אם רוי רביבו ישולב כמחליף במשחק של מכבי תל אביב מול אריס סלוניקי, אל תתפלאו אם תראו באותו הרגע את מאמן היריבה חרמן בורגוס זז בחוסר נוחות על הספסל. בכל זאת, יש לו זיכרון מר במיוחד מהאבא חיים רביבו מאותו משחק ידידות מפורסם בו ניצחה נבחרת ישראל 1:2 את ארגנטינה באפריל 1998.
בורגוס, ששימש אז כשוער האלביסלסטה, נחת בחום הישראלי עם תקוות גדולות וחלם על הופעה במונדיאל שנערך בצרפת חודשיים מאוחר יותר. מיד כשהגיע לנמל התעופה בן גוריון ביקש לקנות תליון מזהב עם הכיתוב 'חי'. "אשתי יהודיה ואני רוצה לקנות את זה בשבילה", הסביר אז לכותב שורות אלה. "שמה לפני הנישואין היה סנדרה ינקלביץ' והבטחתי לה שאביא לה מדליה מארץ הקודש".
הקשר המשפחתי ליהדות לא הביא לו מזל בירושלים. בדקות האחרונות, במצב של 1:1, שרק השופט לבעיטה חופשית לזכות ישראל כ-35 מטר מהשער מצד שמאל של ההתקפה, לא רחוק מקו החוץ. בורגוס היה בטוח ששחקנה של סלטה ויגו באותה תקופה יגביה לרחבה. הוא לא שמר היטב על הפינה, ורביבו הטיס את הכדור שחדר פנימה סמוך לקורה, העניק לישראל ניצחון מפתיע וניפץ לו את החלום. השער ההוא נוסף לרשימת הפספוסים של בורגוס בקריירה שערוצי הטלוויזיה במולדתו אהבו להקרין.
היה מעורב בקטטות ונעלם ל-15 יום כשנזרק מאימון
חרמן אדריאן רמון בורגוס (53), יליד העיר מאר דל פלאטה שגדל כבן יחיד והחל לשחק כשוער כבר בשכונה, עיצבן את אביו שהיה בעל מספרה בשל מנהגו לגדל את שיערו. "כשהייתי ילד בשנות ה-80 השיער הארוך היה באופנה עם להקות כמו 'דוראן דוראן' ו'הקיור'", הסביר. "החבר'ה בשכונה קראו לי 'ראש גדול'".
בורגוס זכור מהופעותיו המרשימות בליגה הארגנטינאית בשנות ה-90 במדי פרוקאריל אואסטה וריבר פלייט, עמה זכה בחמש אליפויות (אפרטורה 1994, 1996, 1997, 1999 וקלאוסורה 1997) וגביע ליברטדורס אחד (1996). בזכייה באפרטורה 94' בארגנטינה הוא לא החמיץ אפילו משחק אחד של "המיליונרים".
באותן שנים קיבל את הכינוי "אל מונו" (הקוף) בשל גובהו (1.89 מטר), שיערו הארוך ומראהו הפרוע והמרושל. "כשהתחלתי לשחק בפרוקאריל ב-1989 ראו אותי ובמקום להגיד לי 'אתה גדול כמו גורילה או אורנגאוטן’ אמרו לי 'אתה גדול כמו קוף', וככה הכינוי הזה נשאר", סיפר פעם בראיון.
עוד בהיותו נער בלט בורגוס בחוסר המשמעת שלו, כאשר עשה חיים קשים למאמן האגדי של פרוקאריל קרלוס גריגול, שהפך בהמשך למנטור הגדול שלו. באחד המקרים, כאשר עיצבן אותו (נהג להניף את הכדור כמו גביע אחרי עצירות ולבצע תנועות מתגרות ושחצניות) ונזרק מהאימון, השיב השוער בצעקות: "אני הולך לעזאזל, אעבוד בנמל של מאר דל פלאטה, אז אל תחפש אותי". הוא אכן נעלם אז ל-15 יום אחרי שהשאיר את הכפפות בחדר ההלבשה.
גם מחוץ למגרש כיכב בורגוס במעשי קונדס. כך למשל נהג להכות באגרופים את המאבטח במגורים של קבוצת הנוער של פרוקאריל ולכנות אותו "מרטיז'ו" (פטיש), רק בגלל שלדעתו הוא היה דומה חיצונית למתאגרף הארגנטינאי חואן דומינגו רולדן שנודע בכינוי זה. ב-1993, כשאוהדי פלטנסה היכו את חברו לקבוצה סרחיו מנדריני, הוא רדף אחרי אחד מהם ופירק אותו במכות. במקרה אחר התקוטט עם שחקן של דפורטיבו ארמניו שהקניט אותו ובנוסף נהג לשחק כדורגל בשכונה אחרי האימונים למרות האזהרות מצד המאמנים והשחקנים האחרים.
חברתו סנדרה, שבהמשך הפכה כאמור לאשתו, ושאותה הכיר בבית הספר התיכון, הייתה היחידה מבין בנות הזוג של השחקנים שנסעה איתם למשחקים באוטובוס. כולם ידעו שהשוער הסורר הוא היחיד שקיבל את הפריבילגיה הזו.
כבר בתחילת דרכו בלט בורגוס בחוצפה והתעוזה שלו וביכולת להציל שערים במצבים של אחד מול אחד ולהדוף פנדלים. הוא לא עשה חשבון לכוכבים ששיחקו נגדו, כמו למשל בלאס ג'ונטה מבוקה ג'וניורס אותו תיקל בחריפות באחד הדרבים הסוערים. העצירות הראוותניות והביטחון העצמי הגבוה עד כדי שחצנות (נהג לרדת על ברכיו ולפשוט את ידיו לצדדים כשחלוצים הגיעו מולו) הפכו לסימן ההיכר שלו.
ספג מצ'ילאברט מחצי מגרש: "היום שנינו שמנים ומכוערים"
גם אחרי שעבר לריבר פלייט ב-1994 לא שכח בורגוס את האליל הגדול שלו, הוגו גאטי שהיה שוערה של היריבה הגדולה בוקה ג'וניורס. "הייתי נוסע לאימונים של ריבר באוטובוס ולפעמים הייתי רואה את גאטי, אז הייתי יורד מהאוטובוס כדי להגיד לו שלום ונותן לו נשיקה בפה".
במשחק הראשון בגמר גביע הליברטדורס של 96' נגד אמריקה קאלי בקולומביה עצר בורגוס פנדל שבעט חאמס קרדונה, לא מנע את ההפסד 1:0 אבל ריבר פלייט - עם הכוכבים הגדולים אנצו פרנצ'סקולי, אריאל "אל בוריטו" (החמור הקטן) אורטגה וחואן פבלו סורין - ניצחה 0:2 בגומלין ב"מונומנטל" מצמד של הרנן קרספו (במשחקו האחרון לפני המעבר לליגה האיטלקית) וזכתה.
כמי שהעריץ גם את רנה היגיטה, בורגוס נהג לעמוד רחוק משערו ולא פעם ספג ביקורות על כך. המקרה הבולט היה במשחק של ריבר פלייט נגד ולס סארספילד, כשהוא ספג שער בבעיטה חופשית מכמעט חצי מגרש אותה שיגר השוער הפרגוואי המפורסם חוסה לואיס צ'ילאברט. כאשר נשאל כעבור שנים אם סלח לעמיתו על אותה השפלה השיב: "כן, ברור, עכשיו שנינו שמנים ומכוערים. תמיד אהבתי את השוערים שנהנים במשחק שלהם וראיתי את הדרך הזו כטובה ביותר".
הורחק בגלל אגרוף לשחקן: "החברה שלו לא זיהתה אותו"
ב-1999 עבר בורגוס למאיורקה ובנובמבר של אותה שנה הושעה מ-11 משחקים לאחר שהמצלמות קלטו אותו מכה באגרוף את מנולו סראנו מאספניול. "ראיתי ששופט הקו נרדם, אז הכנסתי לו קטנה עם המפרקים של האצבעות", התלוצץ. "אחרי זה הוא היה צריך להחליף את בת הזוג, בגלל שהחברה שלו לא זיהתה אותו בבית החולים".
באותה תקופה בלט בורגוס גם באפודות השוער הצבעוניות בהן שיחק, אותן נהג להחליף בהפסקות בין המחציות. ב-2001/02 עבר לאתלטיקו מדריד ששיחקה בליגה השנייה בספרד והציג יכולת מצוינת בעונה בה שבה לליגה הבכירה אחרי היעדרות של שנתיים.
"אנחנו כבר כאן, יוצאים מהביוב", כיכב בסלוגן שפירסמו הקולצ'ונרוס לרגל ההישג. "אתם יודעים איך זה משרדי פירסום, הם היו צריכים מישהו מכוער שיגיד את זה", צחק. כך הפך ליקיר האוהדים, וכשהמועדון ציין 100 שנה להיווסדו הזכיר אותו הזמר הספרדי חואקין סבינה בהמנון הרשמי שנכתב לכבוד האירוע.
גם באתלטיקו בלט בורגוס בהופעתו הראוותנית ומנהגיו המשונים לא פחות מאשר ביכולת שהציג. הוא היה מהשוערים הבודדים שלבשו מכנסיים ארוכים, שרוולי האפודה שלבש היו מופשלים עד למרפקים, נהג לחבוש כובע עם סמל המועדון, גרב גרביים אדומים שהגיעו עד הברכיים, לעס מסטיק בזמן משחקים וקצוות שיערו היו צבועים בבלונד.
כמו כן, השוער הצבעוני דאג להלהיב את האוהדים בעצירות עם הראש והחזה, ולא רק במשחקים בהם שלטה קבוצתו. מהדרבי של מדריד שנערך ב-2002/03 זכור היטב זינוק שלו בפנדל שבעט לואיס פיגו, כאשר הוא שוב ניסה להציל עם הראש בזמן שאתלטיקו פיגרה 2:1. זה הצליח לו, אבל הכדור פגע באפו שכתוצאה מכך דימם. למרות זאת, הוא המשיך לשחק כשצמר גפן באפו ובהמשך השוו הקולצ'ונרוס ל-2:2.
בעונה האחרונה שלו באתלטיקו (2004/05), כאשר הורד לספסל ושיחק רק בגביע המלך, ניסה בורגוס לעצור עם החזה כדור שבעט ג'וליו באפטיסטה מסביליה וספג. הוא מיעט אז לשחק ופרש מכדורגל בגיל 35.
"הרופא אמר שיש לי סרטן, עניתי שיש לי משחק ביום ראשון"
ב-2003, בעת שעדיין שיחק באתלטיקו מדריד, אובחן סרטן באחת מהריאות של בורגוס, מה שאילץ אותו להפסיק לשחק מספר חודשים, אבל הוא קיבל טיפול והחלים. "זה היה בלתי צפוי", סיפר בראיון ב-2008. "פתאום באים אליי יום אחד ואומרים לי 'אתה צריך לעבור ניתוח, כי זה סרטן'. אמרתי לרופא שאני צריך לשחק ביום ראשון עם אתלטיקו נגד מאיורקה, והוא השיב שהוא יכול לבצע את הניתוח ביום שני אחרי המשחק, אבל קיבלנו את ההחלטה הנכונה לעשות את זה כמה שיותר מהר. זה קרה לי בגלל שהייתי מעשן הרבה, קשה להיגמל מההתמכרות לזה".
בנבחרת ארגנטינה רשם בורגוס 35 הופעות בין 1995 ל-2002 וקיווה מאוד לשמש כשוער ראשון במונדיאל 1998 בצרפת. הסגל שהגיע למשחק ההכנה באצטדיון טדי לא כלל את השוער הבכיר קרלוס רואה (בורגוס החליף אותו אחר כך במאיורקה) ו"אל מונו" האמין כאמור שיכולת טובה בירושלים תעניק לו את האפודה הראשונה, אבל השער שספג מחיים רביבו וההפסד המפתיע לשחקנים של שלמה שרף גרמו למאמן דניאל פסארלה להשאירו על הספסל בטורניר בצרפת בו הגיעה ארגנטינה עד רבע הגמר, בטרם הודחה על ידי הולנד.
גם במונדיאל 2002 שנערך ביפן ודרום קוריאה, בו נחלה ארגנטינה כישלון כשהודחה בשלב הבתים שימש בורגוס כמחליף לפבלו קבג'רו, למרות ששימש לפני כן כשוער ראשון במוקדמות.
"סימאונה דיבר כל היום על כדורגל, הצעתי לו לשתות ולהירגע"
בשנים הראשונות לאחר פרישתו עבד בורגוס כמאמן שוערים באלקורקון הספרדית וכפרשן. ב-2010 אימן את דפורטיבו קרבנצ'ל, אותה העלה מהליגה הרביעית בארגנטינה לליגה השלישית, ובאותה שנה החל לשמש כעוזרו של דייגו סימאונה. תחילה עבדו השניים בקטאניה האיטלקית, אחר כך בראסינג קלוב וב-2011 הגיע עם "צ'ולו" לאתלטיקו מדריד.
בעת שעבד 8 שנים וחצי בצוות האימון של הקולצ'ונרוס החליף בורגוס את סימאונה במשחקים בהם המאמן הראשי היה מורחק (בסך הכל ב-18 מקרים). כך למשל הוא הוביל את הקבוצה לניצחון 2:4 על ריאל מדריד בסופר קאפ של 2018, ועזב את המועדון ב-2020 לאחר שלא הגיע לסיכום עם ההנהלה.
"זה היה בלתי נסבל", סיפר על השנים הארוכות בהן עבד עם סימאונה. "כל היום הוא מדבר על כדורגל, אז הייתי מציע לו לשתות יין ולהירגע. לא קרה בינינו שום דבר רע, נפרדנו בגלל שחיפשתי את המקום שלי כמאמן ראשי".
במרץ 2021 קיבל בורגוס את המשרה הראשונה כמאמן ראשי בניואלס אולד בויס הארגנטינאית, אבל פוטר אחרי 15 משחקים בלבד בעקבות כשלונות בגביע הליגה ובגביע הסודאמריקנה.
בנה את אריס לפי המודל של אתלטיקו: "רואים שהושפע מסימאונה"
בפברואר האחרון מונה בורגוס למאמנה של אריס סלוניקי, חתם עד יוני 2024 והגיע איתה למקום השלישי בליגה. הוא הצעיד את הקבוצה לאירופה בצורה מרשימה, כאשר במשחק המכריע היא חזרה מפיגור 2:0 מול אא"ק אתונה וניצחה 2:3.
האוהדים של אריס מרוצים ממנו עד עכשיו, אבל מחכים לראות את התוצאות בעונה הקרובה. גם בורגוס יודע שמדובר בעונת מבחן מבחינתו כמאמן ראשי ושזו הזדמנות עבורו לעשות משהו יוצא דופן. לקראת העונה החדשה הוא בנה את אריס על פי המודל של אתלטיקו מדריד ומנסה להחדיר את הפילוסופיה שלו בשחקנים. הוא נוהג להחליף מערכים, נוקט פעם ב-3-5-2 ו-4-4-2 ולפעמים ב-4-2-3-1.
על מנת להוסיף כוח ומהירות צירף בורגוס את שחקן הכנף הימנית האנגלי מוסס אודובאיו שהגיע מקווינס פארק ריינג'רס, את את החלוץ הג'מייקאני אנדרה גריי, הקשר בראין דאבו (צרפתי המשחק בנבחרת בורקינה פאסו), המגן השמאלי הצרפתי בראדלי מזיקו ואת קשר סלטה ויגו לשעבר, הסנגלי פאפה שיק דיופ. אליהם הצטרף בשבוע האחרון הקשר הספרדי מאנו גרסיה ששיחק בספורטינג חיחון כמושאל מאלאבס.
"אי אפשר שלא לראות כיצד השותף לשעבר של סימאונה מושפע ממנו", נכתב באתר היווני "ספורט 24". אקס הפועל תל אביב, המגן השמאלי הבלגי מרווין פירסמן, סיכם במועדון עוד לפני שהארגנטינאי הגיע. כמו כן מנהלת אריס מו"מ לצירופו של החלוץ הספרדי סנטי מינה מסלטה ויגו, אשר הסתבך לאחרונה בשערוריית מין. 13 שחקנים עזבו את הסגל הקיץ, ביניהם שבעה מבין אלה שנלקחו בחשבון במשחקים בעונה שעברה.
כעת מחפש בורגוס בלם לקבוצתו, שבינתיים הספיקה להעפיל לסיבוב השלישי במוקדמות הקונפרנס ליג אחרי שניצחה פעמיים (1:5 בבית ו-1:2 בחוץ) את גומל הבלארוסית. הוא גם ניסה לצרף את אוסקר מינגסה שלא נמצא בתוכניות של ברצלונה, אבל המגן הימני הספרדי השיב בשלילה להצעה שקיבל.
ניהל קריירה מוזיקלית: "ילדים רוצים להיות זמרים וכדורגלנים"
בורגוס נחשב לטיפוס צבעוני שהתפרסם לא רק ככדורגלן, אלא גם כזמר מוזיקת רוק שניהל קריירה פעילה בתחום זה כאשר עדיין שיחק. כבר בתחילת שנות ה-90 היה חבר בלהקת la piara, שבהמשך שינתה את שמה ל-Simpatía Jaque al rey והוציאה ב-1999 את אלבום הבכורה שלה.
כסולן להקת The Garb התפרסם בורגוס כמי שביצע להיטים כמו Malagata, Ahora Rock and roll ו-mi noche es blues וגם הופיע במערכונים. בעת ששיחק במאיורקה הוא אפילו שקל לפרוש מכדורגל כדי להקדיש את חייו למוזיקה. "מה רוצים ילדים?", הסביר באחד הראיונות, "להיות שחקני כדורגל או כוכבי רוק, אני עשיתי את שני הדברים".
וחוץ מזה, הוא גם עורר לא מעט תגובות. ב-2019 טען שיצביע למריה אוחניה וידאל בבחירות לתפקיד מושלת מחוז בואנוס איירס "בגלל שהיא יפה", ובתגובה כינו אותו ברשתות "מאצ'ו" ו"גורילה". גולשת אחרת שהתעצבנה כתבה: "הוא אומלל, שכח מהיכן הגיע".
כיום, כשהוא מאמן ומבוגר יותר, בורגוס נחשב לטיפוס רגוע יותר. שיערו קצר בהרבה, הוא עזב את הבמה והרוקנרול, טען כי אימץ את פילוסופיית האימון של מרסלו ביילסה ועם המשקפיים שהוא מרכיב הוא נראה יותר כמו מורה קפדן בבית ספר מאשר הטיפוס הפרוע שהיה בצעירותו.
אם פעם בורגוס היה כוכב שהעיתונאים היו מחכים למוצא פיו, כיום הוא מרוחק ולא משוחח הרבה עם התקשורת, אלא מרוכז בעבודתו ולא מייצר כותרות. למרות שהוא דובר היטב אנגלית (וגם איטלקית בנוסף לספרדית), ולמרות שהרשים את המקומיים בידע שלו על יוון העתיקה, גם כשהוא מדבר במסיבות עיתונאים הוא מסתפק בקלישאות ובמשפטים קצרים וחסרי משמעות.
"אני לא יודע למה בורגוס שונה כל כך ממה שהיה פעם, כי הוא כמעט לא מדבר איתנו", מספר שדר הספורט היווני אלכסיס סבאפולוס. "אולי הסרטן גרם לזה, הוא אמר לנו שהשתנה אחרי שעבר את זה".
וכשתראו את בורגוס בגודל טבעי בגרסה הנוכחית, גם אם תתגעגעו לטיפוס הפרוע שהיה פעם, אל תצפו ליורש. הוא ואשתו סנדרה הורים לשלושה ילדים שאף אחד מהם לא הלך בדרכו. בתו הבכורה סאשה עורכת דין, השנייה פלורנסיה למדה תרגום ובנו הצעיר לוקה החל ללמוד מדעי המחשב. אז איך זה שאף אחד מהם לא כדורגלן ולא זמר או כוכב במה? "ככה זה עם כדורגלנים", הוא סיפר. "רוב הקריירה הייתי רחוק מהבית בגלל הנסיעות עם הקבוצות ובקושי ראיתי את הילדים שלי".