בדומה לישראל, גם עבור נבחרת מרוקו, מונדיאל מקסיקו 1970 היה הראשון אליו העפילה. אולם בניגוד למדינתנו הצנועה, המדינה מצפון אפריקה עשתה זאת עוד ארבע פעמים מאז, והמונדיאל הקרוב בקטאר יהיה השישי במספר שלה. לאחר 20 שנות בצורת, המרוקנים עשו זאת והעפילו למונדיאל הקודם, אך הנבחרת שמסומנת כדור הזהב של הכדורגל במדינה נכשלה ברוסיה וסיימה אחרונה בבית עם ספרד, פורטוגל ואיראן.
גם באליפות אפריקה מרוקו נכשלת פעם אחר פעם, ומאז הזכייה ב-1976 לא ראתה תואר בינלאומי. מאז הכישלון במונדיאל האחרון, נערכו שתי אליפויות אפריקה ובשתיהן הנבחרת המרוקנית הודחה בשלב מוקדם, ב-2019 בשמינית הגמר וב-2021 ברבע הגמר. זאת כאמור למרות סגל נוצץ, שכולל בראש ובראשונה את כוכבה של פאריס סן ז'רמן אשרף חכימי, ושחקנים ממועדונים בכירים ברחבי היבשת כמו חכים זייש, נוסייר מזראווי, בונו, יוסף א-נאסירי ועוד.
לאחר שבמונדיאל 2018 יבשת אפריקה רשמה שפל חדש עם אי העפלתן משלב הבתים של כל חמשת הנבחרות שייצגו אותה, הפעם הציפייה של מרוקו היא לעשות זאת, לשחזר את הישג השיא שלה בגביע העולם ולהעפיל לשמינית הגמר. הסגל של הנבחרת הוא מצוין, והיא מגיעה בפורמה טובה לאחר קמפיין מוקדמות עם מאזן מושלם של שישה ניצחונות בשישה משחקים ותוצאות טובות במשחקי ההכנה, אך זו תהיה משימה קשה במיוחד בשל ההגרלה שקבעה כי היא תתחרה בבית עם נבחרות בלגיה וקרואטיה החזקות, ונבחרת קנדה שהיא כוח עולה בכדורגל העולמי.
המגן ההתקפי הטוב בעולם
בגיל 23 ומעמדת המגן, אשרף חכימי הוא הכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת המכונה 'אריות האטלס'. העם תולה בו תקוות גדולות, והרבה מההישגים של המרוקנים במונדיאל יהיו תלויים ביכולתו. אמנם ריאל מדריד היא אלופת אירופה, אך ברור לכולם שהעמדה החלשה ביותר אצלה היא עמדת המגן הימני עם דני קרבחאל שנמצא כבר מעבר לשיא, בעיקר בכל מה שקשור לתרומה התקפית. גם אם לא יגידו זאת בקול, בבלאנקוס בוודאות מתחרטים על כך שהחליטו לשחרר את חכימי.
המגן נולד במדריד, אהד את ריאל מגיל ילדות והתקבל לאקדמיה שלה בגיל שבע. הוא סומן ככישרון יוצא דופן מגיל צעיר ועלה עד קבוצת הבוגרים, שם לא קיבל הזדמנות אמיתית. לאחר עונת בכורה בה שיחק 17 פעמים, הושאל חכימי לשנתיים לבורוסיה דורטמונד, שם עשה את הפריצה הגדולה והראה כמה שהוא מסוכן במגוון תפקידים. בתפקידו המקורי כמגן ימני, אך גם כמגן שמאלי, קשר ושחקן כנף בשני הצדדים. עם הכדורגל ההתקפי של הגרמנים ודחיפת הקהל בסיגנאל אידונה פארק, הוא עשה את קפיצת המדרגה והפך לכוכב.
בקיץ 2020, יכול היה לחזור הביתה לריאל מדריד, אך רק כשחקן מחליף לאותו דני קרבחאל. גם הוא, וגם הבלאנקוס הסכימו כי זה מיותר ולא מתאים, והמרוקני נמכר לאינטר, ששילמה תמורתו 40 מיליון אירו. אנטוניו קונטה חיזר אחריו לאורך כל הקיץ וידע למה. המאמן האיטלקי משחק במערך של 5-3-2 וחכימי הוא המגן המושלם למערך הזה, בזכות היכולות ההתקפיות הנהדרות שלו. המהירות, כוח הפריצה, הדריבל, ההגבהות ואפילו הסיומת שביחס למגן היא מעולה.
יחד עם רומלו לוקאקו, חכימי היה לשחקן המשמעותי ביותר באליפות של אינטר, שקטעה תשע זכיות רצופות של יובנטוס בסקודטו. בסיום העונה, נאלץ להיפרד מהנראזורי בשל המצב הכלכלי הרעוע של המועדון, ושוב עלתה האופציה שיחזור לריאל מדריד, אולם הלבנים ויתרו עליו שוב, והעדיפו את קרבחאל, למרות הגיל המתקדם והמצב הרפואי והפיזי שכבר לא היה כמו פעם.
מי ששמחה לרכוש את חכימי ושילמה תמורתו 60 מיליון אירו היא פאריס סן ז'רמן, בקיץ בו החתימה גם את ליאו מסי, סרחיו ראמוס, ג'אנלואיג'י דונארומה וג'יני ווינאלדום. מעמדת המגן, המרוקני הפך לשחקן המסוכן והפורה ביותר של פ.ס.ז' לאחר שלישיית ההתקפה האימתנית שכוללת את מסי, ניימאר וקיליאן אמבפה, רשם עונה נהדרת שהובילה את קבוצתו לאליפות צרפת ומיצב את עצמו כמגן ההתקפי הטוב בעולם.
בליגת האלופות אמנם הקבוצה נכשלה והודחה מול ריאל מדריד, אך העונה היא נראית כמו הדבר האמיתי, וחכימי שממשיך ביכולת הנהדרת מהעונה שעברה, יקווה להניף בסוף העונה את הגביע עם האוזניים הגדולות. עד אז, הוא ינסה להוביל את האומה שלו לטורניר מוצלח בקטאר, כשבנבחרת כאמור אין לפניו שלישיית קסם התקפית, והוא יצטרך לקחת הרבה יותר אחריות ולנפק יותר מספרים.
או במרוקו או בספרד: שימו לב לעבדה א-זלזולי
בעונה שעברה, ברצלונה הייתה במצב אנוש, ועד ינואר, אז הגיעו אדאמה טראורה, פראן טורס ופייר אמריק אובמיאנג, שיחקה עם חלק התקפי דליל במיוחד בשל הפציעות והיכולת החלשה של שחקני ההתקפה. עם מינויו של צ'אבי לתפקיד, החל להעניק הזדמנויות לכמה שחקנים צעירים ממחלקת הנוער ומברצלונה ב' כמו גאבי, פראן ז'וטגלה ועבדה א-זלזולי.
עבדה לקח את הצ'אנס בשתי ידיים, הציג יכולת נהדרת, ולאחר חודש כבר קיבל הודעה כי יזומן בחודש ינואר כדי לייצג את נבחרת מרוקו באליפות אפריקה. שחקן ההתקפה הצעיר, שאהב את המומנטום בו היה בברצלונה, והגשים את חלום ילדותו, לשחק בהרכב של אחד המועדונים הגדולים בעולם, לא רצה שהחלום והמומנטום בו הוא נמצא ייקטע, וביקש מההתאחדות המרוקנית לשחררו מהטורניר, וכך היה.
במקביל, עבדה חוזר על ידי ההתאחדות הספרדית, אך כמו מרוקני אחר ששיחק בבארסה והרשים במדיה בגיל צעיר, מוניר אל חדאדי, בחר לייצג את נבחרת מרוקו ולוותר על ללבוש את מדי ה'לה רוחה', אך בתנאי שאכן ישוחרר מאותה אליפות אפריקה ולא יפסיד את כל משחקי חודש ינואר של ברצלונה.
אולם נראה כי אולי ההחלטה הזו לא הייתה הנכונה ביותר, שכן באותו חודש ינואר, צ'אבי החל במסע רכש בו חתמו בקבוצה אדאמה טראורה, פראן טורס ופייר אמריק אובמיאנג. עבדה הצעיר רשם שתי הופעות באותו חודש, מול גרנאדה ואלאבס, ומאז לא לבש את מדי הבלאוגרנה בליגה. הקיץ הוא הושאל לקבוצה מולה כבש את שערו היחיד בלה ליגה במדי ברצלונה, אוסאסונה.
עד כה, הוא מציג יכולת טובה במדי הקבוצה שמדורגת במרכז הטבלה בליגה הספרדית, ומקווה לחזור בעתיד לבמה המרכזית. עתידו עוד לפניו, ולאחר שרשם בחודש ספטמבר את שתי הופעות הבכורה שלו במדים הלאומיים במשחקים מול צ'ילה ופרגוואי, בגיל 20 שחקן הכנף צפוי להיות חלק מהסגל של האדומים-ירוקים במונדיאל ואולי, עם הדריבל, החוצפה החיובית והסיומת האיכותית אף להיות המרענן הרשמי של הנבחרת בחלק ההתקפי.
חוזר לקטאר
בשנת 2012, וואליד רגראגי, שנולד בצרפת להורים מרוקנים, היה שחקן בן 38, שזה עתה פרש לאחר קריירה ענפה בצרפת, ספרד ומרוקו, והפך לעוזר המאמן של הנבחרת הלאומית של מרוקו. לאחר עשור, הוא יוביל את הנבחרת, עם דור שחקנים מרשים עם הרבה ציפיות, כמאמן הראשי במונדיאל בקטאר, מקום שלא זר לו, שכן הוא אימן את למשך חצי עונה את אל דוחאלי מהליגה הקטארית. בעשור הזה, מאז היה עוזר מאמן צעיר בנבחרת הלאומית, הוא הספיק לצבור ניסיון ולהגיע מוכן למעמד.
ב-2014 מונה למאמנה של רבאט, שם עשה עבודה טובה במשך שש עונות, עד שעבר כאמור לקבוצה הקטארית, איתה סיים במקום השני בליגה המקומית. בקיץ שעבר, מונה רגראגי למאמן של ווידאד קזבלנקה, אחד המועדונים הגדולים במרוקו, והוליך אותו לזכייה בליגת האלופות של אפריקה ובכך הפך למאמן המרוקני השני בהיסטוריה שעושה זאת.
לפני כחודשיים בלבד, בהחלטה מוזרה, ההתאחדות המרוקנית נפרדה מהמאמן הקודם ואהיד חלילהודזיץ' למרות שהעלה אותה למונדיאל, והחליטה לתת את האמון שלה ואת המפתחות להנהגת הנבחרת בטורניר בקטאר לרגראגי. למאמן כאמור לא היה הרבה זמן להכיר את השחקנים עד כה, וזה עלול להיות בעוכריו.
מספר 7 שפרש וחזר לנבחרת, ולא, הוא לא זרק את סרט הקפטן
אמנם חכים זייש נמצא בירידה בקריירה ודי מאכזב מאז מעברו לצ'לסי בתחילת העונה שעברה, אך בנבחרת מרוקו הוא עדיין נחשב לבעל הבית במרכז המגרש, ולשחקן בו תולים תקוות רבות. לפני קצת יותר משנה, בספטמבר 2021, המאמן הקודם ואהיד חלילהודזיץ' הותיר את הקשר מחוץ לסגל לצמד משחקי מוקדמות המונדיאל מול סודאן וגינאה, בטענה שזייף פציעה.
"ההתנהלות של זייש בשני המשחקים האחרונים לא מתאימה לשחקן נבחרת שהוא גם ממנהיגיה ואמור לשמש מודל לחיקוי", אמר המאמן. "הוא הצטרף אלינו באיחור ולמרות זאת סירב להתאמן, אפילו לא היה טעם לשוחח איתו. אף אחד לא יכול להפוך את הנבחרת לבת ערובה, היא מעל הכל. זו הפעם הראשונה בקריירה שלי שראיתי התנהגות שמאוד מאכזבת אותי, שחקן שמסרב לשחק בטענה שהוא פצוע. הצוות הרפואי טען שהוא בריא ולמרות זאת הוא סירב אפילו להתחמם ולהעלות כמחליף".
בתגובה, שחקנה של צ'לסי פרסם סטורי ובו כתב: "בפעם הבאה שאתה בוחר לדבר, לפחות תגיד את האמת", והוסיף סמיילי של ליצן. זו לא הפעם הראשונה שזייש מסתבך עם מאמנו הלאומי, שכן באליפות אפריקה שנערכה בשנת 2017, הותר גם כן מחוץ לסגל על ידי הרווה רנאר, לו היו בעיות קשות עם גישתו, מה שגרר להיעדרות בת שנה מהמדים הלאומיים.
הפעם, זה הפך לחמור יותר, ולאחר שלא שיחק באליפות אפריקה הודיע על פרישתו מהמדים הלאומיים בחודש פברואר האחרון. "אני פורש מנבחרת מרוקו ולא אשוב לשחק במדיה", אמר זייש. "אני מבין שאלה חדשות רעות לכדורגל המרוקני, אבל זה המצב. צריך לכבד את החלטות המאמן, אבל אני לא מוכן לקבל את השקרים שמתלווים אליהם. ההחלטה שלי היא סופית".
אולם לשמחתו של הקשר, באוגוסט ההתאחדות המרוקנית החליטה לפטר את חלילהודזיץ' (סביר להניח שבין היתר בשל הפיצוץ עם זייש) ולמנות במקומו את וואליד רגארגי, וזייש החליט לחזור בו מהפרישה ולקח חלק בצמד משחקי הידידות בספטמבר האחרון מול צ'ילה ופרגוואי. השחקן, שנולד לאם מרוקאית ואב הולנדי ויתר על האפשרות לייצג את האורנג' והחליט לשחק במדי הנבחרת הצפון אפריקאית, ואוהדי הנבחרת שמחים במיוחד שהוא ייקח חלק לבסוף במונדיאל בקטאר, כי הוא כוח משמעותי ביותר, כוח שיכול לעשות את ההבדל.