עבור ניקולו בארלה, ילד קטן מסרדיניה, היו שלושה חלומות – לשחק בסרייה א’, ללבוש את החולצה של אינטר והגדול מכולם: להוביל את איטליה לתואר גדול. לפעמים חלומות מתגשמים ובגיל 24, הקשר הוא הקפטן השני של הנראזורי והברומטר שלה במרכז המגרש. הוא סוחט מחמאות ומבוקש על ידי מספר רב של מועדוני צמרת ביבשת והערב (ראשון) יוכל להגשים את החלום הגדול ביותר – להוביל את איטליה לזכייה ביורו. רגע לפני שהוא מסתער על הגמר ב-22:00 מול אנגליה, זמן להכיר את סיפורו של ניקולו בארלה.
קליארי: המקום בו הכול התחיל
ב-7 בפברואר 1997, נולד בן בכור ללוקה וריטה בארלה, משפחה ממעמד הביניים, המתגוררת בעיר קליארי, בירת האי סרדיניה שבדרום איטליה. ניקולו היה ילד מופנם ושקט, הוריו מעולם לא היו בעלי אמצעים, אבל למרות זאת לא חסכו מאומה מבנם. אביו, חובב כדורגל מושבע, השקיע את מיטב כספו בבנו וכבר בגיל 3.5 רשם אותו לבית ספר מקומי לכדורגל ע”ש ג’יג’י ריבה האגדי, יליד סרדיניה ומלך שערי נבחרת איטליה בכל הזמנים.
על אף העובדה שהקבוצה הבכירה באזור הייתה קליארי המקומית, בבית משפחת בארלה האהדה לאינטר הייתה כמעט כמו דת, וניקולו הצעיר גדל כאוהד מושבע של הנראזורי. "לפני שנים רשמתי לעצמי את כל המטרות שארצה להגשים בעתיד: הראשונה הייתה לשחק בסרייה א' עם קליארי, והשנייה – ללבוש את החולצה של אינטר", סיפר לאחרונה.
בארלה בכלל רצה להיות כדורסלן והתחבר מאוד לכדור הכתום, הוא מעריץ את לברון ג’יימס ואפילו קרא בשמו לכלב שלו, זה כמובן מסביר את העובדה שהתעקש על הספרה 23 כשחתם באינטר: “אני מעריץ אותו לא רק בזכות היכולת שלו, אלא מפני שהוא תמיד ווינר ונותן הכל", אמר פעם. אביו, לוקה, היה זה שדחף אותו להמשיך להשקיע בכדורגל ובגיל 9 הוא הצטרף לאקדמיה של קליארי.
בא מהלב: המעבר לאינטר
עוד לפני שהצטרף לאינטר בקיץ 2019, שמו של ניקולו בארלה היה רשום אצל כל סקאוט שמכבד את עצמו, מועדונים רבים חשקו להניח ידם על הקשר הצעיר שעשה חיל בקבוצת הבוגרים של קליארי, ובמקביל החל לבסס את מעמדו כשחקן מרכזי בנבחרת איטליה. באנגליה אף השוו אותו לסטיבן ג’רארד, בשל סגנון המשחק הלוחמני וחסר הפשרות שלו. אבל בארלה הלך אחרי הלב, האהדה לאינטר והחלום לשחק בסן סירו היו פסגת שאיפותיו וכשהוא הגיע לחתום על החוזה העיד כי זה הרגע הגדול בחייו.
הוא הצטרף לנראזורי בחוזה ארוך טווח, תחילה בהשאלה ובהמשך אינטר מימשה את חובת הרכישה והוא נפרד סופית מקליארי, מועדון נעוריו. את הופעת הבכורה במדים הכחולים-שחורים, ערך ב-26 באוגוסט 2019, בניצחון 0:4 על לצ’ה. מעט לאחר מכן, ב-17 בספטמבר, הופיע לראשונה גם בליגת האלופות, ואפילו סייע לקבוצתו לסחוט 1:1 מול סלביה פראג, עם שער שוויון דרמטי בדקה ה-92.
אם בקליארי נחשב בארלה לפוטנציאל, הרי שבאינטר הוא התפוצץ. גובהו – 172 סנטימטרים, עמד לרעתו כשפנטז על קריירת כדורסל, אבל בכדורגל הוא אולי אפילו מסייע לו. במערך שלושת הבלמים של אנטוניו קונטה, בארלה הפך ללב של הקבוצה, הוא הוביל אותה בחילוצי כדור, עם קרוב לארבעה במשחק והיה מבין השחקנים שגמעו את הקילומטרז’ הגבוה בליגה.
אם נחפש רגע אייקוני מהעונה האחרונה של אינטר, הרי שהניצחון 0:2 על יובנטוס במחזור ה-18, היה אחד כזה. משחק שבו התחלנו להפנים כי השרביט עובר מהאלופה הנצחית ליורשת. במשחק הזה ניקולו בארלה היה האיש מספר אחת של הנראזורי. הוא בישל את הראשון, כבש את השני, היה בכל מקום במגרש, חילץ כדורים ודייק ברוב מוחלט של המסירות. “הוא היה מדהים היום, השחקן הטוב ביותר שלנו”, אמר קונטה. באותו משחק ביסס בארלה את מעמדו ברשימת טופ הקשרים של הליגה ואולי אף של היבשת כולה.
“הוא הקאנטה שלנו”: ההשוואות לגדולים ביותר
על אף ההשוואות לאנדראה פירלו, אלסנדרו דל פיירו, סטיבן ג'רארד ואפילו אנגולו קאנטה, כפי שטען ג’ורג’יניו, חברו למרכז המגרש האיטלקי, האליל שלו הוא בכלל ג'אנפרנקו זולה - גדול השחקנים שצמחו בסרדיניה. אבל בארלה עצמו חושב שהוא הכי דומה לדיאן סטאנקוביץ’, הקשר הסרבי, שכיכב בשנותיה הגדולות של אינטר, והוא זה שמהווה עבורו מודל לחיקוי. מעבר לכושר גופני גבוה ומשחק יוצא דופן במרכז המגרש, יש לו טכניקה טובה, הוא מרבה לתמוך בהתקפה, ניחן ביכולת נהדרת בבעיטות מרחוק ובמצבים נייחים.
הדמיון האיטלקי הפליג עם השוואה מעניינת לניקולה ברטי, קשרה של אינטר ונבחרת איטליה במונדיאל 1994, בו שותף בכל המשחקים. ברטי, שבשיאו כיכב באינטר, כמו בארלה, פרגן: "הוא אחד משלושת הקשרים הטובים כיום באירופה. אני הייתי כובש יותר שערים וחזק יותר פיזית, אבל את הטכניקה שיש לבארלה, לא הייתה לי מעולם".
“אל טרנזיסטור”: הכריזמה והחיבור לקונטה
הילד המופנם נשאר אי שם בבית החמים בסרדיניה וניקולו הפך למנהיג בחדר ההלבשה. כריזמטי, אנרגטי ומרבה לדבר ולהעיר הערות במהלך המשחקים והאימונים. מה שזיכה אותו הכינוי המתבקש: “אל טרנזיסטור”. הגישה הזו גורמת לו להתנגשויות רבות במהלך המשחק, לדיבורים מיותרים עם השופטים ובהתאם - לכרטיסים צהובים.
טבעו ואופיו של בארלה יצרו קשר מיוחד בינו, לבין מאמנו באינטר, אנטוניו קונטה. האיטלקי, שכבר הספיק להיפרד מהקבוצה בשל הקשיים הכלכליים, התחבר מאוד לגישה לוחמנית ולפה חסר הגבולות של השחקן, שכן הוא עצמו מוכר כאדם כזה. הגישה הישירה של קונטה, שפגעה בשחקנים רבים שהתאמנו תחתיו, התאימה מאוד לבארלה: "אנטוניו אומר לך את האמת בפרצוף, אני גם כזה ואני אוהב את זה, הוא לא מסתיר כלום", אמר בארלה בראיון והוסיף: "אצל אנטוניו עשיתי התקדמות גדולה מאוד, הוא האמין בי מהרגע הראשון ואני חייב לו המון. זה דבר אחד להיות פוטנציאל, ודבר אחר להגיע לקבוצה כמו אינטר ולהצליח בה".
“המשפחה היא חיי”: חייו האישיים של בארלה
ביולי 2018 נשא לאשה את פדריקה שווינין, המבוגרת ממנו בשבע שנים. לזוג נולדו שלוש בנות – רבקה, לביאניה ומתילדה. הם חובבי אופנועים, קעקועים, חיות מחמד ובפרט כלבים, ואהבים לטייל באזורים מושלגים. המשפחה מתגוררת בווילה יוקרתית ששווה למעלה מארבעה מיליון וחצי אירו ולניקולו יש אוסף של כמה מכוניות יוקרה.
על כתפו השמאלית קעקע את המשפט: “המשפחה שלי היא כל חיי”. לטענתו זו הייתה הסיבה שסירב לכל הצעה, גם אם הייתה קורצת במיוחד וחתם באינטר, שמעבר לכך שהיא הקבוצה האהודה בבית משפחת בארלה, הוא גם נשאר יחסית קרוב לבית.
על פי דירוג סקיי, שפורסם בשבוע שעבר, שוויו מוערך ב-69 מיליון אירו, עלייה של 3.95 מאז תחילת טורניר היורו, לפי הדירוג הזה הוא חמישי בשווי השחקנים בסרייה א’, כשלפניו נמצאים רומלו לוקאקו, מתיאס דה ליכט, לאוטארו מרטינס ופדריקו קייזה. הוא משתכר למעלה מ-4 מיליון אירו לעונה, ולפי מחקר איטלקי, האזרח המצוי במדינה מרוויח ב-12 שנה את הסכום שהוא מרוויח בחודש - 383,333 ליש”ט.
פורצה אזורי: בארלה מסתער על גביע אירופה
בסגל הנבחרת של רוברטו מנצ’יני יש לא מעט קשרים ראויים, גם אם לורנצו פלגריני החמיץ את הטורניר ומרקו וראטי פתח אותו עם פציעה, הסגל כולל מלבד בארלה, גם את מנואל לוקאטלי הנהדר, את ג’ורג’יניו מעוז הקישור, מתאו פסינה ובריאן כריסטנטה. בתוך עומס הקשרים בארלה מצא את עצמו מבין הבכירים ובחמש הופעות בטורניר, כבש פעם אחת, בניצחון 1:2 על בלגיה ובישל פעמיים.
הוא אחת הסיבות להצלחה הגדולה של ה’סקוואדרה אזורה’ בטורניר הנוכחי והוא אחד השחקנים האהובים על מנצ’יני. האגרסיביות, ההתלהבות, משחק הלחימה וההקרבה, שהפכו אותו למעין גלדיאטור במרכז השדה והביאו לו את ההשוואות למיטב הקשרים, זה גם מה שכנראה יגרום לקבוצות הצמרת ביבשת להכניס את היד לכיס ולנסות לשכנע אותו לוותר על הלב. הערב ב-22:00 הוא ינסה להוביל את נבחרתו לזכייה ביורו ולהעניק גאווה עצומה לתושבי סרדיניה.