עמית לוינטל, שווייץ
|
במבט ראשון, ברן העיר הכי רחוקה שאפשר לדמיין מחיפה. הנופים והאדריכלות שונים בתכלית: ברן שטוחה בעוד חיפה מתפרשת על מורדות הכרמל, בלב ברן זורם נהר, בעוד לחיפה יש חוף ים ונמל, ברחובות ברן שקט מאוד ובקושי מסתובבים אנשים אפילו במרכז העיר וקצב החיים איטי, זאת בניגוד לחיים הסוערים שאליה אנחנו מורגלים בארץ ובטח בעיר התחתית של חיפה, ובברן מזג אוויר קריר, אפרורי וכל הזמן בין טפטוף לגשם. בעצם, פתאום גם בחיפה ירד אתמול סוג של גשם לא ברור.
ואולי הגשם המוזר הזה בחיפה מרמז שלמרות הנטייה להבחין בשונה, יש גם נקודות דמיון בעידן הגלובלי, למשל: האצטדיון הנפלא בברן מכיל כמות כמעט זהה של מושבים (כ-31 אלף מקומות) לאצטדיון סמי עופר וגם הוא ביתי מאוד עם קהל חם שיושב ממש על המגרש. גם המחירים בשני המקומות מהגבוהים בעולם, אבל אם נתעסק במה שבאמת חשוב ומשמעותי - ההתנהלות המסודרת והרצינית של מועדון כמו מכבי חיפה היא זו שמקרבת אותה לאירופה הקלאסית.
הרבה גורמים קרובים למועדון וגם בתוכו יצאו מהארץ באווירה פסימית משהו לקראת משחק הגומלין הערב (שלישי, 22:00) מול יאנג בויז בפלייאוף ליגת האלופות, אבל אתמול, יום לפני המשחק, משהו קרה – התחושה התחלפה לה באמונה שעושים את זה, וששוב נראה תצוגה של אופי והתעלות הירואית של אלופת המדינה במשחק קשה ובתנאים לא נוחים בכלל.
כולם מדברים על הדשא הסינטטי של האצטדיון בברן וכמה לא נוח הוא עלול להיות למכבי חיפה שלא רגילה לשחק עליו, אבל דווקא מאמן הכושר, דרור שמשון, ניסה להרגיע אתמול ואמר: "ידענו מראש למה אנחנו באים". וצריך גם לזכור שזו פעם ראשונה העונה שמשחק הגומלין נערך בחוץ בניגוד לסיבובים הקודמים, ובמזג אוויר קריר ואירופי מול יריבה פיזית שבאה לטרוף וללחוץ משריקת הפתיחה. כולם מסכימים עם הקלישאה הידועה ש"חייבים לעבור את 20 הדקות הראשונה בשלום", ואם ככל שיעברו הדקות המארחת תתקשה, היא תתחיל להרגיש את הלחץ מהיציעים ועלולה לטעות, להישבר ולקרוס.