“כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת”. לא משנה כמה נבחרת גרמניה תהיה בשפל, היא תמיד תהיה דוגמה לחבורה הישגית, שמועמדת בכל טורניר להגיע עד הסוף והיריבות שלה יגיעו במוכנות שיא. אל מונדיאל 2022 יגיעו המנשאפט עם קוף ענק על הגב בדמות הכישלון בטורניר הקודם ברוסיה (הדחה בשלב הבתים) והתצוגה האפורה ביורו בשנה שעברה, עם המון בעיות בסגל ומעין נבחרת מעבר שלא ממש זוכה לאמון הציבור. אבל בהדרכת מאמן שמגיע עם הר ציפיות.
מיד אחרי יורו 2021, שהסתיים מבחינת הגרמנים עם הפסד בשמינית הגמר 2:0 לאנגליה, סיים יוגי לב את תפקידו ועזב את הנבחרת אחרי כ-15 שנה על הקווים. כשלב קודם מתפקיד עוזר המאמן למאמן הראשי במקומו של יורגן קלינסמן אחרי מונדיאל 2006, הוא היה צריך לקחת חבורה לחוצה, שבדיוק סיימה שלישית בטורניר הביתי אליו הגיעה עם תקוות רבות. בגרמניה מדברים עם תוצאות ולב הצליח להוציא הרבה מהנבחרת, אבל בכל פעם נכשל ברגע האחרון.
ביורו 2008 הגרמנים הגיעו עד הגמר בו הפסידו לספרד 1:0 כשפרננדו טורס הכניע את ינס להמן. שנתיים לאחר מכן, במונדיאל 2010 בדרום אפריקה, המנשאפט נראו מצוין וסיפקו הצגות מול אוסטרליה, אנגליה וארגנטינה, אך שוב היו אלה הספרדים ששברו להם את הלב וקרלס פויול שלח את ה’לה רוחה’ לגמר וגרמניה הסתפקה במקום השלישי. שנתיים לאחר מכן, ביורו 2012, היו אלה מריו באלוטלי ואיטליה שהפרידו בין גרמניה והגמר בפעם השלישית ברציפות.
שש שנים של כמעט התנקזו למונדיאל 2014 בברזיל. גרמניה התפוצצה, תומאס מולר הצטיין ורגע השיא הגיע בחצי הגמר עם 1:7 היסטורי על המארחת. בגמר מריו גצה הפך לגיבור הגדול עם שער בהארכה שהעניק 0:1 על ליאו מסי וארגנטינה והביא את גביע העולם לברלין בפעם הרביעית. יוגי לב הונף על כתפיים וסוף סוף הביא את הנבחרת לבאר, אבל דווקא כשנראה היה כי גרמניה הגדולה חזרה, הגיעה הידרדרות מתמדת ששיאה בכישלון החרוץ ב-2018.
אם תשאלו את מומחי הכדורגל בגרמניה יש לכך סיבה פשוטה: עזיבתו של האנזי פליק. כשיוגי לב מונה לתפקיד ב-2006 הצטרף פליק לצוות כעוזר מאמן. הוא השתדל להישאר תמיד מאחורי הקלעים והותיר את הבמה המרכזית ליוגי, אבל האמת שפליק היה הדמות הדומיננטית ביותר בנבחרת, טקטית ומנטלית, כשהשיא הגיע בברזיל, שם השפעתו הייתה קריטית. הדוגמה המרכזית היא תוכנית האימונים למצבים נייחים שיזם, למרות שלדעת לב זה היה בזבוז זמן. הודות לכך, גרמניה הפכה לקטלנית בקרנות ובבעיטות חופשיות וכך ניצחה את צרפת ברבע הגמר עם שער הנגיחה של מאטס הומלס.
"בלי האנזי פליק לא היינו זוכים במונדיאל”, הצהיר יוגי לב בעצמו. מעבר לתרומה המקצועית האדירה שהביא כעוזר מאמן, כשהיה אחראי על תכנון האימונים וניתוח היריבות, פליק הכניס לנבחרת אווירה חיובית ודאג לחדר הלבשה בריא ושמח. “הוא מצטיין בניתוחים טקטיים, אבל בד בבד גם אדם נעים מאוד, בעל אופי נהדר שכל השחקנים והמאמנים מעריכים אותו", הוסיף המאמן לשעבר. ואכן, זה בדיוק מה שהיה חסר לחבורה שהגיעה ליורו 2016.
מאז הזכייה במונדיאל בברזיל האווירה בנבחרת נעכרה. ביורו בצרפת היא הייתה לא מחוברת ושמועות שצצו על פילוג בחדר ההלבשה הגיעו לשיאם במונדיאל ברוסיה, שם כבר היה ברור לכולם כי קיימת בעיה חמורה. זה הסתיים בהדחה מבישה כבר בבתים, כשמקסיקו ושבדיה מקדימות את הנבחרת. בגרמניה החליטו לתת ליוגי לב “טורניר פרידה” ואכן, מיד אחרי היורו מונה פליק, כשהוא חוזר לנבחרת אחרי תקופה פנומנלית בבאיירן מינכן, אותה הוביל לאחת השנים הגדולות בתולדות מועדון כדורגל כלשהו, עם שישה תארים והפסד בודד.
הפתיחה עם פליק הייתה מסעירה והשיבה את התקוות לאוהדים. הוא שינה את שיטת המשחק מה-3-5-2 של לב, ל-4-2-3-1 עמו הצליח במיוחד בבאיירן והתוצאות זרמו, עם כדורגל משכנע ושבעה ניצחונות מרשימים במוקדמות המונדיאל. למרות זאת התקופה האחרונה שוב מדאיגה מבחינת התוצאות. מאז שניצחה את ישראל במשחק הידידות במרץ, גרמניה רשמה חמש תוצאות תיקו והפסד בשבעה משחקים.
ברלין, יש לנו בעיה
ועם כל הכבוד לפליק, בסוף שחקנים הם אלו שמנצחים או מפסידים משחקים והסגל של גרמניה אינו נקי כלל מבעיות. העמדה הבעייתית ביותר היא בחוד ההתקפה, שם הגרמנים מחפשים את היורש של מירוסלב קלוזה כבר שנים ארוכות. טימו ורנר נפצע ויחמיץ את הטורניר, כמו גם לוקאס נמצ’ה. ההצבה של סרג’ גנאברי או קאי האברץ התבררה כשגויה והשאלה אולי הגדולה ביותר לקראת גביע העולם היא במי יבחר פליק להיות החלוץ הפותח שלו בקטאר.
קארים אדיימי הצעיר, שהצטרף בקיץ האחרון לבורוסיה דורטמונד, עושה קולות של מי שיכול למלא את העמדה, אך הוא כנראה עדיין אינו בשל להוביל את ההתקפה כבר במונדיאל הנוכחי. תומאס מולר יכול למלא חורים, אך עמדת החלוץ אף פעם לא הייתה פייבוריטית עבורו ומי יודע, אולי הישועה תבוא מכיוון לא צפוי? בגיל 29 ניקלאס פולקרוג פורח העונה בבונדסליגה בצורה פנטסטית והוא כבש 10 שערים ב-14 משחקים במדי ורדר ברמן. אחרי שזכה לזימון המרגש, בגרמניה כבר נשמעים הקולות שהוא צריך לקבל את ההזדמנות.
גרמניה מציגה: הקישור הטוב בעולם
אם הגרמנים מחפשים נקודת אור היא ללא ספק מגיעה מהקישור. נאמר זאת בזהירות, אבל ייתכן כי מרכז השדה של פליק הוא הטוב ביותר בעולם. עם יוזואה קימיך ולאון גורצקה מבאיירן מינכן ואילקאי גונדואן ממנצ’סטר סיטי. תוסיפו אליהם את שחקני ההתקפה בדמות לירוי סאנה, שמציג העונה יכולת אדירה עם 10 שערים ושישה בישולים ב-19 משחקים בכל המסגרות, את קאי האברץ, יוליאן ברנדט וסרג גנאברי ומעל כולם היהלום שבכתר: ג’מאל מוסיאלה.
מוסיאלה אמרנו? הוא ללא ספק השחקן שאליו כדאי לשים לב במיוחד בנבחרת גרמניה. “במבי”, כפי שהוא מכונה ע”י חבריו בבאיירן מינכן, הפך העונה לשחקן הטוב ביותר בקבוצה של יוליאן נגלסמן. בגיל 19 בלבד הוא תפס מקום של קבע בהרכב וב-22 משחקים בכל המסגרות כבש 12 שערים ובישל 10 נוספים. לשם השוואה, בעונה שעברה הוא כבש שמונה ובישל שישה ב-40 משחקים.
את העובדה שהכישרון של באיירן משחק בנבחרת צריך לזקוף לטובת האנזי פליק. למוסיאלה הייתה אפשרות לשחק בניגריה, אנגליה או גרמניה. בנבחרות הצעירות הוא שיחק במדי שתי האחרונות כשאת הממלכה ייצג כשחקן הנבחרת הצעירה רק לפני כשנתיים. אנגליה הייתה משוכנעת שמוסיאלה יבחר להמשיך בשורותיה יחד עם חברו הטוב ג’וד בלינגהאם, אך העובדה ששיחק בבאיירן שינתה את דעתו. נוייר ומולר לחצו, פליק שכנע ובפברואר 2021 הכריז הקשר כי בחר לייצג את גרמניה. חודש לאחר מכן כבר ערך את הבכורה נגד איסלנד.
לותר מתאוס אמר עליו שהוא מזכיר את ליאו מסי ויהיה ביום מן הימים השחקן הטוב בעולם. רבים גם חשבו שהוא “נגזל” על ידי גאבי בתחרות ה’גולדן בוי’ על תואר שחקן השנה הצעיר בעולם ואלפונסו דייויס, חברו לקבוצה, הצהיר כי מוסיאלה יענה כשיזכה בעתיד בכדור הזהב. בינתיים, הכישרון הצעיר מחזיק את ההתקפה הטובה בעולם, שהבקיעה 82 שערים ב-24 משחקים (לשם השוואה פאריס סן ז’רמן אחריה ברשימה והבקיעה 63 ב-22). אין כמו הבמה המרכזית ביותר כדי להראות לכולם שכדאי לקחת בחשבון את הקשר הגרמני.
חזר בזמן: שובו של מריו גצה
כל מה שמריו גצה היה צריך זה כדור אחד לעומק. הוא נכנס כמחליף כמה דקות קודם לכן במקומו של מירוסלב קלוזה ובדקה ה-113 קיבל מסירה חכמה מאנדרה שורלה ומזווית קשה ירה לרשת הגבוהה של סרחיו רומרו. “סופר מריו” הביא את גביע העולם לגרמניה בפעם הרביעית ובאותו רגע לכולם היה ברור כי מתפתח לעיניהם כוכב כדורגל שינהיג את גרמניה בשנים הקרובות. הוא היה בשיאו, אחרי שנים נהדרות בדורטמונד ומעבר יוקרתי לבאיירן מינכן והכול נראה ורוד.
אבל אז הכול החל להתמוטט. בבאיירן מעמדו הלך ופחת, סוכנו טען שפפ גווארדיולה “לא סופר אותו”, הוא סבל מפציעות ואחרי שלוש עונות במינכן הוא חזר לדורטמונד. בפברואר 2017 הודיעו השוורצגלבן כי גצה סובל מבעיית שרירים וייעדר ל”תקופה לא ידועה”, שנמשכה לבסוף שבעה חודשים. כשהוא חזר הוא כבר לא היה אותו שחקן ולבסוף, בסיום עונת 2019/20, סיים את דרכו בקבוצה ולראשונה בקריירה עזב את גרמניה ועבר לפ.ס.וו איינדהובן.
לצד ערן זהבי בקבוצה ההולנדית גצה החל לחזור לעצמו. שנתיים טובות בפ.ס.וו סידרו לו את החזרה לבונדסליגה כשחתם בתחילת העונה לשלוש עונות באיינטרכט פרנקפורט. עם שני שערים ושלושה בישולים ב-22 הופעות העונה גצה חזר להיות רלוונטי והשיא הגיע כשהתבשר על זימונו המחודש לנבחרת גרמניה, לראשונה מאז 2017. האנזי פליק היה שם בפעם הקודמת והוא זוכר היטב את רגע הקסם של “סופר מריו”. בקטאר הם ינסו לשחזר את ההישג.
נקודת התורפה: הבחירה של פליק בהגנה
בעוד עמדת השוער בנבחרת גרמניה נראית נהדר עם מנואל נוייר, שמקומו ב-11 מובטח, ומארק אנדרה טר שטגן וקווין טראפ שישמשו כמחליפיו, ההגנה מסתמנת כפוטנציאל בעייתי עבור האנזי פליק. אנטוניו רודיגר נראה טוב מאוד העונה בריאל מדריד, אך ניקו שלוטרבק חווה מעט ירידה בדורטמונד וניקלאס זולה גם כן אינו האופציה הריאלית. מתיאס גינטר וארמל בלה-קוצ’אפ ישמשו גיבוי לשלושה וימתינו להזדמנות.
גם עמדות שחקני הכנף אינן מרשימות ואחרי שפליק בחר לוותר על רובין גוזנס, הוא נותר עם טילו קהרר שדי חוזר לעצמו בווסטהאם, לוקאס קלוסטרמן ודויד ראום מלייפציג וכריסטיאן גונטר שממשיך להפגין יכולת טובה בפרייבורג. האם זה מספיק? ייתכן מאוד שלא. ייתכן גם שפליק יבחר בשל כך לשחק עם שלושה בלמים ולנסות להציב את יונאס הופמן כמגן, מה שעשה לא פעם במוקדמות.
גרמניה שובצה בבית ה’ לצד ספרד, יפן וקוסטה ריקה. המנשאפט יתחילו את דרכם ב-21 בנובמבר במשחק מול יפן באצטדיון אל ראיאן. ב-27 בנובמבר תפגוש גרמניה את ספרד למפגש הגדול בבית באצטדיון אל ח’ור ואת שלב הבתים היא תחתום מול קוסטה ריקה ב-1 בדצמבר גם כן באצטדיון אל ח’ור.
הרכב אפשרי של נבחרת גרמניה: מנואל נוייר, כריסטיאן גונטר, אנטוניו רודיגר, ניקו שלוטרבק, דויד ראום, יוזואה קימיך, לאון גורצקה/אילקאי גונדואן, ג’מאל מוסיאלה, לירוי סאנה, קאי האברץ וסרג’ גנאברי.