כאשר המציאו אוהדי אברטון את חברת ההסעות שהייתה אמורה לקחת את אוהדי ליברפול לגמר ליגת האלופות, הם העניקו לנהג את השם ריצ'ארד ארליסון – רמז עבה לכוכב הברזילאי שלהם. ריצ’ארליסון אכן אהב מאוד את הבדיחה, ופירסם למחרת תמונה מפוברקת של נהג אוטובוס עם ראשו מודבק עליה. מהצד הכחול של העיר, היה זה כמעט היום המאושר ביותר של העונה, במיוחד אם לוקחים בחשבון שהאדומים הפסידו לריאל מדריד בפאריס.
אבל ברצינות, היום הכי מאושר באמת היה שבוע וחצי קודם לכן, כאשר הקבוצה ביצעה קאמבק מרגש מול קריסטל פאלאס וחזרה מפיגור 2:0 במחצית לניצחון 2:3 והבטיחה את הישארותה בפרמייר ליג. בעונה כה מזעזעת, בה ירידה לליגת המשנה לראשונה מאז 1954 נראתה למשך שבועות ארוכים כסכנה ממשית ביותר, זה הרגיש בערך כמו לזכות בתואר יוקרתי. ריצ’ארליסון, שהבקיע את שער השוויון המיוחל ויצא לחגיגות אדירות בגודיסון פארק, היה הסמל של התקומה הזו.
בעוד שחקנים רבים מדי של אברטון הואשמו בלוזריות, בעיות מנטליות ואף חוסר אכפתיות, הברזילאי היה ונשאר אליל היציעים. הוא הצליח להתעלות פעמים רבות אפילו כאשר שום דבר לא הלך, וסיים את העונה עם עשרה כיבושים בתוספת חמישה בישולים כששישה מהשערים האלה הובקעו באפריל ובמאי.
הוא חתום על ניצחון 0:1 על צ'לסי – האקסית המיתולוגית של המאמן פרנק למפארד, ובאופן כללי הסכימו האוהדים כי בלעדיו הקריסה אל מתחת לקו האדום הייתה בלתי נמנעת. הם גם היו רוצים להתחיל את הבניה לעתיד סביב “נהג חברת ההסעות הפיקטיבית”, אבל מבחינה כלכלית זה היה בלתי אפשרי. ריצ’ארליסון הצטרף כעת לטוטנהאם.
בכך ממשיך ריצ’ארליסון את הנסיקה שהחלה ב-2014, אך הוא נאלץ להמתין הרבה יותר מדי זמן בילדות על מנת להתחיל אותה. הוא גדל בשכונת פשע, ולפי עדותו רבים מחבריו לשעבר כבר נהרגו או הלכו לכלא. הוא שטף מכוניות ומכר גלידות ברחוב כדי לעזור לפרנס את המשפחה, והחלום להפוך לכדורגלן היה התקווה היחידה שלו לחיים נורמליים – תקווה שהתנפצה פעם אחר פעם כאשר הוא נדחה על ידי מועדונים שונים באזור.
רק בגיל 17, הוא קיבל איכשהו צ’אנס באמריקה מיניירו מהליגה השנייה ולקח אותו בשתי הידיים, כאשר שנה מאוחר יותר, בגיל 18, הוא ניצל מכת פציעות כדי להתקדם לסגל הראשון והפך לשחקן מפתח. בגיל 19 הוא כבר עבר לפלומיננסה.
בגיל 20 הוא חצה את האוקיינוס והחל את ההרפתקה האנגלית שלו בווטפורד. המהפך החד הזה מנער חסר כל למיליונר לא שינה את אישיותו. יש שמאבדים את הקשר עם המציאות, אבל ריצ’ארליסון נותר אותו בחור צנוע ואותנטי, שלא רק סידר כלכלית את משפחתו, אלא דואג לעזור לכולם בסביבתו. דוגמא לכך היא שכאשר קיבל את מדי האימון הראשונים שלו באמריקה, הוא הלך ותרם את כל הבגדים הישנים שלו להומלסים.
רוח הלחימה היא הכוח שלו, לצד יכולת טכנית וירטואוזית ורב גוניות. החיים לימדו אותו שאסור להיכנע – אחרת גם הוא כבר היה מתדרדר מזמן לכלא. אביו ודודו עודדו אותו להאמין בעצמו ולהמשיך לנסות לפרוץ את תקרת הזכוכית בכדורגל, למרות האכזבות הרבות. אז כאשר אמרו לו שיהיה לו קשה באנגליה, הוא לא פחד. ואולי השפה, מזג האוויר והאוכל היוו מכשולים לא מבוטלים, אבל אין מבחינתו מכשול גדול מדי. כאשר חתם בווטפורד, המזוהה עם האוהד המושבע אלטון ג'ון, הוא ידע שזה חייב להצליח. לדוד שלו קוראים אלטון – אז איזה עוד סימן צריך הגורל לסדר לו?
עונה אחת הספיקה כדי שאברטון תשלם תמורתו 40 מיליון ליש"ט, ולאוהדים רבים היו ספקות לגבי תג המחיר של שחקן כה חסר ניסיון. ריצ’ארליסון הוכיח שזה לא היה מופרך. הוא חצוף, ולעתים גם מתחזה כמו כל ברזילאי טיפוסי, אבל הספק העבודה שלו פנטסטי גם בלי הכדור.
הוא פייטר, ואת התכונה הזו מעריך מאוד גם טיטה – המאמן הלאומי שהימר עליו מיד אחרי המונדיאל ברוסיה, ומאז הפך אצלו ריצ’ארליסון לשחקן משמעותי בסגל הסלסאו. הוא תרם את חלקו לזכייה בקופה אמריקה ב-2019, היה מלך השערים וקיבל את מדליית הזהב באולימפיאדה בקיץ שעבר. בנוסף, כבש גם שישה שערים בשמונה הופעות במוקדמות המונדיאל. כנער, הוא חלם להיות כמו ניימאר. עכשיו הוא משתף איתו פעולה.
ההישגים עם הנבחרת הם התארים היחידים שלו עד כה. ארבע שנים בגודיסון פארק היו מרגשות והניבו 53 שערים בכל המסגרות, אבל העסק רק הלך והתדרדר מבחינת המועדון עצמו, ולכן המשחק ההרואי מול קריסטל פאלאס היה האחרון של ריצ’ארליסון בחולצה הכחולה.
במחיר של 60 מיליון ליש"ט כולל בונוסים, הפך הברזילאי לשחקן השני היקר בתולדות טוטנהאם, אחרי טונגי אנדומבלה – ויקווה מאוד להשאיר חותם משמעותי יותר בהשוואה לצרפתי המוכשר. מבחינת אנטוניו קונטה, מדובר בחיזוק משמעותי לסגל ממספר בחינות, ואם הכל ילך כשורה, גם התרנגולים עשויים להרגיש שהמחיר היה הגיוני.
ראשית, המאמן האיטלקי אוהב מאוד כוכבים מסוגו. לא טריוויאלי למצוא כוכב יצירתי עם משמעת טקטית ונכונות להילחם על כל כדור אבוד, אבל ריצ’ארליסון עונה היטב על ההגדרה. הוא מסוגל להוסיף קשיחות מנטלית לחדר ההלבשה, אבל אין כאן סכנה למאבקי אגו – הוא שומר על רגליו על הקרקע.
שנית, יש כאן פתרון אלגנטי לבעיית הגיבוי להארי קיין מבלי לייצר איום ממוקד על קפטן נבחרת אנגליה. ריצ’ארליסון אוהב ויודע לשחק כחלוץ מרכזי, ובעונה החולפת הוא אף שובץ באופן תדיר בעמדה זו לאור הפציעה של דומיניק קלברט-לווין. מאידך, זו לא העמדה הכי טבעית מבחינתו – ולראיה, הוא לא היה אמור לשחק בה כאשר הסקורר הצעיר היה כשיר.
הברזילאי הוא חלוץ שני מעולה, וגם מצטיין בשני האגפים. לפיכך, הוא יוכל להחליף במידת הצורך הן את יונג מין סון והן את דיאן קולוסבסקי במערך 3-4-3 של קונטה. הוא שחקן הרוטציה המושלם, ויהיה יעיל מאוד לאורך העונה בה תחזור טוטנהאם לליגת האלופות.
עבור ריצ’ארליסון, תהיה זו התנסות ראשונה במפעלים האירופים – הופעותיו הבודדות בטורניר קבוצות בינלאומי הייתה במדי פלומיננסה בקופה סודאמריקנה ב-2017. הוא חוזר ללונדון, בה התגורר לפני ארבע שנים כאשר שיחק בווטפורד, ויקבל תשומת לב גדולה יותר מהתקשורת. החשיפה הזו עשויה להועיל לו לקראת המונדיאל שיתקיים באמצע העונה, ושם אולי יתחזק מעמדו כאחד הכוכבים הברזילאים הגדולים בדורו. הנסיקה הזו ממש לא צריכה להיעצר כאן.