עולם הכדורגל מאז ומתמיד היה עולם של סטריאוטיפים והכללות למיניהן. כששחקן בעל נתונים פיזיים חריגים הוא לבטח יוצב בעמדת הבלם או החלוץ, הנמוכים והצנומים תמיד יספגו ביקורת על הפן הפיזי ויידרשו “להתחזק” אך גם יהיו האחראים העיקריים להספקת “הניצוץ” שבגללו אנחנו כ”כ אוהבים את המשחק, המגן שטוב בהתקפה פחות טוב בהגנה, האירופאים חכמים וחזקים, הדרום אמריקאים “פנטזיונרים” וערמומיים, שחקן צעיר שעולה מהנוער חייב להתרגש בעוד שלכל ותיק ובעל ניסיון זורם קרח בעורקים ועוד שלל דוגמאות שלבטח עולות לכם בראש.
בתוך כל אלה, בשנתיים האחרונות אנחנו עדים לתופעה אחת חריגה שמנפצת כל סטריאוטיפ אפשרי – לתופעה הזו קוראים ארלינג הולאנד. הנורבגי הענק, שפרץ לחיינו בסערה רק בנובמבר 2019 ומאז הספיק להפוך לדבר הכי חם בכדורגל העולמי, הוא הכל חוץ ממה שהתרגלנו לראות, האנטיתזה המוחלטת לכל הדעות הקדומות שקיימות בענף. מדי שבוע הוא מספק תצוגות שמותירות רושם כאילו נחת כאן שחקן ששייך לדור אחר, לעידן שונה, בזמן שרבים כבר מתקשים למצוא סופרלטיבים ולעכל את גודל הדבר שעומד ומתפתח לרגל עינינו.
החבילה בשלמותה
כשמסתכלים על הולאנד, נדמה שהוא איתנו כבר שנים. בלתי נתפס שהפעם הראשונה בה היינו עדים לילד הפלא הנורבגי הייתה רק לפני שנה וחצי, עם אותו שלושער ענק שכבש בהופעת הבכורה שלו בליגת האלופות ב-2:6 של זלצבורג על גנק. מאז, הוא כבר הספיק לשבור כמעט כל שיא אפשרי לגילו, כשעד לתום עונת 2019/20, במהלכה גם עבר לדורטמונד ש”קיבלה מתנה” ב-20 מיליון אירו, הפך לשחקן הצעיר ביותר שמגיע לעשרה שערים בעונה אחת בליגת האלופות, והצעיר ביותר שכבש בשישה משחקים רצופים בצ’מפיונס. את אותה העונה אגב, הוא סיים עם 44 שערים ו-10 בישולים ב-40 הופעות, כשהוא אחראי ישירות על שער כל 51 דקות.
העונה, זה נראה אפילו מפחיד הרבה יותר. הנתונים הנסתרים שעומדים מאחורי אותם נתונים יבשים של הבקעות ובישולים מעידים על שחקן שפשוט ניחן בכל תכונה אפשרית שנדרשת מחלוץ – יש לו חוש מיקום והתמצאות יוצא מגדר הרגיל ברחבה, הוא טוב עם הכדור למרות שהוא מתנשא לגובה 194 סנטימטרים, הוא יודע לסיים בשתי רגליים, בראש, לייצר מצבים לעצמו ולחבריו, לשחק עם הגב לשער, עם הפנים לשער ובקיצור – החבילה השלמה.
הנתונים החריגים
כדי להבין כיצד הפך הולאנד למי שנחשב בעיניי רבים לחלוץ הטוב בעולם, צריך לבחון מספר פרמטרים מלבד 33 השערים שכבש ב-31 הופעות בכל המסגרות. התקדמות הטכנולוגיה בעולם הכדורגל הביאה עמה שפה חדשה לניתוח ומספר פרמטרים חדשים לבחינת איכויות של שחקנים, אחד מהם הוא מדד ה-Expected goals) Xg), שמדבר על כמות הפעמים בהם שחקן מסוים מצליח להגיע ל”שער צפוי”, פונקציה סטטיסטית שמטרתה להעניק אינדיקציה על מספר השערים שהיו מצופים משחקן מסוים להבקיע בהתאם לסיטואציות תוך כדי משחק.
הולאנד, שהפציץ העונה 10 שערים באלופות ואחד בלבד מתוכם בפנדל, מוביל את המפעל בקטגוריה הזו, כשמדד ה-Xg שלו עומד על 5.3. ההפרש בין מספר השערים שכבש בפועל (9 ללא פנדלים) למספר השערים שאמור היה לכבוש, 3.7, מעיד על יעילות בלתי רגילה, שכן הנורבגי הבקיע בפועל כמעט פי שניים מהכמות שהיה מצופה ממנו לכבוש.
רק לשם השוואה, השני ברשימה, דובאן סאפטה מאטאלנטה, מחזיק ביחס שלילי של שלושה שערים בלבד לעומת 4.2, בעוד שאת הפודיום נועל קיליאן אמבפה, שעומד על Xg של 4.2, שמציב אותו גם כן עם יחס שלילי לעומת ארבעת השערים שכבש בפועל ללא שני פנדלים שירדו מן השקלול. הרבה פחות יעיל מהולאנד שמוביל בענק בקטגוריה בכל הקשור לליגת האלופות, אך מבין חמש הליגות הבכירות, ניצב במקום השני בטבלת היעילות מתחת לרוברט לבנדובסקי, אך מעל כריסטיאנו רונאלדו, שהבקיע 18 שערים ללא פנדלים לעומת ה-Xg שלו שעומת על 15.3.
מזכיר ענק סנקדינבי אחר
עוד נתון שמספר כמה יעיל וקטלני הולאנד בא לידי ביטוי באחוז ניצול המצבים המטורף שלו. אם מחשבים רק את הגולים בליגת האלופות ובבונדסליגה, הוא עומד על 31 שערים מ-52 ניסיונות לעבר המסגרת – 59.6 אחוזי הצלחה. לשם השוואה, רק 36.3 אחוזים מן הבעיטות של כריסטיאנו רונאלדו שהלכו למסגרת פגשו את הרשת, בעוד שאמבפה עומד על 49 אחוזים.
גם כאן, היחיד שניצב מעל הולאנד הוא לבנדובסקי, שעומד על אחוז הזוי לחלוטין של 64.5, שנובע בין היתר גם מהעובדה שהוא משחק במכונה כמו באיירן מינכן, בעוד שהולאנד הוא נקודת האור בעונה האיומה של דורטמונד, לפחות בכל הקשור לבונדסליגה, כשקבוצתו כבשה 53 שערים בלבד לעומתה של באיירן, שהפציצה כבר 78 ודורסת יריבות בקלות בלתי נסבלת מדי שבוע.
“אני אוהב את המנטליות של זלאטן איברהימוביץ’ ואת איך שהוא רואה את הדברים” אמר הולאנד, שיכולותיו כמרואיין רחוקות שנות אור מאיכויותיו ככדורגלן, למרות שגם מול המצלמות החלוץ יודע לספק פנינים מדי פעם, “אני אוהב איך שהוא עובר ממועדון למועדון וישר מבקיע שערים, אני חושב שגם לי יש את הביטחון הזה” אמר הנורבגי על השבדי, ואכן יש דמיון בכל הקשור להיבט הזה בינו לבין הכוכב הן ה-39 של מילאן.
מעבר להיותו סקורר מחונן, הקבוצה שתזכה בשירותיו של הולאנד תקבל קודם כל שחקן שכבר בגיל 20 בשל להוביל מועדון גדול, בכל קנה מידה, כשהסיבה לכך פשוטה – הוא פשוט לא מתרגש מכלום ויודע לאטום את עצמו מהסביבה בצורה חריגה. עוד בטרם מלאו לו 16, הוא הבקיע בהופעת הבכורה במולדה הנורבגית, כאשר את אותו הדבר עשה שנתיים לאחר מכן, אז גם כן הבקיע בהופעתו הראשונה בהרכב בזלצבורג. והשיא? הוא כמובן הגיע עם שלושער בלתי נשכח במשחקו הראשון בדורטמונד, אותו כבש תוך 13 דקות והוביל את השוורצגלבן מפיגור לניצחון.
זה לא מקרי. היכולת של הולאנד להשתלב בצורה מהירה בכל מקום אליו הגיע בקריירה ובכל שלב בחיים, אפילו כנער מתבגר, יוצרות תמונה של שחקן שפשוט לא מושפע כלל וכלל מרעשי רקע. היריבה, המעמד, הקהל וכל שאר המשתנים שעשויים להלחיץ בעיקר שחקן בתחילת דרכו פשוט לא מזיזים לו, הוא עולה על המגרש כדי לכבוש. לעתים התהליך המנטלי שעוברות קבוצות פאר עם כדורגלנים שמתקשים לממש את מלוא הפוטנציאל (ראו ערך אוסמן דמבלה בברצלונה) עולה אפילו על התפוקה וכבר הופך ללא משתלם, אלא שבמקרה של הולאנד – אתה יודע מה אתה מקבל.
הכדורגל העולמי עומד בימים אלו ממש לפני סוף עידן. כן, אנחנו מדברים על עידן ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, שני הענקיים בני ה-33 ו-36 בהתאמה שנמצאים מעבר לשיאם, כאשר הולאנד ואמבפה כבר סומנו כיורשים של שתי האגדות. אם הייתם שואלים עד לפני שנה מי טוב יותר מבין השניים באופן הכי שטחי שאפשר, סביר להניח שהרוב המוחלט היה משיב שהצרפתי, שהוביל את נבחרתו לזכייה במונדיאל בגיל 18, היה זוכה לרוב מובהק בתשובות, אלא שמאז משהו השתנה ועושה רושם שהדעה בקרב קהל הכדורגל שונה בתכלית כשכעת – הנורבגי של דורטמונד פשוט נראה כמו מפלצת בלתי ניתנת לעצירה.
התחנה הבאה
עוד מוקדם מדי לדעת מה תהיה התחנה הבאה של הולאנד, כאשר ברור כי זמנו בדורטמונד קצוב. אביו וסוכנו, מינו ראיולה, כבר נפגשו השבוע עם ראשי ריאל מדריד וברצלונה, כשעושה רושם שדווקא הקבוצה הקטלונית עשויה להתברר כבינגו עבור הנורבגי, זאת אם ז’ואן לפאורטה אכן יצליח ליישם הלכה למעשה את התכנית הכלכלית של המועדון, ששרוי בחובות כבדים, הכל כדי להנחית את הדבר הכי חם בשוק ולספק לאוהדים בכל רחבי הגלובוס נחמה, גם עם היא מעטה, ליום ההולך ומתקרב של סוף עידן ליאו מסי.
ולמה דווקא ברצלונה? כשהיא בשיאה, דורטמונד היא קבוצה שיודעת להחזיק בכדור ולהפעיל לחץ גבוה, בדומה לסגנית אלופת ספרד, אם כי לא באותה הרמה. השילוב של הולאנד עם שחקנים כמו אנסו פאטי ואוסמן דמבלה והתמיכה של מגנים כמו ג’ורדי אלבה וסרג’יניו דסט, שלא מפסיקים להכניס כדורי רוחב לתוך הרחבה, אמורים לעזור לנורבגי לחורר כל רשת אפשרית בספרד, שכן התנועה שלו ללא כדור היא בדיוק מה שברצלונה צריכה ושחקנים טכניים במרכז השדה ומהירים באגפים זה בדיוק מה שהחלוץ צריך כדי לקבל סביבת עבודה נוחה. וחוץ מזה, תדמיינו לרגע את השילוב עם מסי, גם אם לשנים בודדות, בקבוצה שכנראה תהיה מחוץ לבחירות בערב פיפ”א עם החבר’ה.