הליגה האיטלקית חזרה ובאמת שאחרי קיץ עמוס בהעברות, שמיקמו את הסרייה א’ בחזרה בטופ העולמי, הייתה ציפייה גדולה מתמיד לראות איך הדברים מסתדרים על הדשא. אז ראינו שערים אדירים והרבה, היו מהפכים מרשימים וכרגיל גם סיפורים פיקנטיים שנמצאים רק בה. אך מעל הכל, הייתה כוכבת אחת גדולה שזרחה מחדש והשאירה לנו טעם של עוד. זוהי כמובן – אינטר. בעונה שעברה היא כונתה “אנטי יובה”, היריבה שתוכל לנשל את הגברת הזקנה מהאליפות, אך זה לא קרה. העונה, זה נראה אפשרי יותר.
כשמדברים על אנטוניו קונטה בהקשר הטקטי של המשחק, ישר עולה לנו בראש מערך שלושת הבלמים עוד מהימים ביובנטוס ובנבחרת איטליה אבל המהות האמיתית במערך שהוא מציב היא הכמות והאיכות במרכז השדה. מי שהיה שחקן קישור לא הכי מוכשר בימים שלצידו שיחקו שחקנים גדולים כמו זינדין זידאן, דידייה דשאן, אדגר דווידס ועוד, ממשיך לחשוב על המשחק ובונה את הקבוצה בצלמו ובדמותו כאילו היה עדיין שחקן. לכן הוא נותן עדיפות כמאמן לשחקני הקישור שהם גם בדרך כלל השחקנים הכי חכמים, ממושמעים טקטית ובעלי מוסר נתינה ועבודה קשה במערך שלו על חשבון היצירתיות והפעולה היוצאת דופן של שחקני החלק הקדמי יותר.
זו הסיבה שהוא הסכים למכור את איבן פרישיץ׳ לבאיירן מינכן ואפילו למתאו פוליטאנו שהיה לשחקן הטוב באינטר בעונה הקודמת, אין מקום בהרכב בעקבות המערך של המאמן החדש: 5-4-1, עם יהלום במרכז השדה. לזכותו יאמר, שהוא יודע לבנות את הקבוצה במערך שכזה בצורה הכי מאוזנת ואיכותית שיכולה להיות. בקיץ טענו שיש עומס בקישור של אינטר אחרי שניקולו בארלה וסטפנו סנסי הצטרפו וכשאף קשר אחר לא שוחרר, אבל במערך החדש הוא יצטרך 9 ואף 10 שחקני קישור לאורך העונה ויש לו בהרכב ובספסל את הטובים ביותר שיוצרים את האיזון המושלם.
בעמדה של ה-6 הקלאסי, יש לו אופציה של שני שחקנים (מרצלו ברוזוביץ’ וסנסי שהגיע מססואולו הקיץ). הם יכולים לשחק ביניהם בתפקידים ובכל פעם מישהו אחר יצוות כ-50:50 כי יש להם את האיכויות לעשות זאת. הקרואטי הוא הקשר “6” מהטובים בעולם כיום, שכן יחד עם הטיפול בכדור, שליטה בקצב המשחק ואחריות במשחק ההגנה, הוא גם יודע לבצע את הכניסות לעומק, יש לו עוצמות אדירות שאין בד”כ למספרי “6” ואפילו יכולת הסיום שלו מלוטשת כפי שראינו אמש נגד לצ׳ה. כל זה גורם לו להיות גם אופציה לקשר 50:50 פנטסטי.
סנסי מצד שני, מטפל נפלא בכדור אך פחות עצמתי ודומיננטי מבחינת כוחו הפיזי וחילוצי הכדור בהגנה. תוסיפו להם את ניקולו בארלה (עוד קשר שהצטרף בקיץ מקליארי) ותקבלו שלישייה אדירה במרכז השדה. בארלה הוא ה-”box to box” מהטובים שיש היום בכדורגל האיטלקי בפרט, והעולמי בכלל, ולראייה הוא כבר מנהיג את הקישור של הנבחרת. מדובר בשחקן שהוא מצוין הגנתית והתקפית, פשוט שחקן שלא מאבד כדורים ומחלץ בלי סוף - בדיוק מה שדרוש מקשר איכותי כיום.
בספסל כמחליפים יהיו מתיאס וסינו, רוברטו גליארדיני המצוין (קשר נבחרת איטליה) ובורחה ואלרו הוותיק. בקישור ההתקפי, מתחת לחלוץ ישחק לאוטרו מרטינס כ-10 הסופר יצירתי וזה שאמור לעשות את ההבדל מקבוצה שעובדת אך משעממת, לקבוצה עם ברק, בכך שהוא זה שיעשה את התנועה לעומק מהקישור ובהגנה ייצר קו אחד עם רומלו לוקאקו החלוץ האימתני.
ועם כל זה לא עורר בכם מספיק תאבון, אז על הספסל מחכה בסבלנות סבסטיאנו אספוזיטו בן ה-17, כשרון אדיר שצומח לו באינטר. מה שבטוח זה שאם מישהו מאיתנו יצטרך להתמודד כמאמן נגד אינטר – הצורך המידי הוא כמובן לעבות את הקישור, אבל מצד שני לנסות לגרום לכמה שפחות שהמשחק מולם יתנהל במרכז ובכך יש לשלוח את הכדורים לשחקני האגף כמה שיותר, כי במרכז קונטה יהיה עדיף כמעט מול כל קבוצה באירופה.
ומה עם איזה אספרסו קטן?
המשחק של אינטר סיפק שני שערים מדהימים של ברוזוביץ’ ושל קנדרבה, אך המחזור כולו היה שופע בגולים שאסור לפספס. ביצועים אישיים גדולים של ג’נגיז אונדר ואדין דז’קו לא הספיקו לרומא, המותחון האדיר בפירנצה הניב 3:4 לנאפולי על פיורנטינה, לאציו הרשימה עם 0:3 על סמפדוריה, אטאלנטה חזרה מ-2:0 ל-2:3 גדול נגד ספאל בזכות צמד בכורה של לואיס מוריאל. בקיצור, קחו לכם כמה דקות ליד הקפה, ותהנו.