כשראשי מכבי תל אביב שמעו על הפסדי הקבוצות המדורגות בסיבוב המוקדמות השלישי של הליגה האירופית, הם ודאי חיככו ידיהם בהנאה. הצהובים, שהיו בדיוק על הגבול בין המדורגות לאלו שלא, ניצלו מהגרלה קשה בהרבה. הם יכלו לקבל אריות כמילאן, זניט, או אייאקס, אבל קיבלו אופציות נוחות יחסית.
ולמרות זאת, על אף שנמנעו ממפגש מול רוזנבורג האימפריה הנורבגית, השם אלטאך, על אף שאולי לא מצלצל מוכר לחובבי הכדורגל בישראל, הוא לא השם הקל ביותר שיכול היה להגיע לאצטדיון בנתניה.
העיירה הקטנה אלטאך, שממוקמת במערב אוסטריה ממש על הגבול עם שווייץ, מונה כ-7,000 בני אדם בלבד. באצטדיון הביתי שלה, שכשלעצמו לא גדול במיוחד, יש 1,500 מקומות יותר. ככה זה כשאתה מועדון ותיק מצד אחד (הוקם ב-1929), אבל צעיר מבחינה הישגית.
את ההופעה הראשונה שלה בבונדסליגה האוסטרית אלטאך עשתה ב-2006 בלבד, אחרי כמעט 80 שנה של שוטטות בליגות האיזוריות. שלוש עונות של טבילת אש היו לה עד שירדה שוב, וארבע עונות נוספות של אכזבה כשהיא מסיימת במרחק נגיעה מהעפלה חזרה לליגה הבכירה, שנה אחר שנה. ב-2013/14 המשימה הושלמה והפעם הקבוצה הקטנה עשתה זאת כדי להישאר.
את עונת 14-15 אלטאך סיימה במקום השלישי המרשים ושנה לאחר מכן רשמה בכורה בליגה האירופית, אך הודחה בסיבוב המוקדמות השני על ידי בלננשש מפורטוגל. שנה עברה ושוב אלטאך ניצלה מירידה, אבל את מה שקרה שנה לאחר מכן אף אחד לא יכול לחזות.
הקבוצה הצנועה, שהציגה סגל מלוכד ולוחם, הובילה את הטבלה בשלבים רבים של העונה כשהיא לא מפסידה משחק ביתי בכל הסיבוב הראשון. בסופו של דבר היא סיימה את העונה בקול ענות חלושה ובמקום הרביעי בלבד, אך לפחות הצליחה להעפיל שוב לליגה האירופית. למרות הרקורד הביתי המרשים של האוסטרים, מכבי ת"א 'זכתה' מן ההפקר.
לאחר שבשני סיבובי המוקדמות הראשונים בליגה האירופית אלטאך שיחקה באצטדיונה הביתי הקבוע (לא שזו 'מציאה גדולה' – לשני המשחקים הגיעו קצת יותר מ-3,000 אוהדים בממוצע), את המשחק מול גנט בסיבוב הקודם היא אירחה באצטדיון טיבולי החדש באינסברוק, הגדול פי שניים, אבל מרוחק 170 קילומטר מהעיירה. אם גם כך האוסטרים לא נהנו מתחושה ביתית במיוחד, דמיינו מצב בו מכבי תל אביב נודדת דווקא לאצטדיון טרנר.
למרות האצטדיון המרוחק, האוסטרים רשמו הישג נפלא. אחרי 1:1 במשחק הראשון מול הבלגים בגנט, שבעונה שעברה נעצרו רק בשמינית הגמר של המפעל, הם עלו ליתרון מהיר משער של ניקולה מומי נגמאלו הקמרוני כבר אחרי 11 דקות. דניאל מיליצ'ביץ' עוד הפיח תקוות אצל האורחים, אבל שני שערים ברבע השעה האחרונה הקפיצו את האוסטרים להישג השיא שלהם באירופה.
אותו נגמאלו היה לאחת ההפתעות הנעימות של אלטאך בעונה שעברה. בעונה הראשונה שלו מחוץ למולדתו, הקשר/חלוץ בן ה-23 הפך לאחד השחקנים המרכזיים בסגל של הקבוצה הצנועה כשכבש שמונה שערים ב-30 משחקים. העונה הנוכחית בקושי החלה, וכבר יש לו שלושה. במדים הלאומיים של האריות הוא סופר כבר שבע הופעות בגיל צעיר.
את העונה הקודמת נגמאלו לא פתח כ'באנקר' של האוסטרים. מלכי השערים של הקבוצה היו ניקולה דובדאן ודמיטרי אוברלין שכבשו 10 שערי ליגה כל אחד, אבל שניהם כבר לא נמצאים בסגל של הלבנים-שחורים. הראשון 'התקדם' לליגה השנייה בגרמניה, בעוד האחרון סיים תקופת השאלה וחזר לרד בול זלצבורג, רק כדי להיות מושאל שוב, הפעם לפ.צ. באזל. העונה, מהקמרוני הצעיר כבר מצופה להרבה יותר, ופתיחת העונה הנהדרת שלו מוכיחה שהוא מוכן לאתגר.
מי שהגיע כדי למלא את החסר שהותירו שני הכובשים המצטיינים הוא הקשר סטפן נוץ, שעבר בהעברה חופשית מ-SV ריד (ד"ש ממכבי חיפה). הקשר בן ה-25 החל את הקריירה ככישרון מבטיח בקבוצת גרודיג הקטנה איתה עלה לליגה הראשונה, עבר לראפיד וינה, אבל משם דעך וכעת רוצה להחזיר את הקריירה שלו למסלול המראה.
שחקן אוסטרי נוסף שהגיע למרכז המגרש הוא סיימון פייסינגר. אחרי שלוש עונות לא רעות בכלל בשטורם גראץ (יש קבוצה אוסטרית שמכבי חיפה לא פגשה?), הקשר האחורי החליט להתקדם למסגרת אירופית. הוא נחשב לשחקן חזק מאוד בעל נוכחות מרשימה, גובהו 1.92 מטרים, ויחד עם נוץ הוא מרכיב חוליית מרכז שדה מקומית, אנרגטית ואגרסיבית. למרות זאת ראוי לציין שבמשחק הגומלין מול גנט פייסינגר הוחלף בדקה ה-26 בעקבות פציעה בקרסול, ועדיין לא ברור אם יהיה כשיר למפגש מול הצהובים.
שחקן נוסף שמתאושש מפציעה וככל הנראה לא ישחק בצמד המשחקים הגורלי הוא השוער אנדראס לוקס. האוסטרי בן ה-29, שעבר בקיץ ניתוח בכתפו, שימש כשוער הראשון של אלטאך והיו לו מניות רבות בחצי העונה הנפלאה שלה בשנה שעברה, אך החל מחודש פברואר הוא סבל ממספר פציעות, והיעדרותו נקשרה באופן ישיר לירידה ביכולת של הקבוצה.