העונה הזו תיזכר עוד שנים רבות בזיכרון הקולקטיבי של אוהדי ברצלונה. לא רק בזכות התארים, שלושה במספר, אלא בזכות התחייה המחודשת, הדם הצעיר, האיש שעל הקווים והשיטה שכבשה את אירופה. הליגה, הסופר קאפ וגביע המלך כולם הושגו מול היריבה המושבעת ריאל מדריד, שנראתה בלתי ניתנת לעצירה לאחר צירופו של קיליאן אמבפה לקבוצה שכבר הייתה אלופת אירופה ואלופת ספרד. אבל ברצלונה של האנזי פליק מצאה את הדרך לא רק לעצור את הסחף, אלא להפוך אותו.
ב-2025, בארסה הפכה שוב למפלצת. קבוצה תוססת, מלאת ביטחון עצמי, שמבינה את המשחק ומתייחסת אליו כאל אומנות. 16 משחקים רצופים ללא הפסד, 14 ניצחונות ושתי תוצאות תיקו, היו החותמת על מסע לאליפות שתחילתו הייתה מרשימה, אמצעו רפה, אך סופו בלתי ניתן לעצירה. וזה קרה עם סגל כמעט זהה לעונה הקודמת.
פליק, שהגיע בקיץ במקום צ'אבי אחרי עונה מאכזבת, נכנס לתפקיד כמו רב אמן. הוא הבין את מגבלות התקציב, דרש מעט רכש והתעקש על השקעה בנוער. למעט דני אולמו, שלא שיחק בתחילת העונה בגלל רישום מאוחר, פאו ויקטור שלא באמת היה פקטור משמעותי וגם לא סומן ככזה וברכת שובו של אריק גארסיה, לא נעשו שינויים מרחיקי לכת. את כל השאר בנה הגרמני מהמגרש עצמו, מלה מאסיה, מהמנטליות, מהאופי.
האנזי פליק (האתר הרשמי של ברצלונה)מעל כולם עמד ילד אחד בן 17, לאמין ימאל. הוא היה הקסם על הקו, הפנטזיה שהתממשה. שמונה שערים ו-15 בישולים בליגה היו רק המספרים. אלא שהנוכחות שלו, הביטחון, הדומיננטיות מול הגנות בוגרות, כל אלה הפכו אותו למועמד ממשי לכדור הזהב. הוא היה סמל למהפכה: צעיר, רעב, חסר פחד. והוא עשה את זה בשני הקלאסיקוס החשובים, עם שער בברנבאו ועוד אחד במונז'ואיק.
אך לא רק ימאל. פליק ידע לשלוף את פניני הדור הבא: פאו קוברסי, פרמין לופס הנפלא, גאבי הפצוע שחזר, אלחנדרו באלדה שכבש את האגף השמאלי, מארק ברנאל, מארק קסאדו, ג'רארד מרטין – כולם מצאו את עצמם חלק מההרכב בזכות תעוזה של מאמן שמאמין בכדורגל כערך עליון. גם כשהעונה נפתחה בפציעות של פרנקי דה יונג, גאבי, אנדראס כריסטנסן ורונאלד אראוחו, ואחר כך הגיעו גם מארק-אנדרה טר שטגן וברנאל, פליק לא נבהל.
עונה שנפתחה בפציעות הפכה לבלתי נשכחת. שחקני ברצלונה (רויטרס)הוא ידע להוציא את המיטב גם מהמנוסים. איניגו מרטינס, שהפך לבוס של ההגנה, היה אחראי על קו הנבדל ועל שיטת הלחץ הגבוה שהשתלטה על הליגה. פדרי, שנראה כמו ילד עזוב בעונה הקודמת, שיחק בלי הפסקה והפך למנוע המרכזי של הקישור. לצידו, דה יונג הבריא והפגין את גרסתו הטובה ביותר.
גם החלק הקדמי שגשג. רוברט לבנדובסקי חזר ללהט של פעם עם 40 שערים, ובזמן הפציעה שלו, היה זה פראן טורס שכבש 19 שערים ובישל שבעה נוספים. אבל את העונה של ראפיניה קשה לתאר במילים. 34 שערים, 25 בישולים, מועמדות לכדור הזהב, והכל אחרי שהיה בדרכו החוצה. פליק שוחח איתו אישית בקיץ, שכנע אותו להישאר, והשאר היסטוריה.
פליק וראפיניה (רויטרס)הגרמני הזה, שהגיע כמעט במקרה אחרי שלז’ואן לאפורטה כבר הייתה סגירה עם צ'אבי לעונה הנוכחית, בנה קבוצה רעבה, מאוחדת, מרגשת. הוא היה הרוח שמאחורי המהפכה, עם ספר כללים נוקשה, קוד התנהגות פנימי, ודגש בלתי פוסק על כבוד הדדי. באימונים שלו, איחור של שלוש דקות נחשב חטא.
האיזון בין קשיחות מקצועית לחום אנושי הורגש גם מחוץ למגרש. פליק, שהתאהב בברצלונה, בין סיורים בטורו פארק לארוחות בסושי 99, בנה לו חיים בעיר. והשלווה הזו מחוץ לקווים השתקפה באיך שהקבוצה שיחקה. הוא ידע ליהנות, להאזין, ולשפר כל שחקן. מימין, שמאל, ובאמצע.
והיה גם את אלמנט ההפתעה. בארסה של פליק לא נבנתה כגלאקטיקוס, לא הציגה שמות נוצצים כמו אמבפה, ויניסיוס או בלינגהאם – אבל הייתה קבוצה. היא ייצרה כמעט שלושה שערים למשחק, שבעה איומים למסגרת בכל ערב, וכל שחקן הרגיש חלק. גם אם שיחק מעט, גם אם עלה מהספסל.
כולם הרגישו חלק. האנזי פליק ואיניגו מרטינס באקסטזה (רויטרס)"הליגה היא התואר הכי אמיתי", אמר פליק לאחרונה. וזה נכון. זו לא רק האליפות של בארסה, זו ההוכחה שהכדורגל לא שייך רק למי שיש לו את התקציב הכי גבוה. אלא למי שיש לו דרך. רוח. זהות.
המהפכה של פליק
ואם לומר את האמת, המהפכה של פליק החלה הרבה לפני שנחת בברצלונה. למעשה, האהבה שלו לקבוצה החלה עוד בילדותו, בעיירה הקטנה מוקנלוך שבגרמניה, שם הקבוצה המקומית נקראה על שם בארסה. הסיפור של האליפות ה-28 של ברצלונה התחיל לפני כשנה, בפגישה אינטימית בלונדון. דקו ובויאן נסעו לבירת אנגליה כדי להיפגש עם פליק בביתו הפרטי של הסוכן פיני זהבי ברובע מייפייר. "יש לנו מאמן", כך אמר דקו לנשיא ז'ואן לאפורטה לאחר שנחשף למצגת שהכין הגרמני, מצגת שהרשימה את חברי הוועדה המקצועית בזכות היכרותו המעמיקה עם הסגל, נחישותו, ובעיקר האמונה שלו שניתן להוציא הרבה יותר מהשחקנים הקיימים.
יומיים לאחר מכן, פליק, שהתמודד על התפקיד מול רפא מארקס, קיבל את ההודעה הרשמית כי הוא יהיה מאמנה של ברצלונה. מיד הוא יצא לדרך. הוא יצר קשר אישי עם שחקנים כמו פרנקי דה יונג ושלח מסרים לשחקנים נוספים באמצע היורו – כולל לאמין ימאל.
האנזי פליק ולאמין ימאל (רויטרס)את המהפכה הטקטית של פליק התחלנו לראות כבר במסע הקיץ בארה"ב. הוא הכריז בפני השחקנים: כמו באיירן של ששת התארים, גם ברצלונה תשחק כדורגל טוטאלי, עם לחץ חונק והגנה אמיצה שממוקמת כמעט בקו מחצית המגרש. בתחילה היו שחקנים סקפטיים, אך הרעיון השתרש במהרה.
פליק, קשוח ודקדקן בזמנים, אך אנושי ונגיש בגישה, ויתר אפילו על הצגה רשמית. מבחינתו, ההצלחה לא תלויה במה שרואים מבחוץ, אלא במה שמתרחש בפנים. הוא הקפיד על פרטים קטנים, כמו החזרת בגדי המשחק לפני כל מפגש, מתוך אמונה שהאחידות יוצרת קבוצה. הוא קיבל בהבנה את מגבלות התקציב, וגם כשהקבוצה ניצחה בוולנסיה עם הרכב אקראי לחלוטין, בהובלת הקשרים הצעירים מארק ברנאל ומארק קסאדו – פליק לא סטה מדרכו.
במהרה החלו להתגבש מאפיינים מובהקים של הקבוצה שלו: רמה פיזית גבוהה במיוחד, רעב בלתי נגמר להבקיע שערים, ומבנה טקטי של 4-2-3-1 שבו איניגו מרטינס הפך למנהיג ההגנה, ופדרי נטל את מושכות הקישור וההובלה ההתקפית.
הפך למנהיג תחת פליק. פדרי (רויטרס)פליק עמד גם בזמנים קשים – "נובמבר המחורבן" במילותיו, ודצמבר הרעוע. ארבעה הפסדים בשבעה משחקים, הרחקה נגד בטיס, והפסדים ללגאנס ואתלטיקו. אך המאמן הגרמני נותר יציב. גם כאשר עלו מתחים סביב סוגיית אולמו בחג המולד, או נוכח הפציעות של טר שטגן, כריסטנסן, ברנאל וקסאדו – פליק לא חיפש תירוצים.
בסופו של דבר, ב-2025 הוא הצדיק את דרכו. בארסה מחקה פער של שבע נקודות והפכה אותו ליתרון בן שבע נקודות. שינוי של 14 נקודות בחמישה חודשים, עם קאמבקים מרהיבים מול אתלטיקו, סלטה ויגו וריאל מדריד. פליק יצר קבוצה שלא רק מייצרת נתונים מדהימים, אלא גם מאמינה בעצמה בכל מצב. מול אינטר שחקני בארסה הוכיחו שהם אנושיים, אך מנטלית הם בלתי שבירים.
שחקני ברצלונה מאוכזבים (רויטרס)היושרה גם היא סימן ההיכר של פליק. כל החלטה, גם הכואבת ביותר, התקבלה לטובת הכלל. עוד במחנה האימונים, שיתף את אילקאי גונדואן שאינו רואה אותו משתלב בקבוצה שרצה כמו משוגעת, בניגוד לפרמין לופס וגאבי. הוא לא נכנע ללחץ בעמדת השוער, והעדיף את וויצ’ך שצ'סני גם אם ההחלטה לוותר על איניאקי פנייה עוררה סערה. דה יונג ישב על הספסל עד שקסאדו השתפר, ואפילו רונאלד אראוחו, אחד הקפטנים, נדחק לספסל מאחורי קוברסי ואיניגו.
כך, שחקני ברצלונה החלו ללכת אחריו כמעט בעיוורון. הם יודעים שהוא משדרג אותם. תחתיו, שווי הסגל עלה בכ-140 מיליון אירו. יחסיו עם השחקנים נראים בריאים ואמיתיים – וזהו כנראה אחד הסודות להצלחתו.
שחקני ברצלונה מאושרים (ברצלונה)כעת, ברצלונה צפויה להאריך את חוזהו של פליק עד 2027. תמיד שואלים: איך ייתכן שמאמן עם כל כך הרבה ידע וניסיון, בן 60, בילה כל כך מעט שנים כמאמן ראשי ברמות הגבוהות? ייתכן שברצלונה היא המקום שנועד לו.
ומה בעתיד? אפשר רק לדמיין. כשיש לך את לאמין ימאל, פרמין, קוברסי, באלדה, את השילוב בין הדור הצעיר לוותיק, ואת מאמן כמו פליק שמקפיד על כל פסיק, לא מדובר בנס עונתי, אלא בפרויקט חי. בברצלונה שמחכה שוב גם לכתר האירופי. ובינתיים, היא חזרה. בענק. השאלה שנותרה היא: עד לאן תגיע מהפכת פליק?