השנתיים האחרונות לא היו פשוטות עבור יצחק שום. "שומי", אחד מאנשי המקצוע המעוטרים בכדורגל הישראלי, שברזומה שלו דאבל היסטורי עם פנאתינייקוס, העפלה לראשונה לליגת האלופות (עם מכבי חיפה), דאבל עם בית"ר ירושלים ועוד, ראה את הרגל, זו שהביאה אותו לפסגות עוד כשחקן בהיותו קפטן נבחרת ישראל, כמעט בוגדת בו.
אבל גם בגיל 74, שומי הוכיח שקשה לשבור אותו: לאחר תקופה לא פשוטה, בה כמעט ואיבד את רגלו, הוא נלחם. רגע לפני שמצבו מחמיר, הוא החל בהליך רפואי לא פשוט, בסיומו הוא אמנם עדיין מתקשה בהליכתו, אך כבר מתפקד באופן כמעט מלא וחזר לניהול השוטף של הקבוצה עימה הוא מזוהה יותר מהכל – הפועל כפ"ס.
אז נכון, הבן עידן עדיין בפרונט, אבל יצחק נשמע צלול מתמיד. וזה לא פשוט: מעבר למצבו הבריאותי, הוא סובל מלא מעט ביקורות מצד אוהדי קבוצתו, כשברקע, למרות ההעפלה לפלייאוף העליון, מרחפת תקופה לא פשוטה מקצועית עבור המועדון, כולל מתיחות עם המאמן עומר פרץ.
כעת, בראיון מיוחד ל-ONE אשר נערך בביתו בכפ"ס, יצחק שום פותח הכל: המצב הרפואי הסבוך אליו נקלע, הביקורות על הניהול בהפועל כפ"ס, הבעיה של הכדורגל הישראלי, התדמית שנוצרה לו של מפטר מאמנים, נבחרת ישראל ועתידה, ברק בכר והאם יחזור לאמן.
"עברתי תקופה לא פשוטה ואני עוד עובר תקופה לא פשוטה. לא הגיע לי דם לקרסול והיו לי פצעים שהגיעו עד לעצם. עברתי 50 פעמים טיפולים בתא לחץ וזה עזר לי מאוד. בסופו של דבר הצילו לי את הרגל"’ הוא פותח את דבריו.
יצחק, תחזיר אותי ליום שבו הכול החל.
"יום בהיר אחד נרדמה לי הרגל. הייתי בבית, התעצבנתי על איזשהו משהו בקבוצה (בעונה השלישית שלו בקבוצה) ואמרתי לעצמי שאני אצטרך לאמן את הקבוצה. בדיוק שאמרתי את המילים הללו, הרגשתי שהרגל שלי נרדמת. זה מזכיר לי שפעם אחת, אחד העיתונאים אמר לי: "מה יקרה כשלא ירצו אותך?". אמרתי לו שאקנה קבוצה ואמנה את עצמי למאמן. מאז התחילו בדיקות, הגענו למצב שכבר הפרופסורית הודיעה לי שהרגל שלי הולכת להיגמר טוטאלית".
"היה קטע שאמרו לי מפורשות: יצטרכו לקטוע לך את הרגל, הרגל שעשתה עבורי כ"כ הרבה. אמרתי לרופאה "את יודעת מה הרגל הזאת עשתה בחיים האלה? אבל אז בא רופא אחר והצליח להציל לי את הרגל. זו הייתה התמודדות לא קלה - חוויתי לא מעט אשפוזים בבתי החולים, 50 פעמים לנסוע לאסף הרופא ולעשות תאי לחץ, שזה הליך שלוקח כל פעם חצי יום לפחות. ברוך השם היום אין לי פצעים, אבל הרגל עוד רדומה".
כמה זמן לקח כל תהליך ההחלמה? היה איזשהו מתח סביב המצב שלך.
"שנתיים. בטח שהייתי מודע לדיבורים - היום אני הולך עם מקל ואז זה עוד היה חריף מאוד ולא רציתי שיראו אותי. אבל אח"כ אתה מבין שזו לא בושה. כשאתה בא למגרש ופתאום עיתונאים וצלמים רצים אליך, אז זה לא נעים, הרי הם לא באים לצלם אותי כשאני נראה יפה. הם באים לצלם אותי כשאני לא במצב הכי טוב וניסיתי להימנע מלראות אנשים באותו הזמן. בהמשך, התחלתי להבין שזו לא בושה אם יש לי משהו וצריך להמשיך לחיות. אני בן אדם שכל החיים רק עשה ועבדתי בחמש או שש עבודות ביום. גם כשהייתי קפטן נבחרת ישראל עבדתי ועבדתי וניסיתי להעביר את זה לילדים שלי".
"ופתאום, הדבר הזה חסר לי. יש לי ילדים נפלאים שעזרו לי והיו איתי בכל דבר ודבר. גם כשלקחתי את הפועל כפ"ס, התייעצתי עם המשפחה ושניים רצו שאקח את הקבוצה ושניים לא. אז למה לקחתי את הקבוצה? לא חשבתי שזה יהיה לכ"כ הרבה שנים. כפ"ס הייתה בשלב פירוק ואף אחד לא רצה לקחת אותה. ראש העירייה דאז, יהודה בן חמו, ביקש ממני לקחת את הקבוצה וכמעט כל בן אדם שראה אותי אמר לי שרק אני מסוגל להציל את המועדון. אמרתי לעצמי שכ"כ הרבה קיבלתי מהמועדון הזה, אז אולי אחזיר לו. שיכול להיות שזה ייקח שנה או שנתיים, אבל עד אז יבוא עשיר ממני".
ומאז אף אחד לא לקח את הקבוצה.
"אמרתי לעצמי שתוך שלוש שנים אני רוצה להיות בליגת העל ופתאום העפלנו תוך שנתיים. כשקיבלתי את הקבוצה, היה שחקן אחד שרשום בה והיה צריך להקים הכול מחדש. שלמה (שרף) היה איתי בהתחלה ובקטע הזה, עשינו הרבה דברים טובים אבל גם שגיאות כמו כל בן אדם אחר. הפועל כפ"ס כיום היא קבוצה שלא חייבת אף שקל, שלפעמים משחקת בליגת העל ולפעמים בלאומית. הצלחנו להגיע ל-1600 ילדים שמשחקים אצלנו, משהו שאין כמעט באף קבוצה במדינת ישראל".
"3000 הורים שנתנו בנו אמון. אנחנו מנסים לתת מה שאנחנו לא קיבלנו כשהיינו צעירים: אני התאמנתי פעמיים בשבוע ואני נותן אימון בכל יום לילדים. אנחנו מביאים לפעמים מורים לאנגלית ולחשבון, במטרה שאותם שחקנים יהיו גם בני אדם. זה לא קל לתפקד ולהחזיק כמות כזאת של ילדים שאתה מחויב להם. בשבילנו זו לא רק הקבוצה הבוגרת: היא אמנם הראי, אבל אני כל שבת רואה משחק אחד לפחות של הנוער. אני גם בעל הקבוצה היחיד בארץ שצופה בכל אימון של הקבוצה הבוגרת".
אתה לא מתחרט שלקחת את הקבוצה? הרי אתה סובל ממלא ביקורות.
"הבנתי ממזמן שבמדינת ישראל לא מעריכים כלום. מי שמעריך אלו האנשים מהרחוב - אפילו היום בבוקר היה פה עובד של העירייה עם האוטו של המים שמנקה את הכביש שאמר לי: "שומי אנחנו מתים עליך". מהאנשים מהרחוב אתה מקבל תודה מפה ועד הודעה חדשה".
אבל לא כולם הם אותם אנשים מהרחוב.
"אני אגיד לך משהו נוסף וקצת אחר: יש כאלה, שאני לא יודע מאיזו סיבה, פוגעים לא רק בי אלא גם בכדורגל הישראלי. כי עובדה שאף אחד מהתקופה שלי לא עובד בכדורגל הישראלי. אם אתה לוקח שחקנים שהיו גדולים בזמני והגיעו והצליחו בכל מקום שבו הם היום, כולנו נתנו משהו לכדורגל הישראלי ואיפה הם נמצאים היום? אחד כמו גיורא שפיגל שהוא גאון ולא מצא את עצמו בכדורגל הישראלי כי לא רצו אותו. כל אלה שהיו במכסיקו 70, לא השתמשו בהם אף פעם ותמיד עקפו אותם. לא יכול להיות שגיורא, מוטל'ה, צביקה רוזן, שייע, אני ועוד לא נוצלנו ע"י ההתאחדות".
"אני הייתי שמונה שנים בנבחרת הצעירה ועוד שנתיים עם נילסן וגם עם שלמה. אבל בפועל? אף אחד מאיתנו לא הגיע לאמן את נבחרת ישראל. לי אלוהים נתן לאמן קבוצות שהן כמו נבחרת ישראל מחוזקת בשחקנים זרים. הגעתי לאמן בארבע ארצות ובכל מקום שבאתי הצלחתי. מה שלא עשיתי בתור שחקן, אלוהים הביא אותי לעשות כמאמן. אבל גם לגביי, לא היו כאלה שחשבו שאגיע רחוק. אף פעם לא היו לי גדודים של כתבים אחריי, יחסי הציבור שלי לא היו מי יודע מה".
אתה מצטער על יחסי הציבור שלך?
"לא. כי הייתי איש עבודה, עבדתי בחמש עבודות, היו לי עסקים ותמיד שמתי את עצמי במקום שאף בעל קבוצה לא יוכל להגיד לי לעשות את מה שהוא רוצה ואם לא, לא יהיה לי ממה לחיות. וזו אחת הבעיות הכי גדולות של המאמנים הישראלים כיום: כלכלית הם לא מסודרים והם צריכים רק לרדוף אחרי הכסף. כשאתה רודף כל הזמן, אתה לא יכול להביע את האישיות שלך. המאמנים שאימנו אותי הם הרבה הרבה יותר טובים מאלה שמאמנים היום".
בוא נחזור להפועל כפ"ס. שוב אשאל: למה אתה צריך את זה?
"אני לא הייתי צריך את זה גם כשחתמתי והעברתי את הבעלות אליי. למה לא לתת את הכסף למשפחה שלי במקום? ברוך השם גם לנכדים שלי ולילדים יישאר מספיק. יש את האמחה שכיף לי להיפגש ולהיות איתם, אבל תמיד יש אוהדים שחושבים שהם יודעים לעשות יותר ממני. אין לי בעיה עם אף אוהד, אבל זה שלא מעריכים? יש ימים שהם צועקים וגורמים לי לפחות חשק. אבל גם ליענקל'ה שחר הגדול צעקו כך וכך. אני אומר לך: אותם אנשים יכולים לבוא אליי ולהגיש לי איזושהי הצעה לרכישת הקבוצה. בפועל? אף פעם לא הייתה אף הצעה וכשמישהו צלצל אליי אני תמיד הלכתי אליו הביתה. היו שני אנשים שנפגשתי איתם בבית שלהם והם רצו שאשלם להם כדי לקחת את הקבוצה".
"אני בהפועל כפ"ס לא הייתי עוד דמות: הייתי דומה למה שהיה מוטל'ה במכבי נתניה, היחידי שאח"כ היה בערך מה שאני הייתי בכפ"ס, הוא אבי נמני במכבי ת"א. אני קבעתי פה הכול בעבר, המזל שלי שהיה לי יו"ר בשם יאיר לויטה שהיה משכמו ומעלה ותמיד דרש. ברגע שדורשים, גם אם אתה לא רוצה לתת, אתה נותן. היום אף אחד לא דורש כלום: אין לי את האנשים כמו קשטן, שלמה, שניאור, שרף, שוויצר וסטלמך. כל אלה אימנו אותי ודבר אחד למדתי מהם: לדרוש. ברגע שתדרוש משחקן כדורגל, הוא ייתן. אני הגעתי מהעיר הזאת להיות בנבחרת ישראל ועשיתי שם 78 משחקים, שהיום זה שווה ערך ל-200".
אז אחרי כל מה שעשית, אתה לא מפחד שמה שיזכרו זה את הניהול?
"מה אני עושה פחות טוב כמנהל? אני דואג ששחקן לרגע לא יחשוש שלא תיכנס לו משכורת והוא מקבל אותה בתשיעי לחודש. הוא מתאמן על המגרש הכי טוב שיש, מקבל את התנאים הכי טובים שיש, אז על איזה ניהול מדובר? כשאתה מגיע לבחירת שחקנים, ברוב המקרים המאמן קובע. אני שש שנים כבעלים ולא אמרתי אף פעם למאמן את מי להרכיב. לפעמים ישבנו וראינו זרים והבעתי את דעתי אבל לא מעבר".
"אני אסביר לך איך זה הולך - אנחנו נפגשים עם המאמנים והם אומרים לי ‘אתה לא יודע כמה אני יכול ללמוד ממך, אין אחד במדינת ישראל שעבר את מה שעברת’. דקה אחרי שהוא חותם הוא כבר לא צריך אותי ולא שואל אותי. 90% מהמאמנים אמרו לי שהם רוצים להצליח בדרך שלהם. אוקיי, אבל לא הצלחתם באף מקום, אז לפחות תשמעו את הדרך בה אני הצלחתי. אז מה אתה רוצה לעשות? להראות לי שאתה יותר חזק ממני? אני יודע דבר אחד: כשאני בפנאתינייקוס לא שמעתי לבוס שלי, זה עלה לי ביוקר. בפועל, אני לא שלחתי אף פעם הביתה מאמן כי הוא לא עשה את מה שאמרתי לו. אבל אם אני שואל מאמן למה הוא לא עושה משהו קטן ממה שביקשתי ממנו כבעלים והוא עונה לי שהוא עקשן, אז על חשבוני הוא יהיה עקשן?".
אתה יודע מה אומרים: היית חזק, אז תן גם למאמן שלך להיות…
"אבל אני הגעתי ממשהו למשהו. אני באתי והייתי קפטן נבחרת, עברתי את כל המאמנים הכי טובים ומעבר לזה: כשיעקב שחר ראה איך אני עובד, הוא לא אמר משהו אף פעם. אבל אם הוא כן אמר משהו? לקחתי את זה בחשבון. אני הבאתי מאמנים צעירים שחלקם אף פעם לא אימנו בקבוצת בוגרים. הם אמרו לי בהתחלה שיש להם פריבילגיה: שהם גם לומדים ממני וגם מקבלים כסף".
"אבל אם אתם רוצים ללמוד, אם אני בתור בעל בית אומר שפעם בשבוע, אני בסה"כ רוצה שיהיה אימון על מגרש שלם, אז אני לא יכול להגיד משהו כזה עם כל מה שעברתי בחיים? הרי האוהדים האמיתיים של כפ"ס אומרים לי איך יכול להיות שאתה לא קובע כלום? אתה עם מה שעברת לא קובע? אני עונה להם שאני לא קובע למאמן כלום אלא יכול רק לייעץ לו".
"הרי מה הבעיה עבורם להקשיב? אם זה לא יילך יבואו אליי. אם יבוא אליך העורך של האתר שלך ויבקש ממך שתעשה כך וכך אתה תגיד לו שאתה מתעלם מזה, אז אחרי יומיים לא תהיה שם. לי זה עלה הרבה כסף כשלא הקשבתי לבעלי הבית שלי. פה אני לא עושה שום דבר: אני משלם להם עד הרגע האחרון. שקל לא נשארתי חייב לאף מאמן ואפילו מאמן שהלך בהמשך העונה לקבוצה אחרת, קיבל ממני את כל מה שמגיע לו".
אבל למה יצאה לך תדמית של מפטר סדרתי?
"תבין, אני לא חי מקטע של לסיים עונה או לא. ברגע שאת המאמן לא מעניינים הרצונות של הקבוצה אז מה קורה? קח דוגמה: מאמן בעיניי לא יכול לפטר את הצוות שלו. הרי יש צוות אימון מתחילת העונה, פתאום בא מאמן ואומר שמאמן הכושר לא טוב לו. מה אני אמור לעשות? יבוא מאמן כושר חדש ומי ישלם לו עוד משכורת? אני! למה אני ולא המאמן? הרי הוא זה שבחר אותו. זה שבאמצע העונה הוא רב איתו? בבקשה: תביא מאמן כושר אחר ותשלם לו".
"על כל הטעויות בהפועל כפ"ס, היחידי שמשלם זה אני. קח עוד דוגמה: אני מבקש מהמאמן לבוא לדבר איתי או נהפוך הוא. הוא נכנס וסוגר את הדלת, אז אני שואל למה: אתה מפחד שמישהו יראה את זה? מה הבעיה להגיד שיש פה בעלים שעבר משהו בכדורגל וזו לא בושה לקבל ממנו עצה. פה המאמנים הצעירים מפחדים מכל דבר ואני לא יודע למה".
אז שוב: למה נדבקה לך הסטיגמה הזאת?
"אני מפטר ומכבי ת"א מפטרת. אתן לך דוגמה נוספת – פיטרתי את אחד המאמנים הבכירים פה. הוא הביא חמישה שחקנים זרים בינואר וכמה ישראלים וכל העלות הייתה מיליון שקל בנוסף אליו. ומה קרה? אתה יודע מה. אז מה אני אמור לעשות? יצא לי מהכיס מיליון שקל, שאין לי ואני לא כמו הבעלים העשירים. אני משקיע מיליון שקל אז אתה חושב שזה טוב לי להחליף מאמן? אבל מנגד, כשלא תחליף יגידו שלא עשית שינוי".
"ארחיב פה בארץ, אין כמעט קבוצות שמחות. ובכל מקום שהייתי, דאגתי שיהיו לי שחקנים שעושים את הקבוצה שמחה. אחד השחקנים הכי גדולים שאימנתי הוא ג'ובאני רוסו. הוא עשה את הקבוצה שמחה והייתה חוויה לראות אותו באימון ובמשחק. האיש הזה, עושה לידו שחקנים שמחים ואתה בא לפעמים לאימון ואומר לעצמך: "מה ראית?".
"אז נכון, אתה נכנס לגוגל ורואה אימונים של פפ גווארדיולה ואז חושבים שזה מתאים לכפ"ס או לקבוצות אחרות. אז אחדש לך אין לנו שחקנים כמו שם והאימונים שם שונים והם גם עושים שם יותר משחקים בשנה. הרי כשבאתי למכבי חיפה: שיניתי את קצב האימונים ואמרתי לשחקנים שאם הם רוצים להיות כמו באירופה, נתאמן כך. זה יכול להיות אימון של שעה, אבל בקצב של משחק. עובדה שלא היינו בצ'מפיונס ליג כקישוט. להבקיע מול הקבוצות ששיחקנו 12 שערים? השחקנים כ"כ התלהבו מהאימונים ורצו".
שומי מוסיף: "הרי הכיף הכי גדול הוא לאמן כשאתה בצ'מפיונס ליג כי אתה לא צריך להגיד לשחקן שיש לו משחק חשוב. בליגה הם ירצו להוכיח כי הם ירצו לשחק בצ'מפיונס. אני לא חיפשתי עייפים, לא אמרתי שהקבוצה שלי עייפה ולא עשיתי רוטציות. הרי כשמוציאים את מסי בדקה ה-87 הוא רוצה להרוג את המאמן. מי המציא את המילה רוטציה? המציאו מילה וחיים איתה ואנחנו עייפים וכו'. אני באתי עכשיו לכפ"ס, ראיתי שכל מאמן רוצה להראות מה שהוא לא יודע או שהוא רוצה להראות שלו לא אומרים כלום. לכן לא אמרתי אף פעם את מי להרכיב".
איך אתה רואה את העונה שלכם בכפ"ס תחת עומר פרץ? הוא נותן לך כבוד?
"זו עונה שהתחילה מצוין. כבוד? אני לא מחפש כבוד מאף אחד. אני לא צריך את הכבוד, הכבוד שלי מגיע כשאני יוצא לרחוב ואם אני רוצה לזכות אפילו ליותר כבוד, אני נוסע שעתיים מפה לאתונה ואתה לא יכול להבין מה הולך שם כשאני מגיע לשדה התעופה".
"בחזרה לנושא המקצועי - התחלנו טוב ושיחקנו כדורגל של החזקת כדור עד שלמדו אותנו. למדו שההגנה שלנו די איטית, אח"כ נפצעו שחקנים כאלה ואחרים ופתאום לחצו אותנו בכל מקום והצליחו. באנו ל-11 משחקים שכמעט הפסדנו את כולם ומה אני אמור לעשות? אני בא ואומר שבד"כ כשהחלפתי מאמנים, לא החלפתי אותם בהכרח אחרי הפסד. כי אם אני לא מרוצה מהמאמן, אז גם ניצחון לא ישנה לי. בסופו של דבר זה לא משנה ה-11 משחקים הראשונים בעונה כי אני זוכר מה היה עם דגו ואיך סיימנו את העונה במבחנים על ירידה לליגה א'".
"אני אומר למאמנים שהאימונים לא מספיק חזקים ושנגיע לינואר נהיה בבעיה. הרי במחזור העשירי אתה צריך להגיע לפיק עד המחזור העשרים. אתה רואה העונה שבתקופת הפיק אתה לא מנצח אז זו בעיה ואמרתי את זה למי שצריך. איך עידן תמיד אומר לי: "איך אתה יודע מה יקרה?". אז אני יודע מה יקרה אבל אני לא יכול לעשות כלום כי יגידו עוד הפעם שאני מפטר או עושה דברים".
אבל איך אתה מגדיר את העונה? הסגל שלכם נראה כביכול פחות טוב מהשנים הקודמות.
"הסגל הזה התחיל בצורה צנועה אבל עבר את השנה שעברה מבחינת הכסף, הבאתי הרבה שחקנים בינואר. אתה יודע מה ההבדל? כל קבוצות הלאומית פחות טובות בסגלן מהעונה שעברה ואנחנו לא. עם הסגל הזה שיש לי, לדעתי יכולנו לרוץ חזק בצמרת. לא ביקשתי מהמאמן שום דבר אלא להיות בפלייאוף העליון ואהיה מרוצה אבל שאני רואה מי משחק נגדי?".
"כשאני מפסיד נקודות נגד אשדוד, נגד רמה"ש בבית ובכלל מפסיד שבעה הפסדים בבית שזה המבצר שלנו לאורך השנים, אז מה אני אמור להגיד? אני אמור לשמוח שאני בפלייאוף העליון? זו הקלה ותו לא. אני חושב שעם הקאדר הזה, הייתי צריך להתמודד על העלייה. כשהייתי בבית"ר או בחיפה אמרתי שלא משנה מתי, אנחנו צריכים להתמודד על האליפות. לא לזכות אבל להתמודד".
אז מה תקרת הזכוכית של הפועל כפ"ס היום?
"הפועל כפ"ס הוא מועדון מפואר עם קבוצה לא מספיק טובה כרגע. יש שתי ברירות לפתרון או עין מקצועית שלנו שרואה קצת יותר טוב מבעלי הבית האחרים או כסף. אבל אני לא יכול להשקיע מה שמשקיעות קבוצות אחרות. יבוא מישהו? בבקשה".
אתה רוצה למכור?
"אתן לך דוגמה - יש לי בית יפה והוא לא למכירה. אבל אם מחר יבוא מישהו ויציע לי כך וכך הוא יהיה למכירה. הפועל כפ"ס לא למכירה, אני לא מחפש למכור אותה אבל אני רוצה לראות שיבוא מישהו ויציע לי משהו ושלא יסתפק בדיבורים. שש שנים לא קיבלתי שום הצעה משום מקום אז מה הדיבורים הללו? לתת בחינם? מה עוד שאני מושקע פה?".
אני רוצה לתת לך דוגמאות לדברים שנאמרו עליך: כשאתה לא שם שקל בקבוצה, לוקח לביתך דיבידנדים ממחלקת הנוער.
"בוא תסביר לי איך לוקחים? יש בן אדם אחד שמרוויח מהפועל כפ"ס וזה עידן שום. הוא המנכ"ל, אחראי גם על הקבוצה הבוגרת וגם על מחלקת הנוער. אני מוסר דו"ח לחמישה מקומות: הבקרה התקציבית, המנהלת, ההתאחדות לכדורגל, עיריית כפ"ס ורשם העמותות. הדו"ח מפורסם גם ככה אבל אם העירייה מקבלת דו"ח, מצידי שיפרסמו אותו לאוהדים. בחוזה שרכשתי את המועדון רשום שאני צריך לנהל את הפועל כפ"ס, לדאוג למחלקת הנוער ולדאוג שהקבוצה לא תהיה חייבת כסף לאף אחד . לא כתוב בשום מקום שאני חייב להשקיע, אבל אני כן משקיע".
אז למה לא אוהבים את משפחת שום?
"אתה רוצה שיאהבו אותך? תיכשל. מה אני יכול לעשות לקנאים? שימשיכו לקנא. הרי כשהגעתי לנבחרת ישראל, אמרו שאני בפרוטקציה. אח"כ נהייתי קפטן בנבחרת ואמרו שאני לא מספיק טוב. אח"כ אמרו שאני זקן מדי ועדיין המאמנים זימנו אותי והייתי היועץ מספר אחד שלהם. אז למי אני צריך לתת דין וחשבון?".
למה זה טוב לך שטום (הנכד) צריך להיות בהפועל כפ"ס? הרי הוא כבר עזב לשנה... זה לא נזק עבורו?
"למה לא? הוא עזב לשנה כי הוא עבר ניתוח ולא רציתי להחזיר אותו פצוע ועובדה שגם אחיו גיא עבר ניתוח. אני משלם ואני מחזיק 30 שחקנים שלכל אחד מהשחקנים הללו יש סבא והם הנכדים. הבן של ג'קי בן זקן משחק וזה בסדר גמור אז מה הבעיה? למה מותר להיות בן או בת של זמר, בן או בת של רופא, של עורך דין או פוליטיקאי. למה אסור להיות בן או נכד של שחקן כדורגל? ההפך! בקבוצת כדורגל, הוא אחד מעשרים ומשהו שחקנים אז מה אתם מאשימים אותו? בכל המשחקים שהוא שיחק העונה הוא שיחק טוב ובכל זאת, בהמשך לא הרכיבו אותו. באתי אי פעם לעומר ואמרתי לו למה הוא לא מרכיב אותו? בחיים לא".
בראייה לאחור: יש מאמן שטעית איתו?
"יכול להיות שעם כולם טעיתי, אבל אז הייתי צריך להציל את הפועל כפ"ס. אופיר חיים הוא מאמן פנטסטי והייתה לו סיבה אישית שבגינה הוא לא יכול היה לתת את כל כולו להפועל כפ"ס. מאז פניתי אליו שלוש פעמים ברציפות לחזור אבל הוא לא רצה. אחד כמוהו הלוואי והיה אצלי: הוא היה גם בן אדם ולא רק מאמן. הוא לא חיפש את הכבוד וכו'. גם ארז בנודיס היה מאמן טוב, אבל הגעתי לחודש ינואר, שכבתי בבית החולים וראיתי על הפנים שלו שאני עושה לו טובה שאני מפטר אותו".
נבחרת ישראל פותחת קמפיין בשבת. יש באמת התקדמות בכדורגל הישראלי?
"הכדורגל הישראלי לא עובר שיפור ברמת התוצאות, אלא פשוט יש מספר צעירים שכיף לראות אותם: גלוך, עבדה וסולומון. אני מקווה שייצא משהו מהם לאורך זמן, כי בכדורגל זו לא רק יכולת. ההצלחה וההעפלה לאליפות אירופה? זה היה גם עם גיא לוזון. הבעיה היא הבוגרים: כשאנחנו מקבלים הגרלה אנחנו מתחילים למצוא סיבות למה לא נצליח. למה כולן יותר טובות מאיתנו, כי אנחנו לא מאמינים בעצמנו".
"לא שמעתי אף פעם מאמן שבא ואמר שאנחנו השנה עולים וזה לא משנה נגד מי אנחנו משחקים. באתי פעם למקום מסוים בחו"ל ובעל הבית רצה לתת לי פרמייה על המקום השני. אמרתי לו שאני לא רוצה פרמייה על המקום השני, אלא גם על הראשון. הוא אמר לי שהוא לא לקח שמונה שנים מקום ראשון, אבל אמרתי לו שאני רוצה להעביר מסר".
שומי מחדד: "כבר בשנת 1970, שפר היה אומר לנו שיש לנו שני רגליים ושני ידיים כמו להם, אז למה שנהיה פחות טובים? נילסן עליו השלום כל הזמן היה אומר לי: "למה אתם לא מאמינים בעצמכם? יש לכם את הצבא הכי טוב, הטייסים הכי טובים ובכדורגל אתם רק מחפשים איך לא להפסיד ולא איך לנצח". באתי למכבי חיפה לליגת האלופות ולא עניינו אותי הקבוצות היריבות. המאמנים כל הזמן אומרים שהם לא הפסידו ולא פיטרו אותם אבל אני מזכיר לך שניצחון אחד זה כמו לעשות שלוש תוצאות תיקו".
איך אתה רואה את הסיכויים בקמפיין?
"גם אם היינו מגרילים את ספרד, הייתי אומר לך שיש סיכוי. אנחנו תפסנו בזמנו את ספרד ביום הכי גרוע שלה ואנחנו היינו ביום הכי טוב שלנו ועשינו תיקו. אני אופטימי כי קודם כל אני שמח שחזן ובניון בנבחרת וכל הכבוד שנתנו להם את המפתחות. אני שמח על כל מה שהם עושים".
דעתך על פרשת ערן זהבי?
"אני לא מתערב בזה. בוא נאמר שבזמננו, לא היה קטע שמישהו מבקש לישון לבד כי רצינו תמיד להיות ביחד. אני הייתי פעם עם עוד שלושה שחקנים בחדר: מוטל'ה, גיורא, חיים לוין ואני. כל אחד יכול להגיד את מה שהוא רוצה, אני לא נגד זהבי ולא מתערב, אבל אומר עוד פעם: בשנת 1970 רצינו להיות כמה שיותר ביחד וזה הכול. אני פליט מרוסיה ואבא שלי שכנע אותי בגיל 10 לעלות ארצה. שאלתי אותו אם יש כדורגל בארץ ובסוף עליתי לארץ ונהייתי קפטן. הוא היה עם דמעות בעיניים כי בשבילי להיות בנבחרת ישראל זה היה הכול מהכול, עולם ומלואו. אין כזה דבר שפספסתי איזשהו משחק בגלל פציעה".
אז מה זה אומר? על זהבי?
"לא, אני לא מזכיר את זהבי. צביקה רוזן וכל החבורה הזאת שיחקה גם כשהייתה פצועה".
יש את תופעת זילות הנבחרת? הרבה פרשו או לא מגיעים.
”למה חזן ויוסי טובים? כי רק שחקני כדורגל שהיו שם יכולים ויודעים איך להבחין בהבדל. כשאני שומע שמדברים על חדר ההלבשה, יש מאמנים שמאמנים היום ומעולם לא היו שחקני כדורגל. אז מאיפה הם יודעים מה קורה בחדר ההלבשה? אני יודע דבר אחד: כשאתה מנצח, חדר ההלבשה שמח וכשאתה מפסיד הוא עצוב".
"הרי בכדורגל לא כל הקבוצה רוצה שתנצח. יש 11 שחקנים שרוצים שתנצח. יש עוד שניים או שלושה שהם מחליפים וירצו שתנצח, אבל כל היתר רוצים שתפסיד אחרת איך הם יכנסו להרכב? אז מה מבלבלים את המוח על כך שכל הקבוצה מתחבקת. בגלל זה אני אומר: יוסי וחזן היו שם והם התאמנו אצל גדולי המאמנים ויש להם ממי ללמוד. ממי היום שחקן בליגת העל או בליגה הלאומית אמור ללמוד? כשהוזמנו לנבחרת, היינו נפגשים בשפיים. היו מזמינים אותנו בעשר בבוקר וב-8:30 כבר היינו שם ושוברים את החלונות של המלון במשחקים שלנו".
איך באמת אתה רואה את מצב המאמנים פה?
"גרוע מאוד. קודם כל מאמן כדורגל צריך להיות סמכותי ואם הוא לא דמות אז זו בעיה. כשהייתי עומד מול סטלמך הייתי רועד כי נסעתי לראות אותו בעבר משחק ובהמשך הייתי נוסע לראות אותו במלון בהרצליה פיתוח. אח"כ כשהוא בא לאמן אותי הייתי רועד מהתרגשות. היו אנשים שהיה כיף ללמוד מהם".
והיום?
”ממי אתה לומד?".
אחד מאלו שלומדים מהם הוא ברק בכר שבדרך להיות אחד המאמנים הגדולים.
"בסופו של דבר הוא ימדד לא אם הוא לקח אליפות במדינת ישראל, כי באירופה זה לא מעניין אף אחד. הוא ימדד מה הוא יעשה עם הקבוצות שלו בליגת האלופות. אני לא הייתי מועמד לכלום עד שיום אחד קיבלתי את ההצעה מפנאתינייקוס. ראיתי שכתבו שהוא מועמד בין כמה מועמדים. כשאני קיבלתי את ההצעה, רוסו בא אליי ואמר לי שמבקשים את המספר שלי ביוון. שאלתי אותו אם יגאל שילון בחוץ ואיימתי שאזרוק אותו מכל המדרגות. מי בכלל חשב שהמועדון הגדול הזה (פנאתינייקוס) עם עשרה מיליון אוהדים יפנה אליי? על זה שניצחתי את אולמפיאקוס?".
"ברק בעונה הכי טוב שיש מבחינתו ובכל רגע שאתה מקבל הצעה מקבוצה ברמה גבוהה, לדוגמה אנדרלכט, אתה חייב לצאת ולו בגלל דבר אחד: יכול להיות שלא תקבל אף פעם הצעה. חוץ מעונה או שתי עונות, הוא תמיד הצליח והוא ימדד אם הוא יילך לחו"ל ויצליח. שם, בבוקר אחד אומרים לך תודה רבה, היה נעים מאוד ושולחים אותך. יש לי הרגשה שהאופי שלו יכול להתאים לבעלי הבית באירופה. אני לא מכיר אותו מספיק טוב אבל נראה לי שהוא יסתדר".
איך קמפיין ליגת האלופות שלהם העונה? היו שהשוו אותו לשלכם.
"הם לקחו שלוש נקודות בסופו של דבר והפסידו חמישה משחקים מתוך שישה. אני לא מודד כי הקבוצה שלנו הרבה יותר טובה".
לא תחזור לעבוד בכדורגל?
"אם אחזור, זה יהיה בכפ"ס. המקום היחידי שרצה להחזיר אותי ולא יכולתי באותו הזמן בגלל שהייתי בביה"ח היה ביוון. פנו אליי שתי קבוצות, אחת מהן הייתה א.א.ק אתונה שהיום היא מהקבוצות הטובות במדינה. אני לא בגיל שאני מחפש לאמן ואם הייתי רוצה זו הייתה בעיה קטנה עבורי".
איך היחסים עם שלמה שרף חברך הטוב? לא היית במשחק החגיגי לכבודו לרגל גיל 80.
"הייתי באתונה כי אשתי חגגה יום הולדת ולא אמרו לי בכלל על המשחק של שלמה. כשאמרו לי, כבר היינו סגורים 12 אנשים עם כרטיסי טיסה. הקשר שלנו אף פעם לא יישכח: יש ימים יותר טובים ויש פחות טובים, אבל שלמה נשאר החבר הכי טוב שלי".
אם אתה היית שר הספורט, מה היית עושה?
"בסופו של דבר, אתה צריך מאמנים יותר טובים. מאמנים שיודעים מה הם דורשים מהשחקן ולא באים להעביר את הזמן. מאמן בוגרים חייב לראות את קבוצת הנוער ולא יכול לקרות מצב שמאמן בוגרים לא הולך לראות את קבוצת הנוער. מאמן טוב יודע לדאוג שיהיה לו שחקן טוב גם בהמשך והוא לא בא להעביר את הזמן. אחת הבעיות הגדולות היא שאנחנו לא מסוגלים לשלם למאמנים את מה שצריך לשלם להם כי מגיע להם הרבה יותר".
"אתה גם חייב גם מקום ליותר ילדים, יותר מתקנים. רוב הילדים היום מתאמנים על חצאי מגרשים, רבעי מגרשים, מקומות קטנים ושלוש קבוצות ביחד שמתאמנות. לי יש היום רשימת המתנה של 100-200 ילדים שהייתי יכול לאמן אותם אצלי בקבוצה אבל אין לי איפה. מבחינה מנטלי הדבר הכי חשוב הוא להאמין בעצמך. אם אתה לא מאמין בעצמך אז חבל על הזמן, אסור לפחד".
אי אפשר בלי המצב במדינה. מה דעתך?
”כל הזמן חלמנו שנהיה מעורבים, שנחיה במשפחות מעורבות. הגענו למצב שיש פה משפחות מעורבות, כמו לדוגמה הבן שלי עידן שנשוי לאישה מזרחית והכול כבר יפה והגענו למשהו שלא היה פה. כי כשאני הגעתי הייתה גזענות, היה מפא"י, פנקס אדום ועוד. אז עד שסוף כל סוף הגענו לחיבור כזה, אז פתאום יש פילוג שאתה לא יכול בכלל להבין אותו. בסופו של דבר, קשה להיות אחים כשבין האחים מתחיל להיות בלגן. יש לי פחד מעתיד המדינה, כי לך תדע מה יהיה פה".