שנתיים חלפו מאז השתלט טוד בולי על צ'לסי, וההבדל בין שתי העונות של הכחולים בבעלותו עצום. צ'לסי מודל 2022/23 לא מזכירה את זו של 2023/24, כאילו אין ביניהן שום קשר. ובסופו של דבר, כאשר בוחנים את המצב אליו הגיעה הקבוצה כעת, יש מקום לא מבוטל לאופטימיות לקראת העתיד הקרוב. צ'לסי, שחוזרת למפעלים האירופיים בעונה הבאה, היא כבר ממש לא בדיחה.
אשתקד היא הייתה בדיחה. היא הציגה השתוללות בלתי מרוסנת ונטולת הגיון בסיסי בשוק ההעברות, כאשר בולי עצמו שימש במשך תקופה קצרה גם כמנהל הספורטיבי. שלושה מאמנים הוחלפו – תומאס טוכל שהודח בספטמבר, גרהאם פוטר שלא התאים מערכתית אחרי שפותה מברייטון, ולבסוף פרנק למפארד על תקן פלסטר זמני. חלון ההעברות בינואר היה ביזארי עוד יותר, עם שלל החתמות חדשות במחירים מופרזים. התוצאות היו עגומות, אחוז ניצול ההזדמנויות מחפיר, והעסק נגמר במקום ה-12 בחלק התחתון של הטבלה. רק ארבע קבוצות כבשו אז פחות מ-38 שערי הזכות של צ'לסי. במקביל, מאזן ההגנה היה סביר יחסית עם 47 שערי חובה, וכך יצא כי במשחקי הכחולים הובקעו בממוצע 2.24 שערים בשני הכיוונים – הנתון הכי נמוך בליגה. זו הייתה לא רק קבוצה יקרה וכושלת, אלא גם משעממת.
ומה היה לנו הפעם? בקיץ שעבר עדיין פיזר בולי מאות מיליונים בכיף, אבל ההחתמה האחרונה שלו הייתה הטובה ביותר. תמורת 40 מיליון ליש"ט בלבד הגיע ממנצ'סטר סיטי קול פאלמר על סף סגירת חלון ההעברות, והפך תוך שבועות ספורים לכוכב המוביל בסטמפורד ברידג'. נכון לעכשיו, הוא מהווה את הרכש האחרון, כי בינואר לא צורפו שחקנים חדשים לסגל. זה איפשר למאמן מאוריסיו פוצ'טינו ליהנות מיציבות מסוימת ולשכלל בהדרגה את המערך שבנה מהחומר שקיבל לידיו. ואולי רוב התוצאות עדיין היו מאכזבות בחודשים הראשונים, אך ההנהלה לא העיפה אותו לכל הרוחות תוך כדי תנועה.
הייתה לה הזדמנות לעשות זאת אחרי הפיאסקו הביתי מול וולבס בתחילת פברואר. צ'לסי התדרדרה אז למקום ה-11 אחרי הפסד 4:2 מביך מבחינה הגנתית, ואישתו של טיאגו סילבה צייצה בטוויטר: "זה הזמן לשינוי. אם תמתינו עוד, זה יהיה מאוחר מדי". התקרית חשפה גם מתיחות בחדר ההלבשה בין המנג'ר לשחקן בכיר אחד לפחות, אולם נבואת הזעם לא התממשה. ב-15 המחזורים שהתקיימו מאז, הפסידו הכחולים פעם אחת בלבד. הם סיימו את העונה עם רצף של חמישה ניצחונות וטיפסו למקום השישי, תוך שהם עוקפים בדרך את מנצ'סטר יונייטד וניוקאסל. אם השדים האדומים יפסידו בגמר הגביע למנצ'סטר סיטי, תשחק צ'לסי בליגה האירופית. אם תהיה סנסציה בוומבלי, היא תלך לקונפרנס ליג, אבל יש לכך גם היבטים חיוביים, כי הסיכוי לזכות בתואר יאמיר.
בסוף הדהירה הזו, התברר גם כי רק ארבע קבוצות (מנצ'סטר סיטי, ארסנל, ליברפול וניוקאסל) כבשו יותר מ-77 שערי הזכות של צ'לסי, כלומר בדיוק הפוך בהשוואה לעונה שעברה. במקביל, ספגו הכחולים 63 שערים – המאזן ההגנתי הגרוע ביותר שלהם מאז 1991. זה כבר ממש לא היה משעמם כמו בעונה שעברה. היו מפלות, כמו התבוסה 5:0 לארסנל באותו הפסד בודד מאז פברואר. היו חגיגות, כמו 0:6 על אברטון שבוע בלבד קודם לכן. היו גם הרבה משחקים משוגעים, כמו 1:4 על טוטנהאם במשחק שבו נפסלו חמישה שערים נוספים לשני הכיוונים, ו-3:4 על מנצ'סטר יונייטד עם מהפך של פאלמר בדקות ה-100 ו-101. בסך הכל, עמד ממוצע הכיבושים במשחקי הליגה של צ'לסי על 3.68 – עלייה חריגה בהשוואה לאשתקד.
פאלמר היה, כמובן, הדמות המרכזית מאחורי המהפך. הוא הוכתר לסגן מלך השערים עם 22 כיבושים, וגם לסגן מלך הבישולים עם 11 אסיסטים. אף שחקן בפרמייר ליג לא היה מעורב במספר שערים רב יותר ממנו, וחופש הפעולה שהעניק לו פוצ'טינו סייע לו למצות חלק נכבד מהפוטנציאל, אותו ניתן היה רק לדמיין מהופעותיו הספורות במדי מנצ'סטר סיטי. הבוס הארגנטיני תרם גם לשחקנים הנוספים עליהם הוא סמך. ניקולאס ג'קסון, למשל, ספג ביקורת קטלנית ונוקבת לאורך הקמפיין בשל החמצותיו הרבות וקבלת החלטות לקויה, אך לא הפסיק לעבוד ולשרוף שטחים, ומאזנו הסופי של החלוץ הסנגלי החדש לא רע בכלל בהתחשב בנסיבות – 14 שערים ו-5 בישולים. זה בסיס עליו ניתן לבנות את ההמשך, גם אם אוהדים רבים חולמים על רכש מוכח יותר בחוד לקראת העונה הבאה, או על חזרתו לכושר של כריסטופר אנקונקו, אשר עונת הבכורה שלו נהרסה לחלוטין בגלל פציעות.
אנצו פרננדס עדיין לא הגיע לרמה אותה הפגין בזמנו בבנפיקה, אך עונתו המלאה הראשונה של הקשר הארגנטיני בסטמפורד ברידג' הייתה טובה לפרקים, ואפשר לומר כי ההתאקלמות הושלמה לקראת ההמשך. יהיה מסקרן לעקוב אחרי התפתחות שיתוף הפעולה עם מויסס קאייסדו האקוואדורי, שהוחתם אמנם תמורת סכום אבסורדי של 115 מיליון ליש"ט, אבל בהחלט עשוי להיות שחקן ראוי במרכז המגרש בקבוצת צמרת. היו לו יותר מדי טעויות שהובילו למצבי הבקעה של היריבות, אך אם ישכיל לשמור על ריכוז הוא עשוי להתפתח לכוכב, והשער מחצי מגרש שהבקיע לרשת בורנמות’ במחזור האחרון יעניק לו ביטחון עצמי לקראת הבאות.
ההגנה עדיין לא מסודרת מספיק, וצריך להבין כיצד כדאי לאייש את התפקידים בעקבות העזיבה של טיאגו סילבה. גם עמדת השוער נמצאת בסימן שאלה משמעותי. מספר לא מבוטל של שחקנים יצטרכו לעזוב את הסגל המנופח במקביל להחתמות נקודתיות חכמות שניתן יהיה לבצע בקיץ. כדאי גם לזכור כי ילד הפלא האקוואדורי קנדרי פאס יצטרף לקבוצה בעוד שנה, וצ'לסי – שבנתה כבר סגל צעיר – מכוונת לעתיד צעיר עוד יותר. ולפני שניגשים לפתרון הסוגיות הבוערות בתחילת הקיץ, צריכה ההנהלה לקבל החלטה אסטרטגית קריטית לגבי זהותו של המנג'ר.
פתיחת העונה החלשה פגמה בתדמיתו של פוצ'טינו בקרב האוהדים, מה גם שהוא לא היה בחירה פופולרית מלכתחילה בשל זיהויו המובהק עם היריבה המושבעת טוטנהאם, אבל בשורה התחתונה המאמן שיפר משמעותית את הקבוצה שקיבל לידיו, וההבדל בין שתי העונות ברור לגמרי. אם יוחלט להחליפו, מסתכנת צ'לסי בחזרה לחוסר היציבות שאפיין את 2022/23, מה גם שאין כרגע מועמד חלומי שמוכן להיכנס ולחולל נסים. מאידך, לארגנטיני יחסים קרירים עם ההנהלה, והוא העביר לא פעם מסרים למעלה באמצעות ראיונות פומביים. עדות לקצרים בתקשורת בין הגורמים ניתן היה לראות כאשר שמו של פוצ'טינו לא הוזכר על ידי בולי ברשימת האנשים להם הודה על העונה האחרונה. ניתן לראות בכך איתות לקראת פרידה בימים הקרובים.
ההחלטה הזו חייבת להתקבל באופן מהיר ככל הניתן, אבל גם בלי קשר אליה קל לקבוע כי בולי והחבורה שסביבו מתרגלים בהדרגה לעולם הכדורגל. הבעלים האמריקאי לא מדבר יותר שטויות בתקשורת, כפי שנהג לעשות בחודשים הראשונים אחרי שהגיע ללונדון. הוא מינה וממשיך למנות אנשי מקצוע מיומנים לתפקידי מפתח. הוא לא קובע יעדים תלושים מהמציאות, ובאופן כללי סביר כי הוא פשוט נהנה מכך שהמועדון שלו הפסיק להיות בדיחה. צ'לסי בגרסתה הנוכחית היא כוח משמעותי שצריך להתייחס אליו בכבוד, והיא יכולה להיות טובה ומרתקת יותר ב-2024/25. זה יהיה נכון במיוחד אם פאלמר ימשיך להשתדרג, כי בקצב הצמיחה הנוכחי יש לו פוטנציאל להפוך לכוכב הדומיננטי והכריזמטי ביותר של הליגה כולה. נחיה ונראה.