מגע הקסם נעלם וצ'ולו לא תמיד מחובר למציאות

אופטימיות לא מבוטלת שררה באתלטיקו מדריד לקראת פתיחת העונה. הציפייה הייתה להיאבק ברצינות על תואר האליפות, והמנכ"ל מיגל אנחל חיל לא הסתיר זאת במכתב הפתוח שפרסם לאוהדים. "אנחנו מאמינים שיש לנו סגל שמאפשר לחלום בגדול, אנחנו שאפתנים ומוכנים לקחת סיכונים", הוא הדגיש. ואכן, הפרשנים הסכימו שיש לקולצ'ונרוס עומק מרשים, והמועדון עבר תהליך הצערה.

את החוד בנתה אתלטיקו לפני שנה כאשר החתימה את הכוכב סביבו היא מקווה לבנות את הכל בדמותו של חוליאן אלברס ואת הסקורר הנורבגי, אלכסנדר סורלות’. כעת צוות אליהם ג'אקומו רספאדורי הפעתלן מנאפולי. הרכש החשוב של הקיץ היה הפליימייקר אלכס באנה מוויאריאל שאמור להוסיף יצירתיות שהייתה חסרה לעתים.

זו גם המשימה של אלוף העולם הארגנטיני, תיאגו אלמדה, שהגיע מבוטאפוגו, וג'וני קרדוסו הוחתם על מנת להיות רודרי החדש במרכז המגרש. הבלם הסלובקי הקשוח, דויד הנצקו הוא בדיוק מסוג השחקנים שמתחברים לתורה של דייגו סימאונה. המגן הימני הצעיר, מארק פוביל, נחשב לאחד המבטיחים בתפקידו בספרד ואף מעבר לכך. על סף סגירת חלון ההעברות, הובא בהשאלה גם ניקו גונסאלס הארגנטיני מיובנטוס על מנת לעבות את האגף השמאלי.

תיאגו אלמדה, חוליאן אלברס ואלכס באנה (IMAGO)

בסך הכל, בוצע רכש משמעותי תמורת יותר מ-160 מיליון אירו, וזה היה סימן חיובי. מטרת המינימום הייתה להתחיל ברגל ימין, כי לוח המשחקים בהחלט האיר פנים לסימאונה וחניכיו. בשני המחזורים הראשונים המתינו להם העולות החדשות - אספניול ואלצ'ה, ואז גם אלאבס, ויאריאל ומיורקה. ברשימה הזו, רק הצוללת הצהובה נחשבת לקבוצת צמרת שאמורה להוות אתגר משמעותי. בפועל, באופן כמעט בלתי נתפס, ויאריאל היא היריבה היחידה מולה השיגה הקבוצה של צ'ולו את שלוש הנקודות.

לאספניול היא הפסידה 2:1, בעוד אלצ'ה ואלאבס חילצו תיקו 1:1. אתמול נותרה אתלטיקו בהלם כאשר גם מיורקה יצאה עם שוויון 1:1 דרמטי, וכך מדורגת אתלטיקו במקום ה-12 עם שש נקודות בלבד. ריאל מקדימה אותה בתשע נקודות עם מאזן מושלם, לברצלונה ארבעה ניצחונות ותיקו בפתיחה מרשימה. במטרופוליטאנו שואלים את עצמם אם צריך כבר לקבור את התקוות לאליפות שלישית בעידן סימאונה. הרי אם הם לא מסוגלים לנצח בעקביות קבוצות שצפויות להיאבק בתחתית, מה יהיה נגד נציגות הצמרת? ואיך אפשר יהיה לסגור את הפער שנפתח אם שתי האימפריות ימשיכו בדהירה?

יש אווירה של משבר, אבל האמת היא שאתלטיקו לא הציגה אתמול יכולת של קבוצה במשבר. נהפוך הוא. היא שלטה ללא עוררין באצטדיונה של מיורקה, והשוער המקומי ליאו רומאן תפס יום אדיר, כולל הדיפת פנדל של אלברס. היא לחצה על הדוושה אפילו אחרי ההרחקה המיותרת של סורלות’, ומרקוס יורנטה סידר לה את שער היתרון בפריצה נהדרת בדקה ה-79. גם הפעם רומאן עצר, אבל רק לכיוונו של קונור גלאגר - ואתלטיקו שייטה לכאורה בדרך לניצחון. אלא שאז היא הפקירה לחלוטין ברחבה את החלוץ המסוכן ביותר של המארחת, וגם ודאט מוריצ'י הופתע למצוא את עצמו חופשי ומאושר לנגיחה מול יאן אובלק.

ודאט מוריצ'י ורובין לה נורמן (La Liga)

המחדל הזה אופייני מאוד למה שקורה לאתלטיקו בתחילת העונה. הרי היא הובילה בכל חמשת משחקי הליגה עד כה. היא הייתה בשליטה נגד אספניול והייתה אמורה לרמוס אותה אחרי הכיבוש של אלברס במחצית הראשונה, אבל חורים בעורף איפשרו לתוכים לבצע מהפך בדקות הסיום. היא עלתה ליתרון מוקדם מול אלצ'ה משער טיפוסי של סורלות’, ומיד ספגה מהעבר השני. היא עלתה ל-0:1 גם באצטדיונה של אלאבס משער של ג'וליאנו סימאונה הבלתי נלאה, וספגה מיד בפנדל, לו גרם סורלות’ בשלומיאליות.

כל התדמית של אתלטיקו בנויה על הגנת ברזל. צ'ולו מתמחה בניצחונות 0:1 - קבוצתו מנצלת טעויות של יריבות גם כאשר היא לא מיטיבה לשחק, ואז נועלת את השער. יש אוהדים נייטרלים לא מעטים שמתעבים את הגישה הזו, אבל זו דרך החיים של הקולצ'ונרוס. והנה לכם, עכשיו זה שונה ב-180 מעלות. עכשיו שער של אתלטיקו ממש לא מבטיח ניצחונות. עכשיו היא עושה שטויות ברחבה שלה, ולא היריבות. זה קורה שבוע אחרי שבוע, והשאפתנות מתחילה להתפוגג. מגע הקסם של צ'ולו נעלם.

האופי עדיין שם. אפשר היה לראות זאת היטב במחזור הפתיחה של ליגת האלופות ביום רביעי, כאשר אתלטיקו ביצעה קאמבק נפלא בליברפול, בניצוחו של יורנטה - המומחה מספר אחת לאנפילד. אלא שאלופת אנגליה נוטה לגנוב בימים אלה ניצחונות בדקות הסיום, והעורף של אתלטיקו התרשל בשמירה על וירג'יל ואן דייק בכדור קרן שגרתי בזמן פציעות. זה נגמר בהפסד כואב, ואנשי אתלטיקו נזכרו כיצד הם היו רגילים לנהוג כמו ליברפול בעונה שעברה.

לא הספיק. סימאונה ושחקני אתלטיקו באנפילד (IMAGO)

בסתיו 2024 הייתה זו החבורה של סימאונה שכבשה בזמן פציעות. אנחל קוריאה עשה זאת, למשל, בפאריס מול סן ז'רמן ששלטה במשך רוב הדקות והפסידה 2:1. במחזור הראשון, בדיוק לפני שנה, היה זה חוסה חימנס שהשלים מהפך מול לייפציג בדקה ה-90. אנטואן גריזמן היה חתום על הבישולים בשני המקרים. היו ימים. בתחילת העונה הנוכחית כושרו של גריזמן לא מזהיר בלשון המעטה. קוריאה כבר במקסיקו אחרי שסיים קדנציה בת 11 שנה. באשר לחימנס, כולם מחכים בקוצר רוח להחלמתו של הבלם האורוגוואי, בתקווה שהוא יחזיר את היציבות שהלכה לאיבוד.

טוב, חימנס הוא ממש לא הפצוע היחיד. באנה בקושי הספיק להתחבר לעמיתיו החדשים, וכבר נפצע בשלהי אוגוסט. גם אלמדה סובל מפציעה, וכמוהו הנצקו. מהמשחק באנפילד נעדר מסיבות בריאותיות גם אלברס. כל זה יכול לשמש תירוץ חלקי לצרותיה של הקבוצה, אבל הסגל העמוק גובש על הנייר בדיוק כדי שלא יהיו תירוצים מסוג זה. היכולת הירודה של רובין לה נורמן וקלמן לנגלה כצמד בלמים מתסכלת את הקהל, וכל הרעיון של צ'וליסמו לא מורגש בשבועות אלה. 

סימאונה עצמו עדיין פופולרי מאוד, כמובן. אוהדי אתלטיקו שרו את שמו אחרי הניצחון על ויאריאל, והם מאמינים שהאליל הגדול הוא האיש הנכון להחזיר את הקבוצה למסלול. למרבה הצער, הארגנטיני לא תמיד מחובר למציאות כיום. אחרי ספיגת השער הדרמטי של ואן דייק, הוא לא דירבן את שחקניו לנסות להשוות ל-3:3 בשניות שנותרו ולא חילק להם הוראות בהולות. הוא היה עסוק בריב ילדותי עם אוהד ליברפול שקילל אותו לדבריו במשך כל המשחק. התקרית עזרה למארחת לבזבז את הזמן שנותר, בעוד המאמן עצמו ספג כרטיס אדום. יש בזה לא מעט סמליות, כי אם סימאונה לא מסוגל להתרכז במשימה, אך אפשר לדרוש זאת משחקניו?

אז הפער מהפסגה צמח, והאופטימיות נעלמה, אבל בכל זאת מוקדם להספיד את אתלטיקו. היא נפגעה בפתיחת העונה לא רק מטעויות, אלא גם מחוסר מזל טהור, והוא נוטה לאזן את עצמו בטווח הארוך מבחינה סטטיסטית. רצף של תוצאות חיוביות יחזיר את החיוך לפניהם של האוהדים, ומבחינת סימאונה השינוי חייב להגיע השבוע בשני משחקים ביתיים. ביום רביעי מארחת אתלטיקו את ראיו וייקאנו לדרבי הקטן, ובשבת מגיעה למטרופוליטאנו ריאל מדריד לדרבי הענק של בירת ספרד. אם יושג ניצחון על היריבה הלבנה, הכל ייראה אחרת, ולפי הדיווחים מהמחנה האדום-לבן באנה עשוי להיות כשיר. תרשמו ביומנים כדי שלא תפספסו את הקרב הזה.