צ'אבי סימונס הצהיר שלייפציג מאמינה בסיכוייה לנצח בסנטיאגו ברנבאו, וקרלו אנצ'לוטי לקח את מילותיו ברצינות, ללא ספק. כבר מזמן, אם בכלל, לא נראה ההרכב של ריאל מדריד כה הגנתי וזהיר, ועוד במשחק בית. העיתונים הספרדים המובילים לא הצליחו לחזות אותו, בעיקר כי ההיגיון מאחורי הימור כזה לא היה ברור, וזאת בלשון המעטה. למעשה, לא היה מובן אפילו כיצד לצייר את המערך הזה כך שישקף את המציאות.
רביעיית ההגנה הייתה בסדר, אבל לפניה ניצבו לצידו של טוני קרוס שני הצרפתים בצוותא – גם אורליאן טשואמני, וגם אדוארדו קמאבינגה. בדרך כלל הטריו הזה מורכב אחרת, ויש בו מקום לפדריקו ואלוורדה. הפעם, האורוגוואי שמר על מקומו בהרכב, אבל הוסט לכאורה לעמדה קדמית יותר, כפי שנעשה לא פעם בעונת 2021/22 המהוללת שבה הוא פרץ לתודעה כמנהיג ומנוע, וסיפק תרומה התקפית נהדרת, כולל הבישול לוויניסיוס בגמר ליגת האלופות.
העניין הוא שאז היה לריאל חלוץ טבעי בדמותו של קארים בנזמה. הפעם אין כזה, כל עוד חוסלו נותר על הספסל, ואנצ'לוטי מיישם בדרך כלל מערך 2-1-3-4 שבו ואלוורדה אמור להיות בקישור, ואחד הצרפתים לפחות על הספסל. ג'וד בלינגהאם מככב כשחקן חופשי בין השורות ומתגנב למצבי הבקעה, בעוד שני החלוצים הברזילאים, ויניסיוס ורודריגו, משחקים בתפקידים היברידיים – הם כבר לא ממש שחקני אגף טהורים, אבל גם לא ניתן להגדיר אותם כחלוצים קלאסיים. זה משהו באמצע, והמתכון הזה עובד מצוין ברוב המקרים. הוא הניב פירות גם במשחק הראשון בלייפציג, אז להט ברהים דיאס במשבצת הפליימייקר של בלינגהאם הפצוע, וכבש שער ניצחון מרהיב.
ואולם, אתמול (רביעי) זה ממש לא היה המצב. רודריגו סופסל כדי לפנות לכאורה מקום לוואלוורדה מימין, בלינגהאם הוסט לכאורה לעמדת תשע מדומה, ואילו ויניסיוס שב לאגף השמאלי כקיצוני קלאסי. כך, לפחות, ציירו את זה הגרפיקאים בשידור הטלוויזיה לפני שריקת הפתיחה, וגרסו כי ריאל חזרה למשהו שמזכיר 3-3-4. בפועל, בלינגהאם לא בדיוק שיחק כחלוץ, אפילו אם מגדירים אותו כמדומה, וגם ואלוורדה ממש לא היה קיצוני. לעומת זאת, ויניסיוס באמת הודבק לקו השמאלי, והתקבל משהו מוזר במיוחד, מעין 1-2-3-4 בו ה-1 בשפיץ הוא שחקן אגף, שני הקשרים ההתקפיים לא ממש יודעים איפה הם אמורים להיות, ושלישיית הקשרים המרכזיים דפנסיבית מדי וקרובה מדי לקו ההגנה.
מעשית, זה היה בונקר, פשוטו כמשמעו. מובילת הליגה הספרדית החליטה להגן על היתרון השברירי שלה מהמשחק הראשון מול הקבוצה המדורגת חמישית בבונדסליגה באמצעות התבצרות בעורף ויציאה למתפרצות מזדמנות. בכל הקשור לכיבוש השער שהכריע את ההתמודדות בסופו של דבר, זה עבד בדיוק לפי התוכניות. קרוס חילץ את הכדור ליד הרחבה ושלח קדימה את בלינגהאם, האנגלי פרץ והמתין בסבלנות עד שוויניסיוס חתך מהאגף למרכז כדי לספק לו מסירה מושלמת, והברזילאי קבר את הכדור ברשת. היה זה מהלך מבריק, שבו כל אחד מהמעורבים הציג את עצמו במלוא הדרו, אבל גם אנצ'לוטי יודה שפרט לכך האלתורים שלו כשלו, והאורחת הייתה ראויה להרבה יותר.
המערך של ריאל לא רק שידר פחדנות והזמין התקפות, הוא גם היה מבולגן במונחים של בונקר. למרות ריבוי השחקנים בעורף, מצאה לייפציג שטחים פנויים. צ'אבי סימונס ודני אולמו ניהלו את העסק בחדווה, ולואיס אופנדה יצטער על כך שנקלע ליום גרוע במיוחד מבחינת סיומת דווקא במעמד הזה. בכושר סביר, הבלגי היה אמור לכבוש פעמיים כבר בדקות הפתיחה, ובאופן כללי המחצית הראשונה התנהלה בשליטת לייפציג. זה נמשך גם אחרי ההפסקה, כאשר אנצ'לוטי תיקן את המחדל ושלח למגרש את רודריגו במקומו של קמאבינגה. הטקטיקה חזרה להיות הרבה יותר מובנת, אולם זה לא השפיע מהותית על שליטת השוורים האדומים במתרחש.
הביטחון העצמי של לייפציג היה כה גבוה, עד שספיגת השער של ויניסיוס רק דירבנה אותה. היא פתחה בבליץ כאילו ריאל היתה מיינץ, השוותה מיד ל-1:1, והפעילה את הלחץ עד לשריקת הסיום, כאשר אולמו הדביק את הכדור למשקוף. אנדריי לונין לא היה עסוק הפעם כמו במשחק הראשון, אז היה חתום על תשע הצלות, כולל כמה ברמה העולמית, אבל ריאל הייתה במרחק נגיעה מספיגה נוספת, ואולמו אף הקפיץ כדור למשקוף בזמן פציעות.
כאן המקום לציין עד כמה השחקנים של לייפציג לא זוכים להערכה הראויה מחוץ לגרמניה. בנימין הנריכס הרב גוני, שסיפק הצגה במרכז המגרש במשחק הראשון, הצטיין הפעם בתפקידו המקורי כמגן ימני והוציא את ויניסיוס משיווי המשקל – הברזילאי איבד את העשתונות בשלב מסוים, והיה ראוי לספוג כרטיס אדום כאשר תקף את ווילי אורבן עוד לפני שכבש את שערו. לאחרונה דווח בגרמניה כי המאמן הלאומי יוליאן נאגלסמן מייעד להנריכס דווקא את תפקיד המגן השמאלי בהרכב הפותח ביורו 2024, וזה מדגיש עוד יותר עד כמה הכישורים שלו מיוחדים. אין ספק לגבי מקומו ותפקידו של קסאבר שלאגר בקישור האוסטרי באליפות אירופה – הוא עושה את העבודה בשקט וביעילות על בכל משחק וקיבע כבר מזמן את מעמדו כאחד הטובים בבונדסליגה. שלאגר היה נפלא אתמול, וכך גם אמאדו היידרה.
שני החברים האלה טופחו ביחד עוד בליפרינג, קבוצת המילואים של זלצבורג בליגה השנייה, ועכשיו מסוגלים לעשות בית ספר לקרוס בשמינית גמר ליגת האלופות. אפשר לא לאהוב את הפרויקט של רד בול, אבל האנשים האלה יודעים לעשות את העבודה, משקיעים במקומות הנכונים ומעריכים נאמנות. אורבן, שכבש אתמול וגילה מנהיגות מופתית, התחיל את דרכו בלייפציג ב-2015 כאשר עוד הייתה בליגה השנייה, וכמוהו גם השוער ההונגרי פטר גולאשי והחלוץ הדני יוסוף פולסן. זו קבוצה עם סגנון קבוע, שמשחקת כדורגל פתוח ואטרקטיבי מול כל יריבה, ולא מהססת לנסות לפרק את גם את ריאל בסנטיאגו ברנבאו. היא עלתה לשמינית גמר ליגת האלופות ארבע פעמים בחמש העונות האחרונות, והספיקה לצבור ניסיון עשיר. בסיכום שני המשחקים, היא בהחלט הייתה ראויה להמשיך הלאה הפעם, והגאווה צריכה להיות גדולה יותר מהאכזבה.
באשר לריאל, היא רגילה לגבור על יריבותיה בליגת האלופות גם אם היא לא מיטיבה לשחק, אך הפעם המגמה מדאיגה יותר. שני המפגשים מול לייפציג היו בעייתיים מאוד עבורה, וההרכב הביזארי של אנצ'לוטי אתמול עלול להדליק נורה אדומה לקראת ההמשך. גם משחקי הליגה האחרונים בספרד לא היו משכנעים כלל, אבל שם יש ללבנים יתרון מבטיח בפסגה, והאליפות לא נראית בסכנה בשלב זה. לאור זאת, יש להניח כי עיקר המאמצים יושקעו בליגת האלופות, אך יידרש שיפור משמעותי מאוד על מנת לנצח כל יריבה שתוגרל מולה ברבע הגמר, והגישה חייבת להשתנות. פחדנות כמו אתמול לא יכולה להשתלם לאורך זמן.