ב-2015, טוני גפני היה שם עם הפועל ירושלים כדי לעשות היסטוריה ולזכות באליפות הראשונה של הקבוצה מהבירה. חמש שנים לאחר מכן, הוא רוצה לעשות היסטוריה עם קבוצה נוספת, עירוני נהריה, שתפגוש הערב (חמישי, 21:00) דווקא את אותה אקסית מהבירה במשחק ממנו עשויה לחזור הקבוצה הצפונית עם התואר הראשון שלה אי פעם. דה ז’ה וו מישהו?
בראיון מיוחד ל-ONE לקראת המשחק בעל הציפיות הגדולות והרגשות המעורבים בו, מספר גפני על התקופה בבירה, גם בהפועל ת”א, המעבר לנהריה, הקריירה שנמצאת בישורת האחרונה, ההבדלים בין הליגות באירופה לישראל, השוואה בין ג’רל מקניל לדונטה סמית’, הגעגועים לקובי בראיינט, ה-NBA, האם יש משהו שהוא מתחרט עליו בקריירה וגם הבת שבקרוב תיוולד לו.
“נולדתי מוכן לרגעים האלה. אנחנו נרגשים ובאופן אישי אני כבר מוכן ואני מאמין שגם כל הקבוצה. כמובן שאנחנו עומדים בפני מועדון כמו הפועל ירושלים אנחנו נחשבים לאנדרדוג, כל קבוצה שהיא לא מכבי ת”א הייתה האנדרדוג, אבל אנחנו לא מסתכלים על עצמנו ככה”.
אתם חושבים שיש לך סיכוי טוב להביא תואר ראשון לנהריה?
“זה משחק אחד, 40 דקות כדי להביא לנהריה את התואר השני הכי גדול בישראל. זה משהו ששחקנים תמיד שואפים אליו, אנחנו נהיה חייבים להתעלות על עצמנו. לא בכל שנה בקריירה יש לך הזדמנות לזכות בתואר, חייבים לנצל את הרעב ולעשות כל שביכולתנו כדי שהכול יעבוד”.
אתה והמאמן שלך דני פרנקו הייתם שם באליפות הגדולה של הפועל ירושלים, איך התחושה לפגוש שוב את האקסית ועוד במעמד כזה?
“אם נדבר גלויות, כשנמצאים במצב כזה של משחק אחד מזכייה בתואר, זה לא משנה מי היריבה. כמובן שלי ולדני יש לנו היסטוריה עם הקבוצה הזו, זכינו איתם באליפות הראשונה ב-2015 וזה מיוחד מאוד, זה יוכל להפוך את זה למתוק יותר. כמובן שרמת היכולות שלהם, הכישרון והעומק בסגל הוא משהו שאין לקבוצות בליגה. למרות הכל, אני בטוח בקבוצה שלנו ובכיוון שאנחנו נמצאים בו, ברמת הכדורסל שאנחנו מראים ואנחנו מוכנים לאתגר. אני ודני הגענו מהפועל ירושלים ומכירים איזה סגל הם מסוגלים להרכיב, אבל יש רק משחק אחד לפנינו. יש לנו בסגל הרבה שחקנים ותיקים וגם כאלו שלא זכו בתואר לפני, ככה שזה חשוב לנו כדי שגם התקציב יגדל. זה יעזור לנו מאוד וניתן הכל כדי להתכונן ולהוציא לפועל דברים”.
יש לך בעיקר זיכרונות טובים מירושלים? יש גם רעים?
”הזיכרונות שלי משם הם הכי טובים שרק אפשר לתאר, את השנה הכי טובה שלי בקריירה עשיתי שם. הבן שלי נולד שם, הפכתי לחלק חשוב בהיסטוריה שלהם, סייעתי להם לזכות באליפות הראשונה שלהם והכל היה מיוחד, כמו הקשר שיצרתי עם האוהדים שלהם במשך שנתיים. זה מסוג הדברים שתמיד אנצור ויהיו מיוחדים עבורי. הקשר הזה אין שני לו בכל מקום ששיחקתי בו, תמיד יהיה לי הקשר העמוק לאנשי ירושלים וגם למשפחה שלי. חוויתי שם רק כיף והיו לי שנתיים נהדרות. אבל אני מקווה שאוכל להשיג ניצחון על חשבונם ביום חמישי”.
במדי ירושלים זכית בתואר השחקן השישי של העונה והיית שחקן משלים, בנהריה אתה שחקן חמישייה חיוני, איך אתה מתאר את המקום שלך בכל אחת מהקבוצות?
“אין הרבה הבדל. בשנה השנייה שלי בירושלים דווקא פתחתי ב-80% מהמשחקים, תמיד הייתי שחקן שיודע איך להשתלב במשחק שנכנסתי בו כמחליף, כמובן שאתה מסתכל על הספסל אתה רוצה למצוא שם את את השחקן שירים את הרמה במגרש. כמובן שכל קבוצה שספסל שלה יהיה טוב משל היריבה ולוודא שהקבוצה שלך טובה יותר על הפרקט. כשחקן ספסל, הייתי מסייע לירושלים בכל פעם שעליתי למשחק, הבאתי אנרגיות, העליתי את הרמה וכאן בנהריה המטרה שלי היא לעשות את זה מתחילת המשחק. שוב, להפועל ירושלים ולמכבי ת”א יש עומק כזה שבו כל 12 השחקנים יכולים להיות בחמישייה. במועדונים עם תקציב קטן יותר זה לא המקרה, אז אתה צריך להכתיב את הקצב מהפתיחה. אני מנסה להתאים את עצמי, אבל אין באמת שינוי גדול. ההבדל האמיתי הוא בין השמות, שם זה ירושלים וכאן נהריה”.
לדעתך הסיכויים שלכם לזכות בתואר עלו בהתחשב בעובדה שג’רל מקניל לא מורחק?
”ג’רל הוא אחד מהחברים לקבוצה שהכי אהבתי לשחק איתם. הוא חבר נאמן ושיש לנו אותו איתנו זה משמעותי כי הוא שחקן גדול למשחק, זו השנה השנייה שלנו ביחד. אולי חוץ מדונטה סמית’, לא הייתי רוצה לצאת לקרב עם אף שחקן אחר מאשר ג’רל. לא משנה כמה מכות זולות יהיו, הוא יגבה אותך וישמור עלייך”.
כמו במשחק בחצי הגמר.
“כמובן שהיה אפשר לראות את זה מול נס ציונה עשו לנו את זה עם מכה אחרי מכה מתחת לחגורה. דומיניק ווטרס ספג את הנגיחה ואף שחקן לא התערב, לא עשו כלום כדי למנוע מהשחקן של נס ציונה (טל דן, כ.א) לעשות את זה, ג’רל לא יכול היה לתת לזה שעושים משהו כזה לרכז שלנו לעבור בלי תגובה. אני גאה בו ומחזק אותו על מה שהוא עשה, כי זה היה לדעתי בולשיט. כמובן שכשהוא בסגל, זה מצוין. זה היה חבל מאוד אם הוא היה מנוע מלשחק בגלל שהוא דחף את טל דן אחרי שנגח בדומיניק והזיז אותו מהפרצוף שלו. העובדה שיהיה על הפרקט מספק, הוא שחקן חשוב ונהדר. אין שחקן טוב יותר לשחק לצידו מאשר מקניל. האמת? אם הוא לא היה דוחף את טל, אני הייתי עושה את זה”.
מה אפשר לספר על הקשר שלך ושל דני פרנקו? לכל קבוצה שהוא הולך, הוא מביא אותך.
”פיתחנו קשר ומערכת יחסים נהדרת במהלך שש השנים האחרונות ואפילו לפני כן. הוא סומך עליי כשחקן ואני עליו כמאמן, הוא תמיד עוזר לקבוצה להיות בעמדת ניצחון וסומך מאוד על שחקניו, מקשיב להם. אני חושב שבגלל שאני מהמבוגרים יותר בקבוצה הוא סומך עליי הרבה, הוא הפך אותי לקפטן בקבוצה שלא שיחקתי בה, כנראה זיהה את היכולות לאחד את חדר ההלבשה, יש לנו מערכת יחסים מיוחדת שהיא הרבה מעבר לכדורסל, הוא לא מקבל את הקרדיט שמגיע לו, הוא אחד מהמאמנים הישראלים הטובים ביותר בארץ, אני חייב לו בגדול”.
כשאתה אומר שהוא לא קיבל את הקרדיט שמגיע לו, אתה מתכוון להפועל תל אביב?
“באופן כללי. לדעתי הוא המאמן הטוב בליגה, בטח ביחס למה שהוא מוציא מהסגל שעומד לרשותו ביחס לתקציב. הוא תמיד מוצא דרך, זאת הסיבה שהוא זכה בעוד תארים ולא רק עם מכבי ת”א. הוא עשה כבר היסטוריה כאן כנהריה כשבקושי עברה חצי עונה. נראה שהוא תמיד שם, הוא מאמן של משחקים גדולים, ההנהלה סומכת עליו ומגיע לו הרבה קרדיט”.
דני אמר לי בראיון מוקדם יותר השבוע שהעונה שעברה שלו בה היה בהפועל ת”א הייתה בזבוז מוחלט. אתה חושב אותו הדבר?
”אני לא יודע כי הייתי באיטליה, אני יודע מה הוא שווה כמאמן, כל אחד עם מוח במדינה הזאת יודע מה הוא שווה כמאמן, המאזן שלו והדברים שהשיג מדברים בעד עצמם. אולי הוא חושב ככה מבחינתו כי הסטנדרטים שלו גבוהים ולכן הוא חושב שזה היה מבוזבז. הוא מסוג המאמנים שתמיד לומדים והולכים קדימה, הוא כמו ספוג של מידע, מכל מקום שהוא יכול להשיג אותו, וזה תמיד מוביל להצלחה. לדעתי אין מאמן אחר במדינה שהייתי מעדיף לשחק תחתיו”.
“הוא אוהב להרכיב קבוצות שמשחקות קבוצתי, אתה לא צריך לקלוע 15-20 נקודות כדי שהוא יעריך אותך, הוא רואה חלקים במשחק שלך. אני חושב שככה עובד הכדורסל, אולי ב-NBA זה אחרת, אבל יש קבוצות כמו ולנסיה ומכבי ת”א שמשחקות קבוצתי, וזה מה שפרנקו מנסה לעשות, כמובן עם תקציב שונה אבל הוא דואג שה’אנחנו’ יהיה מעל ה’אני’. יש הרבה כישרונות בישראל, החוקים שונו, והמאמנים כאן צריכים לחשוב יותר טקטי ולאמן יותר בחופשיות כתוצאה מכך. קבוצות צנועות יותר מצליחות יפה במצבים האלה וזה יפה לראות”.
האם הפועל ת”א היא קבוצה שקשה לשחק בה, היה מלחיץ?
”אהבתי את התקופה שלי בהפועל ת”א, אני זקן מדי בשביל להתעסק בלחץ, שיחקתי כדורסל הרבה זמן והדברים האלה לא משפיעים עליי. בכל זמן שמועדון דורש מצוינות והישגים ורוצה לנצח – זה מה שקורה. שיחקתי בהרבה קבוצות שזה היה המצב בהן, וכן הגנעו להצלחה. היינו במרחק כמה פציעות מאולי ‘לגנוב’ אליפות באותה העונה, התקופה שלי בהפועל ת”א הייתה נהדרת”.
האם אתה חושב שהקריירה שלך יכולה הייתה להיראות אחרת, אולי היית יכול להיות שחקן מהטופ של היורוליג, אולי פספסת משהו?
”אין שום דבר בקריירה שלי שהייתי משנה, הייתה לי הזדמנות ב-NBA בשלב מוקדם, שיחקתי במקומות הטובים בעולם, שיחקתי בספרד, גרמניה ואיטליה, מעולם לא הייתה לי עונה שהרגשתי שהיא רעה. האם זה היה נחמד אם הייתה לי קריירה ארוכה יותר ביורוליג – ברור, אבל עדיין אני מרגיש בריא, אני יכול לשחק עד גיל 40 ולא הייתי משנה שום דבר. אני מרגיש מבורך שאני מקבל משכורת מלשחק, יש שחקנים נהדרים שכיף לצפות בהם, אבל אין לי חרטות לגביי ואני גם מחכה לפרק של אחרי הכדורסל”.
דיברת על ה-NBA, התקרית הטרגית של קובי בראיינט זעזעה את העולם, אתה הכרת אותו, כתבת על זה קצת בטוויטר שלך.
”קשה לדבר על זה, הוא היה חלק גדול מהקריירה המוקדמת שלי, הוא השחקן הראשון שבאמת צפיתי בו במטרה ללמוד וכשהוא נהרג לא תיארתי לעצמי שאקח את זה בצורה כל כך קשה. לא דיברתי איתו תשע שנים, אבל זה לא משנה כלום, אני עדיין מרגיש כאילו אני ילד שצופה בלייקרס, הוא לא היה צריך להגיד לי שום דבר, הוא פשוט השפיע עליי כל כך, לא רק עליי אלא על כל השחקנים בעולם, ולא רק בכדורסל”.
“זה יהיה אנדר-סטייטמנט להגיד עליו שהוא היה המודל לחיקוי שלי. ראיתי איזה אבא מדהים הוא היה מאז שהוא פרש, אני גם אבא ויש לי עוד אחד בדרך, העובדה שהשאיר אחריו עוד ילדה זה פשוט שובר לב. הוא גרם למיליונים שלא הכירו אותו להרגיש שהם כן הכירו אותו, אין הרבה אנשים בעולם שאפשר להגיד עליהם את זה, אני חושב שאני חייב לו יותר ממה שאני יכול לתאר במילים, אין שני לו מבחינת העבודה הקשה שלו באימונים”.
מה תיקח מקובי בראיינט לא רק לקריירת המשחק, אלא לשאר החיים שלך?
”אני מדבר על זה עם אשתי כי יש לנו ילדה בדרך, הילד שלי מתחיל להתעניין בכדורסל ואני מרגיש שדווקא את הילדה אגרור יותר לכדורסל ולקולג’ים, זה משהו שגורם לי להתרגש, לראות את קובי וג’יאנה, פשוט לראות אותו כאיש משפחה, כמה הוא אהב את זוגתו ובנותיו, זה מה שילווה אותי, וגם העובדה שהוא היה אחד מהגדולים בכל הזמנים של המשחק”.
בוא נדבר שוב על נהריה. הקבוצה מעולם לא זכתה בתואר, מה לדעתך זכייה כזאת תעשה לעיר?
"דיברתי עם מישהו מההנהלה שלנו על כך לפני שהגעתי, בחודשים האחרונים עשינו התקדמות גדולה ובאמת מגיע לנו, באמת. יש לנו הרבה שחקנים שעובדים מאוד קשה, שמים את ה’אנחנו’ לפני ה’אני’. אין כאן גם מועדון כדורגל בליגה הראשונה, האנרגיה בעיר נהדרת, זה מיוחד ומאוד מגיע לה. זאת לא עיר בגודל של תל אביב, אבל הלב שלה גדול לא פחות. נעשה את כל מה שאפשר, ניתן את הכול. ירושלים מאוד כשרונית, יש לה מאמן נהדר, שיחקתי תחת עודד בגלבוע והוא פנומנלי, יודעים כמה יהיה קשה, אבל אין חולצה שאני רוצה ללבוש במשחק הקרוב יותר מזו של נהריה”.
אתה מודע לסיטואציה של ניסים (אלפסי, כ.א) ולמחלה שלו?
”כמובן, יש לנו מערכת יחסים מצוינת שהתחילה בשלב מוקדם כאן, הוא היה פקטור גדול בלהפוך אותי לקפטן של הקבוצה, הזמין אותי אליו הביתה. הוא לוחם, זה מעורר השראה, הוא לא מרחם על עצמו ולא מדבר על זה. אני מעריץ אותו על כך, הוא אדם מיוחד שתמיד אחשוב עליו דברים טובים. אין הרבה בחורים כמוהו בעולם”.
האם תמשיך בנהריה בעונה הבאה?
”אני לא יודע לגבי העונה הבאה, מסתכל על זה משחק אחרי משחק, כרגע המחשבות שלי ממוקדות על הזכייה בתואר והבת שלי, אחרי מה שקרה לפני כמה שבועות ברור לי ששום דבר ממה שאמור לקרות מחר לא מובטח, כל יום יכול להיות האחרון שלך. כרגע כל מה שאני חושב עליו זה יום חמישי”.
ואם נהריה תציע לך חוזה חדש, אתה תהיה מעוניין?
”אני אוהב את העיר הזאת, הבן שלי הולך לבית הספר פה, יש לי בית נהדר וגם אשתי מרוצה פה. אני לא יודע עוד כמה זמן אמשיך לשחק, אם אמשיך לשחק אחרי העונה זה לא יהיה בשום מקום אחר חוץ מנהריה".
אמרת שתשחק עד גיל 40…
”אני מרגיש שאני יכול מבחינה פיזית, אבל החיים גדולים יותר מהמשחק, אני לא מסתכל עד כדי כך קדימה, חושב לפי יום אחרי יום”.