לא קיימים יותר מדי חובבי כדורגל שלא שמעו את השם יוהאן קרויף. ההולנדי האגדי שינה לחלוטין את המשחק, הן כשחקן והן כמאמן שהשיק סגנון ייחודי, וסיפק מספר רגעים אייקוניים שלא יישכחו לעולם.
במהלך קריירת המשחק שלו, הוא היה בקבוצות כמו אייאקס וברצלונה, יש שזוכרים ששיחק גם בקוסמוס ו-וושינגטון דיפלומטס ואפילו בלבאנטה ופיינורד, אבל מעט מאוד מודעים לכך שהוא גם שיחק עבור פאריס סן ז’רמן (לשני משחקים לא רשמיים – ובכל זאת). זמן להכיר את הסיפור שלא סופר על ההולנדי.
בשלב מוקדם בקיץ 1975 החל בפאריס טורניר ידידות, וקרויף הגיע לפארק דה פראנס עם חולצה של פ.ס.ז’ ו-14 על הגב, אינכם מדמיינים. שחקן העבר שזכה שלוש פעמים בכדור הזהב אמנם לא חתם בקבוצה, אבל נשיא פ.ס.ז’ דאז, דניאל הכטר, היה חבר קרוב שלו ובתקופת כהונתו הקבוצה עלתה לליגה הראשונה אחרי שחוותה משבר.
בסוף העונה השנייה שלו בברצלונה כשחקן, קרויף שלא יכול היה לשחק במפעל הגביע שאסר אז שיתוף שחקנים זרים, הגיע לחופשה בפאריס. שם, הוא קיבל מהמועדון אישור להשתתף בטורניר קיץ בין פ.ס.ז’, ספורטינג ליסבון, ולנסיה ופלומיננזה, כאשר המטרה הייתה לעזור לקבוצה הצרפתית למלא את האצטדיון, למשוך עניין ולהפוך אותה לפופולרית יותר.
המשחק הראשון בטורניר, בחצי הגמר מול ספורטינג ליסבון, הסתיים בניצחון 1:3 לפ.ס.ז’ ב-17 ביוני 1975 לעיני כ-25,000 צופים. קרויף שהיה תשוש מסיום העונה בבארסה שיחק נהדר ואף סיפק בישול למחצה לאריק רנול. כבר אז בתקשורת הצרפתית תיארו את ההולנדי כ”פנומן” והיה הייפ אדיר סביבו.
בצרפת נזכרו שכמה מהכוכבים של אותה תקופה, דראגן דזאיץ’, ז’אן-פייר דוגליאני ופרנסואה אמפלה, מאוד התרשמו מקרויף וטענו: “הוא היה הבוס על המגרש, האינטליגנציה שלו אדירה”. בגמר שנערך יומיים אחר כך, הייתה זו ולנסיה שניצחה 0:1 וזכתה בטורניר, כאשר שחקן העבר לא היה רע, אבל ניכר שהחלו להיגמר לו הבטריות.
קרויף ניסה להצטדק לאחר ההפסד: “אני מאוד מצטער, אני עייף כי הייתה לי עונה קשה מאוד. לפני חודש הייתי דבוק למיטה ולא התאמנתי מספיק”, הוא אמר לאחר ההתמודדות. בצרפת קיוו שיהיה נס והוא יחתום בפ.ס.ז’ לאחר המשחקים, כאשר הקבוצה אכן הגישה הצעה לבארסה, אך זו כלל לא רצתה לשמוע, דחתה את כל ההצעות מהקבוצה מבירת צרפת ואף הצליחה לחדש להולנדי את החוזה.
בעונה שלאחר מכן, הואשמה פאריס סן ז’רמן בהונאה כספית וחברו של קרויף, הכטר, נאלץ לעזוב את תפקידו כנשיא מהמועדון שהיה אז בן חמש בלבד. קרויף עצמו המשיך לאחר מכן לשלוש עונות נוספות בבארסה, עד 1978, ועשה היסטוריה ב-227 משחקיו במועדון, כולל זכייה בגביע המלך.