העונה האחרונה של מנצ’סטר סיטי קבעה באופן רשמי – פפ גווארדיולה בנה בצד התכול של מנצ’סטר את השושלת הכי גדולה מאז זו של סר אלכס פרגוסון בצד האדום של העיר. סיטי של העונה האחרונה הייתה מושלמת, ללא פגם, ולא סתם היא זכתה בטרבל הראשון לקבוצה אנגלית מאז מנצ’סטר יונייטד של 1998/99.
מעבר לזכייה בליגת האלופות, הסיטיזנס ביססו את מעמדם כשליטים הבלעדיים בפרמייר ליג – ליגה שבה בעבר היה קשה מאוד לאותה קבוצה לזכות באליפות שנתיים ברציפות. החבורה של פפ עשתה זאת כבר בפעם השלישית ברצף ובכך השוותה את השיא של יונייטד, אותו השדים האדומים רשמו פעמיים (בין 1998 ל-2001 ובין 2006 ל-2009).
כעת, המשימה של המאמן הספרדי העונה היא לשבור אפילו את השיא של פרגי ולעשות את מה שאף אחד לא הצליח להשיג בפרמייר ליג עד היום – ארבע אליפויות רצופות. על פניו, לאלופה יש את כל מה שצריך כדי להניח את הכתר על ראשה גם בסיום העונה הקרובה, אבל ההיסטוריה נגדה, וגם יריבה אחת שהתחזקה ועלולה להרוס לה את התוכניות.
התותחנים חידשו תחמושת
על פניו, העונה האחרונה של סיטי הייתה יכולת להיות הרבה פחות מרשימה אם היא לא הייתה זוכה באליפות אנגליה – דבר שהיה מאוד ריאלי בהתחשב בעובדה שארסנל הייתה במקום הראשון בטבלה עד המחזור ה-31. בסופו של דבר, הניסיון של הסיטיזנס, יחד עם הבוסריות בסגל של התותחנים, דיברו ובעוד שהתכולים לא הפסיקו לנצח, שחקניו של מיקל ארטטה איבדו את הראש בכמה משחקים והסתפקו בסגנות.
העונה ארסנל לא באה “לשחק” והדבר ניכר בחלון ההעברות המרשים במיוחד שעשו הלונדונים הקיץ. כאילו שלא הספיקה להם התחרות העיקשת עם סיטי במהלך העונה שעברה, התותחנים קיבלו על הראש את אלופת אירופה גם במאבק על הרכש בו הם חשקו יותר מכל. ארטטה דרש לחזק את מרכש הקישור שלו בשחקן מהטופ העולמי וביקש את דקלאן רייס.
בשלב מסוים סיטי נכנסה לתמונה והיה נראה שארסנל בדרך להפסד נוסף לתכולים, אבל סגנית האלופה לא ויתרה, באופן לא אופייני הכניסה את היד עמוק לכיס ושברה את שיא ההעברות של המועדון והשיא לשחקן אנגלי אי פעם כששילמה לווסטהאם לא פחות מ-116 מיליון אירו. זה היה ניצחון גדול של ארסנל על האלופה והצהרת כוונות לכך שהיא הולכת על כל הקופה העונה.
תוסיפו לכך את יוריאן טימבר, שהגיע מאייאקס והיה מדהים במגן הקהילה כשאפילו לא שיחק בעמדה הטבעית שלו, ואת קאי האברץ שחצה את הכביש מצ’לסי וקיבלתם סגל עמוק ואיכותי שיכול לרוץ חזק עד הסוף בעונה הקרובה. במגן הקהילה כבר היה נראה שקיבלנו תמונת מראה לעוד עונה בה ארסנל תלהיב וסיטי תגנוב את ההצגה בסופו של דבר, כשהתותחנים נראו נהדר אך היו בדרך להפסד 1:0. אבל אז הגיע ליאנדרו טרוסאר שאיזן בדקה ה-101 ושלח את המשחק לפנדלים – בהם ניצחה ארסנל ועצרה רצף של שמונה הפסדים מול סיטי שנמשך כמעט שלוש שנים.
ארטטה בנה בשנים האחרונות סגל צעיר ומוכשר שהעונה בהחלט יכול לקרוא תיגר על חברו הטוב פפ וגם לקחת ממנו את כס המלכות. בהרכב שלו יש רק שחקן אחד מעל גיל 26 ושחקנים שהשיא שלהם עוד לפניהם. אחרי הטרבל והדומיננטיות יוצאת הדופן שפפ ייצר לעצמו בליגה בשנים האחרונות, סיטי עדיין פייבוריטית, אבל ארטטה בונה פרויקט שדומה מאוד לזה שפיתח יורגן קלופ בליברפול, וצפוי לעשות חיים קשים לסיטיזנס.
היתרונות והחסרונות בסגל
אז התעסקנו מספיק ביריבה, ועכשיו הגיע הזמן להתמקד בסגל של האלופה. סיטי עוברת שינוי מעניין מאוד בחלון ההעברות הנוכחי – מצד אחד, מספר שחקנים משמעותיים עזבו אותה. אילקאי גונדואן עבר לברצלונה וריאד מחרז עבר לכסף הגדול של ערב הסעודית, אך מצד שני התכולים התחזקו במתאו קובאצ’יץ’ (שהגיע מצ’לסי וצפוי לאייש את מקומו של גונדואן) ושברו את שיא ההעברות לבלם על יושקו גבארדיול, כששילמו ללייפציג לא פחות מ-90 מיליון אירו על שירותיו.
על אף הסכום האסטרונומי, גבארדיול בן ה-21 עשוי להתברר כהשקעה נכונה שמשאירה את סיטי כבעלת מרכז ההגנה החזק ביותר באנגליה, ובפער, עם מצבת בלמים שכוללת את הקרואטי, רובן דיאש, ג’ון סטונס (שיכול לשחק גם בקישור), אמריק לאפורט ומנואל אקנג’י ונייתן אקה שיכולים לשחק גם כמגנים.
עם זאת, עמדת המגן עלולה להתברר כחולשה של הטרבליסטית העונה. קייל ווקר אמנם יישאר בסופו של דבר, אבל בעונה האחרונה פפ לא השתמש בו יותר מדי וריקו לואיס עדיין לא יכול לשמש כמגן הימני הפותח.
בעמדת המגן השמאלי זה ברור שז’ואאו קאנסלו לא ימשיך ובמצב כזה פפ נשאר רק עם בלמים בעמדות המגנים. אקנג’י, אקה וגם ווקר (שתומך בצורה נהדרת בהתקפה, אבל משמש כמגן קלאסי) יוכלו ליישם בצורה הרבה פחות טובה את התנועה למרכז המגרש והתמיכה בקישור כמו שהמאמן הספרדי אוהב. לכן, גווארדיולה יהיה חייב לחזק את הסגל שלו במגן ימני ומגן שמאלי. כמו כן, גם כשעתידו של ברנרדו סילבה עדיין לוט בערפל – נראה שסיטי עדיין לא אמרה את המילה האחרונה מבחינתה בחלון הזה.
אלו שיצטרכו לתפוס פיקוד והמוציאים לפועל
קווין דה ברוינה עוד לא התאושש לגמרי מהפציעה מגמר ליגת האלופות ועלול לא לפתוח בהרכב במשחקים הראשונים של העונה בליגה. בנוסף, סיטי איבדה את מחרז וגונדואן ולכן שחקנים חדשים יצרכו להביא את האקסטרה העונה ולהרוויח את מקומם בהרכב.
פיל פודן פתח בצורה נפלאה את העונה שעברה, אבל מאז המונדיאל בקטאר חווה דעיכה ואיבד את מקומו ב-11. כעת, עם עזיבתו של מחרז וכמות הדקות המוגבלת שיקבל דה ברוינה בתחילת העונה, הכוכב האנגלי עשוי לקבל יותר דקות ויצטרך לקחת אחריות – גם מהקישור ההתקפי וגם מהאגף.
עוד אופציה שכבר ראינו את פפ משתמש בה במגן הקהילה היא ההסטה של חוליאן אלברס לקישור ההתקפי, שם שימש מול ארסנל כמעין חלוץ שני לארלינג הולאנד. מדובר ברעיון מעניין מאוד של פפ ונצטרך לראות בפתיחת העונה האם התועלת שלו עולה על החסרונות שלו. מצד אחד השילוב בין הולאנד לאלברס צפוי להוסיף מחץ להתקפה של סיטי ולקחת את תשומת הלב מהנורבגי במשחקים בהם הנורבגי ננעל על ידי הגנת היריבה (דבר שקרה לא פעם בעונה שעברה), אך מצד שני זה עלול ‘לדלל’ את הקישור ולפגוע בסיטי מבחינה הגנתית.
כמובן שהציפייה מהולאנד היא להמשיך באותו הקו מהעונה שעברה ולהיות המוציא לפועל, כשהעונה הזאת, בדומה לעונת השנייה של מוחמד סלאח בליברפול, הוא יעמוד למבחן. השילוב בין הענק הנורבגי לדה ברוינה היה האקס פקטור של סיטי בעונה שעברה, ואם נראה את הולאנד ממשיך בקצב הבקעה דומה גם העונה – יהיה קשה מאוד למנוע מסיטי את האליפות הרביעית ברציפות.
ג’ק גריליש יצטרך להוכיח שחצי העונה האחרונה הנהדרת שלו לא הייתה מקרית ובגדול, כשיש לה את המאמן הטוב בעולם, קשה להמר נגד סיטי, אבל היופי בליגה הזאת היא שהיא הכל חוץ מצפויה – אז כל מה שנשאר זה לחכות לשריקת הפתיחה.