שואיצ'י גונדה הגיע למונדיאל אחרי עונה מתסכלת בלשון המעטה במדי שימיזו, שהסתיימה בירידת ליגה עם מאזן הגנה כמעט הכי גרוע בליגה היפנית. למה הוא עדיין הועדף בין הקורות של הנבחרת, ואף עיתונאי לא מתח על כך ביקורת? כי מבחינת אחוז ההצלות, היה גונדה אחד המובילים בליגה, אם לא הטוב שבהם. העורף שלו היה מחורר, חלוצי היריבות איימו על שערו בלי הפסקה, והוא עבד קשה מאוד. הצטיינותו לא נשאה פרי בסופו של דבר, אבל קשה לחשוב על הכנה טובה יותר לגביע העולם ולמפגש עם חוליות החוד הטובות בתבל.
גונדה יודע לעמוד תחת לחץ ולהיות חשוף. למעשה, זו המומחיות שלו לאורך זמן, כי ב-2015 הוא שיחק משום מה בליגה האוסטרית השנייה בדי הורן, וירד איתה לליגה השלישית, בעוד ב-2020 סיים מתחת לקו האדום בפורטוגל עם פורטימוננסה הזעירה. זה סיפור חייו, והוא לא חושש מדבר. הוא רגיל שבועטים לעברו כל שנייה בערך.
אז בדקה ה-70 אתמול מול גרמניה ביצע גונדה 4 הצלות תוך 20 שניות, ו-3 מהן היו מניסיונות של סרג' גנאברי. לכוכב באיירן מינכן היה משחק לא רע, ובאופן כללי הגרמנים הגיעו למספיק הזדמנויות כדי להכריע את ההתמודדות הזו הרבה לפני שריקת הסיום. אילקאי גונדואן בעט לעמוד, ג'מאל מוסיאלה החטיא אחרי שרקד במבצע מרהיב דרך כל ההגנה היפנית, ובאופן כללי המשחק שטף.
הייתה דרושה רגל מסיימת טובה יותר, והעובדה כי קאי האברץ עדיין ממשיך לשחק בעמדה הלא מתאימה מבחינתו כחלוץ מרכזי בהחלט השפיעה. עם מירוסלב קלוזה היה בתוך התיבה התוצאה היתיה עשויה להיות אחרת לגמרי, אבל אין קלוזה – והגרמנים המשיכו להחטיא עד שנענשו. ההצלות של גונדה מול גנאברי סימלו את תחילתו של המהפך. יפן פיגרה אז 1:0, אבל תוך זמן קצר היא כבר הובילה 1:2 בדרך לניצחון סנסציוני ומפואר במיוחד.
גונדה קיבל את פרס השחקן המצטיין, אבל אחרי משחק כזה ראוי להעניק גם את התואר למאמן המצטיין, כי את הניהול של האג'ימה מוריאסו אפשר להכניס לתוכנית הלימודים בבתי הספר לכדורגל. הוא לא היה חף משגיאות, אבל עשה את ההתאמות החיוניות תוך כדי תנועה, ביצע חילופים נועזים ובא על שכרו כאשר שני חלוצים שעלו מהספסל היו אלה שהדהימו את מנואל נוייר בדרך להישג ההיסטורי.
הגרמנים הפתיעו את היפנים במחצית הראשונה כאשר הציגו משחק לא מאוזן של מגנים. ניקלאס זולה, בלם במקצועו שפתח כמגן ימני, נשאר באופן קבוע בעורף ומיעט לעבור את קו מחצית המגרש. לעומת זאת, דויד ראום, שהיה על הנייר מגן שמאלי, שיחק בערך כמו קיצוני, והיה לגרמנים יתרון מספרי ברור באגף, בו ביקרו באופן תכוף גם שחקני החוד. היה זה הגיוני ביותר כי החבורה של המאמן האנזי פליק עלתה ליתרון בזכות פעולה התקפית מוצלחת של ראום, אשר הוכשל בשלומיאליות ברחבה על ידי גונדה – היה זה המחדל היחיד של השוער במשחק.
אז בהפסקה ביצע מוריאסו מהלך טקטי מבריק. הוא ויתר על טאקפוסה קובו, הקיצוני שהיה לכאורה הנשק ההתקפי הכי מסוכן שלו, והכניס במקומו בלם – טאקהירו טומיאסו מארסנל. ממבט ראשון זה נראה כמו חילוף הגנתי, אבל בפועל היה זה רעיון משולב נהדר. טומיאסו, שהתמקצע אצל התותחנים גם כמגן, הצטרף מימין כדי ליצור שלישיית בלמים ולסייע בבלימת הפריצות של ראום. במקביל, יתר השחקנים קיבלו הנחיות להיות אמיצים יותר ביציאה קדימה, ותוך כדי תנועה אף הוחלפו חלק מהם בכוכבים עם נטיות התקפיות מובהקות הרבה יותר.
כך עברה יפן מ-1-3-2-4 שמרני במחצית הראשונה למשהו כמו 2-5-3 הרפתקני הרבה יותר במחצית השנייה. ראום עדיין המשיך להיות מסוכן עבור גרמניה והוא זה שסידר לגנאברי את ההזדמנות הגדולה ההיא, אבל הוא בכל זאת הורגש פחות – והיפנים קיבלו הנחיה ברורה לנצל ככל הניתן את השטחים הפנויים שהוא משאיר מאחוריו בעורף.
וכך היה, ריטסו דואן השווה ל-1:1 כאשר הגיח לרחבה מהאגף של ראום והגיע ראשון לכדור שנהדף לא טוב על ידי נוייר. השער השני כבר היה באחריות ברורה של ראום, שהפקיר לחלוטין את האגף, וגם ניקו שלוטרבק לא הצליח לסגור את טאקומה אסאנו אשר הכניע את השוער המפורסם בבעיטה חדה מזווית קשה.
הגרמנים מכירים מצוין את הנפשות הפועלות כאן. דואן הוא כוכב עולה במדי פרייבורג שדוהרת בצמרת הגבוהה ויצאה לפגרה כשהיא במקום השני. אסאנו מצליח הרבה פחות העונה, אבל גם הוא משחק בבונדסליגה, במדי בוכום מהתחתית – ובעברו שיחק בהאנובר ובשטוטגרט.
זה ממש לא יוצא דופן, כי הליגה הגרמנית היא היעד המועדף של היפנים בשנים אלה, וגם הקבוצות הגרמניות יודעות כי היפנים עשויים להיות רכש מצוין מבחינת עלות-תועלת. היפנים הם קונצנזוס בגרמניה מאז הדהימה בורוסיה דורטמונד כאשר החתימה בחור יפני אלמוני בשם שינג'י קגאווה בקיץ 2010 תמורת 350 אלף יורו והפכה אותו לסופרסטאר.
החניך האהוב של יורגן קלופ דעך מזמן, והוא מבלה בימים אלה בסינט-טרוידן בבלגיה, אבל מורשתו חזקה מאוד. בסגל יפן למונדיאל הנוכחי 8 שחקנים מקבוצות גרמניות, מתוכם 5 היו בהרכב כולל צמד הבלמים, ועוד שניים עלו מהספסל כדי לכבוש. הקפטן בן ה-34 מאיה יושידה, שכיכב במשך שנים ארוכות בסאות’המפטון, הוא המצטרף האחרון לחבורה כשחתם הקיץ בשאלקה ושקע עם העולה החדשה עמוק בתחתית. כמו גונדה, הוא רגיל מאוד להיות אנדרדוג ולספוג לחץ, וגם לו הניסיון הזה עזר מאוד אתמול.
משחקו של יושידה ממש לא היה מושלם, ובתסריט הגיוני ושגרתי הייתה גרמניה אמורה לנצח ללא בעיות מיוחדות, הרבה לפני שהיפנים ארגנו את הקאמבק שלהם. לפי מדד השערים הצפויים, גרמניה הייתה קרובה מאוד אתמול לספרד שהביסה את קוסטה ריקה 0:7.
אלא שזה לא קרה, ההחמצות היו רבות. המזל היה לצד האסיאתים, והם ידעו לנצל אותו עד תום בזכות עקשנות, יצירתיות, הרפתקנות טקטית והמון בטחון עצמי. אחרי הכל, זו הנבחרת שכמעט הדיחה את בלגיה בשמינית הגמר במונדיאל הקודם, כאשר מוריאסו כיהן כעוזר מאמן עם אחריות על האימונים והטקטיקה. היא יודעת לשחק מול יריבות פייבוריטיות ששולטות בכדור, ויעילה מאוד בהתקפות מעבר מהירות.
בעצם, גרמניה שלטה אתמול בכדור במשך 74 אחוזים מזמן המשחק – בדיוק כפי שעשתה גם כאשר הפסידה לדרום קוריאה במשחק שחרץ את הדחתה בשלב הבתים ב-2018. אלה שני המשחקים האחרונים שלה בגביע העולם, ובשניהם התסריט היה דומה, אם כי אתמול הגרמנים שיחקו הרבה יותר בהשוואה לקרב מול הקוריאנים. הנבחרת הזו אוהבת לשלוט בכדור, אבל לא תמיד מסוגלת לתרגם זאת לכיבוש, והיא פגיעה למדי למתפרצות.
דבר אחד בטוח – מול ספרד זה יהיה אותו דבר ביום ראשון. גרמניה חייבת לנצח את האדומים, אבל היא לא תהנה מאחוזי החזקת כדור כאלה, ואפילו לא תתקרב אליהם. אולי זה יפעל לטובתה, כי השחקנים המהירים של הגרמנים עשויים ליהנות מהשטחים הפנויים שיעניקו להם הספרדים. יפן מצידה תחזיק אצבעות לנבחרת של לואיס אנריקה, כי הפסד נוסף של גרמניה יעניק לסמוראים את הכרטיס הבטוח לשמינית הגמר. אם כך יהיה, תחגוג יפן העפלה שנייה ברציפות משלב הבתים, וזה עוד לא קרה מעולם. האם הנבחרת החביבה הזו מסוגלת לעשות היסטוריה?
התקציר באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022