לפני כמה שנים, ליברפול הייתה קבוצה מעוררת אימה. המכונה שעיצב יורגן קלופ הפחידה את כל יריביה עם ההגנה החזקה והרעב שלה לשערים. הקבוצה הייתה מצוינת והוכיחה זאת שבוע אחר שבוע. עם זאת, כוחם של האדומים דעך ככל שהעונות חלפו, כשהם נכשלו שוב ושוב בפרמייר ליג מול מנצ'סטר סיטי והגיעו רק קרוב לתהילה בליגת האלופות.
המייטי רדס לא היו בליגת האלופות בעונה שעברה, אבל הם חזרו בסטייל. עם ארנה סלוט ופילוסופיה מחודשת, הם החזירו לעצמם את המוניטין כקבוצה מאיימת שאף אחד לא רוצה לפגוש – והם והיריבים הבאים של ריאל מדריד בליגת האלופות.
היו ספקות רבים לגבי מינוי המאמן ההולנדי באנפילד, אך השבועות החולפים מוכיחים שזה היה הצלחה מוחלטת מצד ההנהלה. המייטי רדס מוליכים את הליגה האנגלית וגם בשלב הראשון החדש של ליגת האלופות. קשה למצוא פגמים בקבוצה ששואפת לזכות בהכל ושאפשר להגיד שהיא כרגע הטובה בעולם.
מול באייר לברקוזן ליברפול שוב הראתה את נקודות החוזק הגדולות שלה. למרות פציעתו של אליסון, השחקנים עדיין שומרים על הגנה חזקה, כשצימיקאס בצד שמאל מצטרף לצמד ואן דייק וקונאטה שמספקים סולידיות מאחור. יש להם סגנון דומה לזה של ברצלונה, שכן לרוב הם משחקים בקו הגנה גבוה כדי ללחוץ גבוה ולחטוף את הכדור בחצי של היריב. נראה שקל לתפוס אותם לא מוכנים, אבל אף אחד לא מצליח לעשות זאת. כנראה שיש סיבה לכך.
אחד השינויים העיקריים בעידן קלופ הוא בקישור. סלוט החיה מחדש את חראבנברך, שהיה אחד הקשרים המבטיחים ביותר בעולם כשחתם בבאיירן מינכן ונראה שאיבד את מקומו לאחר תקופתו בגרמניה. גם עונתו הראשונה באנגליה לא הייתה טובה במיוחד, אך בעונה השנייה הוא זורח. קשר ״בוקס-טו-בוקס״ שמסוגל לבנות, לעבור שחקנים עם כדרורו ולהשתמש בגופו החזק.
לצידו, אלכסיס מק-אליסטר לוקח את המושכות של הקבוצה. הארגנטינאי, שהבריק במונדיאל בקטאר, נמצא עדיין בכושר מעולה. הוא מנצח על התזמורת האדומה. עוד בקישור, קרטיס ג'ונס או דומיניק סובוסלאי מביאים ערכים שונים בהתאם ליריבה. הראשון יותר פיזי והשני יותר התקפי. שניהם אפשרויות ברמה גבוהה להצטרפות להתקפה מהקו השני. עם זאת, הפחד האמיתי מגיע מקדימה.
שלישיית התקפה מפחידה
ההתקפה של ליברפול היא ה”צרה” האמיתית. 19 שערים בפרמייר ליג ו-10 בליגת האלופות הופכים אותה למכונת שערים. מדובר כמובן במוחמד סלאח, שחזר לכושרו המיטבי, וכשהוא לוקח את הכדור בצד ימין, ההגנות מתחילות לרעוד. הוא אמנם לא סקורר כפי שהיה ב-2018, אבל הוא הפך למבשל בחסד מבלי לאבד את חדותו ליד השער. התפתחות דומה לזו של ליאו מסי, שממצב אותו כשחקן המרכזי של ליברפול הזו.
חבריו אינם הרחק מאחוריו. לואיס דיאס בשיא כושרו – הקולומביאני מציג את יכולתו הטובה ביותר. בין אם בצד שמאל ובין אם במרכז, הוא משתמש במהירות ובכדרור כדי לייצר מצבים. הוא גם הוסיף רפרטואר של סיומת טובה מאוד שאפשרה לו לכבוש 9 שערים ב-15 משחקים. הוא עבר מלהיות כינור שני נהדר למי שיש לו את הפוטנציאל להוביל את הקבוצה כרגע.
הדבר הטוב ביותר בליברפול הוא עומק הסגל שלה. קודי גאקפו היה שחקן הרכב במשחקים האחרונים, וחזר להיות השחקן שגרם לאוהדים להתאהב בו בנבחרת הולנד. עם זאת, יש עוד אפשרויות רבות על הספסל, כמו דיוגו ז'וטה שתמיד מועיל או דרווין נונייס החזק. אפילו פדריקו קייזה, שהגיע מיובנטוס עם רצון להוכיח את עצמו, אף על פי שטרם קיבל הרבה הזדמנויות.
אז אחרי הסערה, מגיעה השמש – ובאנפילד היא זורחת חזק מתמיד. הכול שמח והכול עובד. לפחות כרגע נראה שקשה לכל אחת לעמוד מול הקבוצה הזו של ליברפול, שחזרה לימיה הטובים ביותר לאחר כמה שנים חשוכות.