סיפורי סינדרלה משתייכים לז’אנר שעושה פשוט טוב וכיף על הלב. הערב (ראשון) ב-21:00, בגמר ליגת האלופות של פיב”א בין הפועל ירושלים לבון, יש שתי סינדרלות פוטנציאליות, אבל רק בערך. שתיהן עשו עונה מדהימה במפעל הבכיר של פיב”א ובמסגרות המקומיות הן הרבה יותר מאשר מדברות חזק.
מצד אחד קבוצה עם ה-MVP של הליגה ושמאומנת על ידי מי שנבחר למאמן העונה ומצד שני הסינדרלה הירושלמית שחולמת בגדול, שעד חצי הגמר ראתה את עצמה כאנדרדוג מובהק, שמאומנת על ידי מי שלא אחת לאורך הקריירה הכניע את ענקיות אירופה וכל זאת כשהסיפור, איך לא, מביא עמו עצב עצום בעקבות אובדן ותקווה אחת לסוף טוב.
הקרב הערב בין טלקום באסקטס בון להפועל ירושלים הוא אמנם על הנייר לא בדיוק המפגש הכי נוצץ שיכול היה להיות או שבארגון יכלו לבקש. בסופו של דבר יהיה משחק כל ספרדי, של השתיים שנחשבו לפייבוריטיות מובהקות, רק שלצערן הוא יהיה על המקום השלישי רגע לפני שיפנו את הבמה לאחד ממשחקי השחמט הכי טובים שנראו השנה בליגת האלופות, בין שני מאסטרים, אלכסנדר דז’יקיץ’ בפינה הירושלמית ותומאסו ליסאלו בפינה הגרמנית.
אם אתם סקפטיים במעט, רצוי שתפנו כמה דקות מיומכם – וזמן עד משחק הגמר בטח שלא חסר – ותצפו במסיבת העיתונאים ובשפת הגוף, קור הרוח והתשובות של שני המאמנים. מחושבים, צלולים ועם לא מעט מסרים בומבסטיים שנאמרו בצורה ישירה לצד כאלו שהיו עוצמתיים יותר ועלו דווקא בין השורות.
אך תחילה הז’אנר האהוב בעולם הספורט, ה-Feel Good Story. הסינדרלה הגרמנית הביאה ללא מעט חשדנות אצל מאמן מלאגה, איבון נבארו, שהצהיר במסיבת העיתונאים של פתיחת הפיינל פור כי היא אולי סינדרלה רק מבחינה תקציבית. המאמן הספרדי, שחווה גם יורוליג בעברו, ידע היטב על מה הוא מדבר. בון, כמו ירושלים שהצליחה לבלגן את המשחק של טנריפה ולפגוע בארטילריה ארוכת הטווח של צ’וס וידורטה, ראתה קבוצה ספרדית וידעה בדיוק מה לעשות לה. גם שם היה פער דו ספרתי, גם שם היה קאמבק וזריקה אחרונה של קבוצה ספרדית וגם שם המשחק הסתיים בהחטאה וחגיגות ניצחון. גם לוח התוצאות היה קרוב ודומה, למעשה, הפועל ירושלים עצרה את יריבתה על 68 נקודות ובון עצרה את שלה על 67 נקודות. נקודה שגורמת למחשבה והיא שבתחבולות תעשה לך מלחמה.
מספר הקסם, כפי שמסתבר בפיינל פור הנוכחי, הוא 40. מרסליניו הוארטס נושק ל-40 ומאמן בון, תומאסו ליסאלו, בן 40. הראשון לא מתכנן לפרוש והשני הפך למאמן הצעיר ביותר בהיסטוריה של המפעל שמוליך את קבוצתו למשחק הגמר וכל אחד בדרכו שלו מראה שזה לא הגיל, זה התרגיל. ועוד איזה תרגיל. אם בפסקה הקודמת דובר על תחבולות, הרי שמאמנה הפיני של בון הוא כזה שלא מתבייש להשתמש בתחבולות, הוא יעשה את כל מה שצריך לעשות כדי לנצח במסגרת המותר ולא יתנצל על כך. והאמת כך צריך.
בחצי הגמר עוזרו של ליסאלו תועד כאשר הוא רואה על צג את פסק הזמן של מלאגה כדי להשתמש במידע לטובתו. אם הדבר העלה כעס אצלכם על המעשה, יש מקום לשאלה פילוסופית הרבה יותר, האם אתם כועסים כי הוא עושה הכול בשביל קבוצתו כדי לנצח, או שמא אתם כועסים שלא חשבתם על זה קודם ונקטתם באותן השיטות, היות והקרב הערב יהיה בדיוק כזה, קרב של תחבולות והפתעות, והפועל ירושלים? היא חייבת להיות מוכנה מצד אחד לכל הפתעה, ומצד שני לנקוט באותן אסטרטגיות.
הקבוצה שתפתיע יותר, זו שתבחל בכל אמצעי על הפרקט ובגבולותיו וכמובן שבמסגרת החוק היא זו שתשיג את היתרון במשחק, שייתכן מאוד ויוכרע על פוזשן אחד, בהתחשב בכך ששתי הקבוצות, בטח על פי מרבית התוצאות שלהן במפעל הבכיר של פיב”א, חושבות בראש ובראשונה הגנה והשתיים, בהינתן דמיונות מסוימים באספקטים מסוימים, מוכנות למשחק ורוצות לסיים אותו עם התואר “אלופת ליגת האלופות של פיב”א”. כבר עכשיו דבר אחד בטוח, שתיהן יגיעו לשחק כמיטב הקלישאה האומרת ש”אין מחר” ובמשחק על התואר הדבר הכי חשוב הוא לתת את הכול ולעשות את הכול, כך שבסיומו לא יוותרו מחשבות של “היה אפשר וצריך לעשות יותר”.