"זו נבחרת אמיתית, אלופת אירופה. בשבילי, השחקנים שלי הם הטובים ביותר בעולם, והיום הם הוכיחו זאת", אמר מאמן ספרד, לואיס דה לה פואנטה. "ידענו שאנחנו הנבחרת הכי טובה", קבע מיקל אויארסבאל, כובש שער הניצחון בגמר.
ואכן, אין בעולם אדם אחד שיערער על כך שספרד היא האלופה הכי ראויה שיש. היא ניצחה בכל משחקיה בטורניר (גם אם נזקקה להארכה אחת), כבשה 15 שערים, הציגה סגנון כדורגל אטרקטיבי ולעתים אף ראוותני, וליקטה את מדליות הזהב בזכות. יש קונצנזוס מוחלט לגביה, אבל תסתכלו לרגע על ההרכב שעלה אתמול לכר הדשא באצטדיון האולימפי בברלין, ותבחנו אותו דרך העיניים שלכם מלפני חודש, לפני שריקת הפתיחה ליורו 2024.
מה יש לנו כאן? שוער טוב בליגה הספרדית, אבל עדיין אלמוני יחסית, שלא מתקרב לאיקר קסיאס אפילו בחלומותיו הפרועים. שני בלמים צרפתים מתאזרחים, שאחד מהם עשה אמנם קריירה במנצ'סטר סיטי, אך את העונה האחרונה בילה בליגה הסעודית. מגן שמאלי שספג אין ספור ביקורות קשות בצ'לסי בשנתיים האחרונות. קשר שהושב על הספסל בפריז סן ז'רמן על ידי מאמן ספרדי. קשר לייפציג שעבר עונה לא פשוטה רוויית פציעות. חלוץ מרכזי מושמץ שסובל מחוסר ביטחון ומתקשה להוכיח את עצמו על הבמה הגדולה. שני קיצונים מלהיבים, אבל צעירים מאוד – במיוחד נער בן 16 שהיה אמור לעשות מבחני בית ספר תוך כדי הטורניר. האם באמת אפשר לסמוך עליו? וגם על הבחור השני, בן 21 שפילס רק העונה את דרכו לסגל הנבחרת.
ניקו וויליאמס ולאמין ימאל (רויטרס)בשורה התחתונה, היו בהרכב הספציפי הזה רק שני כוכבים שניתן היה להגדיר כמניות בטוחות לקראת האליפות, כלומר שחקנים מוכחים ברמה העולמית שנמצאים בכושר טוב. טוב, אולי שלושה, כי היה גם פדרי שנפצע ברבע הגמר, אולם חסרונו של גאבי הפצוע בלט מאוד, ופגע על הנייר בסיכוייהם של הספרדים הראשון הוא דני קרבחאל שחווה עונת שיא מזהירה בריאל מדריד, אבל האם מגן ימני מכריע טורנירים? השני הוא רודרי, כמובן. בעמדת הקשר האחורי הציגה ספרד את השחקן הטוב בעולם בתפקידו. זה חשוב בהחלט, אבל מעטים מאוד הפרשנים שסברו כי זה מספיק. עובדה היא כי בסוכנויות ההימורים הוצבו האדומים הרחק מאחורי אנגליה, גרמניה וצרפת, ובמקרים רבים מוצבו כאופציה חמישית לזכייה כאשר גם פורטוגל לפניהם.
ואולם, לקראת הגמר כבר דורגה ספרד כפייבוריטית מול אנגליה בסוכנויות ההימורים. הגישה כלפיה השתנתה מאוד כבר בתום המשחק הראשון, בו היא נתנה לקרואטיה להניע את הכדור והביסה אותה ללא תנאי 0:3. את איטליה היא לא ספרה כלל, והתוצאה הייתה צריכה להיות הרבה יותר גבוהה מ-0:1. גרמניה היא היריבה היחידה שנתנה לה פייט אמיתי, ולא הייתה רחוקה מלהדיח אותה – בדיעבד זה היה באמת ובתמים "הגמר המוקדם". כי מול צרפת, וגם אתמול נגד שלושת האריות, זה פשוט לא היה כוחות. בשני המקרים, ספרד ניצחה "רק" 1:2, ובגמר אף נזקקה לשער מאוחר לשם כך, אבל מבחינת איכות המשחק הפערים היו עצומים.
רק 1:2, אבל הפערים היו גדולים. ספרד צוהלת (רויטרס)בשורה התחתונה, גברו הספרדים בזו אחר זו על שלוש הנבחרות שנחשבו לפני הטורניר למועמדות המובילות לזכייה. הדרך שלה למדליות הזהב הייתה הכי קשה ומאתגרת. היא הוגרלה מלכתחילה למה שהוגדר כבית המוות, גם אם במבט לאחור זו הייתה מחמאה מוגזמת ביותר עבור האיטלקים. רק בשמינית הגמר היא קיבלה יריבה נחותה באופן משמעותי בדמותה של גאורגיה – וגם אז זה לא היה טריוויאלי כי החבורה של חביצ'ה קבראצחליה באה במומנטום אדיר אחרי הניצחון על פורטוגל.
הדרך של אנגליה, שהתמודדה מול סלובקיה, שווייץ והולנד, הייתה קלה הרבה יותר על הנייר – והאנגלים דווקא היו ראויים להפסיד לשלושתן. ניצחון שלהם בגמר היה עלול להיות בגדר שוד היסטורי. זה לא קרה, כי ספרד לא נתנה לזה לקרות. היא עשויה מחומר של ווינרים. היא כבשה בדקות בהן אנגליה הייתה רגילה לכבוש בשבועות האחרונים, ואז דני אולמו – אחד השחקנים הנמוכים במגרש – הציל בראשו מהקו בזמן פציעות כדי לשמור על היתרון. הפעולה הזו הייתה לא פחות חשובה משער ובישול ברבע הגמר ושער הניצחון בחצי הגמר. לא רע בשביל שחקן שנכנס להרכב רק כי טוני קרוס סיים לפדרי את הטורניר.
ספרד ווינרית. אולמו (רויטרס)כי בסגל ספרד לא היו שחקנים שוליים בטורניר הזה. דה לה פואנטה סמך על אולמו בעיניים עצומות. גם על מיקל מרינו שהכניע את הגרמנים בדקה ה-118. גם על אויארסבאל שחיסל אתמול את התקוות של אנגליה בדקה ה-86. גם על מיקל סובימנדי, שנכנס אתמול במחצית במקומו של רודרי שנפצע, והחליף אותו בלי שההבדל הורגש.
הוא הדריך את כולם בנבחרות הצעירות, והוציא מהם את המיטב כבר שם. הוא זכה באליפות אירופה עד גיל 19 ב-2015. הוא זכה באליפות אירופה עד גיל 21 ב-2019. כעת הוא אלוף אירופה בפעם השלישית, עם הנבחרת הבוגרת. אם אתם רוצים לדעת עליו יותר, תקראו כאן. כדאי לכם לעשות את זה, כי הוא ראוי לכל תשומת הלב בימים אלה. דה לה פואנטה הוא האיש המצטיין של יורו 2024.
המצטיין של היורו. לואיס דה לה פואנטה (רויטרס)כי האליפות הזו הייתה עמוסה במאמנים שעשו את המקסימום כדי להרוס אותה. גארת’ סאות’גייט אמנם צלע עד הגמר, אבל לא הצליח למצות אפילו עשירית מהפוטנציאל של כוכביו. דידייה דשאן, עם כל התארים וההישגים הנפלאים בקריירה, היה שלילי באופן מחפיר, ועל הדרך המליץ למבקריו לכבות את הטלוויזיה ולא לצפות במשחקיה של צרפת. רוברטו מרטינס בחר ללכת עם הראש בקיר עם כריסטיאנו רונאלדו בהרכב פורטוגל, וארגן רע את יתר השחקנים.
דומניקו טדסקו דווקא גרם לאוהדי בלגיה להתגעגע לרוברטו מרטינס. לוצ'אנו ספאלטי הכתים את המוניטין שלו עם ניהול סגל מזעזע, וגרם לאיטליה להיראות כמו סן מרינו. דה לה פואנטה היה נבחר למאמן הטוב ביותר בכל מקרה, אבל על רקע זה הפער עצום – והוא הציל (במידה מסוימת ביחד עם יוליאן נגלסמן) את הטורניר מפיאסקו מהדהד. בזכות ספרד, לא ייזכר יורו 2024 כירוד מבחינת הכדורגל. כי האלופה הייתה טובה, והקיץ הזה שייך לה.
היחידה שהציגה כדורגל טוב. ספרד (רדאד ג'בארה)הקיץ ייזכר בזכות לאמין ימאל, שחגג 17 יום לפני הגמר. השחקן הצעיר בהיסטוריה בטורניר גדול כלשהו גילה בגרות שלא מתקבלת על הדעת בשום אופן, חילק 4 בישולים כולל המסירה לחברו הטוב ניקו וויליאמס אתמול, וגם הפציץ לחיבורים את השער היפה בטורניר בחצי הגמר. אין דברים כאלה, ויש יסוד סביר להניח שהתופעה הזו לא תשוחזר לעולם. וגם על זה חייבים לתת קרדיט לדה לה פואנטה. כמאמן שמתמחה בשחקנים צעירים, הוא לא היסס להעניק לו את הבמה המרכזית – וניתן רק לדמיין כיצד מאמנים אחרים היו מייבשים את לאמין ימאל על הספסל, או משתמשים בו כג'וקר בדקה ה-84 כדי "לתת לו קצת ניסיון".
דה לה פואנטה אחראי לאווירה המשפחתית החמה בסגל, לתחושת השייכות של כל השחקנים, ולאמונה החזקה ביכולתם לנצח ולזכות בתהילה, גם אם כולם הטילו ספק גדול בכך לפני הטורניר. יש בכך דמיון לא מבוטל לאווירה ששררה בסגל של לואיס אראגונס לפני יורו 2008 ובמהלכו. המנטור המנוח גיבש אז את השחקנים ונתן להם להבין שהם מסוגלים להיות הכוכבים הגדולים ביבשת, למרות שהפרשנים ראו בהם לוזרים. הרי ספרד לא זכתה בתואר מאז 1964, וזה לא היה אמור להשתנות. הציפיות היו נמוכות, אבל כאשר הטורניר הסתיים כולם היללו את השחקנים ששדרגו מאוד את מעמדם.
הרי צ'אבי היה אז "הסרטן של ברצלונה" כהגדרתו, אנדרס אינייסטה היה שחקן צעיר ולא לגמרי מוכח, דויד וייה ודויד סילבה עדיין שיחקו בוולנסיה. האליפות ההיא הזניקה אותם לסטטוס אחר לגמרי. היא גם שינתה לחלוטין את תדמיתה של ספרד, והיא הפכה לשושלת. היא זכתה במונדיאל 2010 וביורו 2012, ונכנסה להיסטוריה הנבחרות הלאומיות המפוארות אי פעם.
אחרי השושלת של 2008-2012, תיפתח אחת חדשה? ספרד עם הגביע (רויטרס)התסריט הזה יכול לחזור על עצמו גם הפעם. בניגוד לאראגונס, שעזב ב-2008 ופינה את הכיסא לוויננטה דל בוסקה, דה לה פואנטה יישאר ויוכל לבנות עתיד מזהיר על היסודות שהונחו כאן. מדובר בסגל צעיר מאוד, ורוב השחקנים יעמדו לרשותו של הבוס בטורנירים הקרובים. לאמין ימאל וניקו וויליאמס, פדרי וגאבי שיחזור מפציעה ויהיה גורם דומיננטי ביותר, דני אולמו הרב גוני, מארק קוקורייה שסיפק טורניר יוצא דופן כמגן שמאלי, אויארסבאל שצפוי לרשת את מוראטה בהרכב. רודרי ופביאן רואיס הפנטסטי רק בני 28. גם לפרמין לופס, שבקושי שותף הקיץ, יהיה מה להגיד. אליהם יצטרכו גם כוכבים צעירים נוספים, וההצלחה המסחררת בדרך לזכייה ביורו 2024 תעניק גם להם ביטחון עצמי.
בשנים האחרונות, נתפסה ספרד כנבחרת שמיצתה את עצמה עם סגנון לא יעיל המבוסס על אינספור מסירות חסרות תכלית. החבורה של דה לה פואנטה חיסלה את התדמית הזו, וגם אתמול – כאשר אנגליה האפורה בחרה לתת לה את הכדור בניגוד לתחזיות המוקדמות – הייתה ספרד יעילה ותכליתית, במיוחד במחצית השנייה. זו נבחרת תוססת, רב גונית, ממש לא מקובעת, והיא מסוגלת לנצח את יריבותיה במגוון דרכים. היא הבשורה הגדולה של הכדורגל האירופי והעולמי, והיא מאפשרת לנו להיפרד מטורניר לא מזהיר באופן כללי בתחושה טובה.
כבר לא "לה רוחב". שחקני ספרד (רויטרס)