אם אתה לא יכול לנצח אותם, תצטרף אליהם. מהמשפטים היותר מוכרים, כזה שאפילו מועדון גדול כמו ברצלונה בחר ליישם, אבל בדרך קצת אחרת. הכל התחיל ב-14 באוגוסט 2020, תאריך בו ההיסטוריה השתנתה - כשבאיירן מינכן פגשה את בארסה ברבע גמר ליגת האלופות.
היה זה משחק נוקאאוט בודד, שנערך בתנאי בידוד על אדמת פורטוגל בעקבות מגיפה עולמית שהגיעה מסין. כן, עבר זמן מאז. מי שהושאל מהקבוצה של קיקה סטיין לבווארים הוא פליפה קוטיניו, שכבש בחוצפה את השער השביעי והשמיני, כדי לסגור ניצחון 2:8 מפחיד, משפיל ובלתי נשכח לגרמנים.
אם תשאלו אותם, רוב אוהדי הבלאוגרנה כנראה לא זוכרים, או יותר נכון מעדיפים לשכוח, את המהלכים שהובילו לשערים שספגו בהתמודדות עצמה. מה שכן נצרב במוחם הגיע דווקא בשל החלטה של במאי השידור, שהתמקד בפנים של האנזי פליק, אז על הקווים בבאיירן.
אחרי שהכדור האחרון ננעץ ברשת של מארק אנדרה טר שטגן ההמום, מאמן הקבוצה המנצחת ישב על הספסל ללא תזוזה, כשפניו לא מנידות עפעף. אותו פרצוף נאלם ואדיש, היווה יותר מכל את החותמת האחרונה בהחלט בהתרסקות הטוטלית של ברצלונה.
סוף עידן כבר לא היה צמד מילים ריק, והעיניים הקרות של פליק נכחו בכל פלאשבק או סיוט של כל אחד עם זיקה לצבעי הכחול-אדום. הערב (רביעי) ב-22:00, פליק שוב ידריך במפגש בין ברצלונה לבאיירן מינכן, רק שהפעם הוא יהיה בצד השני, יקווה שהתוצאה ההיא מלפני ארבע שנים לא תחזור על עצמה.
כמה דומה, ככה שונה
בניגוד להתחלה שלו בברצלונה, את משחקיו הראשונים כמאמן הראשי בבאיירן מינכן עשה פליק דווקא כמחליף זמני, עקב פיטוריו של ניקו קובאץ', לו שימש כעוזר. הגרמנים ראו כי טוב אחרי שפליק ייצב את הקבוצה ומחק פער של שבע נקודות מהפסגה בליגה, אז הוא נשאר עד לזכייה בטרבל מרשים בתום עונת 2019/20, שגם נתן לו את תואר מאמן השנה של אופ"א.
למרות נקודת הפתיחה השונה, לבאיירן של פליק ולבארסה של פליק מאפיינים דומים, בעיקר בכל הנוגע למעבר מהגנה להתקפה, כאשר בן ה-59 ממשיך לסמוך על שיטת הלחץ הגבוה. רביעיית ההגנה עומדת באזור קו החצי ויש כאן סיכון, כי מלכודת הנבדל שעבדה 11 פעמים ב-0:3 על אלאבס, לא בטוח תעבוד נגד ריאל מדריד למשל, אצלה ברצלונה תתארח לקלאסיקו לוהט ביום שבת (22:00, חי ב-ONE).
בנוסף, את מערך ה-4-2-3-1 מהאליאנץ ארנה הנחיל במונז'ואיק, כמו גם עבודת הכושר האינטנסיבית שדרושה בעקבות הסגנון הישיר. בספרד דווח כי רוב שחקני ברצלונה פיטרו את מאמני הכושר הפרטיים שלהם, משום שהאימונים של פליק מספיקים. הגרמני מאוד מאמין בדרך שלו, אך יצטרך להיזהר שלא להפוך את האמונה לקיבעון, משום שחדר ההלבשה שיש לו עכשיו רחוק ואחר לגמרי מהסגל שהיה לו בגרמניה (להוציא את רוברט לבנדובסקי כמובן).
בשנתו הראשונה לתפקיד, באיירן של פליק נשענה על עוגנים דוגמת מנואל נויר, ג'רום בואטנג ותומאס מולר, בעוד שבארסה הנוכחית תלויה המון בילדים מוכשרים, אך חסרי ניסיון, כמו פאו קוברסי, גאבי ולאמין ימאל. אז נכון - זה לא הגיל זה התרגיל, אבל השחקנים הצעירים של הקטלונים לא נמצאים על הדשא לבדם - מעליהם, עדיין מרחפת אותה רוח מנטלית כנועה, שדבקה למועדון במפגשים המכריעים באירופה בשנים האחרונות.
לאפורטה עלה על השיטה?
אם אתה לא יכול לנצח אותם, תצרף אותם אליך. נשיא ברצלונה, ז’ואן לאפורטה, החליט לשנות את הפתגם וגם את המשוואה. פליק נחת בקטלוניה ובאופן אירוני, הקהל ששיווע לכל דבר שידחיק את ליל ה-8:2 בליסבון, נאלץ לראות העונה שוב ושוב את הפרצוף הקפוא של הגרמני, שהפך אט אט לקצת יותר חייכן וגם "מפצה" בכדורגל נהדר ומוצלח עד כה.
למרות זאת, אין לדעת לאן פליק יוביל את בארסה, שהחליטה לבטוח באדם שריסק אותה, להיות זה שיאסוף אחריו חזרה את השברים. ניצחון עם המאמן הגרמני על באיירן מינכן אינו יגליד את הפצעים מן העבר, אך ישמש כסגירת מעגל קטנה וסמלית שעשויה לתת תנופה גדולה להמשך.
הפוטנציאל לצמוח מדחיפה חיובית שכזו קיים, ואולי אולי היא אף תחזיר לקטלונים את הביטחון ביכולת שלהם להצליח בצ'מפיונס. וגם אם לא וזה בסוף לא יסתדר אפילו עם האנזי פליק, תמיד אפשר יהיה להחתים את מאמן היריבה הבאה שתכבוש שמינייה נגדך.