למעט ההגנה, לברצלונה הייתה העונה בעיה אחת מרכזית וגדולה: עמדת החלוץ. תחילה היה זה ממפיס דפאיי שעשה עבודה לא רעה, אך לא ממש ישב על המשבצת של חלוץ רחבה. ואז מרטין בריית’ווייט נפצע, קון אגוארו פרש מכדורגל והביאו את לוק דה יונג, אבל בואו נהיה רציניים רגע – לוק דה יונג הוא לא יותר מעוד פלסטר וגם כזה שלא ממש איכותי. אז מה עשה צ’אבי? חיכה לינואר והביא חלוץ על.
כן, למרות שנה וחצי של בלהות ומעבר משיא לתהום, פייר אמריק אובמיאנג הוא חלוץ ענק. כזה שעושה את ההבדל בין קבוצה טובה שמגיעה למצבים טובים, לכזאת שגם יודעת לסיים אותם. חיית שערים שרק מחכה לטרף ברחבה, ובמבחן התוצאה הקצר מאוד, זה בינגו אדיר של צ’אבי. יש לו כבר חמישה שערי ליגה בשישה משחקים, אך הערב (22:00, חי בערוץ ONE) הוא ניצב בפני המבחן הכי גדול שלו, במשחק שיכול להכניס אותו אל דפי ההיסטוריה של המועדון – הקלאסיקו מול ריאל מדריד.
הקלאסיקו הגדול, כמו כל משחקי הליגה הספרדית, ישודר בערוץ ONE למנויי HOT, מנויי yes, סלקום TV ופרטנר TV.
ממלך לנטל
לפני שנה וחצי, אובמיאנג כבר היה במעמד של כוכב ענק. הוא היה השחקן הטוב ביותר בארסנל, הדבר היחיד שבכל עונה מפריד בינה לבין כישלון קולוסאלי. עם שערים מכריעים וקריטיים בכל עונה, כושר מנהיגות ומהירות פנטסטית שהקשתה מאוד על כל הגנה בפרמייר ליג להסתדר איתו, ארסנל לא נחה על השמרים ובספטמבר 2020 החתימה אותו על חוזה ענק לשלוש שנים עם שכר שיא של 350,000 ליש”ט לשבוע.
מדובר בסכום קיצוני מאוד בהתחשב בהתנהלות המעט יותר חסכנית של התותחנים אל מול שאר חברותיהם ל’טופ 6’, אך בהתחשב בשנים הנהדרות שכבר נתן באצטדיון האמירויות, בארסנל ראו בו כדבר הכי קרוב לתיירי הנרי שהיה להם להם מזה שנים ושמו עליו את כל הז’יטונים יחד עם סרט הקפטן. אם להיות כנים, לא ארסנל וכמעט לא אף אוהד כדורגל ממוצע האמין שזה יכול להתברר ככישלון, וגם אם כן, ממש לא בסדר הגודל הזה.
לא ברור אם זה הכסף הגדול שהכביד עליו, או העובדה שחלם במשך שנים לעבור ליעד חדש ולא הגשים זאת, אבל מאז החתימה על אותו חוזה גרנדיוזי, אובמיאנג פשוט נכבה. ממשחק למשחק הוא פשוט נעלם, נראה חסר מצב רוח וסיפק מספר החמצות מסמרות שיער שגרמו לכולם לתהות לאן נעלם אחד הקילרים הכי גדולים של העשור האחרון. בארסנל כבר שבעו ממנו העונה ומיצו אותו לגמרי. הגאבונזי יצא לאט לאט מהרוטציה של מיקל ארטטה, כאשר איחור למועד האימונים אחרי ביקור בצרפת אצל אימו החולה גרם למועדון להחליט על הדחתו מתפקיד הקפטן.
בשלב הזה הסוף כבר היה ידוע מראש לכל הצדדים. אובמיאנג שהיה המלך של צפון לונדון הפך לנטל בו האוהדים מאסו והוא רק חיכה לחלון ההעברות של ינואר כדי לעבור ליעד חדש ולהתרגש מחדש. הבחירה בברצלונה (שכמעט התפספסה ביום האחרון של החלון) הייתה הטבעית ביותר – התחלה חדשה עבור שחקן במועדון שמתחיל גם הוא מחדש.
החזרה מהקבר
רבים הרימו גבה כשברצלונה בחרה לצרף בינואר דווקא את אובמיאנג. הרי הקטלונים היו נואשים לשערים ולא רק שהחלוץ כבר בקושי כבש בתחילת העונה בנוכחית, הוא גם בקושי שיחק. אבל מה שכולם שכחו הוא שאובמיאנג הוא מכונת שערים, כובש בחסד וכזה שרק צריך להרגיש בנוח כדי להתחיל לירות. בכל שלוש עונותיו הראשונות כתותחן הוא לא הפסיק להפציץ כשכבש לפחות 29 שערים בכל עונה ולכן מה שאנחנו רואים כעת בבארסה ממש לא מפתיע.
הגאבונזי מופעל מרגש, רואים את זה בכל אלמנט בהתנהגות וההוויה שלו. בשמחת החיים, בחברויות הקלילות והסיסמאות שהוא מפתח עם הפרטנרים שלו להתקפה (דוגמת אוסמן דמבלה ואלכסנדר לקאזט) ובחגיגות המשוגעות שעשויות להסתיים לרוב בסלטות שלא היו מביישות מתעמל קרקע ולעיתים גם במסכות של גיבורי על. אובמיאנג הוא שחקן בכל מובן המילה. הוא בא לתת שואו וכשנותנים לו להרגיש חופשי לעשות את זה, הוא פורח.
הכדורגל של צ’אבי מושלם עבור אובמיאנג, בדומה מאוד לכדורגל הקצבי והשמח שהגאבונזי חווה תחת יורגן קלופ בדורטמונד. המסירות הקצרות והעובדה שהוא עובר מהר מאוד מצד לצד מקלות על אובמיאנג ומאפשרות לו לבוא לידי ביטוי בצורה טובה יותר. אחרי שנה וחצי בה הרגיש כאילו איבד את זה, הכוכב מתחיל להרגיש קליל שוב. המהירות שכל כך אפיינה אותו פתאום חוזרת להיות פקטור, הביטחון חזר ואיתו גם השערים.
הוא כאמור כבש חמישה שערים בשש הופעותיו הראשונות ב’לה ליגה’ ושבעה בעשרת המשחקים הראשונים שלו במדי בארסה והוא לא ממש מתכוון לעצור. הוא הפך לשחקן השלישי שהגיע הכי מהר לחמישה שערים במדי הבלאוגרנה בליגה, כאשר היחידים שקדמו לו הם סמואל אטו (עוד חלוץ אפריקאי ענק) ב-2004 וזלאטן איברהימוביץ’ ב-2009.
אבל זה לא רק הכדורגל השמח של צ’אבי שמהווה את המתכון להצלחה, זה גם הכדורגל הספרדי באופן כללי. באנגליה המשחק הרבה יותר פיזי ואינטנסיבי וגם לשחקנים מהירים יש הרבה פחות שטחים לרוץ לבד עם הכדור. לכן, שחקנים מהירים שמגיעים לאחר כמה שנים בפרמייר ליג (דוגמת אובמיאנג ואדאמה טראורה) פתאום מרגישים הרבה יותר חופשיים לבוא לידי ביטוי ולשמש כיתרון עבור קבוצתם בהתקפה.
החלק החסר בפאזל
“מתנה משמיים”, כך צ’אבי כינה את אובמיאנג לאחר ה-0:4 הגדול של ברצלונה על אוססונה במחזור הליגה האחרון בו הוא שוב כבש. המאמן הספרדי לא הפסיק להרעיף שבחים על הכוכב החדש שלו ואמר: “הוא חיובי, עובד קשה ומתאים לחדר ההלבשה”. צ’אבי לא סתם מפרגן לאובמיאנג מאחר והוא יודע שהוא בדיוק מה שהיה חסר לו וההבדל בין קבוצה מלהיבה ל’רוצחת’.
גם לפני כן הקישור עשה את העבודה שלו, אך כשלוק דה יונג שיחק בחוד ההתקפה, היא הייתה תקועה. לאובמיאנג קל לפתח כימיה עם שחקנים, הן על כר הדשא והן בחדר ההלבשה וזה מורגש מאוד. שיתוף הפעולה הנהדר שלו עם דמבלה היה מדהים עוד בימי דורטמונד ונראה שהוא חוזר ובגדול, כאשר גם הזריזות והתיאום בינו לבין אדאמה, כמו גם ההבנה עם פראן טורס מניבים פירות עבור בארסה.
כשהוא שמח, הוא נכס לחדר ההלבשה. כזה שמרים את האווירה בכמה רמות. יש שיגידו שחדר הלבשה בריא לא חשוב במיוחד בכדורגל המודרני, אך זה חשוב ועוד איך. במשחק שהפך לכל כך טכני ומבוסס על שימוש בדאטה, שחקן אנרגטי שמשדר ומשרה שמחה וקלילות לשאר הוא בוסט של אנרגיה וכוח שמוביל לקבוצה מלוכדת, ומהבחינה הזאת הוא יישאר מתנה עבור צ’אבי, כל עוד זה ידע להתמודד איתו ולנהל משברים.
בארסנל כבר ראינו מה קרה למערכת היחסים של החלוץ עם מיקל ארטטה, כשהגאבונזי לא התבייש גם להצהיר לאחר שחתם בברצלונה, שארטטה לא רצה אותו – פקטור שהשפיע רבות על העזיבה שלו. עם כמה שאובמיאנג הוא כוח, הוא גם מאתגר מאוד וצריך לדעת להתמודד עם השיגעונות שלו. צ’אבי יצטרך ללמוד לתת לו את החופש שלו ובאותה נשימה לא לשחרר לו יותר מדי חבל שיגרום לא להרגיש יותר מדי בנוח לעשות צחוק מעבודה ולאבד את עצמו בדרך. יחד עם זאת, נראה שמבחינת יחסי אנוש והחזרת הסגל למשמעת, צ’אבי בינתיים עמד במבחן התוצאה, כך שלא צריכות להיות לאוהדי בארסה יותר מדי סיבות לדאגה.
הילד שחלם בכלל להיות מדרידיסטה
למי שכבר הספיק לשכוח, אובמיאנג אמנם חתם בברצלונה, אך במשך שנים חלם בכלל לשחק במדי היריבה השנואה, ריאל מדריד. בשנים שקארים בנזמה עוד היה מושא ללעג, אוהדי הבלאנקוס פיללו במשך כל שנה שהכוכב הגאבונזי יחתום בבירת ספרד ויוסיף מימד של מהירות ועוצמה בהתקפה יחד עם כריסטיאנו רונאלדו וגארת’ בייל, אך בכל פעם היה נראה שלקבוצה מבירת ספרד היו תוכניות אחרות.
החלוץ חלם עוד מגיל קטן לשחק בריאל ולא התבייש לומר זאת במספר ראיונות. בקדנציה שלו בדורטמונד אמר: “המועדון היחיד שאעזוב עבורו את דורטמונד הוא ריאל מדריד. אם הם לא יתקשרו, אני אשאר. סבא שלי חלם שאשחק בספרד ושנתיים לאחר שהוא נפטר הבטחתי שאשחק עבור ריאל מדריד. זה היעד המרכזי שלי ואם קיימת אופציה לעבור למדריד אני אגיד באופן מיידי כן, אבל כרגע לא יצרו איתי קשר”.
עם השנים החלום של אובמיאנג התנפץ לו בפרצוף, כאשר ריאל פשוט לא ספרה אותו. לקראת סיום הקדנציה שלו בדורטמונד הוא התייאש ואף נפתח בראיון: “אין לי יותר חלום, עדיף שלא אדבר יותר על ריאל מדריד. הם לא רוצים אותי, זאת לא בעיה, אמשיך הלאה”. ההמשך ידוע כבר לכולם כשהשחקן חתם בארסנל כצעד של חצי התפשרות.
מריחים נקמה באוויר? אולי. אובמיאנג נדחה על ידי הבלאנקוס וכמה שנים מאוחר יותר חתם בשורות היריבה הכי גדולה שלהם. הוא כבר בוגר, בן 32, אך זה בטוח יושב לו בראש. בתוך תוכו, הוא ככל הנראה מת להוכיח לבלאנקוס הגאים שהם עשו טעות שאפילו לא ראו בו כאופציה, כשהדרך הטובה ביותר לעשות זאת תהיה עם הופעה גדולה בסנטיאגו ברנבאו – האצטדיון בו חלם את עצמו מככב וכעת הוא מגיע בדמות הנבל שרוצה לשבור את לב האוהדים.
בכושר הנוכחי שלו, הוא בהחלט יכול להביך את הגנת ריאל למרות שהיא נמצאת בכושר פנטסטי. אובמיאנג חולה על ספיידרמן ואחד הסרטים הידועים של הסדרה המפורסמת נקרא “השיבה הביתה”. הגאבונזי מגיע היום לבית שמעולם לא היה שלו וכמו תמיד, הוא בא להוכיח לכל הספקנים שהם טעו ובגדול.