבזתה בבית נוח למדי והמפגש מול סקוטלנד בגלאזגו יהיה לפרוטוקול בלבד מבחינתה הערב.
הנורבגים משפשפים את העיניים ותוהים כיצד זה ייתכן? הולאנד, החלוץ המרכזי הטוב בתבל שלא מפסיק לקרוע רשתות במדי מנצ'סטר סיטי, כבש שישה שערים בקמפיין המוקדמות, אבל ארבע מהם היו בניצחונות קלילים על קפריסין שהיו מושגים גם בלעדיו. מעבר לכך, הוא עזר לסקנדינבים לנצח באוסלו את גאורגיה, אך זה הכל. פנדל ביתי מול סקוטלנד לא מנע הפסד דרמטי 2:1 בגלל ספיגת שני שערים בדקות הסיום ובאופן כללי היה זה משחק אישי חלש מאוד עבורו. ניתן לומר זאת גם בכל הקשור להפסד הביתי 1:0 לספרד.
את שני המשחקים בתחילת המוקדמות – בתבוסה 3:0 בספרד ותיקו 1:1 בגאורגיה, החמיץ הסקורר בשל פציעה. מובן שנורבגיה הייתה חייבת לעשות יותר בטביליסי גם בלעדיו, והאחריות של אודגור לכישלון גדולה לא פחות. בשורה התחתונה, נורבגיה לא העפילה לאף טורניר מאז יורו 2000, וזה נתון מחפיר, במיוחד בדור הנוכחי. מבחינת הסגל, זו נבחרת עדיפה על לפחות שליש מאלה שכן יהיו בגרמניה.
האוהדים הנורבגים יכולים לפחות להתנחם בכך שהשכנים עשו קמפיין מגוחך פי כמה. שבדיה שלא החמיצה העפלה לאליפות אירופה מאז יורו 2000 (הישג מרשים מאוד בפני עצמו), קטעה את הרצף המשובח הזה עם קריסה מוחלטת, אשר הגיעה לנקודת השפל הנמוכה ביותר בתבוסה 3:0 באזרבייג'ן ביום חמישי. יאנה אנדרסון, המאמן שהצעיד את השבדים לרבע גמר גביע העולם ב-2018 וזכה להערכה רבה מאוד לאורך השנים, לא ידע לעזוב בזמן אחרי שהשבדים פספסו העפלה למונדיאל האחרון.
השנתיים האחרונות היו קטסטרופליות בכל קנה מידה ותוצאות עלובות בליגת האומות אשתקד הובילו לכך שאין לשבדים אפילו מסלול חירום דרך הפלייאוף. עם שחקנים נהדרים בחוד בדמותם של אלכסנדר איסאק ודיאן קולוסבסקי, שבדיה אולי לא הייתה צפויה לגבור על בלגיה, אבל שני ההפסדים לאוסטריה היו מוחצים ומוצדקים – ונראה כי החוסן המנטלי שלהם דורש שיקום משמעותי מאוד. לשם כך, הם יזדקקו למאמן חדש והמועמד הפופולרי במסדרונות ההתאחדות הוא גרהאם פוטר, אשר התחיל את הקריירה באוסטרסונד השבדית הצנועה, ולכן דובר שבדית שוטפת ומכיר את המנטליות.
נבחרת נוספת שרשמה כישלון מפואר ביותר היא פולין. החבורה של רוברט לבנדובסקי הייתה בדרג הראשון בהגרלה ואז נמנעה מיריבות חזקות מכל הדרגים האחרים. גם הציניקנים הגדולים ביותר בפוזנאן לא האמינו שאפשר למעוד בבית עם צ'כיה, אלבניה, מולדובה ואיי פארו. זה היה בלתי נתפס עבור נבחרת שהשתתפה בארבע אליפויות אירופה האחרונות וגם שני המונדיאלים האחרונים. המאמן צ'סלאב מיכנביץ', שעלה לשמינית הגמר בגביע העולם עם כדורגל הגנתי וחסר השראה, הוחלף לקראת הקמפיין בפורטוגלי הוותיק פרננדו סנטוס – והציפיות היו גבוהות. בפועל, זו היתה התבזות שגובלת במדע בדיוני, כי שניים מתוך שלושת הניצחונות של הפולנים היו על איי פארו.
פולין הפסידה 3:2 למולדובה בקישינב מצמד של יון ניקולאסקו וההפסד באלבניה בספטמבר חרץ את גורלו של סנטוס שפוטר. מחליפו, מיכל פרובז', התחיל עם תיקו 1:1 מול מולדובה בוורשה, וגם שם מצא ניקולאסקו את הרשת. לפיכך, לקראת המחזור האחרון דווקא לנבחרת של המאמן סרגיי קלשצ'נקו עדיין יש סיכוי להעפיל באופן אוטומטי – לשם כך היא זקוקה לניצחון בצ'כיה. לעומת זאת, פולין כבר מחוץ למרוץ והפרשנים עדיין מתקשים לעכל את עוצמת ההתרסקות. לפחות עדיין יש להם, בניגוד לנורבגיה ושבדיה, מסלול אפשרי דרך פלייאוף ליגת האומות, אבל זה ממש לא יהיה קל גם שם.
אז כן, אנחנו רשאים לקנא בנבחרות הצנועות שלקחו את ההזדמנות שלהם והשיגו תוצאות מעבר לציפיות המוקדמות. אלבניה, עם המאמן הברזילאי סילביניו, עשתה קמפיין אדיר בכל קנה מידה. הונגריה, שלא התברכה בכוכבים נוצצים בדור הנוכחי, צפויה לסיים בפסגת הבית שלה ללא הפסד. סקוטלנד הדהימה אפילו את האוהדים המסורים ביותר עם ניצחונות על ספרד ונורבגיה בדרך להעפלה חלקה מאוד. סלובקיה הוגרלה לבית נוח במיוחד והשכילה לניצחון בלוקסמבורג במשחק הקריטי ביותר כדי לסיים לפניה ולעלות. כל הכבוד להם וחבל שישראל לא עמדה במשימה שנראתה אפשרית בהחלט.
אבל אל תתאכזבו יתר על המידה. ראשית, הכדורגל הוא לא בדיוק הנושא המרכזי שלנו כמדינה כרגע. ושנית, אוסקר גלוך עדיין יכול להיות ביורו, וסיכוייו טובים יותר בהשוואה ללבנדובסקי, בעוד הולאנד, אודגור, איסאק וקולוסבסקי יראו את יורו 2024 בטלוויזיה בוודאות. אז יכול להיות גרוע הרבה יותר.