ההיסטוריה משופעת בכישרונות ספורטיביים בלתי רגילים, כאלו שקיבלו מתנה מאלוהים, גאונים, תקראו לזה איך שאתם רוצים. אלא שמקרי העבר מלמדים שלמרבית האנשים שניחנו ביכולת להדים אותנו על המגרש, יש יכולות לא פחות “גבוהות” לעשות זאת גם מחוץ למגרש, ולאו דווקא בפן החיובי של המשפט. אחד מהם, ואולי אף הגדול שבהם הוא דייגו מראדונה.
מי היה מאמין, אבל האיש ששמו חקוק בספרי ההיסטוריה של הכדורגל העולמי ובעל מקום של כבוד בהיכל התהילה של הספורט העולמי לדורותיו חוגג היום (שישי) 60, ונדמה כאילו היה כאן מאז ומעולם. על הקריירה של מראדונה והפלאים שחולל על המגרש עוד ירחיבו רבות, אלא שמאז שפרש (ועוד קצת לפני כן), כל אלה נמצאים בצילם של שערוריות כאלה ואחרות שתפסו את הכותרות ומלמדות שמאחורי ה”אלוהים הארגנטינאי” מסתתרת דמות שנויה במחלוקת. לכבוד הגיעו ל-60 סתווים (לא דבר של מה בכך בהתחשב במה שעבר), הגיע הזמן להיזכר בכמה מהבולטות שבהן.
יד האלוהים
בארגנטינה, אפילו יותר מכל מדינה אחרת ברחבי הגלובוס, הכדורגל נתפס כ”דת”, סמל לתרבות, מסורת, אך מעבר לכל אלה – כדבר שמאחד את העם בזמני משבר, ובמקרה שלה – יש לה מעט כאלה. אחד כזה הגיע ב-1982. אז, ארגנטינה פתחה במלחמה מול אנגליה על השליטה באיי פוקלנד המרוחקים 480 קילומטרים מחופה המזרחי של המדינה הלטינית, שתבעה שליטה בהם אל מול האימפריה הבריטית ששלטה במקום. זה נגמר בתבוסה שגבתה את חייהם של מעל אלף חיילים ארגנטינאים, בדרך להמשך השליטה הבריטית באיים.
בארגנטינה לא יכלו לחכות כדי לנקום בבריטים, נקמה שהגיעה ארבע שנים לאחר מכן, ובצורה הכי מתוקה שיש מבחינת המדינה הדרום אמריקאית. מונדיאל מקסיקו 1986, מעל 90 אלף צופים ממלאים כל פינה באצטדיון האצטקה, אך ספק אם גם הם האמינו שיחזו במשחק שלימים יהפוך לאחד מסמליו של גביע העולם לדורותיו. אחרי שגברה על השכנה והיריבה המושבעת אורוגוואי בשמינית הגמר אך הייתה רחוקה מלהרשים בדרך לשם, ארגנטינה הגיעה למפגש מול אנגליה.
“יד האלוהים”, כך כינו הארגנטינאים את אותו גול מפורסם של מראדונה בעזרת היד מול אנגליה, ולמען האמת – הם לא היו יכולים למצוא תיאור טוב יותר. אותו גול שערורייתי סימל את החוצפה הארגנטינאית, זו שבה השתמשה כדי לפתוח במלחמה מול אימפריה הרבה יותר חזקה ממנה ארבע שנים קודם לכן, אלא שעל המגרש, הפעם לארגנטינאים היה “חייל” שובר שוויון, שהוכיח מספר דקות לאחר מכן שהוא יכול לקרוע את האנגלים גם בדרך חוקית, כשחלף על פני חמישה מהם מקו מחצית המגרש בשער שמתחרה עד היום עם אותה “יד אלוהית” על תואר השער הזכור ביותר בתולדות המונדיאל מאז ומעולם. שניהם במשחק אחד, שניהם על ידי אותו שחקן, שניהם גרמו לכולנו לתפוס את הראש, שניהם מייצגים את מה שהפך את דייגו לאחד הגדולים בהיסטוריה של המשחק.
מגיבור לנבל
כמו לא מעט ספורטאים גדולים לאורך ההיסטוריה, עם הכישרון בא השיגעון, וכך גם במקרה של דייגו מראדונה, שככל שהיה גדול, כך גם היה בעל אופי שנוי במחלוקת שהעיב לעתים על הישגיו על המגרש. המפלט שלו היה הקוקאין, אותו גילה למעשה כבר בהיותו בן 24, מיד לאחר שעבר לברצלונה. “הייתי בן 24 כשהשתמשתי בסמים בפעם הראשונה”, סיפר מראדונה בראיון, "אלו דברים שהורגים אותך בסופו של דבר והתמודדות עם הנושא הזה היא אחת הבעיות הכי קשות שקיימות. אני מחשיב את עצמי כבר מזל שאני יכול לדבר על כך, כי אם הייתי ממשיך בדרך הזו כנראה שהיום לא הייתי בחיים".
ונדמה שהאבקה הלבנה הייתה דרך חיים של ממש עבור מספר 10, שהיה מכור לתחושת ההסנפה ממש כפי שהיה מכור לתחושה שאחרי הבקעת שער. בסרט הדוקומנטרי על חייו סיפר מראדונה כי השיא מבחינת צריכת הסם היקר הגיע כבר בתקופתו בנאפולי: “מיום שני ועד רביעי הייתי מתמסטל ומבלה, מיום חמישי הייתי מתחיל לנקות את הגוף לקראת המשחק בראשון”.
שנות ה-80 המאוחרות ותחילת שנות ה-90 היו השנים של דייגו מראדונה. הוא חשב ששום דבר לא יכול לעצור אותו, בילה, שתה, אכל, הסניף, ונדמה היה שכל עוד הקסמים על כר הדשא עדיין שם – אי אפשר לבוא בטענות למספר 10. אלא שאז הכל התפוצץ לדייגו בפרצוף. מי שנחשב לאל בדרום איטליה עזב אותה בבושת פנים לאחר שנכשל בבדיקת סמים כשנמצא קוקאין בדמו, מה שהביא להשעייתו לשנתיים מהמגרשים. “כשבאתי לפה חיכו לי אלפים בשדה התעופה, היום אני עוזב לבד”, אמר מראדונה, שנכשל בשלוש בדיקות סמים בשש שנים, עד שסיים את הקריירה.
כל הנשים יפות
סקס, סמים וכדורגל. אלו היו שלוש האהבות הגדולות ביותר בחייו של מראדונה, כשנראה שאהבתו לנשים קיבלה לאורך השנים מקום של כבוד בראש הפודיום. מראדונה ככל הנראה מעולם לא ידע אהבת אמת מהי, אלא תמיד ייחל לסיפוק המיידי. בעודו שחקן נאפולי, מראדונה נישא ב-1987 לקלאודיה ווילפאן שהביאה לו שני ילדים עד שהתגרשו ב-2004.
אלא שאבהות לא נלקחה בחשבון מבחינת מראדונה. הוא תמיד ניסה להתחמק מזה, כאשר רק ב-2003 הודה כי הוא אביו הביולוגי של דייגו סינגרה, שנולד בעקבות רומן של הארגנטינאי בדרום איטליה ב-1986. אגב, בתו הצעירה ג’יאנינה הייתה נשואה עד 2013 לחלוץ מנצ’סטר סיטי, סרחיו אגוארו, שאף הביא נכד לסבא דייגו.
במרץ 2019, מראדונה התבשר כי מחכים לו לא פחות משלושה ילדים משתי אימהות שונות בקובה, ושחקן העבר נאלץ לנסוע למדינה על מנת לעבור בדיקת DNA שתוכיח כי הוא האב הביולוגי של כל השלושה.
מדינה שלמה התפללה
ב-2004 זה התחיל להיראות כמו הסוף של מראדונה. כמות הקוקאין הבלתי נתפסת בה השתמש שחקן העבר הייתה גדולה מדי מזו שגופו יכול היה להכיל, והוא פשוט קרס. ארגנטינה כולה הייתה על הרגליים כשאושפז כשהוא במצב קשה בעקבות בעיות בלב, כאשר אלפי מעריצים הגיעו לבית החולים בבואנוס איירס על מנת להתפלל לשלומו של גיבור האומה הארגנטינאית, שהיה נראה קרוב מתמיד לסוף.
למען האמת, העובדה שכיום אנחנו חוגגים למראדונה את יום הולדתו ה-60 בעודו בחיים היא לא פחות מנס, שכן הארגנטינאי, שאף סבל מבעיות השמנה חמורות ועבר ניתוח לקיצור קיבה שגרם לו ללא מעט שיבושים (הגיע ל-127 קילוגרמים), אושפז עוד מספר פעמים במצב לא פשוט. ב-2012 נמצאו אצלו אבנים בכליות בעודו מאמן את אל ואסל מאיחוד האמירויות, כאשר בינואר 2019 סבל מדימום פנימי חמור בבטנו ושהה גם כן במצב קריטי בבית החולים בבואנוס איירס.
על החיים של מראדונה אפשר להפיק עשרות סרטים. יש בהם הכל מהכל. רגעי תהילה בלתי נשכחים, רגעי התהוללות, שערוריות ונקודות בהן הגיע עד לתהום, רק כדי להתרומם בחזרה, כשבסופו של דבר, העובדה שהגאון הארגנטינאי עדיין איתנו גם ב-2020 היא איננה דבר של מה בכך. דמויות כמו מראדונה הפכו לנדירות בעידן ה’פוליטיקלי קורקט’ של ימינו.
הוא לנצח יישאר דמות שנויה במחלוקת, כזה שהדהים אותנו על המגרש, אך לא פחות מחוצה לו. ויש שיגידו שזה בדיוק הקסם שהיה במראדונה, האיש שגרם לנו להעריץ אותו, לחלקנו לקנא בו, לשנוא אותו, ולבסוף – גם לרחם עליו. כי מאחורי כל הדמות הזו הענקית הזו, שסימלה לאורך שנים הצלחה מסחררת ואת ‘החיים הטובים’, מסתתר אותו ילד ארגנטינאי נצחי, שרק רצה לרקוד עם הכדור, ליהנות מהחיים ולהביא את גביע העולם למולדתו. וזה הקסם של מראדונה – הוא תמיד יישאר אותו הילד.